דרוש מידע האם הפסקת תרפיה באומנות באמצע טיפול מזיקה כמו בטיפול רגשי

[המאחד]

ילד שנמצא באמצע תהליך של תרפיה באומנות לכישורי חברה.

יש כל מיני דברים שלא מוצאים חן בעיני ההורים אצל המטפלת,

ומעוניינים להפסיק טיפול אצלה

ולפנות למישהי אחרת,

האם זה יוצר נזק לילד שאולי כבר נתן אמון במטפלת?

 

[Efrat א]

מאד תלוי,
צריך להסביר למטפלת שמאילוצים שונים רוצים להפסיק,
והיא תגשש בעדינות ותבצע פרידה נכונה מהילד, שזה קריטי!!
לא להפיל עליו בבום...

 

[המאחד]

מאד תלוי,
צריך להסביר למטפלת שמאילוצים שונים רוצים להפסיק,
והיא תגשש בעדינות ותבצע פרידה נכונה מהילד, שזה קריטי!!
לא להפיל עליו בבום...

ואם חושבים שמשהו לא תקין בצורת הטיפול?

 

[תמי אחת]

ואם חושבים שמשהו לא תקין בצורת הטיפול?

תבצע פרידה נכונה מהילד, שזה קריטי!!

זה מאסט.
סוף סוף היו דברים שנפתחו בטיפול. לקטוע את הכל בבום - זה גרוע מאד

 

[המאחד]

כמה טיפולים אמורה לקחת פרידה כזו?

מאמינה שקשה לתחם את זה באופן שרירותי.

אבל כוון... כדי שיהיה אפשר לקבוע עם מטפלת אחרת.


מציינת כמה נקודות, האם הן לגיטימיות?

1. המטפלת מסרבת לנוכחות הורית בחדר בזמן הטיפול.
2. המטפלת הבטיחה פגישת הערכת מצב עם ההורים פעם בחודש- בינתים לא התבצעה.
3. כשהאם התעקשה לקיים את הפגישה המובטחת, תאמו זמן שהמטפלת הציעה, והמטפלת לא נכחה במקום.
לטענתה "שכחה"
4. ההורים בקשו מהמטפלת דו"ח טפול ע"מ להביא דו"ח לוועדה חינוכית ולא הביאה.
5. ההורים בקשו מידע בטלפון, טענה שאינה יכולה לתת.
6. זה לא ילד שמטופל בעקבות בעיה בבית אלא בעקבות צורך בלמידת כישורי חברה.

 

[תמי אחת]

כמה טיפולים אמורה לקחת פרידה כזו?

מאמינה שקשה לתחם את זה באופן שרירותי.

אבל כוון... כדי שיהיה אפשר לקבוע עם מטפלת אחרת.


מציינת כמה נקודות, האם הן לגיטימיות?

1. המטפלת מסרבת לנוכחות הורית בחדר בזמן הטיפול.
2. המטפלת הבטיחה פגישת הערכת מצב עם ההורים פעם בחודש- בינתים לא התבצעה.
3. כשהאם התעקשה לקיים את הפגישה המובטחת, תאמו זמן שהמטפלת הציעה, והמטפלת לא נכחה במקום.
לטענתה "שכחה"
4. ההורים בקשו מהמטפלת דו"ח טפול ע"מ להביא דו"ח לוועדה חינוכית ולא הביאה.
5. ההורים בקשו מידע בטלפון, טענה שאינה יכולה לתת.
6. זה לא ילד שמטופל בעקבות בעיה בבית אלא בעקבות צורך בלמידת כישורי חברה.

1. צודקת
2. לא בסדר, לא נורא.
3. לא בסדר
על כל היתר - אין לי מושג

 

[אמיליה]

לגבי טענה 1- המטפלת צודקת לגמרי
לגבי טענות 2-3-4- יכול להיות, מטפלת אולי מפוזרת אך לא אומר שאינה מקצועית. כמובן שצריך לבדוק את זה, והדרכה הורית נחוצה מאד ולא כדאי לוותר עליה, אך עדיין זה לא טענה מספיק חזקה בשביל לרצות להפסיק טיפול.
לגבי טענה 5- מתחבר לטענה 1- המטפלת מחויבת ל"סודיות" כלפי הילד, בן כמה הוא? ייתכן ואם תשתף את ההורים בתכנים שהוא מעלה- היא תאבד את האמון שהוא רכש כלפיה.
לגבי טענה 6- קצת קשה לי ההפרדה. יש כאן קושי של ילד, אולי הוא מתבטא יותר בחוץ ולא בבית, אך זה קשור גם לסביבה הביתית.

אולי שההורים ישתפו את המטפלת בקשיים שלהם?
חבל לקטוע טיפול, אם הוא מיטיב.
ונראה שהטענות כאן הן לא על טיב הטיפול אלא על המעורבות של ההורים בהליך הטיפולי.
ואגב, גם זה דורש עיון- אולי ההורים (מדגישה- אולי, לא יודעת) דורשים מעורבות יתר?
יש כאן המון צדדים לעיון מעמיק
חושבת שלא חכם לקטוע את הטיפול לפני שמבררים את הרציונאל שעומד בבסיס הרצון להפסיק את הטיפול.
והאם זה באמת טובת הילד, או לא...

 

[אמיליה]

אגב,
כמה זמן הילד נמצא אצלה בטיפול?
אם מדובר על כמה פגישות בלבד, ייתכן ועדיין אין לה מספיק מידע כדי לכתוב עליו דוח

 

[הכי הכי]

בעניין 5-השאלה איזה מידע?
בגדול מידע כללי היא חייבת לתת, ומידע פרטי (אישי מה הילד עשה/אמר וכד’) זה תלוי

אם כל הכבוד למטפלת
הילד הוא באחריות ההורים וזכותם המלאה לדעת בגדול מה נעשה עם הילד

 

[משיבת נפש]

ההרגשה שלכם בתור הורים היא מובנת לגמרי
רק כדאי מאוד שתפרידו בין מה שאתם בתור הורים מרגישים לבין ההצלחה וההתקדמות של הילד.

במידה ואכן הילד מתקדם ונפתח למטפלת, שזה לבד דבר מבורך, חבל מאוד שיעבור למישהי אחרת.
מי אמר שאצל מישהי אחרת הוא כן יפתח במיוחד שלפעמים זה לוקח זמן ונמצא שלא הרווחתם הרבה.

בהקשר לשאלה עצמה אם זה מזיק כמו בטיפול ריגשי אי אפשר לענות חתוך כי כל מקרה ולגופוו וצריך להכיר אאת הילד סוג טיפול איך היה וכמה התקדם

 

[המאחד]

לגבי טענה 1- המטפלת צודקת לגמרי
לגבי טענות 2-3-4- יכול להיות, מטפלת אולי מפוזרת אך לא אומר שאינה מקצועית. כמובן שצריך לבדוק את זה, והדרכה הורית נחוצה מאד ולא כדאי לוותר עליה, אך עדיין זה לא טענה מספיק חזקה בשביל לרצות להפסיק טיפול.
לגבי טענה 5- מתחבר לטענה 1- המטפלת מחויבת ל"סודיות" כלפי הילד, בן כמה הוא? ייתכן ואם תשתף את ההורים בתכנים שהוא מעלה- היא תאבד את האמון שהוא רכש כלפיה.
לגבי טענה 6- קצת קשה לי ההפרדה. יש כאן קושי של ילד, אולי הוא מתבטא יותר בחוץ ולא בבית, אך זה קשור גם לסביבה הביתית.

אולי שההורים ישתפו את המטפלת בקשיים שלהם?
חבל לקטוע טיפול, אם הוא מיטיב.
ונראה שהטענות כאן הן לא על טיב הטיפול אלא על המעורבות של ההורים בהליך הטיפולי.
ואגב, גם זה דורש עיון- אולי ההורים (מדגישה- אולי, לא יודעת) דורשים מעורבות יתר?
יש כאן המון צדדים לעיון מעמיק
חושבת שלא חכם לקטוע את הטיפול לפני שמבררים את הרציונאל שעומד בבסיס הרצון להפסיק את הטיפול.
והאם זה באמת טובת הילד, או לא...

טענה 5:
הילד פחות מגיל 5.
האם ההורים צריכים להיות מודרים באופן מוחלט מהטיפול?
ההורים מבינים את הצורך בשמירת פרטיות הילד,
אבל עד כדי כך שאין שום אינדיקציה למה שקורה? האם נכרת התקדמות? האם יש נסיגה?
האם יש משהו שצריך לשפר/לשנות?

טענה 6:
קושי בתקשורת בסביבה המונית, תמיד קשור לסביבה ביתית?

אין להורים מושג על טיב הטיפול זאת הבעיה.
כשהילד נשאל איך היה, הוא לא מביע עניין הוא התלהבות.
משתף המון מהנעשה בגן עד הרכילות הכי צהובה שיש.
אוהב לשחזר חווית מהקלינאית, מה עשו כמה, למה (למרות שיש נוכחות הורית בטיפול)
מספר גם מה היה בחוג פלסטלינה ששוהה בו עם אחיו.

אבל מהטיפול הרגשי, חוזר עצור עם מבט זקן בעיניים.
לא מספר כלום מעבר לחצי משפט קטן.

לכן ההורים רוצים לקבל תמונה, מה קורה,
למה הוא חוזר כל כך מהורהר ושקט.


כן ברמה שקצת יבינו מה קורה עם הלב הקטן שלו בשעת הטפול.

 

[המאחד]

אגב,
כמה זמן הילד נמצא אצלה בטיפול?
אם מדובר על כמה פגישות בלבד, ייתכן ועדיין אין לה מספיק מידע כדי לכתוב עליו דוח

כ-10 פגישות זה מעט?

 

[המאחד]

ההרגשה שלכם בתור הורים היא מובנת לגמרי
רק כדאי מאוד שתפרידו בין מה שאתם בתור הורים מרגישים לבין ההצלחה וההתקדמות של הילד.

במידה ואכן הילד מתקדם ונפתח למטפלת, שזה לבד דבר מבורך, חבל מאוד שיעבור למישהי אחרת.
מי אמר שאצל מישהי אחרת הוא כן יפתח במיוחד שלפעמים זה לוקח זמן ונמצא שלא הרווחתם הרבה.

בהקשר לשאלה עצמה אם זה מזיק כמו בטיפול ריגשי אי אפשר לענות חתוך כי כל מקרה ולגופוו וצריך להכיר אאת הילד סוג טיפול איך היה וכמה התקדם

איך אפשר לדעת אם הילד נפתח או לא, אם ההורים לא מקבלים מידע.

 

[תמי אחת]

כ-10 פגישות זה מעט?

לתהליך - כן.
לאינטק - לא. לכאורה כבר היתה אמורה לבצע אתכם פגישה.

 

[המאחד]

לתהליך - כן.
לאינטק - לא. לכאורה כבר היתה אמורה לבצע אתכם פגישה.

אוקיי זה מובן שהתהליך הוא ארוך.

אבל 10 מפגשים הם מעט כדי לקבל איזה שביב משפט בזמן איסוף הילד?

האם אסור להורים לדעת, האם הילד נמצא במקום הנכון בשבילו? שהם לא מבזבזים איתו זמן יקר?

 

[HennyS]

טענה 5:
הילד פחות מגיל 5.
האם ההורים צריכים להיות מודרים באופן מוחלט מהטיפול?
ההורים מבינים את הצורך בשמירת פרטיות הילד,
אבל עד כדי כך שאין שום אינדיקציה למה שקורה? האם נכרת התקדמות? האם יש נסיגה?
האם יש משהו שצריך לשפר/לשנות?

טענה 6:
קושי בתקשורת בסביבה המונית, תמיד קשור לסביבה ביתית?

אין להורים מושג על טיב הטיפול זאת הבעיה.
כשהילד נשאל איך היה, הוא לא מביע עניין הוא התלהבות.
משתף המון מהנעשה בגן עד הרכילות הכי צהובה שיש.
אוהב לשחזר חווית מהקלינאית, מה עשו כמה, למה (למרות שיש נוכחות הורית בטיפול)
מספר גם מה היה בחוג פלסטלינה ששוהה בו עם אחיו.

אבל מהטיפול הרגשי, חוזר עצור עם מבט זקן בעיניים.
לא מספר כלום מעבר לחצי משפט קטן.

לכן ההורים רוצים לקבל תמונה, מה קורה,
למה הוא חוזר כל כך מהורהר ושקט.


כן ברמה שקצת יבינו מה קורה עם הלב הקטן שלו בשעת הטפול.

נשמע לא טוב,
אחרי שמה שתיארת בהודעה הקודמת גם נשמע לא מקצועי מספיק.
אני הייתי מפסיקה.
תסמכי על האינטואיציות שלך

 

[המאחד]

נשמע לא טוב,
אחרי שמה שתיארת בהודעה הקודמת גם נשמע לא מקצועי מספיק.
אני הייתי מפסיקה.
תסמכי על האינטואיציות שלך

אז אני חוזרת לשאלה, באיזה אופן כדאי להפסיק.

מצד אחד לא להפסיד זמן עם התחלה אצל מטפלת אחרת,
מצד שני לא בבום כפי שציינה @תמי אחת

 

[תמי אחת]

אוקיי זה מובן שהתהליך הוא ארוך.

אבל 10 מפגשים הם מעט כדי לקבל איזה שביב משפט בזמן איסוף הילד?

האם אסור להורים לדעת, האם הילד נמצא במקום הנכון בשבילו? שהם לא מבזבזים איתו זמן יקר?

בתהליך טיפולי חייב להיות אמון בן הילד למטפלת, לפיו - מה שנאמר/ יוצא בחדר, נשאר במסגרת הזו ולא מודלף החוצה. זה מעין חוזה קריטי בין מטפל למטופל, בכדי שהוא יוכל להפתח, וזה נכון לכל גיל (למעט גיל צעיר ממש, בו התהליך נעשה באמצעות ההורים - גיל שנתיים - שלוש). הפרת אמון כזו עלולה לפגוע בכל התהליך הטיפולי.
יש ילדים שאורך להם זמן להפתח, ולכן זה נראה בזבוז זמן, למרות שזה חלק מהתהליך גופא.
באינטק - ההורים יכולים להציב את הנתונים שהם רואים בבית, המטפלת מעלה את ההמלצות שלה, לאור מה שהיא רואה/ מה שיסייע לילד. היא לא תספר (אם היא מקצועית) בדיוק מה שהתחולל בחדר.
לפעמים היא מבקשת את רשות הילד לשתף את ההורים, ואז זה בסדר. גם זה רק במקרים מסוימים.
בכל מקרה, לתת שביב מידע זה הכי לא נכון והכי הרסני. זו שיחה שאמורה להיות בכובד ראש, ברגישות, ובוודאי שלא לעיני הילד (שחייב לראות והלרגיש שאין גישה להורים ממה שקורה בחדר).
לפעמים הילד יצר משהו, והוא שמח לשתף את הוריו. במקרה כזה, ההורה יוזמן לצפות ביצירה, וגם זה - רק כהשתתפות, ומבלי להביע עמדה/ דעה משום גורם שהוא (לא ההורה ולא המטפלת).
לא סותר את החובה שלכם לקבלת פגישה הורית

 

[אמיליה]

10 פגישות זה בהחלט פרק זמן מכובד מאד בשביל לקבל מידע.
וזכותכם וחובתו של המטפל לתת אותו.
המידע שהוספתם לגבי הצורה שבה הילד חוזר מהמפגשים- אכן דורשת התייחסות וטוב שאתם ערניים.
בטיפול עם ילד, הדרכת הורים תקופתית משמעותית מאד לתהליך ולהתקדמות הטיפול
ואם ההרגשה שכעת זה תקוע, ייתכן מאד (ואני אומרת מניסיון גדול לשני הצדדים) שהדרכה הורית תעזור לתהליך.
וכן יש מקום להתעקש על זה עוד לפני הפגישה הבאה.
ממליצה לדרוש לקיים פגישה ובה תשמעו מה קורה, ואחכ גם תשתפו מה אתם חווים.
ולאחר מכן תוכלו לקבל החלטה יותר מושכלת.

 

[תמי אחת]

נשמע לא טוב,
אחרי שמה שתיארת בהודעה הקודמת גם נשמע לא מקצועי מספיק.
אני הייתי מפסיקה.
תסמכי על האינטואיציות שלך

לא בטוח שזו הכללה נכונה.
בהחלט יש מצבים של כימיה, ושהילד לא זורם. מטפלת טובה תדע להניח את זה על השולחן ולהפנות לקולגה.
ביררתם לפני כן על המטפלת? שמעתם עליה המלצות?
אין כמו פתיחות. גשו אליה עם הטענות וההרגשות שלכם, ושמעו מה יש לה לומר