האם מי שיש לו ילדים הוא אדם מאושר? לפי מחקרים לפחות, מסתבר שלא.

[מלי]

לא רוצה להכליל וגם לא מספיק מכיר ב"ה, אבל אישתי עובדת בגן חרדי עם אוכלוסיה חילונית. וכל יום חוזרת המומה עם סיפור אחר איך שהילדים מהווים מטרד עבור ההורים... ביטויים מזעזעים של הורים, תחושה של 'דיר באלאק אם אתם יוצאים לחופשה עוד פעם, נשבר לי מהילד'.

כי אצלם ג"כ בלי להכליל
ההורים משרתים את הילדים
הילדים בטוחים שההורים שלהם חייבים להם הכללל

 

[efrat1]

מי התלונן?

הרבה. יש אשכולות כאן.

אנחנו אוהבים את הילדים שלנו, ואנחנו גם אוהבים להתלונן.
אין סתירה בין התחביבים הנ"ל.

 

[הלפרין שרה]

אנחנו אוהבים את הילדים שלנו, ואנחנו גם אוהבים להתלונן.
אין סתירה בין התחביבים הנ"ל.

בדיוק!!!
מכירה מישהי מקרוב מאושרת מאד ושמחה מאד,
ועדיין מחכה לילדים.

 

[טיפ טיפה]

זוהי דעתך. דעתי היא שדיברתי בצורה נקייה.
אם ההנהלה תחשוב אחרת אכבד את רצונה למחוק את ההודעה

לא התכוונתי לצורת הדיבור, התכוונתי לעצם הנושא המדובר... וד"ל..

 

[סמינר דוד]

קראתי רק חצי אשכול.

אבל מספיק לקרוא את הפתיח. ואז עולה השאלה:

מה אחוז המאושרים בכלל?????

מאמינה שמי שחקר ומצא שילדים לא הביאו אושר, הוא ימצא פחות מאושרים אם ישאל סתם "האם את/ה מאושר/ת". כי כשרק הזכירו לו בשאלה את המילה ילדים, כבר היו כמה מאושרים.

 

[אסתי-בראון]

...
אז בואו נפסיק להתלונן...

נמשיך להיות מאושרים אמן.

מסכימה בגדול עם הנכתב, אבל אני לא חושבת שמישהו מתלונן כדרך חיים.
מערכות יחסים הן דבר שעשוי להיות מאתגר, למי שאולי אין לו מספיק כלים בארגז.
ומתאים שמי שיש לו בעיה, מחפש פתרון. זה הדבר הכי נכון ונורמלי בעולם.
ואני לא רואה רואה באשכולות מעין אלו "תלונות", אלא, מאחורי כל אשכול כזה יש אנשים שרוצים להתקדם, ומחפשים עצות, איך לחיות יותר טוב, איך להיות יותר מסופקים ומאושרים, איך להשרות אוירה יותר טובה ורגועה בבית.

 

[abc321]

דברים טובים לא באים בקלות
זה התשובה לכל הנושא שהתפתח פה
ילדים זה דבר טוב שכל אחד מעונין בו וללא ספק שזה גם דורש ומאתגר

 

[פפראצי]

יש משפט שאומר שילדים זה שמחה

ילדים זה שמחה! שמחה, תכיר, זה הילדים...

 

[yochi000]

ללא ספק, וללא מחקרים.
אדם עם ילדים וללא כסף מאושר יותר מאדם עם כסף וללא ילדים
ילדים זה אושר, זה שמחה וזה גם עולה כסף, אנרגיות וכוח.

 

[מגיבים לעניין]

אתמול שמעתי את אבי מספר על איזה עשיר גדול שהוא פגש ותוך כדי שיחה הסתבר שלאותו אדם אין ילדים ואז אבא שלי אמר אם עד אותו רגע חשבתי שהוא עשיר ואני אדם רגיל אז מסתבר שהוא עשיר ואני מיליונר (לאבא שלי יש קרוב ל20 ילדים בלע"ר)

 

[בא יבוא]

קרוב ל 20 ילדים זה לא מליונר, זה מולטי מליונר. מעריכה מאד.מגיעים לאישזהי נקודה בחיים בה יש אפשרות לעצור שנייה ולהסתכל אחורה, ולא להאמין איך "עשינו" את זה. אין עיצה ואין תבונה, ה' כל יכול

 

[פלא]

אני מסכימה עם הלך הרוח בדברים שלך.
יש נטייה לחשוב שאושר ואהבת הילד נמצאת רק בציבור שלנו או רק אצל יהודים. וזו טעות.

לעומת זאת אני כן חושבת שיש הבדל השקפתי בין הציבורים.
לא באהבה לילד שעליה אין עוררין, וגם לא ברצון להמשכיות. אלא בעיקר בכמות ובצפיפות.

המודרניזציה והשקפות עולם מערביות שכוללות הרבה מילים של "הגשמה" מדברים בעיקר על הגשמה קרייריסטית, פרסום, פרסים. בעוד אנו מרגישות הגשמה בהקמת אימפריה משפחתית.

שוחחתי פעם עם תל-אביבית מקסימה בשנות הארבעים לחייה, דיברנו על ילדים ועל סיפוק ואושר. היא טענה שמבחינתה אושר בגיל המבוגר הוא לשבת בבית אבות ופשוט לחיות את החיים. היא לא צריכה בעל או ילדים. היא תמצא שם כבר חברים שישמחו אותה ויגרמו לה לאושר.
אני יודעת שהיא לא באה להראות על הכלל ורוב אוכלוסיית העולם כן שואפת למשפחתיות וילדים.
אבל היא מראה תפיסת עולם מסוימת. וגם היא קיימת.

ולגבי עניין היצירה. הלוא שלושה שותפים לו לאדם. הקב"ה אביו ואמו.

כולנו שמחים עם הילדים רק לפעמים נגמרת הבטריה וצריך להטעין

 

[פלא]

אנחנו אוהבים את הילדים שלנו, ואנחנו גם אוהבים להתלונן.
אין סתירה בין התחביבים הנ"ל.

באמת להתלונן זה הדבר הכי כיפי

 

[בא בחשבון]

באמת להתלונן זה הדבר הכי כיפי

כמעט הכי כיפי
הכי כיפי זה ילדים

 

[אמא טובה]

מענין לענין באותו ענין
ילדים הם שמחה גדולה
אבל גם אתגר גדול
אני מאד מאד רוצה משפחה גדולה
גדולה מאד אפילו
אבל גם ככה רצה סביב עצמי עם שמונה ילדים וכל אחד והקשיים שלו/ האקסטרות שהוא צריך---
אז איך מצליחים לתת לכל אחד מהילדים את התשומת לב שהוא צריך?
אני כ"כ רוצה עוד ילדים (הקטן שלי כבר לא מאד קטן)
מה הנוסחה? איך מסתדרים?

 

[בא בחשבון]

מענין לענין באותו ענין
ילדים הם שמחה גדולה
אבל גם אתגר גדול
אני מאד מאד רוצה משפחה גדולה
גדולה מאד אפילו
אבל גם ככה רצה סביב עצמי עם שמונה ילדים וכל אחד והקשיים שלו/ האקסטרות שהוא צריך---
אז איך מצליחים לתת לכל אחד מהילדים את התשומת לב שהוא צריך?
אני כ"כ רוצה עוד ילדים (הקטן שלי כבר לא מאד קטן)
מה הנוסחה? איך מסתדרים?

כל ילד נולד וכיכרו בידו...
כל אחד נולד עם מקום בלב של אימא...
עם זמן במיוחד בשבילו, תשומת לב וכוח.
לפני שתקבלי אותו לא תדעי שאת מסוגלת
כי אין לך את הכוח שתקבלי יחד איתו...

 

[מלפפון]

מעולם לא עלה על דעתי לחשוב אם הילדים הם אלו שיגרמו לי אושר.
כלומר כשקיבלתי את הילד, הודיתי להקב"ה על האושר,
אבל לא חשבתי על זה מראש.
אני לא מגדלת ילדים בשביל הכיף, אלא כי ככה הקב"ה יצר את העולם,
אבל זו מצוה חביבה עליי, כמו סעודת שבת.
אני לא יושבת לסעודה כי זה יענג אותי, אלא עושה כי כך המנהג/הציווי,
ומתענגת על כל רגע.
לכן לעולם לא אצפה שהילד ישרת אותי בזקנותי, להפך, אני כל הזמן מתפללת שאוכל להמשיך לשרת אותו גם בגיל 80.
ולא כי הכיף שלי הוא לשרת אותו, אלא כי הוא הילד שלי וטבעי שאדאג לו.
בפועל, לאחר מעשה, ברור שכיף יותר לשרת את הילד מאשר להזדקק לשרותיו..

למרות שמכיון שאינני טיפוס מושלם, אם הילד יסרב לי למשהו, כן ארגז עליו, לא כי הוא צריך לשרת אותי, אלא כי אחרי שנתתי לו, מעליב אותי שהוא לא מעריך את המאמצים.
אםהוא יהיה בגיל חינוך, יהיה אכפץ לי גם על חינוכו ואעיר לו,
אם יהיה בגיל גדול יותר- אשתדל להתאפק. (נראה אותי מצליחה).

 

[GRN]

כל ילד נולד וכיכרו בידו...
כל אחד נולד עם מקום בלב של אימא...
עם זמן במיוחד בשבילו, תשומת לב וכוח.
לפני שתקבלי אותו לא תדעי שאת מסוגלת
כי אין לך את הכוח שתקבלי יחד איתו...

אני מאוד אוהבת קלישאות

 

[לילי 1]

אבל גם ככה רצה סביב עצמי עם שמונה ילדים וכל אחד והקשיים שלו/ האקסטרות שהוא צריך---

את מזכירה לי צ'למרית אחת, אשה יקרה ומיוחדת, שסיפרה לי פעם אחרי שחוותה קריסת מערכות ואושפזה במצב קריטי, שאצלהם מי שאין לה 10 ילדים עדיין נחשבת עקרה

 

[למען דעת]

מעולם לא עלה על דעתי לחשוב אם הילדים הם אלו שיגרמו לי אושר.
כלומר כשקיבלתי את הילד, הודיתי להקב"ה על האושר,
אבל לא חשבתי על זה מראש.
אני לא מגדלת ילדים בשביל הכיף, אלא כי ככה הקב"ה יצר את העולם,
אבל זו מצוה חביבה עליי, כמו סעודת שבת.
אני לא יושבת לסעודה כי זה יענג אותי, אלא עושה כי כך המנהג/הציווי,
ומתענגת על כל רגע.
לכן לעולם לא אצפה שהילד ישרת אותי בזקנותי, להפך, אני כל הזמן מתפללת שאוכל להמשיך לשרת אותו גם בגיל 80.
ולא כי הכיף שלי הוא לשרת אותו, אלא כי הוא הילד שלי וטבעי שאדאג לו.
בפועל, לאחר מעשה, ברור שכיף יותר לשרת את הילד מאשר להזדקק לשרותיו..

למרות שמכיון שאינני טיפוס מושלם, אם הילד יסרב לי למשהו, כן ארגז עליו, לא כי הוא צריך לשרת אותי, אלא כי אחרי שנתתי לו, מעליב אותי שהוא לא מעריך את המאמצים.
אםהוא יהיה בגיל חינוך, יהיה אכפץ לי גם על חינוכו ואעיר לו,
אם יהיה בגיל גדול יותר- אשתדל להתאפק. (נראה אותי מצליחה).

הלכה מעניינת: טענת אשה שהיא רוצה ילדים לשם מצוה - לא מתקבלת, ואילו טענה שהיא רוצה משענת לעת זקנה - הרי היא טענה!

ההיא אשה שלא היו לה בנים דאתאי לקמיה דרב נחמן [שבאה לפני רב נחמן], והיתה תובעת את בעלה שיגרשנה ויתן לה כתובה.
אמר לה רב נחמן: את לא מיפקדת אפריה ורביה [אינך מצווה על פריה ורביה] , ואם רוצה את לצאת ממנו, אין לך כתובה.
אמרה ליה [לו] אותה אשה לרב נחמן: וכי לא בעיא הך איתתא, חוטרא לידה ומרה לקבורה [וכי אינה צריכה אותה אשה עץ שתישען עליו בזקנותה, ואת לחפור בו קבר?] כלומר: הרי צריכה אני לבן, שיסעדני בזקנותי, וידאג לקבורתי.
אמר רב נחמן: כי הא - ודאי כפינן [כגון זה - בודאי כופים] לבעלה שיגרשנה ויתן לה כתובה.​