האם מילים מנגנות?

[kiwi]

ידוע הסיפור על האיש שלא ידע לקרוא וקיבל מכתב מהבן שלו בו הוא מבקש כסף, הביא לשכן לקרוא והלה קרא את המכתב בנימה תוקפנית.
התכעס האב והחליט לא לתת לבן כסף לעולם ועד, למזלו התייעץ עם אדם נוסף, והוא דווקא פירש את המכתב כבקשה לעזרה ונימת התחינה בה קרא את אותו מכתב עוררה את רחמיו של האב.
האב שלח ביד רחבה עזרה לבנו, והכל בזכות המנגינה.
לפעמים קוראים איזה טקסט, בעיקר אם הוא קצר בלי מילות רקע. ניתן לקרוא אותה בנימה צינית, בכובד ראש, בקביעה, בדרמטיות, ב... אותה מילה ואינסוף אפשרויות.
ממש מעניין!

 

[טלח]

וכאן נכנס תפקידו של הסופר.

אברימי נכנס הביתה, מנסה לרחרח רמז לארוחת צהריים, בדמיונו כבר נעטפו עופות בשכבה שחומה של גריל, הוא שואף אל חוטמו עוד מעט, מנסה אפילו למצוא ריח קלוש, ולו ביצה.
"אני רעב". הוא אמר. ספק לעצמו. ספק לכיריים הריקניות.

אברימי נכנס הביתה. הוא ידע שעכשיו זה יתחיל. 'קח' ו'תתלה' ו'תביא' ו'תקפוץ'.
לכן יחד עם שנתי הדפיקות המבשרות על היכנסו. הוא נהם. 'אני רעב' ובינתיים מצידו. העולם יקפא על שמריו. עדיף יתפח.

אברימי עלה במדרגות מליון דברים ריצדו במוחו. מקפצצים. ריח נעים של פשטידת בשר, ניחוח קלוש של פטריות חום מילא את ליבו. כשנכנס הביתה הריח שגם מרק דלעת כלול היום בתפריט. 'אני רעב' פלט לאחר שלום. חיוך התיישב בין שפתותיו.
אפשר שלא להיות רעב מול כאלו ריחות?.

אברימי ישב על ספסל. קר היה. ומעיל הצמר לא הספיק לו. גם לא השמיכה. גרביים לא היה לו. אך יותר מכך הציק לו הרעב. רק מרק. מנה אחת. הוא נעמד. מחפש לאן יפנה. בסוף נכנס לבניין הקרוב. דפק כמה דפיקות. לא מהוקצעות. וכבר לפני שפתחו לו זעק. 'אני רעב'

 

[kiwi]

וכאן נכנס תפקידו של הסופר.

אברימי נכנס הביתה, מנסה לרחרח רמז לארוחת צהריים, בדמיונו כבר נעטפו עופות בשכבה שחומה של גריל, הוא שואף אל חוטמו עוד מעט, מנסה אפילו למצוא ריח קלוש, ולו ביצה.
"אני רעב". הוא אמר. ספק לעצמו. ספק לכיריים הריקניות.

אברימי נכנס הביתה. הוא ידע שעכשיו זה יתחיל. 'קח' ו'תתלה' ו'תביא' ו'תקפוץ'.
לכן יחד עם שנתי הדפיקות המבשרות על היכנסו. הוא נהם. 'אני רעב' ובינתיים מצידו. העולם יקפא על שמריו. עדיף יתפח.

אברימי עלה במדרגות מליון דברים ריצדו במוחו. מקפצצים. ריח נעים של פשטידת בשר, ניחוח קלוש של פטריות חום מילא את ליבו. כשנכנס הביתה הריח שגם מרק דלעת כלול היום בתפריט. 'אני רעב' פלט לאחר שלום. חיוך התיישב בין שפתותיו.
אפשר שלא להיות רעב מול כאלו ריחות?.

אברימי ישב על ספסל. קר היה. ומעיל הצמר לא הספיק לו. גם לא השמיכה. גרביים לא היה לו. אך יותר מכך הציק לו הרעב. רק מרק. מנה אחת. הוא נעמד. מחפש לאן יפנה. בסוף נכנס לבניין הקרוב. דפק כמה דפיקות. לא מהוקצעות. וכבר לפני שפתחו לו זעק. 'אני רעב'

איזה יופי

 

[RACHELIZ]

ידוע הסיפור על האיש שלא ידע לקרוא וקיבל מכתב מהבן שלו בו הוא מבקש כסף, הביא לשכן לקרוא והלה קרא את המכתב בנימה תוקפנית.
התכעס האב והחליט לא לתת לבן כסף לעולם ועד, למזלו התייעץ עם אדם נוסף, והוא דווקא פירש את המכתב כבקשה לעזרה ונימת התחינה בה קרא את אותו מכתב עוררה את רחמיו של האב.
האב שלח ביד רחבה עזרה לבנו, והכל בזכות המנגינה.
לפעמים קוראים איזה טקסט, בעיקר אם הוא קצר בלי מילות רקע. ניתן לקרוא אותה בנימה צינית, בכובד ראש, בקביעה, בדרמטיות, ב... אותה מילה ואינסוף אפשרויות.
ממש מעניין!

זהו, שצריך להוסיף רקע ותיאורים והם אלו שמעצבים לנו את המנגינה...

 

[טלח]

וכמובן תמיד אפשר ליצור סיפור על אלו שלא הבינו את המנגינה...
(ואז למורות ללשון יש משהו מעניין להראות לתלמידות...

 

[kiwi]

זהו, שצריך להוסיף רקע ותיאורים והם אלו שמעצבים לנו את המנגינה...

וכמובן תמיד אפשר ליצור סיפור על אלו שלא הבינו את המנגינה...

כמובן שהכוונה שלי היתה לטקסטים קצרים, בנוסח תגובות קצרות למשל.
כמו :גדול! חזק, כל הכבוד, איזה יופי.
תגובות, שאפשר לפרש את המנגינה בה נאמרו...
חשבתי שזה מעניין שכן לאחרונה שמעתי תגובה בנימה מסוימת, והבנתי שאפשר גם לכתוב את אותה מילה ולהתכוון לאותו פירוש...
ואיש אינו יכול לכוון למה התכוון המשורר...

 

[אשר שרבר]

וידוע הקטע של קובי אריאלי על
נו
נו נו
נו נו נו
נו
וכו'.

כך גם הקטע של אבא טורצקי בעניין ובסוד מאמרם ז"ל
"אז, יבקע כשחר אורך".

 

[ביזנסטורי - אילה]

קראתי לאחרונה את הקטע הבא:

"אתה מכיר את זה שאתה פותח את המקרר,
רואה שאין בו כלום, וסוגר.
אחרי חמש דקות פותח שוב,
רואה שאין בו שום דבר חדש,
וסוגר שוב עד הפעם הבאה?

אז בחירות שלישיות..."

קראתי את זה במקצב כל כך עסיסי שלא גמרתי לצחוק.
הרמתי טלפון לאמא שלי: רוצה לשמוע משהו חמוד?
ציטטתי לה, ומשום מה היא אפילו לא חייכה.
ניסיתי שוב ושוב וסיפרתי לאחותי, לבעלי, לשכנות...
אף אחד לא צחק.

בערב הדפסתי את זה כתוב והבאתי לכל הרשימה הנ"ל לקרוא בעצמם.
הם צחקו את נשמתם!
ואני לא מספרת בדיחות גרועה כל כך...

הגעתי למסקנה שיש דברים שהתרגלנו לצחוק אותם בקריאה.
כי בכתיבה זה חידוש, זה מפתיע, זה מחדד את הפאנץ'.
אבל בדיבור סתמי, זה סתם נשמע שאתה עילג...

 

[Violinist]

קראתי לאחרונה את הקטע הבא:

"אתה מכיר את זה שאתה פותח את המקרר,
רואה שאין בו כלום, וסוגר.
אחרי חמש דקות פותח שוב,
רואה שאין בו שום דבר חדש,
וסוגר שוב עד הפעם הבאה?

אז בחירות שלישיות..."

קראתי את זה במקצב כל כך עסיסי שלא גמרתי לצחוק.
הרמתי טלפון לאמא שלי: רוצה לשמוע משהו חמוד?
ציטטתי לה, ומשום מה היא אפילו לא חייכה.
ניסיתי שוב ושוב וסיפרתי לאחותי, לבעלי, לשכנות...
אף אחד לא צחק.

בערב הדפסתי את זה כתוב והבאתי לכל הרשימה הנ"ל לקרוא בעצמם.
הם צחקו את נשמתם!
ואני לא מספרת בדיחות גרועה כל כך...

הגעתי למסקנה שיש דברים שהתרגלנו לצחוק אותם בקריאה.
כי בכתיבה זה חידוש, זה מפתיע, זה מחדד את הפאנץ'.
אבל בדיבור סתמי, זה סתם נשמע שאתה עילג...

כשאנחנו קוראים משהו עסיסי אז אנחנו מתארים לעצמינו את הסיטואציה ונכנסים אליה ככ ברצינות שזה מצחיק עד דמעות...
משא"כ שמספרים בדיחה אם זה לא עם פרצופים ודוגמאות אז זה חסר לנו וזה כמו ההבדל בין שני אנשים שאחד מצחיק ואחד לא זה לא שאין לו חוש הומור אלא זה מצחיק כי הוא יודע להכניס במקום המתאים וזה לא כי לא התאים את הסיטואציה