מה זה אומר?
מנצלים שאריות!
כבר למדתם. אני אוהבת לנצל שאריות.
לא שתמיד אני עושה את זה.
וכן, הרבה פעמים יש שאריות שאיכשהו נוחתות בפח האשפה.
אבל את השאריות הפעם החלטתי לנצל.
למה?
כי בעצם, אלו היו שאריות לא ממש "שארתיות".
בחידות היא מדברת.
אה?!
אז ככה,
היתה אצלי היום ילדה מתוקה מדבש.
לילדה הזו יש אמא מיוחדת ממש!
החליטה להעניק לה מתנה לבת מצווה.
מתנה שהיא נכס לחיים.
וגם כזו שבונה דימוי עצמי ובטחון.
וגם כזו שהיא כייפית
ויצירתית.
אז מה עוד צריך בשביל מתנה?
אז הילדה החמודה הזו מגיעה אלי פעמיים בשבוע לחוג פרטי. שעה וחצי של איכות ויצירה במטבח.
בשעה וחצי האלו אנחנו מכינות יחד, או מדוייק יותר, היא מכינה את הדברים לבר של הבת מצווה של עצמה.
בקיצור- כיף אמיתי.
היום היא הכינה עוגיות על מקל. ונשארתי עם די הרבה בצק שהכנתי מראש, ומיותר.
הבצק היה של עוגת מספרים.
החלטתי לנצל אותו לעוגיות.
אבל לא כאלו שגרתיות.
אז,
שטחתי את הבצק ב-2 תבניות אינגליש מרופדות בניר אפיה בשכבה של כ-1/2 ס"מ
בשוליים הנחתי נחש בצק. הידקתי וכך קיבלת עוגיה - בסיס ושוליים.
בתבנית אחת מרחתי ממרח שוקולד איכותי בחלק הפנימי ומעליו פיזרתי פיסטוק.
בשני מרחתי קרם חלבה
[כן, שאריות מהעוגה של שבוע שעבר עם החלבה], ומעל לזה פיזרתי שוקולד צ'יפס לבן וקרוקנט לוז
אפיתי ב 180 מעלות להשחמה נאה.
זילפתי שוקולד מומס מעל לעוגיה הגדולה. לבן על העוגיה עם הממרח שוקולד ומריר על ההיא עם קרם החלבה. ציננתי שהשוקולד יתקשה ובסכין חדה פרסתי בזהירות כדי לא לשבור את העוגיה הגדולה- לעוגיות אצבע.
החבאתי מהר במקפיא לאורחים שיבואו השבת בעז"ה.
כך זה נראה לפני הפריסה:
וכך אחרי:
אני אהבתי,
ואתם?
אפשר להשתמש בכל מלית. או בריבה.
השוליים לא צריכות להיות גבוהות. רק בגובה שיכילו את המלית והוא לא יגלוש החוצה וכך תתקבלנה עוגיות יפות.
כל בצק עוגיות יתאים. לא אופים לרמה של פריכות ממש כי אז העוגיה תישבר בפריסה אם נפרוס אחרי שהתקררה לגמרי. ואם נפרוס לפני, המילוי יהיה חם וייזל וילכלך לנו האת העוגיות.
הנושאים החמים
(אצלי בכל אופן..)
