דרוש מידע האם אמונה שמה שנגזר זה מה שיהיה, גורמת לדיכוי שאיפות?

[זמר]

כמה שאנחנו מאמינים לעולם הזה כך צריכה להיות רמת ההשתדלות שלנו
אאאבל אנחנו צריכים כמה שפחות להאמין לו
[הרב דסלר כותב שיש בהשתדלות דרגות דרגות לפי רמת האמונה של האדם]
ובאשר לעבר אם אנחנו לפי דרגתנו היינו אמורים להשתדל יותר ולא עשינו את זה
יכול להיות שנענש על שלא עשינו את מה שמוטל עלינו
למרות זאת בדומה לעבירות שעשינו עדין חסד ד' עלינו
והוא בדרך כלל נותן לנו רק טוב כך שיכול להיות שאנחנו לא עשינו מה שצריך
ועדין נקבל את מה שטוב לנו
ולכן אפשר לבטוח שבדרך כלל יבואו ימים טובים עלינו

ומעבר לזה בגלל שאנחנו טיפוסים פתיים שמאמינים למקרי הטבע
אנחנו בדרך כלל לא יודעים מה באמת טוב ומה טוב לנו
כך שגם עם מה שהשתדלנו בין אם בצורה נכונה ובין עם בצורה הלא נכונה לא הצליח
יכול להיות שזה לוקח אותנו אל ימים יפים

 

[duvdevanit]

ומה הפירוש למה שאומר הרמב"ן "הגזירה אמת והחריצות שקר" ?

 

[פרלמן הני]

ומה הפירוש למה שאומר הרמב"ן "הגזירה אמת והחריצות שקר" ?

ה'חריצות' שקר לא ההשתדלות, חריצות היא הגדרה יותר מסתם השתדלות, (מנסה לחשוב)

 

[yonatanr]

ברור שהאמונה שאין בכוחו של האדם לשנות מאומה, ובין אם הוא יפעל ובין אם לא - יקרה רק מה שנגזר מראש, בהחלט מדכאת את הרצון לפעול. למה שאני אפעל אם בכל מקרה יקרה מה שנגזר מראש?

חז"ל אמרו 'הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים'. הרמב"ם בפרק השמיני משמונה פרקים מסביר שכל מעשי האדם שנעשים בבחירתו הם כלולים ב'יראת שמים'. הרי בכל מעשה של האדם יכולה להיות מצוה או עבירה, והוא כלול ב'יראת שמים'.

וזה לשון הרמב"ם:
אבל הלשון הנמצא לחכמים, והוא אומרם: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" - הרי הוא אמת, ומכוון אל מה שזכרנו, אלא שהרבה יטעו בו בני אדם, ויחשבו בקצת מעשי האדם הבחיריים - שהוא מוכרח עליהם, כגון הזיווג לפלונית, או היות זה הממון בידו. וזה אינו אמת, כי זאת האשה, אם היתה לקיחתה בכתובה וקידושין, והיא מותרת, ונשאה לפריה ורביה - הרי זו מצוה, וה' לא יגזור בעשיית מצוה; ואם היה בנשואיה פגם - הרי היא עבירה, וה' לא יגזור בעבירה. וכן זה אשר גזל ממון פלוני, או גנבו, או מעל וכחש ונשבע לו בממונו, אם נאמר שה' גזר על זה שיגיע לידו זה הממון ושיצא מיד זה האחר - הנה כבר גזר בעבירה. ואין הדבר כן, אלא כל מעשי האדם הבחיריים - בהם בלא ספק יימצאו המשמעת והמרי. כי כבר בארנו בפרק השני, שהציווי והאזהרה התוריים אמנם הם במעשים אשר לאדם בחירה בהם אם יעשם או לא יעשם, ובזה החלק מן הנפש תהיה יראת שמים, ואינה בידי שמים, אלא היא מסורה לבחירת האדם, כמו שבארנו. ואם כן, אומרם 'הכל' - אמנם ירצו בו הדברים הטבעיים, אשר אין לאדם בחירה בהם, כגון היותו ארוך או קצר, או רדת מטר או בצורת, או הפסד אויר או בריאותו, וכיוצא בזה מכל מה שבעולם, חוץ מתנועות האדם ומנוחותיו.