- הוסף לסימניות
- #101
הייתי חייבת להגיב גם לךאת אישה מדהימה קודם כל, מלאת מודעות ועבודה עצמית. מעריכה אותך מאוד ומחזקת אותך.
אני חושבת שאולי את לא מבינה עד הסוף את הפרסום כאן. את כותבת את הגיגייך (העמוקים והמעניינים את מי שמתחבר) על במה ציבורית ברמה מאוד מאוד נרחבת. ואם זה שמך האמיתי או אפילו חלק ממנו- על אחת כמה וכמה שזה מוגזם.
אני חושבת שלציבור- כדאי להביא תוכן מעובד. זה נראה שאת מביאה כאן את כל מה שקורה לך בפנים בעקבות התמודדות הנפש, ולכן הציבור הרחב לא יכול להכיל ולהבין את זה. זה נשמע לו כהמון בלאגן מבולבל.
אני מבינה שאת לא בטוחה שהמטרה שלך היא שיווק, אבל אני לגמרי לא חושבת שנכון לשתף את הציבור בלופ המחשבתי הזה, בכל הספיקות הבלתי נגמרים.
את לא מפרסמת קו אחיד של דברים, כל משפט שלך אומר משהו אחר לגמרי ואפילו סותר את קודמו. לא נכון להגיש לציבור את כל הבלאגן שקורה במוח ולצפות ממנו שיכיל את זה, ובוודאי שאת יכולה להבין את זה- כי את מכירה בטח הכי מקרוב את התסכול והקושי של מחשבות חוזרות ונשנות ואת הבלאגן שזה מייצר בפנים.
לא משנה מה המטרה שלך, גם אם היא לתת לעולם טוב שאת הגעת אליו במסע שלך- הצורה הנוכחית לא יכולה להשיג את זה.
אני קראתי את הדברים שלך והתעמקתי בהם, ומאמינה שהרבה מהאנשים לא עשו את זה- ולמרות זאת הרגשתי סיבוך עמוק ולא הבנתי אותך כל כך. מה שהבנתי בעיקר זה בלאגן. פשוט הבאת חומר גולמי מהמוח שלך, ושפכת את הכל ככה. אני מבינה שיש לך הרבה ספיקות וסיבוכים- אל תביאי את זה ככה לפה. ברור שתשתפי בזה, ברור שלא תשאירי את זה בפנים אצלך- אבל לא כאן. את מזיקה בעיקר לעצמך.
המסך הוא מתעתע. צר לי לומר לך- הוא לא תחליף לחיים אמיתיים. ונשמע שאת אחת שמאוד שואפת לאמת ומחפשת אותה. שיתוף במסך הוא לא שיתוף אמיתי. איטראקציה בצורה הזו היא לא אמיתית.
את כל מה ששפכת פה- תביאי לעולם הקרוב שלך, האמיתי. לקרובים אלייך, פסיכולוגית, חברות וכדומה. ככה תוכלי להשיג את המטרות האמיתיות שלך בעז"ה.
מאחלת לך רק טוב גלוי, המון הצלחה ונחת ושתצליחי לכוון לרצון האמיתי שלך- שהוא רצון השם.
אז ככה:
בתהליך שעברתי, הבנתי אט אט שלכולנו יש מסע משותף.
כשאני יוצאת לאור, אני מכירה הרי רק את עצמי שיצאתי לאור, אבל במקביל אלי יש אנשים רבים שיוצאים לאור/אמורים לצאת לאור.
כשאני מרגישה קנאה, אני חווה את הקנאה שלי, אבל במקביל אנשים רבים חשים קנאה (לא בגללי, בגלל שכולנו קיבלנו אותן רגשות).
כשאני חושבת שאסור לי להתבטא, בגלל סיבות מאוד מוצדקות, במקביל אלי יש אלפי אנשים שמאמינים באמת ובתמים שאסור להם להתבטא, ושותקי/ מתייאשים מראש (כמוני בעבר) ויתכן שמרגישים רע עם השתיקה.
כשאני חווה את ההתנגדות שלי כלפי עצמי - אנשים רבים עוברים את אותו מסע.
וכו' וכו'.
לא בגללי, כמובן, חלקם עברו את המסע הזה לפני.
כשאני עוברת איזה קושי ביציאה לאור ומביאה אותו לידי ביטוי, אני גם מרפאת את הקושי הזה בתוכי, וגם משקפת למי שעוברים את זה, או שעתידים לחוות את ההגשמה העצמית שלהם, ובעצם מוכיחה 'שזה נורמלי', 'זה בסדר', 'הקשיים סך הכל שלב בתהליך'.
נדרש אומץ רב להגשים את עצמך, ונדרשים גם הסכמה להגיע לכנות מול עצמך, יש פירמידת צרכים נפשיים, אחד מהם זה הגשמה עצמית.
אז נכון, במהלך הדרך לפעמים יתכן שאפשר לכתוב או להוציא לאור דברים מביכים או כאלה שהציבור לא מתחבר אליהם, במהלך הדרך יתכן שהאדם מרגיש לבד במסע שלו, אבל לבסוף הפירות לעמל שלו יהיו חייבים להגיע.
השיתוף הכנה שלי הוא סוג של שירות לציבור, "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש", זה מה שאני חושבת.
ההצלחה שלי, כן או לא, פחות מעניינת אותי כרגע, גם כי כבר הצלחתי ברוך ה', וגם כי לכל אחד יש הצלחה שכתובה לו מלמעלה, יותר חשוב לי שהעולם יסתדר לאט לאט ונתחיל להבין שה' מצפה שכל אחד מאיתנו יאהב את עצמו ויאיר את העולם באהבה עצמית, אחדות, סובלנות, וחשיבה חיובית והגשמה עצמית אמיתית, לא חיצונית ומזויפת אלא כזו שיש בה הבנה שלצאת לאור זה מסע עם כל מה שמשתמע מכך.
וחלק מהמסע הזה יש גם בלבול, וזה ממש בסדר, לדעתי.
כמו שכתבתי בהודעה הקודמת אין לי התייחבות להשיב לכל התגובות אז התנצלותי מראש אם הגבתם ולא השבתי תשובה.
הנושאים החמים