האם בעידן שלנו עדיין מרביצים בחיידרים?

מצב
הנושא נעול.

לא יודעת מה המקור שלו,
אבל לי יש את המקור המוסמך בעולם- התורה הקדושה.

"כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל"
'לבית יעקב- אלו הנשים תאמר להן בלשון רכה, ותגיד לבני ישראל- עונשין ודקדוקין פרש לזכרים, דברים הקשים כגידים' (רש"י)
 
קראתי ספר שכתבה פסיכולוגית שתחום ההתמחות שלה היה השוני המובנה באופי בין ילדים לילדות.
היא מספרת שכדי לבדוק את הנושא, היא הלבישה את ביתה בבגדים בצבעים ניטרליים בלבד וקנתה לה רק מכוניות וכלי עבודה וכד'.
יום אחד היא ראתה את ביתה מערסלת בידיה הקטנות.... משאית. והיא אומרת לה ברכות: אל תבכי, משאית שלי, אני אתן לך בקבוק....
 
קראתי ספר שכתבה פסיכולוגית שתחום ההתמחות שלה היה השוני המובנה באופי בין ילדים לילדות.
היא מספרת שכדי לבדוק את הנושא, היא הלבישה את ביתה בבגדים בצבעים ניטרליים בלבד וקנתה לה רק מכוניות וכלי עבודה וכד'.
יום אחד היא ראתה את ביתה מערסלת בידיה הקטנות.... משאית. והיא אומרת לה ברכות: אל תבכי, משאית שלי, אני אתן לך בקבוק....
מענין , גם אני שמעתי על זה!
איך קוראים לספר?
טוב, זה רחוק מלהיות מחקר מדעי מכל הסיבות...היא לא נטרלה את ההשפעה הסביבתית, אבל זה עדיין מענין.
 
קראתי ספר שכתבה פסיכולוגית שתחום ההתמחות שלה היה השוני המובנה באופי בין ילדים לילדות.
היא מספרת שכדי לבדוק את הנושא, היא הלבישה את ביתה בבגדים בצבעים ניטרליים בלבד וקנתה לה רק מכוניות וכלי עבודה וכד'.
יום אחד היא ראתה את ביתה מערסלת בידיה הקטנות.... משאית. והיא אומרת לה ברכות: אל תבכי, משאית שלי, אני אתן לך בקבוק....
איזה סיפור מתוק!
אצלנו בבית, כשהילדה שאחרי הבן גדלה קצת, היא היתה משחקת המון במכוניות של הגדול.
אבל צצו אצלה כל כך הרבה תכונות נשיות, שזה היה כל כך יפה לראות שזה בא מבפנים!
לקחתי אותה יום אחד לקניות, והיא ממש פרחה :) התעניינה מה מוכרים פה ומה פה, ו'אולי נקנה..' הייתי בטוחה שהולכת איתי בחורה בסמינר.
אני אגב, מביאה גם לבנים וגם לבנות עגלה ובובה
וגם הבנים וגם הבנות משחקים במכוניות
הבן שלי מאד אוהב את הבובה שלו ולפעמים הולך לישון איתה בלילה. אין לי שום בעיה עם זה, העיקר שהוא מתפתח ונהנה לשחק במשחקים שלו (חוץ מפעם אחת בשבת שהם ירדו למטה עם העגלות והבובות והחליטו שהולכים לבית הכנסת.. נס שהם עצרו באמצע הדרך)
בשלב מסוים, כל אחד נמשך ממילא למה שמעניין אותו. לא חושבת שאני צריכה להחליט להם מה ראוי להם לשחק ומה לא
בהרבה תחומים החברה באמת מחליטה ו'מסטגמת' מראש - אתה בן? אז תשחק ב.. תעשה... ואת בת? את משחקת ב.. ועושה... ומתנהגת...
 
בהרבה תחומים החברה באמת מחליטה ו'מסטגמת' מראש - אתה בן? אז תשחק ב.. תעשה... ואת בת? את משחקת ב.. ועושה... ומתנהגת...
אבל גם את שמה סטיגמות , שימי לב, כשהבת שלך הולכת לקניות - זה בגלל שהיא בת,
וכשהבן הולך לישון עם הבובה - זה למרות שהוא בן.
גם אני ככה, אבל זה חמוד לראות כמה אנחנו מושפעים מראש.
 
אבל גם את שמה סטיגמות , שימי לב, כשהבת שלך הולכת לקניות - זה בגלל שהיא בת,
וכשהבן הולך לישון עם הבובה - זה למרות שהוא בן.
גם אני ככה, אבל זה חמוד לראות כמה אנחנו מושפעים מראש.
אצלי כולם הולכים איתי לקניות מ ידי פעם, וכולם משחקים בבובות
אבל כשהבן שלי לפני השינה ביקש שאביא לו את הבובה, הבאתי לו בטבעיות, אם כי נהניתי מהרעיון (נכון, אני יודעת שברוב הבתים זה לא היה קורה. ואהבתי שאצלי כן)
וכשהבת שלי יוצאת איתי לבד כמה ימים אחרי שהבן שלי יצא איתי, אני רואה את ההבדל זועק
 
אני חייבת לשאול ומתוך באמת חוסר ידיעה עצומה
למה אצל בנים כשיש אלימות פיזית- גם אם היא קלה בדוגמת מכה על יד או דחיפונת- זה מתקבל עוד איכשהו בהבנה, ואלו אצל בנות כזה סיפור לא היה עובר בשתיקה?
מאמינה שכמו שיש בנים חסרי משמעת, גם בנות יכולות להיות כאלו ולהקשות על מורותיהן
אני בעברי הייתי מורה הן של כתות בנים והן של בנות, אמנם זה היה באוכלוסיה כללית ובאמת הבנים הרבה יותר מאתגרים מבנות אך זה לא שאצל הבנות קיים שקט תעשייתיץ
אני חושבת שההבדל נעוץ בגישה שלנו כהורים, לו מחנכים ידעו שכזה סיפור לא יעבור בשתיקה, הם לא יעזו להשתמש בעונש שכזה- ואיני מדברת על נושא העונשים, שהאשכול עבר אליו תוך כדי.
ענישה מחנכת ובצורה מתאימה היא נכונה בעיני, אך לא אלימות.
אולי, ואני מהרהרת בקול, זה מתחיל בזה שאברכים חסרי ניסיון תקנים להיות רבס, והדרך לקתדרת המורות עוברת לימודים והשתלמויות וקבלת תעודה וכמובן גם פרוטקציה נכונה( ואיני מכלילה, ברור לי שישנם רבס מיוחדים וקיים מכון אחיה שמעניק היום את מה שהמחנכים של פעם לא קיבלו)
יקומו כל אותם נסייני החינוך של העבר ויגידו שלא קרה להם כלום מזה ולא נותרו צלקות, יספרו שהמכות צדקו, האם זו שיטה, גם אם לילד מגיע עונש, מי אמר שמכה היא הדרך הנכונה.
האם כשילד חוזר הביתה ומספר שקיבל מכה, נתצקשר למחנך לשאול למה נתן לו?
גם אם לילד הגיע עונש, ילד צריך לדעת וגם מורהו, שעונש הגובל באלימות- פיזית, מילולית, השפלה וכו, אינו מצדיק שום התנהגות ולו הגרועה!
שמעתי פעם על רב גדול שלפני שהכה את ילדיו הלך ליטול את ידיו, שממא יש בלבו צד הרוצה להכות ולא רק מטעמי חינוך, ולכן, בזמן הזה הוא יבחן עם עצמו את התנהגותו.
 
י שהבדל בסיסי בין בן לבת
בת שתפגוש את המורה שלה ברחוב או בירקן
תספר זאת לכולם בעיניים נוצצות ולא תשכח זאת לעד

ובן שיפגוש את המלמד יכול היות שהוא אפילו לא יראה אותו

ממה לעשות אצל בנות הרגש עובד שעות נוספות
כל מאורע נתפס אצלם חזק יותר וטראומטי יותר
 
אני חייבת לשאול ומתוך באמת חוסר ידיעה עצומה
למה אצל בנים כשיש אלימות פיזית- גם אם היא קלה בדוגמת מכה על יד או דחיפונת- זה מתקבל עוד איכשהו בהבנה, ואלו אצל בנות כזה סיפור לא היה עובר בשתיקה?
.....
אולי, ואני מהרהרת בקול, זה מתחיל בזה שאברכים חסרי ניסיון תקנים להיות רבס, והדרך לקתדרת המורות עוברת לימודים והשתלמויות וקבלת תעודה
פשוט מאד.
כמעט כל מוסדות החינוך לבנים במגזר החרדי הם פרטיים.
הבנות, ברוב המקרים לומדות בבית יעקב, כלומר בחינוך העצמאי, שהוא מערכת יותר מפוקחת ומסודרת.
 
תודה על המענה
עדיין
אנחנו כהורים נתייחס אחרת כשמדובר באלימות בחיידר/ת"ת או בבית ספר
 
נכון.
כי זו מערכת שונה לגמרי.
ואנשים נורמטיביים מתאימים את עצמם לסביבה.

אז תראי אשכולות של אמהות שמתלוננות על כך שהן צריכות כל הזמן לחתום או שהעומס הלימודי איום ונורא או שהרמה גבוהה מדי, ולמה לבנים אין שעורי בית....
אז זהו, אין שלמות בעולם....
 
יש אשכול סמוך שבו דיון למה לא להוציא ילד מהכיתה, וכאן אתם טוענים לא להרביץ, וחס וחלילה מלהעמיד בפינה, אז איך אתם רוצים שתהיה משמעת בכיתה?
אה,כן, תנו ריטלין לכל מי שקצת זז בלי רשות, כולם ישבו בשקט והכל טוב...

ולא, לא שאני רוצה שהרב'ס ירביצו ובטח לא בלי שליטה, אבל ענישה כל עוד היא בגבול הנורמה היא מחויבת המציאות ותחילת ההתמודדות עם ילדים שחיבים גבולות.
מכות זו לא הדרך ולא הפתרון. להיפך. גורם עוד יותר להתמרדות.
צריך לעלות על שורש הבעיה, לא חכמה להשתיק עם עונש/מכות.
ומורה/רבי שיודע להשליט משמעת, או במקשיבים לו כי הוא מעניין / אוהבים אותו או כל סיבה אחרת - לא יצטרך להעניש או להרביץ.
ולא ריטלין, אלא לבדוק למה הילד לא יכול לשבת כמו כולם ולהקשיב. יכולות להיות עשרות סיבות. תופתעו!
גם אני חשבתי שכבר לא מרביצים היום.

אני לא כתבתי שאסור להעניש צריך להעניש זה חלק מהחינוך - גם אני בתור אמא מענישה
אבל צריך לדעת איך להעניש
להעמיד ילד בפינה במשך 20 דק' זה מוגזם
את ההשפלה של לעמוד בפינה/ בחוץ הוא כבר קיבל בדקות הראשונות
ככל שיתארך הזמן הילד יתרגל לעונש וזה כבר לא יזיז לו
באמת אף פעם לא עמדת בפינה או בחוץ 20 דק' ויותר??!!
אם הייתי יודעת בתור תלמידה את כל מה שאני יודעת היום בנושא הזה - למורות לא היה שווה להעניש אותי. ;) :(

כל אלו שמסבירים את הרבעס שמרביצים וכו
מה עושים שאר הרבע'ס?? איך הם מתמודדים מעולה בלי להרביץ?!
יש לי המון מה לאמר מנגד, אבל אין לי כח להיכנס לזה וזה גם יהיה ארוך.

ואם נייחס את זה גם למורות בנושאי ענישה - אז המורות שפועלות מתוך אהבה ורצון אמיתי טוב וכנה לחנך ולא מתעצבנות ומענישות - לא מענישות בכלל!! ובמקביל אלו גם המורות שהכי מקשיבים להן, והכי אוהבים אותם.
 
נערך לאחרונה ב:
רחמנות על הגברים בפורום, הכותרת עושה להם רע ומעלה זכרונות נשכחים.
 
בכיתה של בני לומד ילד מאוד מאתגר, שגורר איתו עוד ילדים להתנהג כמוהו - כלומר בצורה חצופה מאוד, ובריונית לעיתים קרובות.
מדובר בילד עם בעיה מסוימת, שכנראה לא מטופל/מטופל ללא תוצאות. הוא יכול לקלל במילים איומות את הרבע'ס שלו, ולצרוח על המלמד מילים שה' ישמור את האוזניים ששמעו את המושגים שלו! ומתנהג באלימות כלפי המלמדים.
כל מלמד שקיבל את הכיתה שלהם, ואפילו מלמדים מומחים ומצויינים - אחרי כחודשיים עם הכיתה, איבדו את כל הסבלנות שלהם, ועברו למכות.
אז אפשר לדבר נגד מכות וכו'... אבל עד שלא תהיו בכיתה, ולא תראו מה קורה במקום - אי אפשר לשפוט מה באמת גרם למלמד להכות ילד.

אגב, רק אתמול היתה ידיעה על גננת שהותקפה על ידי ילד בן 5!! שהיכה אותה וחנק אותה עד שהיו חייבים לפנות אותה לביה"ח!
אז נכון שב"ה אצלנו בגיל הזה עדיין אין כל כך אלימות, אבל בגיל הגדול יותר [9+] יש גם יש
 
אני לא כתבתי שאסור להעניש צריך להעניש זה חלק מהחינוך - גם אני בתור אמא מענישה
אבל צריך לדעת איך להעניש
להעמיד ילד בפינה במשך 20 דק' זה מוגזם
את ההשפלה של לעמוד בפינה/ בחוץ הוא כבר קיבל בדקות הראשונות
ככל שיתארך הזמן הילד יתרגל לעונש וזה כבר לא יזיז לו
באמת אף פעם לא עמדת בפינה או בחוץ 20 דק' ויותר??!!
אם הייתי יודעת בתור תלמידה את כל מה שאני יודעת היום
ואני מכירה מלא ילדים שזקוקים לטיפול רגשי בגלל התנהגות הוריהם, אז מה שניתן אותם לאימוץ, או שנפטר את ההורים?
ממש לא. פשוט לשנות דרך. אגב, בציבור הכללי זה עובר לרווחה. זו אלימות! גם אם זה מסתתר מאחורי מילים יפות ועדינות כמו חינוך וכו'.

זה בהחלט ובהחלט משאיר צלקות, ובמחילה - ממש לא עושה את העבודה!!!
אולי גורם לילד לפחד ולשנוא ולשתוק לכמה דק' / יום, אבל לא עוזר. (או שגרוע יותר - יש כאלו שזה ישתיק אותם לגמרי, תוצאה רגשית של טראומה - אילמות סלקטיבית...)

לגבי הציטוטים - פעם זו היתה הדרך שהכירו, וזה אולי עבד, כיום -לא.
כיום יש מודעות.
אם הילד ממשיך להתנהג כך (עובדה שהר' מרביץ שוב ושוב) סימן שזה לא עובד.

הכאה זו תוצאה של תסכול / כעס / עצבים / יאוש / חוסר אונים.

פרדוקס נוסף שמישהו העלה פה זה הדור המפונק היום לא יודע מספיק להתמודד מפחד מכל צ'יף קטן ממחנך ,אולי אפשר להסתכל על זה קצת הפוך ,פעם המלמדים לא ידעו להתמודד אם הכלת
מצבים מורכבים ,הם פשוט היו מפונקים אז לכן שחררו קיטור אכזרי על כל מי שאיתגר אותם.
היום הממחנכים לא מפונקים לומדים לתמרן גם במצבים לא נוחים ,יודעים שזה שילד חלש ממך
לא אומר שהוא שק חבטות שלך ,לומדים לחנך בצורה איכותית יותר
אז מי המפונק האמיתי?......
כל מילה!!
 
הורס אותי אלו שכותבים 'מכה קלה', מבחינת הכאב הפיזי אמנם יש הבדל, ברור, אבל מבחינת ההשפלה, הפגיעה והתוצאות הרגשיות - אין כמעט הבדל.

תרשו לי לשאול - יצא לכם פעם להרביץ למחשב??! או לכל מכשיר אחר אם הוא לא תפקד טוב..?!
זה לא יעזור, נכון?! זה רק ישבור אותו.
אותו דבר על ילדים (בנ"א בכלל). זה לא יעזור, זה רק ישבור!!
ואל תתחילו להגיד לי אל תשווי.

מי שמבין שהוא מתעסק עם נפשות וכמה זה לא פשוט - ומה ששנוי עליך אל תעשה (ויתממו לי פה 'אין לי בעיה שירביצו לי אם זה מוצדק' בלה בלה...)
שמעתי בימי לימודי שמה ששנוי -
זה כמו שאתה לא אוהב שעושים לך משהו שאתה לא אוהב - אל תעשה לאחר מה שהוא לא אוהב. כי על כל אחד שנואים דברים אחרים ואז אנשים יתממו ש'אין לי בעיה עם זה'...
 
נערך לאחרונה ב:
פעם לא היו מוכנים להודות שיש לילדים בעיה,
ילד שהשתולל, לא הצליח לקרוא, וכו' החליטו שהוא עצלן
ולכן התשובה היתה הכאה

היום כבר מבינים שיש קשיים נוספים שילדים סובלים מהם, דיסלקציה, הפרעות למינהם

יש לי בן עם ADHD שאובחן ממש לאחרונה ע"י מרפא בעיסוק ונוירולוג-
למדתי קצת את הנושא והבנתי את הקשיים שלו
הפתרון אצלו הוא לדבר אליו!!!!!
ברגע שקצת צועקים עליו או מכים אותו הוא "נעלם" אי אפשר יותר לתקשר איתו
הוא נהיה אלים ועצבני, ומכה את כל מי שסביבו
וכשמדברים אליו בנחת הוא מיד עושה מה שבקשו ואפילו יותר!! ונהיה הילד הכי טוב ולא במליצה!

אני מודה לד' כל יום שהילד הזה נולד בדור שלנו - כי לפני 15 שנה היו פשוט מכים אותו, צועקים עליו, משפילים אותו ומי יודע לאן הוא היה מגיע... ד' ישמור

לגדל ילד עם ADHD זה עבודת המידות אמיתית -
ואני רוצה לציין לשבח את המלמד שלו שקבל ממני כבר כמה טלפונים מודים ומשבחים על היחס המיוחד אליו
והילד מאוד מאוד מאוד אוהב את המלמד!!

שבוע שעבר המלמד הביא לו פתק הצטיינות בגודל a4 כולל חתימה של המשגיח על הפתק
ואנחנו לימנצנו אותו ותלינו בבית במקום בולט

אתן יודעות כמה כוחות הוא קיבל מאז - עד כדי כך שקבלתי פידבקים חיוביים משכנות שאמרו לי שרואים עליו שינוי משמעותי - הוא נהיה הרבה יותר רגוע!!

ועוד משהו למדתי ש 50% מהילדים סובלים ברמה כזו או אחרת מהפרעת קשב וריכוז
ואפשר כ"כ הרבה לעזור להם ולעודד אותם כדי שיפרחו אם בטיפולי תרפיה למיניהם, או טיפולים ממוקדים בקשיים

ועוד מעט יזדעקו שאנחנו מהיפי נפש שלא נותנים לילדים להתמודד - אז אגלה לכם סוד קטן
ילדי ADHD לפחות אצלי בבית (ויש לי עוד אחד בבית) חייבים גבולות!! וחייבים שיעמדו איתן על משמעת זה מרגיע אותם מאוד!
רק הטלת המשמעת והגבולות צריכה לבוא מתוך כבוד, הערכה, ולא מתוך כניעה
ואז נגיע לתוצאה הרצויה

מה שכן זה דורש מאיתנו ההורים עבודת מידות אדירה!!!!
ופה אנחנו נבחנים

ממלמד אני מצפה למקצועיות בעבודה, לסבלנות, לראש גדול
בדיוק כמו שהלקוחות שלי מצפים ממני ואוי ואבוי אם אני הטעה,
מדהים!! כל מילה וכל הכבוד!!!
תרשי לי לאמר שכל ילד הפתרון הוא לדבר אליו!!! (עסקתי הרבה עם חינוך מיוחד ומי שמכיר יודע ששם צריך סבלנות פי 10 מילדים רגילים, וכל פעם נוכחתי מחדש - כשמסבירים ומדברים לילד - הוא מבין וזה עוזר ברוב רוב המקרים. מה שבטוח שיותר ממכות.)
אז בטח ובטח שילדים רגילים.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה