האוכל המוכן בעולמינו

[י. טל]

בס''ד

האוכל המוכן בעולמנו...

קיימת לה תופעה שיש הקושרים אותה בהתקדמות העולם והטכנולוגיה ויש המקשרים בינה לבין הרצון התמידי שלא להתאמץ . אך הן אלו והן אלו טועים כאשר באוכל המוכן ענינינו.

אם אמנם תופעה זו גוברת ביתר שאת בימינו ואף מגלה פנים חדשות בכל המסתעף מן התחום הקרוי אוכל מוכן, ברם האמת צריכה להאמר אין זה תוצאה של עצלות או אי מודעות גרידא כי אם טבע האדם בטבעו הוא להמשך אל המוכן לפניו.

האוכל המוכן הראשון בהיסטוריה מופיע בתיאור המדרש, כיצד היה יושב לו אדם הראשון בגן עדן ומלאכים צולין לו בשר, וכו' הרי שאף שאפשר היה שיאכל מן פירות הארץ ולאו דווקא בשר צלוי, יש בו מן העונג שיהיו מכינים לו, ולא שיהא מוכן מאליו.

ולמן אותו יום שנתקלל בו האדם ''בזעת אפך תאכל לחם'' הרי שתשוקתו היא לחזור ולקבל מעין אותו העונג שיהא הוא אוכל מטוב הארץ שהעמידה לפניו ואין הוא מזיע בה.

האוכל המוכן מאפשר לו לאדם להרגיש כאילו אכל ולא טרח וכאילו לא שילם בכוחו על הנאתו עד כדי כך הגיעו דברים שכהיום במה שקרוי מסעדות יש לו לאדם צורך שלא לנקות אחריו ג''כ וכאי' לא די בכך הומצאה המצאת המאה ''חד פעמי'' כלומר מינימום טרחה בהכנת ( ובהגשת ) האוכל.

והרי שככל שהאדם ממציא מיני מאכלים, הרי הוא מרבה את הצורך בהכנתם, ובמגביל אף מעצים את התשוקה לאוכל ''ללא מאמץ'' מצידו. אך זאת יש לציין כי קללת בזעת אפך תאכל לחם לא נסתרה מאף אדם, אם כי יש אשר זיעתו ניגרת על הכנת הלחם ויש אשר יזיע בהבאת השלמונים שינתנו עבור כיכר הלחם. והכל אחד הוא.

האוכל המוכן שלושה נזקים בו. האחד והראשון שבכולם הוא שבדך כלל האיכות הבריאותית הינה בתחתית השיקולים בהכנתו. ( למותר לציין את חוסר ההגיינה המאפיין את תהליך הכנתם בדרך כלל.) דעתו של מגיש האוכל אינה לשובע נפשו של האוכל כי אם לגירוי עיניו והרגשתו כביכול יצא מסופק מארוחה זו, ואינו רעב עוד ( דבר שאינו נכון בעליל כפי שיובא בהרחבה בהמשך.)

עוד יש בו שאינו משביע דיו מכיוון שתשומת ליבו של האדם אינו למה שהוא אוכל אלא לכך שבחר בזה ולא באחר ( וכבר ידועים הם דברי חכמים כי אם לא היה לו לאדם סיבה לבחור באחד מבין השנים לעולם לא היה בוחר באחד מהם והיה מת מרעב מחוסר סיבה. )

אולם עיקר התקלה הוא בטבע שטבע הקב''ה באדם שיהא מכיר כמה גופו צריך בכדי להתקיים ולהתחזק ויהא אוכל במידה הנכונה כל אחד לפי צרכיו, אך כיוון שרצונו של האדם להנות מן המוכן לו גברה זה מכבר על היות האכילה צורך חיוני לקיום הגוף , הרי שעצם האכילה נעשית למטרה וכיוון שכך הצורך בהכנה מכביד יתר על המידה ומצד שני הקלות שבנגישות לאוכל המוכן מביאה את האדם לזהות בצורך להנות מן המוכן כצורך חיוני ומכאן הדרך לשיבוש חושי הרעב והתאווה קלה במיוחד.הרי שהביקוש ורדיפת האדם אחר האוכל המוכן אינו חדש אם כי הוא מונף ביד רמה באמצעות הטכנולוגיה המנגישה את הכל על ''מגש של כסף ''

( במאמר המוסגר. יתכן וכיוון שהנחש הוא שהמציא את תרבות האכילה לשם הנאה גרידא שהרי היה להם לאדם וחוה את כל עצי גן עדן להזין בהם את גופם, לכך נתקלל שיהא הוא טועם טעם עפר בכל אשר יאכל ויאבד ממנו האכילה לשם הנאה.)

התוצאה לאכילה מופרזת וחסרת הגיון נתנה אותותיה במהירות וככל בעיה התנהגותית פשתה בחברה כולה כתופעה חברתית כללית, אחוזי ההשמנה עלו ועדין עולים בעיקר בקרב הנוער העולמי, הסוכר והכולוסטרול נהפכו זה מכבר לאוייבי העם, בכל קרן זווית צצו להם שיטות שונות ומשונות לאיזון הגוף ואימונו לשליטה בסיפוקים, ורק את העולם האמיתי שכחו מאחור את העולם שבו כל אחד מכין לעצמו את לחמו לפי צורך גופו, את העולם שבו כל אחד אוכל קמעה מכל דבר ( אכן כן מכל דבר ממש כך...) אין הוא נלחם בגוף אלא מזין אותו.