דרוש מידע האם לאמריקאים יש יותר שמחת חיים או זה רק נדמה לי?

[אין פאנץ']

תתפלא לשמוע אני חסידית
ולא מצאתי מה מצחיק פה

כתבתי חסיד ולא חסידית... (וגם כתבתי קלאסי, אבל לא ניכנס לזה, כי אני לא יודע מה אתם)
ומי שלא מבין, זה מסובך מדי להסביר.

 

[Reizily]

דווקא אני חושבת שזה כן נכון,
אין פה את הלארג'יות כמו שיש בחו"ל
יש פה יותר עניין של פשטות, הסתפקות במועט וגם אצל חסידיים, לא רק ליטאיים

זה לא נכון להכליל שכל הציור החסידי מושפע מהסגנון הליטאי.
יש כ''כ הרבה סגנונות וזרמים בתוך הציבור החסידי...
וזה שמסתפקים במועט זה לפעמים צורך השעה ולא אורח חיים כמו שזה אצל הליטאים. (וגם זה רק במקומות מסוימים...)
אני דווקא כן רואה הרבה לארג'יות במגזר החסידי.
כמובן תלוי איפה, אבל זה נכנס יותר ויותר.
חוץ מזה, שהלארג'יות בארה''ב לא נובעת מאורח חיים חסידי כמו שזאת המנטליות האמריקנית.

 

[מ.א.ק.]

זה לא נכון להכליל שכל הציור החסידי מושפע מהסגנון הליטאי.
יש כ''כ הרבה סגנונות וזרמים בתוך הציבור החסידי...

אבל להכליל שכל אמריקאים הם........

 

[Reizily]

אבל להכליל שכל אמריקאים הם........

אני באמת לא מסכימה עם זה.

 

[מירונה]

אשכול בפרוג באנגלית:
Do Israelis have more joy in life?

ספוילר: ברור!

תמיד הדשא של השני ירוק יותר

 

[stars]

אשכול בפרוג באנגלית:
Do Israelis have more joy in life?

ספוילר: ברור!

תמיד הדשא של השני ירוק יותר

מה שבטוח שלא תהיה כזאת שאילה בפורום אמריקאי האם הישראלים יותר שמחים..........

 

[איש אחד הלך]

אבל מסכימה איתי שיש הרבה מאוד שהיו רוצים להשתייך למגזר אחר והם לא מעיזים לעשות את השינוי הזה?
למה לא מעיזים?
כי ככה... העולם שלנו שיפוטי...
וזה לא דבר רגיל...
ואנשים ידברו... ויטחנו...

יותר כי המנטליות שונה וקשה להתרגל לחיות בצורה שונה

גרה באזור של דתל״ים וזה נראה שכן
משהו הרבה יותר רגוע
אבל חושבת שזה תלוי בכל מיני דברים חיצוניים ששונים מאצל החרדים
ולדעתי משפיעים על זה הרבה
רק אין לי כח לפרט

לדוג'?

 

[גילי שוהם]

נכון אבל:
קחו לדוג' את רוזין, רבי ישראל מרוזין היה כמו מלך עם גינוי מלכות וכמויות של כסף
והוא דגל בשיטה של מלכות .

הוא הלך עם נעלים בלי סוליה!

כדאי להביא ציטוטים מדויקים

 

[שלגון]

אף אחד לא כתב כאן שדרך החסידים היתה תענוגות וכו',
אבל זה ברור שיש הבדל גדול בגישה לתענוגות העולם הזה ושאר הבלי העולם, אצל הליטאים נאבקו בגשמיות, ואצל החסידים השתמשו איתה לטוב, כל ספרי תלמידי הבעש"ט מלאים בזה ושמים דגש על 'בכל דרכיך דעהו' היינו לקדש את העולם הזה. וכבר אמר אחד מהרבע'ס 'כמה מתוק העולם הזה, למי שלא מונח בו' וזה משפט שמקפל בתוכו הרבה.

זו גם לכאורה הסיבה שאצל הליטאים אם יצאת לעבוד אתה כבר סוג ב', ואילו אצל החסידים ידעו וגם ידעו לשלב, וזה התכוונתי שהחסידים בארץ מושפעים מהליטאים, שנכון שאצל החסידים אחד שיוצא לעבו לפרנסתו לא יושבים עליו שבעה, אבל אי אפשר לומר שאין עליו בכלל סטיגמה וסוג של פחיתות,

והאמת שהמציאות היא שכתוצאה מכך באמת בארץ אנשים לא יודעים לשלב תורה ועבודה ומיד רואים עליהם שינוי ברוחניות, לעומת זאת האמריקאים חינכו אותם מלכתחילה באופן שבאמת יידעו לשלב תורה ועבודה, וכמדומני שרק שם אתה יכול לראות אברך עם כל הלבוש החסידי שלומד 4 שעות לפנות בוקר, ובמהלך היום עובד לפרנסתו, וזה גם לא סותר שיהיה לו אוטו מכובד וכו',
אני עצמי מכיר מישהו שנראה כאברך לכל דבר וכן יש לו גם הספקים ומבחנים וכבר נבחן על כל הלכות שבת, אבל במשך היום עובד כצורף תכשיטי זהב.

 

[פיר]

לא ברור לי מה הכונה בדו שיח הזה
ממתי אפשר להכליל הכללות?
כל אדם הוא עולם ןמלואו.
ודגים שונים יש בים.
העקר שלא נשפוט ולא נבקר את השני
אלאט רק את עצמנו.

 

[אין פאנץ']

הוא הלך עם נעלים בלי סוליה!

כדאי להביא ציטוטים מדויקים

לא מתחיל להיות קשור לנושא,
כל חסיד קלאסי שיקרא את ההודעה הזו יצחק...

@מירי ה.

 

[בחור חושב -חשוב]

לא נראה לי שזה קשור לעניין חסידים ליטאים, כיון שהראיה היא שהדבר קיים אצל כל הישראלים, ואף אצל אחינו התועים אין את תופעת הבזבנות/לארג'יות שיש אצל האמריקאים, לדעתי הדבר קשור בכמה סיבות,
א. שארצינו הקטנה פחות מציעה אפשרויות והזדמנויות בכל שלל הנושאים, ולכן מימילא הציבור יותר מצומצם,
ב. השיטה שנהוגה כיום בארץ היא רחוקה מאד מהשיטה הקפיטלסטית הנהוגה בארה''ב, והיא דוגלת מצד אחד לעשות המון הטבות לאזרח, ומאידך יותר מיסים ושאר התחיבויות למדינה, [ושלל בירוקרטיות] ומשום כך אנשים פחות מתפתחים ביכולותיהם הכלכליות, ולכן יותר מצומצמים בכל הליכותיהם בחיים,
לדוג' אדם שמעוניין לקנות רכב בארה''ב הרבה יותר קל לו מכל הבחינות החל מהוצאת הרשיון וכלה בתשלום המכס על הרכב,
ולדעתי זו הסיבה שאנשי חו''ל הרבה יותר יוצאים לעבוד וכו' כיון שאין שם עזרה כלכלית מטעם המדינה ומי שלא עובד אין לו שלל קצבאות וכדו' ומשו''כ חייב לעבוד בכדי להביא פת לחם אל ביתו משא''כ בארץ שהכוללים תלויים בכספי המדינה, [תרצו או לא זו עובדה].
נ.ב. חשוב להדגיש שזרימות ולארג'יות אינה בהכרח מורה על שמחה פנימית אמיתית שאינה תוליה בגורנים חיצוניים [כגון הכסף לדוג'] . וכן לצד ההפכי.

 

[חושב123]

אשכול מקביל אצל האמריקאים לבחון את דעתם בנושא.
צו דען זענען די ארצישראלדיג'ע מער דעפרעשט ווי די אמעריקאנע?

 

[חדת קרן]

יש לי אנשים שאני גם מתחמקת מהשלום שלהם.......... לצערי.....

איזה התנשאות! איכס

 

[ANK]

הוי מקדים בשלום כל אדם | משה גרילק​

"הוי מקדים בשלום כל אדם"

זה משפטו הקצר של התנא רבי מתיא בן חרש. בפרק הרביעי מפרקי אבות.

הקריאה המהירה. זו ה"יעילה", לא תגלה בהצהרה זו משהו מיוחד. משפט יפה לכל הדעות. אולם כמותו נמצא, בווריאציות שונות, להבדיל, בכל ספר הדן בהלכות נימוס, בכל אחת משפות העולם. אך, המכיר את אופיים של פרקי אבות יודע כי לא בהלכות נימוס גרידא עסקו, בוודאי ובוודאי לא בהפרחת אמרות או שעשועי לשון. פרקים אלו אוצרים בקרבם את העושר הרוחני אותו אגרו כותביו במשך שנים של עמל אישי, יגיעת המוח ומאבק הנפש. כל משנה הינה תמצית של ניסיון חיים ארוכים. כל משפט – הלוז שבהשקפת עולמם. ואמנות החיים טבועה בכל מאמר ומאמר.

גם במאמר נפלא זה.

חשוב הוא, ככל הנראה, במיוחד. שכן על גדול התנאים בתקופת חורבן בית שני, רבן יוחנן בן זכאי, אמרו בגמרא: "שלא הקדימו אדם לשלום מעולם. אפילו לא נכרי בשוק" (מסכת ברכות דף י"ז).

אתה עוצר בעד שטף הקריאה ומנסה להבין: האם זה מיטב השבח? האם זו העטרה לראשו של התנא, עליו מסופר בתלמוד: "שלא הניח מקרא, משנה, גמרא, הלכות ואגדות, דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים, קלים וחמורים, גזירות שוות. תקופות וגימטריות" וכו'? (מסכת סוכה דף כ"ח).

ובגלל מה הרבותא בהתנהגות זו? וכי מי מאיתנו אינו אומר שלום?

הבה אם כן, נקרא עוד הפעם, את המאמר. הפעם – בשימת לב ועין:
"הוי מקדים בשלום כל אדם".

לא נאמר: "אמור שלום". אלא – "מקדים" "כל אדם" ולאו דווקא "רעך".

שינויי לשון, הדורשים כמובן הבהרה, והם אשר יובילו אותנו אל ההבנה.

אמת פסיכולוגית ידועה לכל, שבלב האדם קיימת ציפייה עמוקה להתקבלות על ידי החברה, לזכות בהכרת הזולת. כולנו מחכים זה לזה. אנו שואפים בכל כוחנו שיעריכו אותנו, שישימו לב אלינו. אנו משתוקקים שיהיו לנו שותפים לבעיותינו, לצרותינו, וגם לשמחותינו. אחד מאבות הפסיכולוגיה המודרנית רואה בצימאון עז זה מרכיב בסיסי בחיי הנפש. מרכיב, המכתיב את התנהגות האדם לטוב ולמוטב.

פסיכולוגית ילדים נודעת, כתבה בספרה "מלחמה וילדים", על אודות יתומים. באחד מן המוסדות באנגליה, בתקופת מלחמת העולם השניה. למרות שהמוסד נוהל על ידי מחנכים ופדגוגים. בעזרת רופאים מדופלמים ואחיות מוסמכות, הוגדרו הילדים כילדים קשים בהתפתחותם הגופנית והחינוכית.

המחברת העמידה אותם על טעותם. הילדים אמנם זכו למזון טוב ולתנאי מגורים נאותים, אך נשללה מהם תשומת הלב האימהית. היא יעצה להם להוסיף למזון גם מנות יומיות של אהבה, שיעניקו ליתומים את התחושה שמתעניינים בהם, בבעיותיהם ובגורלם המר. והתוצאות היו מפליאות.

האדם גדל ומתבגר, אך הצימאון הזה לא רווה. בכל מעגל ממעגלי חייו הוא מצפה בכליון עיניים להערכה, שלעתים קרובות בוששת מאד לבוא. ערגה זו קובעת את התנהגותו בכל תא מתאי החברה. אך חריפותה מורגשת ביותר בתחום הצר של המשפחה. כי בציפייה בלתי מסופקת זו, טמון סוד המשברים הקשים בחיי המשפחה. בין בעל ואשה ובין הורים וילדיהם.

"כי כל בני אדם מחכים זה לזה. כל אחד רוצה שחברו יאיר לו פנים. התלמיד מצפה להארת בפני רבו. אך גם הרב מצפה להארת פניו מצד תלמידו" ("עלי שור" לגה"צ הגר"ש וולבה זצ"ל עמ' קצ"א).

עיין שם כיצד הוא מתאר את הבעל המצפה לאשתו. המצפה שתקדם את פניו במאור פנים, בשובו ממלאכת יומו עייף ויגע, זועף וכועס. הוא מצפה להערכת אשתו, אותה הערכה הנשללת ממנה לעתים כה קרובות בעת מלחמת הקיום ברחוב, במשרד ובחרושת.

אך גם האישה מצפה. גם לה ציפיות מבעלה. גם היא מחכה שבעלה יקדיש לה ולביתה יותר מזמנו היקר, ישים לב אליה ולא ישקע מיד עם בואו הביתה בעיסוקיו המאוד "חשובים" תוך התעלמות מבת הזוג.

גם יחסי אבות ובנים מודרכים על ידי אותה הרגשה. האב מחכה לבניו שיפנו אליו בכל ענייניהם ובעיותיהם. הוא משתוקק שיבקשו ממנו את העזרה הנחוצה להם, אותה ישמח להעניק. אך כמוהו גם הבנים מחכים לאביהם. מצפים שיבין את עולמם השונה, הכבול לעתים בייסורי ההתבגרות. הם חפצים שיעודד, שיבוא לקראתם, שיתפנה מעיסוקיו ש"אינם סובלים דיחוי" ויקדיש להם מזמנו היקר.

"שני כוחות אלה הם היסוד לחיי החברה האנושית: האחד – רעבון כל אדם להארת פני הזולת, והשני – כח הנתינה של הארת פנים השתול בלב כל בעל נשמה. וכן הוא ביחסים ההדדיים בין מעמדות, כתות, מדינות וגושים. ונתבונן קצת ביחסי בני אדם, איך לפעמים חיים איש בצד חברו מבלי למצוא דרך ושפה זה אל זה, וכיצד חיים במרירות ורוגז בגלל אי הבנתם ההדדית. אם ננסה למצוא את המקור לכך, נראה כי תמיד אדם מחכה לחברו שהלה "יתחיל" להתקרב אליו. וככה מחכים עד בוש…" ("עלי שור", שם).

זו כוונת התנא במשנתנו בקבעו שעלינו ל"הקדים בשלום כל אדם"
.
חמש מלים מהפכניות, מלים טעונות מטען אדיר של תקוה, לתיקון האדם והעולם. משמעותן שינוי ערכים מוחלט, גישה חדשה לגמרי. רבי מתיא בן חרש. פונה כאן אל האדם ומורה לו להיות ראשון. לא לצפות עד שהזולת יפתח בפיוס ובגישושים לקראת שלום. כי עשיית הצעד הראשון תביא בהכרח את ההמשך המקווה.

המעשה הפעוט של הקדמת שלום מסוגל לסלק, במחי יד, מחיצות גבוהות של זרות והתנכרות, להרחיק מחסומים חוצצים של מרירות, חוסר הבנה ועוינות. הוא מפתח הזהב ליחסי חברה משופרים, למציאת שפה משותפת, להבנה הדדית, לאחווה ורעות.

כלום פלא הוא שכך סיפרו בשבחו של רבן יוחנן בן זכאי ש"לא הקדימו אדם בשלום מעולם, ואפילו לא נכרי בשוק"?

מלים אלו ויישומן, בכוחן לחולל מהפכה בחיי כל אדם. גם להטעים אותו עצמו מעסיס השמחה וההרגשה הטובה. אם נשלח את דמיוננו חופשי, אם נסיר לרגע קט את הרסן מעל החלומות (ומי אינו חולם לעתים?) – נוכל להשתעשע במראות עולם קסום ויפה ביותר. עולם, אשר כתוצאה ממהפכה פנימית ושקטה החודרת ללב כל אדם. מכח המלים הללו, היה צומח ומתפתח מאליו התיקון החברתי הנכסף.

אוטופיה? חלום באספמיא? אולי.

אך מה שברור למעלה מכל ספק. שהתנא רבי מתיא בן חרש – שמאמר זה מבטא את מהות חייו ואת סגנונם – הרבה שלום וטובה במעגל חייו הפרטיים והציבוריים כאחת. ובמופת חייו מלמד הוא אותנו שאפשרות זו פתוחה בפני כל מי שנוהה אחריו באמת.

 

[horseman]

לחב"ד יש הבטחה להינצל מד"ג?
בעוה"ב אין תירוצים...

מה הקשר הוא יכול להיות צדיק ולדקדק בקלה כבחמורה, ובכל זאת הוריו לא יאהבו כי הוא חבדני"ק ויתנהג בדברים רבים כמוהם......

 

[אסתושי]

כי הוא חבדני"ק ויתנהג בדברים רבים כמוהם......

הם לא שומרים את כל התורה?

 

[michalor]

אשכול מקביל אצל האמריקאים לבחון את דעתם בנושא.
צו דען זענען די ארצישראלדיג'ע מער דעפרעשט ווי די אמעריקאנע?

מקריאה של האשכול האמריקאי באידיש
נראה ש-כמה מפתיע! הדעות חלוקות

וע"ז נאמר "האוטו של השני רוקד יותר"

 

[גרפיקאית מתנסה]

מעניין אותי,
מי שיודע אם יוכל לפרט
תודה!

ברור שנדמה לך!

 

[רבקהנ]

לחב"ד יש הבטחה להינצל מד"ג?
בעוה"ב אין תירוצים...

אשמח לשמוע, למי בדיוק יש הבטחה??
חבד לא מחפשים תירוצים

מסכים איתי שעל להיות חבד"ניק הוא יקבל פחות גהינום מאשר אם יהיה חילוני?

מי אמר שהוא בכלל יקבל גיהנום?


ואם כבר, אז לפי חב"ד, עובדים את ה' כי זה התכלית שלנו, ולא בשביל לקבל שכר או כי מפחדים מגיהנום. אחרת מה ההבדל בין הפחד מהמשטרה או הרצון לרצות את הבוס? שה' ח"ו רק קצת יותר גדול?