דרוש מידע האם לשלוח תמונות של הילדים לראש השנה להורים? באם יש זוגות שלא נפקדו עדיין?

[שקדייה]

אני עובדת במקום שאנחנו מלא נשים נשואות עם ילדים ב"ה ויש אחת שהיא רווקה כבר יחסית הרבה זמן,
ואנחנו מדברות מלא על המשפחה הילדים, ואנחנו לא מתעלמות ולא משתתקות כשהיא באה וגם היא זורמת ומשתתפת איתנו בכל השיחות ומשתפת מסיפורים על אחינים וכו..
אני חושבת שזה טוב גם לה וגם לנו.

הלוואי וכולם יהיו כמוכם!!!

 

[המיינסטרימית]

אחרי הכל אנשים חוששים לדרוך על יבלת..
אפשר להבין את זה

 

[שקדייה]

אחרי הכל אנשים חוששים לדרוך על יבלת..
אפשר להבין את זה

לכן ההמלצה היא לפעמים פשוט לשאול את הזוג מה יהיה להם נכון
כמו שכמה שאלו אותנו והערכנו את הרגישות וההכלה ובאמת התרגשנו

 

[עד התקרא!]

גם אני לצערי ממתינה שנים,
וחושבת שכל האלמנטים תלויים בכל כך הרבה רבדים,
לא כל מה שמתאים לי, מתאים לחברתי הממתינה,
לא כל מה שמתאים למשפחה שלי תתאים למשפחה של בעלי......
ויכול להיות ששנה אחת יתאים לי מגנטים, ושנה אח"כ לא יתאים........
והכל כל כך תלוי ועומד.....

אישית, אשמח שישאלו אותי, מה נעים לי, איך נעים לי, כמה נעים לי
וזה לא סותר שאני משוגעת על האחיינים, וזה גם וגם וגם.....

 

[המיינסטרימית]

לכן ההמלצה היא לפעמים פשוט לשאול את הזוג מה יהיה להם נכון
כמו שכמה שאלו אותנו והערכנו את הרגישות וההכלה ובאמת התרגשנו

גם לשאול זה מביך..
אפילו שאלה כמו " אפשר בייביסיטר " יכולה להכעיס- "בגלל שאין לי ילדים אז אני פנויה, נכון??"
ולחילופין היא יכולה להיראות כבקשה טבעית..
הרבה תלוי גם בפרשנות של הצד השני..

 

[DvoraVidman]

לכן ההמלצה היא לפעמים פשוט לשאול את הזוג מה יהיה להם נכון
כמו שכמה שאלו אותנו והערכנו את הרגישות וההכלה ובאמת התרגשנו

כששואלים עלולים לקבל 'שטיפה'.

 

[שקדייה]

כששואלים עלולים לקבל 'שטיפה'.

צריך לדעת איך לשאול ואם מתאים לשאול,
ובאמת לא לכל זוג זה מתאים,
אבל צריך לחשוב מה כן, אולי כדאי לשאול את ההורים? מישהו שיודעים שהוא עוזר?
ואם לא מתאים לשאול אול כדאי שתחשבו עם עצמכם מה כן ומה לא?
התעלמות והסתרה זה גם לא דרך

 

[עד התקרא!]

גם לשאול זה מביך..
אפילו שאלה כמו " אפשר בייביסיטר " יכולה להכעיס- "בגלל שאין לי ילדים אז אני פנויה, נכון??"
ולחילופין היא יכולה להיראות כבקשה טבעית..
הרבה תלוי גם בפרשנות של הצד השני..

לא צריך לשאול באופן הזה,
שאלה כזאת באמת מעוררת רגשיות,
והכל תלוי בכל הפרמטרים, והרקע, של השואל, והנשאל......

אם את בקשר רציף וטוב, יומיומי, את יכולה לשאול כך:
מעיזה לשאול אותך, בבקשה תעני לי בכנות, האם תוכלי לשמור על הילדים שלי?
אחותי בקשר רציף אענה לה שבכיף וכו'
ואחותי שתמיד מבקשת רק טובות, ותשאל קצר ולעניין, בלי להרגיש את הבן אדם שמאחורה....
זה יהיה לי מאוד רגיש,
ואני אותו בן אדם,
עם שלל רגשות בלב אחד.

 

[יעקב ארץ-צבי]

אצלנו עד שברוך השם...
בתפילות לעוד, תברכו...
מה שרצינו זה להתנהג טבעי, אבל שיהיו עוד נושאים על השולחן, שלא יהיה נושא אחד בלבד שהוא... מה שאין לנו....

 

[DvoraVidman]

צריך לדעת איך לשאול ואם מתאים לשאול,
ובאמת לא לכל זוג זה מתאים,
אבל צריך לחשוב מה כן, אולי כדאי לשאול את ההורים? מישהו שיודעים שהוא עוזר?
ואם לא מתאים לשאול אול כדאי שתחשבו עם עצמכם מה כן ומה לא?
התעלמות והסתרה זה גם לא דרך

אז הנה, שאלו בפרוג וקיבלו שטיפה.

 

[BIZZARC- עשירה]

אשמח לשמוע את דעתכם.
במשפחה אצלנו יש זוגות שעדיין ממתינים!
כעת יש מהמשפחות במשפחה כאלה שכן שולחים תמונות שנה טובה של הילדים וכו'
ובדרך כלל שולחים את זה עם מגנט, וההורים שמים את זה על המקרר.
השאלה, שמצד שני יש את הרגישות של אלו שממתינים, ומצד אחד רוצים לעשות נחת רוח ושמחה להורים.
מה הכי כדאי לעשות?

כל זוג שונה אחד מהשני ולכל זוג יש תקופות שונות במהלך ההמתנה
לדעתי אם זה כבר ידוע שבר"ה מביאים תמונות שנה טובה של הילדים, אז להפסיק אם זה עלול להכאיב יותר מאשר להמשיך.
אבל 1- לא חייבים שכ--ל המשפחה תביא, מותר לחלק משפחות לקחת את זה באיזי ולא להספיק ולהביא בהזדמנות אחרת.
אבל 2- לא חייבים לתת את זה בכל רעש גדול ליד כולם, וסבא וסבתא (אבא ואמא) יחליטו אם לשים את זה על המקרר או במקום אחר.

 

[מרים.ו]

יש הבדל בין להעזר בהם בעניין עם ילדים לבין לדבר בפתיחות לידם ולהתנהל מולם רגיל.
באמת לדעתי לא יפה להעזר באישה שאין לה ילדים בשמירה על הילדים שלך וכו..
אבל לשלוח תמונות ולדבר איתם חופשי וכו.. זה משהו אחר

 

[שופי]

לדעתי,שלחי..הכי מקובל לשלוח,הרווקים מודעים לכך שיש נכדים\אחיינים..הכאב הגדול בא שמנסים "להסתיר" את הילדים, אני אומרת מידיעה.שלחי תמונות,אל תתני להם להבין שלא שלחת להורים תמונות בגלל שהם הרווקים מחכים עדיין בבית...זה הכי יכאיב ויפגע

 

[eli7123]

אז הנה, שאלו בפרוג וקיבלו שטיפה.

קיבלו הסבר,
כואב,
קיבלו פתיחות רגשית,
ובמה פתוחה לדבר על זה,
ואנשים שמתוך הניסיון הזה ניסו לתת כלים מדהימים לפתיחות רגשית
שזה דבר חשוב לא דווקא מול מעוכבי ילדים...
גם מול חברה גרושה...
ומול הילדים....
ובכל סיטואציה בחיים.
זה משהו שהוא חוזר על עצמו בכל קונפליקט בין בני אדם,
פתיחות זה מילת המפתח
ואני מסכימה עם זה שיש אנשים שלא מאפשרים פתיחות רגשית (לא מדובר על חפירות!!)
וזה מאד מאתגר,
וכן,
אני חושבת שבתור מאותגר באתגר שגורם לאנשים להתבלבל,
תפקידך להיות הבוגר בסיטואציה,
וללמד אנשים איך אתה רוצה שיתיחסו אליך,
ואז כולם מרוויחים.
אבל מהצד השני---
את יכולה להיות גיסה למישהי ממתינה/ גרושה/ מצורעת/ חולה/ חולת נפש/ שרוטה/XYZ....
ולהיות הבוגרת בסיטואציה ולהתנהג נעים,
לזרוק מילים שיעשו לה טוב על הלב,
לדבר איתה על נושאים שמעניינים אותה,
להיות פתוחה ללמוד מה היא אוהבת לדבר על/ לשמוע
ואז את גם תדעי פעם הבאה איך ועל מה לדבר איתה ולהתנהל מולה,

אני באמת מרחמת על כל האלו שיש להם את הניסיון הזה של אח/ גיס/ חבר שאין לו ילדים...
נכון שזה מצחיק,
אבל אני רצינית...

מה שנכון זה לא להסתיר,
וגם אם יש אדם/ ילד קנאי,
הצורה לגרום לו שלא יקנא זה לתת לו שליטה על הארוע-- לתת לילד שמקנא לחלק את הפרסים ביומולדת של אחיו וכו'

אותו הדבר מול כולם....
בכל סיטואציה

 

[ח.ג.ג'.]

בעיני מגנטים על המקרר הם משהו שיכול להיות בקו הדק שבין ניקור עיניים כן לשים, לבין הסתרה והדרה לא לשים.
יש משפחות שבהן לא לשלוח מגנט יהיה כמו לסובב את העגלה (אאוצ'), ויש משפחות שבהן יכאב לזוג המאותגר כל פעם שיפתחו את המקרר.
ההצעה לשלוח להורים משהו פחות בולט יכולה להיות פתרון טוב.
אם זו משפחה שבה המקרר לא מלא רק בתמונות של ילדים אלא גם של ההורים עצמם, זוגות, רווקים וכל הרכב אחר, אז תמונות של ילדים יהיו חלק מהמכלול וזה פחות יצרום.
אפשר גם לשלוח להורים מגנט אבל לציין שאתם לא מצפים שהוא יוצג לראווה על המקרר ולא תיעלבו אם לא (וגם לא תפתחו ציפיות בילדים שהוא יהיה שם) ואז ההורים יוכלו לעשות כחוכמתם לפי ההיכרות שלהם עם מה שיעשה טוב לזוג.

 

[ליליאן]

יש כ"כ הרבה דברים בחיים שחלק תקועים איתם אבל לידם ממשיך החיים למה בנושא הזה הכל נעצר?
זוכרת שהיה לי שיחה עם עוד בת דודה שחיכתה והיא שאלה אותי כשלא הצלחתי במבחנים בנות בכיתה הסתירו ממני את ההצלחה שלהם? כשהייתי מעוכבת שידוך לא סיפרו לי שמישהי התארסה?

אז בנושאים האלו צריך יותר רגישות, ואין.

לא להסתיר, תן להיות מודע שכואב ומורכב ולא פשוט.

 

[הקו המונציפאלי]

אני יסביר
יש לנו ברוך ה' תמונות יפות מחיי היום יום.
וההורים? מכירים אותנו ונפגשים.
העניין, שלא כולם שולחים, וחלק כן שולחים.
לנו היה קשה לשלוח במצב הזה.
ואם זה אכן לא מפריע, ואפילו מציק ובולט שלא שולחים אז אולי כן צריך לשלוח?

אני מקבל את העניין של לשלוח בצורת חוברת לארון או משהו דומה (ועדיף באריזה חד פעמי שלא יהיה קשה לזרוק)

 

[ח.ג.ג'.]

אני יסביר
יש לנו ברוך ה' תמונות יפות מחיי היום יום.
וההורים? מכירים אותנו ונפגשים.
העניין, שלא כולם שולחים, וחלק כן שולחים.
לנו היה קשה לשלוח במצב הזה.
ואם זה אכן לא מפריע, ואפילו מציק ובולט שלא שולחים אז אולי כן צריך לשלוח?

אני מקבל את העניין של לשלוח בצורת חוברת לארון או משהו דומה (ועדיף באריזה חד פעמי שלא יהיה קשה לזרוק)

אם לא כולם שולחים, זה לא אמור לבלוט שלא שלחתם.
מצד שני, אם לא כולם שולחים זה נראה לי גם פחות מפריע. זה לא שיש ייצוג על המקרר לכוווולם חוץ מ-.

 

[NEMASHIM]

בתור ממתינה.
צאו מהסרט,
אף אחד לא רוצה לאמץ את הילדים שלכם.
תנו לאהוב את האחיינים.
תנו להתרגש מהם כמו כשהיינו רווקים.
תנו לאהוב אותם אהבת דוד-אחיין.
תפסיקו להיזהר לידינו ולהזכיר כל הזמן את זה שאין לנו ילדים ולכן נגזר עלינו להיות מרוחקים ומנודים מהאחיינים.
תתחילו לחשוב מה יעשה נעים למי שמולכם--- למי שמחכה ותנו להם להיות שותפים.
תפסיקו לחשוב על עצמכם ומה יהיה לכם לא נעים. ואוי. איזה בושות. מה אני יגיד לו. ושלא יהיה עין הרע
תתחילו להיות קצת עם טקט.
ואני אדגיש שוב,
וסורי על העצבים.
אבל: כולם מפרגנים לכם על הילדים שלכם- האחיינים שלנו. רק תנו לנו לאהוב אותם.
וכן: אנחנו כואבים. גם פיזית וגם רגשית. ויש לנו מדי פעם אכזבות. וציפיות. ונפילות. זה לא קשור למה שיש או אין לכם.
וכן. אני הולכת ברחוב והשם ישמור רואה ילדים. וזה בסדר.

אז כן.
תביאו אלבום ענק להורים עם תמונות של הילדים.
וגם מגנט שיתפוס את כל המקרר.
אה, ותשלחו גם לדודים האוהבים את התמונות של האחיינים.
ותשתפו אותם. גם בתהליך הגידול.
ואתם יכולים גם להתייעץ איתם.
גם להם יש ידע בילדים.

ותשוויצו להם באחיינים המדהימים שלהם.
ותבקשו מהם לשמור על הילדים שלכם אם הם בעניין.
ותהפכו אותם לדודים הכי שווים שיש.
שהילדים הכי יהיו חולים עליהם.

וכן, אני הראשונה שיודעת על כל בשורה טובה,
כי הכי כיף לשתף את מי שמתרגש,
וכיף להתרגש ברוגע ובנחת בלי שיחשבו שאני יקנא.
כי אני לא.

פשוט לפעמים קשה עם אלו שמוציאים אותי מחוץ לסיטואציה.
ואז אני מרגישה בחוץ,
אז זה מקשה עלי.
וגורם לי שכבר די, ה' , תביא לי כבר משלי.

חייבת לציין שככה מתנהגים אצלנו במשפחה,
והאחיינים הכי רבים לבוא אלינו.
וזה כיף.
לכולם.
כן, גם לגיסה שקורסת אחרי 5 לידות רצופות שנה אחרי שנה.
וגם לנו.
ובזמנים קשים במיוחד ששוב טיפול נכשל,
יש במה להתנחם,
יש אחיין מתוק לקחת לשבת
ולחבק אותו מתוך הדמעות.
ולתת אהבה ואימהות.
כמו כשהייתי בחורה רווקה.

מצטערת על התגובה החריפה.
מאחלת לכם שתהיו תמיד מאלו שנעים לידם,
ולא מאלו שגורמים לחוסר נעימות.

חותמת על כל מילה שכתובה.
ועוד יותר מכך, אנשים חוששים לדבר על מה שקשור לילדים ליד זוגות ממתינים והם לא יודעים כמה מידע על ילדים אותם זוגות צוברים ולומדים מתוך הכמיהה והרצון לזכות.
וכמו שאהבנו את האחיינים לפני החתונה אנחנו גם אוהבים אותם אחכ, זה לא השתנה.
ובאמת יותר כואבת ההתעלמות מהמציאות אז לדעתי שכל משפחה תמשיך לעשות כהרגלה
במגנטים ובכל דבר.

 

[לורנס]

שאלה שמראה על רגישות. כל הכבוד.
ולוואי שכל חשוכי ילדים יפקדו השנה אמן!