דרוש מידע הִרְהוּרִים אַחֲרֵי הָאוֹר (על ובעקבות הספר "שניה לפני האור")

מצב
הנושא נעול.
בקיצור, תואם גיל ומוצא. אבל הדור שקרא את הספר התפתח מאז.. ולכן מכל הדמויות עוררה פחות אהדה.
זהו בדיוק, תואם גיל ומוצא. או יותר נכון, דור. (אצלי היא דווקא מאוד עוררה אהדה, ורחמים. והאמת שהדו שיחים הנ"ל רק עוררו יותר רחמים...)
 
נערך לאחרונה ב:
זהו בדיוק, תואם גיל ומוצא. או יותר נכון, דור. (אצלי היא דווקא מאוד עוררה אהדה, ורחמים. והאמת שהדו שיחים הנ"ל רק עוררו יותר רחמים...
אצלי הם עוררו רחמים על חיה, ועל אבי המשפחה. וגם על יתר בני המשפחה.
לא די בצרה הזו גם צריך לשבש את כל החיים מסביב?
אם נגיד זה היה בשנה הראשונה שהכל קרה. ודאי שזה היה משפיע עלי אחרת. והייתי הרבה יותר אוהדת אותה.
אבל זה כבר קרה מזמן, ובנתיים הוא התחתן, יאלה שחררי......
 
אצלי הם עוררו רחמים על חיה, ועל אבי המשפחה. וגם על יתר בני המשפחה.
לגמרי.
הרגשתי שכולם הולכים על ביצים סביבה.
חרדים לכל אפיזודה ועמלים לצפות מראש כל תרחיש לפיצוץ ולנטרל אותו כמו עם השמלה של אביטל
וכמובן למה תאמרנה הפעם חברותיה מהפרלמנט הידוע לשמצה.

אבל כנראה שזה חלק מהיופי. דמויות צבעוניות וגם מעצבנות.
 
חשוב לזכור שאם היו משרטטים את כל הדמויות כעגולות ללא דופי.
מאוזנות ושקולות בדיוק בטעם הערב על כולם (יש בריה כזו?)
הספר היה מומלץ כתחליף בריא למלטונין ולא כספר קריאה חווייתי.
 
חשוב לזכור שאם היו משרטטים את כל הדמויות כעגולות ללא דופי.
מאוזנות ושקולות בדיוק בטעם הערב על כולם (יש בריה כזו?)
הספר היה מומלץ כתחליף בריא למלטונין ולא כספר קריאה חווייתי.
ברור.
ואם היה ספק ניתוח הדמויות נעשה לשם הענין והשעשוע לא כמתיחת ביקורת..
אוהבים אותם ככה. אבל נהנים גם לראות אם הרשם בה הם התקבלו אצלינו דומה לאחרים. ו/או היו כוונת המשורר.
 
הפרלמנט הידוע לשמצה.
אופס
עוד משהו חשוב שרציתי לכתוב עליו ושכחתי ):

מעגל הקסמים: (בטח דודי היה מוצא איזה חוק שקשור לזה...)
-אמא שהמתבגרים שלה מורטים לה עצב-עצב בשקדנות
-מחפשת נואשות כתף לשתף ולהתייעץ
-מוצאת חברות
-מבחינת המתבגרים, אין גרוע מזה שההורים שלהם מספרים עליהם למישהו זר

קונפליקט ששמחתי לקרוא עליו, והיה צריך לכתוב עליו עוד הרבה

(עריכה: מתבגרים יכולים להתנגד גם סתם, לזה שלהורים שלהם יש חברים. גם זה קיים)
 
נערך לאחרונה ב:
דבר משמעותי מאד שלא עלה לדיון-
אין הווי משפחתי בכלל אצל נחמי ושוע,כלום, גורנישט,
כל הזמן הוא לומד והיא עסוקה בלשרוד,,
למה בחנוכה הוא קובע חברותא במקום לשבת עם הילדים לשיר ולשחק איתם ואז להתארגן איתם ביחד לאירוסין?
למה סעודת שבת מתוארת ככ בקצרה אוכלים כמה דקות שרים כמה שירים וכבר מפנים שולחן והוא רץ לחברותא,למה שלא ישבו קצת ישירו יהיו ביחד,
למה שלא ילמד בבית עם הבנים כמו שמוישי לומד בבית?
זה מאד צרם לי...
כי הקשר שלו עם נחמי נבנה מדהים לאט לאט והגיע לשיא בסוף הספר ,אבל לגבי המשפחה-כלום
 
לא.
נעזרתי הרבה בספר E=mc² של דיוויד בודאניס.
וגם בחומרים של מכון דייוידסון (שלוחת מכון וייצמן) ובספרים נוספים. וכמובן ויקיפדיה, שלא יכולה להוות מקור בלעדי אבל כן עוזרת הרבה מאוד בהפניות, מקורות ורקע.
לא התכוונתי למקורות הידע אלא למקורות ההשראה.
הספר של פרימו לוי לוקח את הטבלה המחזורית ובונה ביוגרפיה כשכל פרק קשור ליסוד אחר ולכן היה נדמה לי שאולי זה משם.
תודה
 
(ובטח אמא שלה (של לאה) נפטרה כמה חודשים לפני שאביטל נולדה, והם התעקשו לקרוא לילדה שלהם בשֵׁם שאיפה הם מצאו אותו בכלל, במקום לכבד את האמא והסבתא שלהם).

ומי יודע, אולי לסבתא האהובה קראו באטל, או טאבל, והזוג הנחמד עוד העיזו וטענו שהשם המודרני שהם בחרו (מלפני 3000 שנה, אבל בואו לא נתקטנן) הוא על שמה של הסבתא.

דבר משמעותי מאד שלא עלה לדיון-
אין הווי משפחתי בכלל אצל נחמי ושוע,כלום, גורנישט,
כל הזמן הוא לומד והיא עסוקה בלשרוד,,
למה בחנוכה הוא קובע חברותא במקום לשבת עם הילדים לשיר ולשחק איתם ואז להתארגן איתם ביחד לאירוסין?
למה סעודת שבת מתוארת ככ בקצרה אוכלים כמה דקות שרים כמה שירים וכבר מפנים שולחן והוא רץ לחברותא,למה שלא ישבו קצת ישירו יהיו ביחד,
למה שלא ילמד בבית עם הבנים כמו שמוישי לומד בבית?
זה מאד צרם לי...
כי הקשר שלו עם נחמי נבנה מדהים לאט לאט והגיע לשיא בסוף הספר ,אבל לגבי המשפחה-כלום

זה חלק קטן מהמחירים שמשלמת משפחה בה האבא אברך עילוי מתמיד.
חלקם מתרככים עם השנים ומפנים יותר זמן למשפחה.
חלקם לא.
 
זה משמעותי מאד,
כי נחמי קיבלה בסוף את מה שרצתה אבל המשפחה כלום ,
אין שום הווי משפחתי ממש חיפשתי והפכתי ולא מצאתי ואז ממש יצא שכרו בהפסדו
 
שוב הדיבור בניתוק על אברכי כולל
חבל מכיון שבספר זה היה נשמע כתיבה ספרותית אבל שהאמת היא עם האברך
ופה באשכול זה נראה קצת... זלזול באברכים
הכותבת היא אשת אברך בעצמה.
 
שוב הדיבור בניתוק על אברכי כולל
חבל מכיון שבספר זה היה נשמע כתיבה ספרותית אבל שהאמת היא עם האברך
ופה באשכול זה נראה קצת... זלזול באברכים
ממש לא זלזול!

(בל אולי פחות מצוי בדור הצעיר..)

ומי שיודע מה ענה הרב שך ,לגבי החינוך של בנו .....
 
שוב הדיבור בניתוק על אברכי כולל
מתרככים הכוונה היא היכולת להבין שאין ערך אבסולוטי אחד.

התורה היא זו שמחיבת את האדם להקים משפחה ולא להיות נזיר קתולי.
ולכן, אברך צעיר כמו שוע שראה את העולם בדיכוטומיות מסוימת והבין שיש מקום גם לחיי משפחה זו בפירוש התרככות וצמיחה.(ואגב התלוננו כאן שזה לא קרה אבל נושא לדיון אחר)
 
ט. לסיום, ולסיום "חודש המלטונין העברי"

ומשהו אחרון לסיום.
חשבתי קצת, בעקבות האשכול הנוכחי, על זה שספר זה, והספרים הקודמים, יחד עם זה שהם פופולאריים באורח בלתי מצוי, ומעוררים עניין בצורה שלא הכרנו בציבור שלנו -
הם גם קונטרוברסליים, ברמה זו או אחרת.
ישנו חלק מסויים מהקוראים, שלא מוצא בספרים הללו את כל העושר, שאת חלקו תיארתי - ותיארו אחרים, עד הנה. ישנם כאלו המוצאים בהם גם דברים אחרים.

מובן שיכלתי לפטור את עצמי בקלות כפי המקובל - אני החכם והצודק, והם הטיפשים והטועים.

אבל אם למדתי משהו מהספרים הללו, זה שהפתרון הקלאסי הזה לבעיות העולם: חלוקת היקום לצודקים וטועים, והצבת עצמנו, כמובן, בחצי הנכון - הוא הפתרון הטיפשי ביותר, (כלומר הוא עצמו ודאי לא שייך לחלק החכם של היקום...)

והעולם הרבה יותר מורכב, ועגול, מכפי שקל לנו לחשוב.

אז אולי, רק אולי, זה הפתרון:

מקובל לחשוב, גם אם לא במינוח הזה ממש, שספרים הם "מֵלָטוֹנִין מנייר".
הייתי מובן?
לאנשים קשה להירדם, ואומרים שאם ימלאו את מחזור הדם שלהם בחומר שנקרא "מלטונין" (melatonin) - הם יירדמו.
אבל בגלל שמלטונין הוא חומר לא מי יודע מה טעים, מדביקים לו קצת חומרי טעם וממתיקים מלאכותיים, ועושים מהעיסה הזו "סוכריות מלטונין".

גם לנייר, כך מקובל מזה דורות, יש סגולה לשחרר את המוח, ולהרדים. אבל נייר לכשעצמו זה משהו לא כל כך מושך, לכן רושמים על הנייר כל מיני מעשיות ואגדות, מדביקים מבחוץ קרטון, וקוראים לו "ספר".
גומרים לצחצח את השיניים, עוברים בכוננית, לוקחים איזה ספר, מתעטפים בפוך, מגלגלים את האישונים בעקבות המילים, וטראח - נרדמים.

אז מקריאה שטחית כזו, קריאת-מלטונין - אולי הספרים של קפלר נראים אחרת ממה שאני ראיתי בהם.

לכן אולי הייתי רושם עליהם, לא כמו שמדביקים בסִפְרִיָּה על חלק מהספרים "למבוגרים בלבד", אלא "לקריאה מעמיקה בלבד".
(בעצם "בלבד" זה מוגזם. לדעתי לפחות, גם קריאה שטחית יכולה להיות חביבה. אז אתם שומעים, ספרנים וספרניות? כך לכתוב על המדבקה: "לקריאה מעמיקה")

ואז, בקריאה מעמיקה, תגלו המון. תוך כדי האשכול הפורה, נזכרתי ב"וורט" הידוע של הבעל שם טוב (אות כ"ב), שכששומעים תורה ממקום טוב, היא פרה ורבה. בפראפאזה, גם ספר טוב ועמוק - הוא פורה ומפרה.

והכי מקסים היה לראות, כאלו שתוך כדי האשכול, סיפרו על רושם ראשוני מהספר - ואחר כך קראו אותו שוב, וחזרו לְסַפֵּר על הרושם העמוק יותר.

אז זהו. אני מאוד בעד סוכריות מלטונין, (כמו ששמעתי בימים האחרונים בשם רופא ילדים חכם, שכך או כך - ברור שחוסר שינה הרבה פחות בריא מאשר לקחת מלטונין ברמה סבירה), וגם מאוד בעד ספרים כאלו, שנעים וכיף לקרוא ולרפרף בהם. אני האחרון שיזלזל.

אבל בהבדל בין סוגי הספרים - חשוב להכיר.

ועד כאן, תובנה קטנה לסיום חודש הספר העברי. על ספרים כיפיים ומעניינים- וספרים שהם קצת מֵעֵבֶר, ועל קריאת ספרים בשביל הפאן - וקריאה שהיא קצת מֵעֵבֶר.
 
נערך לאחרונה ב:
מתרככים הכוונה היא היכולת להבין שאין ערך אבסולוטי אחד.

התורה היא זו שמחיבת את האדם להקים משפחה ולא להיות נזיר קתולי.
ולכן, אברך צעיר כמו שוע שראה את העולם בדיכוטומיות מסוימת והבין שיש מקום גם לחיי משפחה זו בפירוש התרככות וצמיחה.(ואגב התלוננו כאן שזה לא קרה אבל נושא לדיון אחר)

800px-DoNotFeedTroll.svg.png
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה