חגים האם פלפל אנגלי זה קטניות? אם זה לא- איפה משיגים? בעלי לא מצא בשום מקום? בכל גאולה

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
עוד שאלה- איפה אפשר למצוא עכשיו חליפות מחברות טובות בזול?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    6
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף
    • שאלה
    27
    • prog
    בטחוני אירוע בטחוני בבני ברק
  • prog //
    • נפל טיל ברחוב אביי ורבא. יש הרס רב
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש נפילות נוספות גם בפתח תקווה

    אשכולות דומים

  • 219
    • א
    שיתוף - לביקורת למה אף אחד לא יכול לפסול אותי או את הכתיבה שלי
  • א. פרי //
    • סבתא שלי עלתה מפרס, איראן, הם עלו מהעיר כשאן, שמרו על המסורת: חגים וכו'.
    היא מאוד אהבה תורה, אהבה דתיים, כמה שיותר צדיקים יותר טוב.
    הם עלו מסורתיים, עם הזמן למדו והתחזקו בגלל ילדיהם שחזרו בתשובה.
    למרות המרחק, נהגה ללכת בימי זקנתה לבית הכנסת עם הליכון, למרות הדרך שהיתה מלאה בחול.
    היא ודודה שלי סיפרו לא פעם בעלבון על מקרה שקרה להן: הן עלו על אוטובוס לקברי צדיקים, ואדם אחד קפץ וצעק: "הם לא משלנו".
    הן ירדו מההסעה בבושת פנים.
    *
    העולם בתקופות ההן היה עולם עם פחות מודעות.
    היום יש יותר שיח על שיוויון, אהבת אדם וכו'.
    בעבר היו אתגרים שונים, ביניהם אפשרות של אנשים לשלול או לדחות אלו את אלו.
    אני זוכרת שכששמעתי את הסיפור הזה, הבנתי שלי זה לא היה קורה.
    כי באופי שלי - לא הבנתי למה ללכת למקום בו יש אנשים שונים ממך, מצידי היה להשאר בבית ולא ללכת ללימודים, אני ממש מעדיפה את אזור הנוחות שלי ולא מבינה למה צריך להידחף איפה שיש סיכוי קל שידחו אותך, זו אחת הסיבות שהייתי מתרחקת מחברות, שמא ידחו אותי מתישהו, כי שהבנתי שיש סיבות לדחות אותי.
    אני ממש לא מעניינת אף אחד, לפי דעתי, הכוונה שאין בי משהו שעלול לגרום לחברות תחושת ערך שהן בקרבתי, וכדי להיות חלק מחברה, צריך שיהיה לך ערך כלשהו. (זה לא רע או טוב, זו תוצאה).
    *
    בקיצור, רציתי לכתוב על היציאה לאור (או על כל עשיה אחרת, כמו למצוא עבודה, שידוך וכו')
    שכן מחייבת את האדם פעמים לא מעטות לעמוד מול דחיה: שוב ושוב ושוב.
    מה עוזר לי כיום להשתדל פה ושם, להפיץ את הכתיבה שלי, למרות הרצון לא להידחף למקומות לא-לי ולא לחוות דחיה?
    זה בגלל ההבנה שאני לא העניין כאן, אלא דרישת העולם ורצון ה'.

    ביציאה לאור עדיף לנטרל את החשיבה סביב ה'אני', שזו חשיבה שחוששת מדחיה ויכולה להוביל לתחושות לא טובות.
    ביציאה לאור האדם מתנתק מעצמו, או אולי מתחבר לעצמו, ופונה לעבר חשיבה אחרת, חשיבה של שליחות.

    הערך בחשיבה של שליחות:

    האדם היוצא לאור לא חש מחויב, לא חש שהוא צריך משהו, לא רוצה לתת, לא לקחת, לפיכך גם אין פחד מדחיה, כי אם אתה לא מעורב עם ה'אני' שלך
    אתה לא חש מעורבות רגשית אלא להיפך, לשיטתך אתה מגשים את שליחותך בעולם.
    אתה מתנדב.
    ולבוא ליציאה לאור מתוך גישה נדיבה של "אני מתנדב", זה מקסים כי אתה לא חש צורך להתלהב אם אתה מצליח, כי ההצלחה לא שלך, אבל אתה גם מצליח להיות יותר שכלי ופחות אמוציונלי, כי אתה עושה את שליחותך בעולם, ושליחות זו לא צריכה להיות מופלאה ומעוררת השראה, מספיק שתאפשר לעצמך להסכים לעצמך להגשים את עצמך ולהקשיב לרצון הפנימי שסולל את הדרך, תוך הקשבה לתורה.

    אז כיום אני לא חוששת מדחיה כי למדתי להביט על זה ממבט שיכלי ולא רגשי: הרגש חושש מדחיה אבל השכל מבין שהכל בסדר, מלכתחילה אף אחד לא אמור לקרוא אותי או לקבל אותי, מספיק שאני מקבלת את עצמי וקוראת את כתיבתי ומאפשרת לעצמי להתבטא פה ושם.

    אני לא צריכה שיקבלו אותי או את הרעיונות שלי או את הכתיבה שלי, להיפך, אני צריכה לשמוח ולהודות על מה שכן הצלחתי עד כה, להבין שזה לא מובן מאליו, ולשמוח שיש בעולם אנשים נוספים שמביאים הרבה אמירות עם מסרים טובים.
    אנשים לא ממש צריכים אותי כי תוכן כמו שלי יש במקומות רבים (הרב פנגר, שיטת ימימה , פנימיות התורה, ועוד ועוד) ומה שאני כן משתדלת ואשתדל זה בגלל תחושת שליחות שאמורה להיות משותפת, כי כולנו ערבים זה לזה וכל אחד תורם היכן שאפשר: בתפילה למען הכלל, תרומה, חסד, אומנות, כתיבה, הפצה וכו'

    *

    הדרך הכי טובה להביא את עצמך לידי ביטוי היא לחיות את עצמך, להקשיב לרגשות, למצוקה, למחשבות, להבין שמה שאתה עובר זה משהו יחודי, כי אף אחד לא חושב כמוך ולא מרגיש כמוך, זווית הראיה שלך חשובה עבור העולם.
    כי העולם במצב רחוק מיעודו האמיתי, כרגע, וכל אדם שיכול לצאת לאור תורם לעולם דבר מה.
    התורה נותנת במה אפילו לבלעם הרשע ונותנת את האמירות של לבן הארמי, דבר שלדעתי מוכיח שגם אם אתה לא מושלם אתה יכול לומר את האמירות שלך וה' יכוון את הכל לטוב.
    *
    ולגבי האמירה "הם לא משלנו"
    אני חושבת שמשם קורץ החרם, אותו חרם חברתי שקורה כמעט בכל מקום: החל מהמשפחה הגרעינית בה פעמים רבות יש אפליות או השונים מוצאים את עצמם קצת מחוץ לתמונה, ועד לחברה כולה.
    אין לי פתרון לחרם (מלבד הספרון דובי שיר והכתר האמיתי שנותן כלים להתמודדות עם חרם)
    אבל אני חושבת שהחשיבה צריכה להשתנות: במקום לעודד גאוות יחידה שגורמת לחברתיות רעילה , לעודד שוויון, עין טובה, הקשבה.
    לפעמים יש פחד שאם נעודד שוויון אז חלילה הציבור יאבד מהיחודיות שלו ויטמע בעולם הכללי.
    החשש הזה מוצדק, אי אפשר לעודד שיוויון בלי להבין את הערך היחודי והתרומה האדירה שיש במגזריות, כי בכל מגזר יש ערך בפני עצמו, ואין צורך לבטל את עצמך כדי להגיע לשיוויון, שיוויון לא הופך אותך לשווה, אלא מוציא את החשיבה מחשיבת פילוג לחשיבה אחדותית שמכירה בכך שבורא עולם הוא המנהיג של העולם כולו, ויש בכל דבר בעולם אלוקות.
    • תודה
    • שכוייח!
    • חחח
    Reactions: אוראל סולטן, ספרות בנשמה, תמרוז ועוד 6 משתמשים9 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    א. פרי
    נכון, חשש מדחיה או כשלון תמיד קיים וימשיך כנראה... אבל אם אדם בתודעת שליחות הדחיה לא רלוונטית...
  • 10 11 12
    • נעול
    10K
    • א
    כבישים מחנה פליטים בני ברק
  • א פאשעטע יוד //
    • כשקראתם את הכותרת כנראה רציתם מיד לשאול 'האם התכוונת לעיר התורה והחסידות בני - ברק? אם כן אז למה אתה קורא לה מחנה פליטים?!'
    אז רבויתיי ת ת ע ו ר ר ו ! המצב גרוע ביותר ומחמיר מיום ליום!
    הנושא הוא לא אם השם "מחנה פליטים' מתאימה לבני ברק או לא אלא על המצב הק ט ס ט ר ו פ ל י שהעיר נמצאת בה וזה רק מחמיר!

    במה דברים אמורים?
    כל מי שנכנס לבני ברק רואה לבד שהכבישים והרחובות בעיר נבנו והותאמו למספר תושבים נמוך בהרבה ממה שגרים בה כיום, בא נגיד הכי הרבה ל50,000 תושבים, ולכן מובן מאוד למה לא מרחיבים כבישים ומדרכות כי פשוט אין לאיפה להרחיב, אבל מה שלא מובן פה וצריך להיות מטרד לכל תושב בני ברק הוא שעדיין ממשיכים להוסיף עוד ועוד דירות ומגדלי מגורים (של 7/8 קומות) ועוד בעידוד 'עיריית בני ברק' שמחפשת או רק עוזרת למצוא איפה אפשר לדחוף ולהכניס עוד בנין ועוד מגדל מגורים מה שמחריף יותר ויותר את רמת הצפיפות בעיר, אז אני לא נכנס לזה שזה כנראה מפריע לתושבים מבחינת איכות חיים רק על זה שזה ממש סכנת נפשות!!
    ונכון שאם הנהגים היו נזהרים כמו שצריך, וההורים והילדים הקטנים כולם היו נזהרים כמו שצריך אז היה בסדר, אבל בדיוק פה מתאים האימרה 'בכביש אל תהיה צודק תהיה חכם'! מה עם אחריות?! מה עם שמירה על חיי אדם?!
    אז נכון שאנשים מרוויחים פה הההרבה כסף וכמובן גם העירייה וחבריה אבל חיי אנשים קודמים לזה! זה ממש טירוף!

    יהודים רחמנים בני רחמנים! כל מי שיכול לזעזע את מי שצריך בנושא זה שיעשה את זה למען עשרות אלפי ילדים טהורים שרוצים לגור בבני ברק בלי לדאוג בכל הליכה ברחוב שמגיעים למחוז חפצם בשלום, וכמובן עשרות אלפי הורים שרוצים לגדל את בניהם בעיר הקדושה הזאת בלי לדאוג בכל פעם שיוצאים לחיידר או לכל מקום שלא יהיה שהכל בסדר איתו, וה' ישמור אותנו שלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו ובגבולות כל ישראל ושישמע בעירנו הקדושה ובכל עם ישראל רק בשורות טובות ומשמחות!
    • תודה
    • חחח
    • שכוייח!
    Reactions: smiley, פילפלית, ספרא אמר ספרא יודע! ועוד 30 משתמשים33 //
    226 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אבו מאיר
    שאני יעבור עם כל הבני ברקיים האלה??? זה מה שחסר לי??:LOL::LOL:
  • 21
    • ח
    שיתוף - לביקורת גם זה יעבור
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    מונולוג.

    מפריע לי.
    עד כמה? אם נדרג מ-1 עד 10 – אז 20.
    נכון, זה מחוץ לטווח, אבל גם ההפרעה הזאת חסרת פרופורציות.
    כדי שתבינו עד כמה זה מפריע לי.

    ויש משהו נוסף שמפלח: החוסר התחשבות.
    האטימות, הפגיעה, ההתעלמות, כולן כלולות בחבילה אחת.
    ולחבילה הזאת יש עוד “מתנות”, כמו למשל:
    שגרמו לך נזק,
    ואחר כך עוד האשימו אותך.

    נניח לזה רגע, כי מה שמפריע באמת, מפריע.
    למשל, ממש עכשיו בזמן שאני מנסה לנסח את מילותיי הכואבות,

    פועל בבניין שלי חדר ג'ימבורי.
    ממש בקומת הקרקע, מתחת לחלון ביתי.
    אחד הילדים מסרב להירגע, אז המדריכה מנסה לשכנע אותו,
    ובינתיים הוא צורח בכי עצבני.

    אני כמובן לא יכולה לעשות דבר כדי להרגיע,
    רק לחכות שהמדריכה או הילד יחליטו להמשיך
    מה שיקרה בעוד כעשר דקות של בכי ממושך.

    אבל כנראה שהיום לא היה יום קל שם בג'ימבורי,
    כי גם הילד הבא שבא לצאת החוצה, בוכה נוראות.

    אני לא אספר לכם שיש שם קבוצות־קבוצות של ילדים,
    ושהפעילות נמשכת עד שעות הצהריים המאוחרות,
    אבל לקראת הסוף
    אז שהילדים יחכו כבר במדרגות. למה לא?

    ואני גם לא אספר לכם שתלינו, כמה מהשכנים בבנין,
    מודעה מנומסת שמבקשת יפה להתחשב בשכנים,
    ומישהו עלום תלש אותה בחוסר לב.

    ולמה אני לא אספר?
    כי כשאין התחשבות, אז ממילא אין לקיחת אחריות,
    אין כבוד, אין דרך ארץ.

    וכשהדברים הללו חסרים,
    אני לא רוצה לחשוב איזו חוויה הילדים עוברים בפנים.
    מה גם שאני יודעת על חינוך של ממש לפראות,
    וכמה שזה נשמע אולי תגובה מתלהמת,
    האמת מתלהמת הרבה יותר.

    אז אנשים מעלימים עין מעוול,
    וגורמים נזק,
    ולא לוקחים אחריות,
    ופוגעים בחזרה.

    ומה נשאר לעשות בכזה מצב?
    להילחם כמובן,
    או לא להילחם,
    או ללכת.

    כשמלחמה איננה אפשרות,
    ועזיבה איננה אופציה,
    נשארה רק הברירה לא להילחם.
    אבל ההפרעה בעינה עומדת.

    וכל פעם מחדש היא מציקה ומפריעה
    עד גבול של כמעט איבוד עשתונות.
    כי מילא תסתדרי עם הבלגן של עצמך, או שלא תסתדרי,
    אבל גם אז תהיה לך שליטה מסוימת על מה שקורה ומתי.

    אבל להסתדר עם צרחות שלא מקובלות על נפשך,
    בכל שעה משעות היממה?
    לנסות למנוע את הרעש הלא נעים,
    לסגור חלונות,
    ללכת לחדר הכי פנימי,
    ולסגור דלת,
    עד שתדמייני שאולי עכשיו כבר נרגע העסק.

    אז ברור שזה מפריע,
    ומפריע מאוד.
    ובפרט כשאת חלשה, לא מרגישה טוב,
    שאז בכלל אין לך טיפת סבלנות.
    ובהחלט מגיע לך מעט מנוחה.

    אבל שוב פעם,
    אף אחד לא חושב שהמרחב הפרטי שלך הפך למרחב ציבורי,
    למרות שהבניין הוא בניין פרטי,
    ולמרות שאפשר בהחלט להבין שיש דרך ארץ
    לא להרעיש במדרגות כדי להתחשב בשכנים.

    אבל נעזוב את הקודים החברתיים,
    נעזוב את ה"לבקש יפה".
    ולמה?
    כי זה פשוט לא קורה.

    אז כשאת לא לגיטימית,
    לא משנה כמה לגיטימית הבקשה שלך,
    היא כבר לא.

    וכל פעם מחדש המחשבה מנסה למצוא פתרונות לבעיה.
    וכשלנסות להגן על עצמך לא עוזר,
    וכשכבר נפלת כמה פעמים ונפגעת עוד כמה,
    ואז כשאת קמה, את שוב מנסה לחשב מסלול מחדש.

    והנה עוד מחשבה,
    שלא בדיוק פותרת את הבעיה,
    אבל מלמדת אותנו משהו על חיים.

    וזו המחשבה שעלתה בי בעקבות ההתמודדות הארוכה והלא נעימה אותה אני חווה:

    לפעמים היצר הרע מקבל כוח להפריע,
    והוא אכן מפריע.
    נכון שיש לו שליחים,
    אבל בפועל, הכוח מגיע מכוחו של היצר הרע.

    ועכשיו,
    היצר הרע ימשיך להפריע.
    הוא מגיע כדי לבחון אותנו.

    עכשיו אם אנחנו מגיבים להפרעה,
    זאת אומרת ממש מופרעים ממנה,
    מגיע היצר ואומר:
    "הנה, הצלחתי לשגע את הבן אדם".

    וככל שנתייחס יותר,
    כך היצר הרע ימשיך בהצלחתו.
    ולמה לא להמשיך?
    הוא מצא פינה להתגדר בה.
    הולך לו שם.
    וזה אכן תפקידו.

    אבל ברגע שאנחנו נקבל החלטה
    ש"שום דבר לא מפריע לנו",
    למרות שזה נורא מפריע,
    נקטין את ההפרעה.
    נתייחס אליה בשוליות.

    נמצא דרכים לעקוף אותה,
    למשל להדליק מוזיקה,
    או למשל לא לכעוס על האטימות,
    כי היא ממילא שם,
    והיא לא מתכוונת ללכת לשום מקום.

    או לצאת למקום אחר, אם יש אפשרות.
    וגם כשזה קורה,

    אפילו אם פתחו לך ג'ימבורי רועש מתחת לבית,
    והילדים קופצים וצועקים מהשעה שתיים עד שמונה,
    ובשמונה בדיוק מתחיל סבב נוסף

    עם מוזיקה רועשת וצעצועים מרעישים,
    ואת עם חלון סגור ואין לך אפשרות לצאת,
    והכול מלווה בצרחות בלתי פוסקות,
    אפילו אז,
    לנסות להעביר נושא בראש שלך,
    ולנסות לא להיות מופרעת מהעניין...

    נכון, לפעמים זה בלתי אפשרי.
    אבל בכל זאת,
    הרעיון הוא להקטין את רמת ההפרעה עד כמה שאת יכולה.

    וכשאת לא מופרעת,
    אז היצר הרע אומר לעצמו:
    "היי, בשביל מה אני עובד?
    חושב כל פעם מחדש איך לעצבן את הגברת,
    זה כבר לא ממש מדגדג לה".
    ואז הוא פשוט מעביר נושא.

    כי זו לא מלחמה ביני לבין האחראים על הג'ימבורי.
    זו לא תלונה על מוסד כזה או אחר.
    זה מאבק איתנים, ביני לבין היצר הרע.
    הוא משתמש באנשים, בסיטואציות, בצלילים, ברעשים.
    אבל המאבק האמיתי מתקיים בתוכי:
    האם אתן לו למשול בי,

    או שאחליט בעצמי מה יפריע לי ומה לא.

    וכך, בכל עניין ועניין,
    מדברים קלים יחסית ועד דברים כואבים ועמוקים,
    הוא שם. היצר הרע. מחפש פרצה.
    ובכלל, מי באמת יכול להעריך עד כמה משהו מציק לנו בלב?
    ועד כמה הוא חודר פנימה?

    ובדיוק שם, במיוחד שם,
    היכולת להרפות,
    היכולת לומר "קיבלתי החלטה ששום דבר לא יפריע לי",
    ולמצוא את הדרך לעמוד מאחורי ההחלטה הגורלית הזו,
    זו יכולת ששמורה ללוחמים החזקים באמת.

    והבשורה הטובה?
    שמהשלב הבלתי אפשרי הזה,
    אם עברנו אותו ,
    לא רק ששום דבר לא יפריע לנו,
    אלא שהדבר עצמו ,
    כבר לא יהיה שם.

    וזה כלל גדול לגבי כל דבר שמאוד מציק לנו:

    אם עשינו הכול בעניין,
    אם התפללנו וביקשנו,
    אולי הגיע הזמן להרפות.

    הרפיה שהיא הישענות על הבורא,

    מה שקרוי – אמונה.

    ואולי ההרפיה,
    היא כל מה שאנחנו צריכים כדי להתקדם לשלב אחר.
    שלב שלא יפריע לנו,
    כי לא תהיה אפשרות להפריע לנו.
    ובשלב הבא,
    ההפרעה פשוט תיעלם לה.

    זו מחשבה.
    והיא גם עובדת.
    זה בית ספר של החיים,
    אבל עם לימודים קשים מאוד.
    ואין שום הנחות.
    וצריך לשנן את הלימודים שוב ושוב.

    עד שיפסיק להפריע,
    עד שיפסיק להרע,
    ואני כבר הבנתי עם מי יש לי עסק
    וההד חוזר כמו שב ואומר:
    רע… רע… רע.

    אז גם אם בנו לכם דירה ממש קומה מעל הראש,
    וגם אם יש נזילה קבועה מהתקרה,
    וגם אם אתם עומדים בפני משפט לא פשוט,
    ואפילו אם מישהו פשוט לא דיבר אליכם יפה,
    על הכול תנסו להעביר.

    מה שנקרא:
    "המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו."

    עוד כמה תובנות על הדרך:
    • לעולם אל תבחרו להיות שליחים של כוח הרוע בעולם, אפילו לא לרגע, אפילו לא במעט.
    • תבדקו היטב אם לא גרמתם למישהו נזק. לפעמים מה שנראה לכם פעוט, הוא עול על לב של מישהו אחר.
    • אם מישהו מבקש מכם משהו, תכבדו. גם אם זה קטן, גם אם זה לא נוח, כי כבוד הדדי נמדד דווקא בפרטים האלה.
    • תעצרו רגע אחד ותחשבו: אולי גרמתם צער למישהו? אם כן, שירעד לכם הלב.
    • וכשאתם נותנים לעצמכם להיות מופרעים מהתנהגות רעה של מישהו אחר, אתם בעצם מאפשרים לו להצליח ברוע שלו.
    • וואו!
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: ספרות בנשמה, אביגלוש, אש קודש! ועוד 4 משתמשים7 //
    0 תגובות
    • נעול
    864
    • ד
    דרוש מידע סמינר יסודות
  • דינה זילבר //
    • שלום וברכה לכולם.
    אשמח בבקשה לעזרתכם.
    ברוך השם אנחנו הגענו לשלב שצריכים להכניס את הבת הבכורה שלנו לסמינר.

    אנחנו ממש בבלבול ולא ממש יודעים מה לעשות.
    מצד אחד אנחנו מאוד מרגישים שהבת שלנו יכולה להכנס לסמינרים הטובים בירושלים .
    (היא התקבלה לישן )
    היא ילדה מצוינת בצד הלימודי .
    התעודה שלה הכל טוב מאוד בכל המקצועות.
    האנגלית שלה ברמה גבוה יחסית לחברות שלה בחשבון כנל ממש מצוינת ברוך השם בכל ההקבצות היא א ברוך השם באמת מצוינת .

    כמובן שיראת שמים ודעת תורה אצלינו בבית זה הבסיס להכל .

    אז איפה ההתלבטות
    אנחנו ספרדים
    אנחנו אנשים עובדים.
    ובעלי עשה צבא בגיל 20.
    עשה ועושה מילואים כלוחם
    הוא מפקד על מחלקה אוהב את החיילים שלו והם אוהבים אותו
    ואנחנו בכללי בתפיסה שלנו לא קיצונים בכל הקשור לגיוס למי שלא לומד וכו. כמובן שאין שאלה ודעת תורה ומה שרבותנו פוסקים אנחנו עושים ונעשה ללא שאלות גם אם אנחנו לא מבינים בראש שלנו את דעת התורה
    אומנם בעלי קובע עיתים לתורה בצורה הכי חזקה וברורה
    כל יום משעה 5 בבוקר עד 8 .
    ובערב משעה 18 וחצי עד כמעט 23:30
    בשכונה שלנו ובכלל שהוא בבית ובעבודה לבוש שחור לבן חרדי כובע בשבת וכו
    הוא עצמאי עם תואר
    כנל אני בעלת תואר.

    ובשיחה עם הרשמת שם שהיא מכירה אותנו באמת כחברה שלנו ושל המשפחה היא אמרה משהו שלא חשבנו עליו.
    בגדול המסר הוא אתם הורסים את החיים של הילדה אם תכניסו אותה לסמינר הישן או בכלל לסגנון הסמינרים האלו.
    אם כל הכבוד לכם הילדה שלכם לא גדלה בבית חרדי אברכי קלסי . והדבר הזה יבלוט .
    בנוסף יגיעו שמועות למנהלת ולתלמידות מה שיעלה את הבת שלי לכוונת של המנהלת וזה בכלל עוד לפני שהבת שלי בטעות תגיד איזה משהו שקיבלה מהבית אבל זה לא הסגנון של הסמינר.
    מה שיגרום ללא ספק ליותר מידי חיכוך מול המוסד והדבר הזה יעשה נזק לבת שלי.

    היא המליצה לי בחום לחפש מקום אחר שהוא טוב אבל שאנחנו לא נבלוט שם בדברים כאלה ויוכלו להכיל את הבת שלכם.

    בהתחלה התנגדתי ממש כי בהרגשה אנחנו מרגישים הכי שייכים לסמינר הישן .

    אבל אחרי שנרגענו וחשבנו לעומק אולי זה נכון ולא כדאי להכניס את הילדה הטובה והמקסימה הזו למקום שיש מצב שלא יקבלו אותה כשווה בין שווים ?
    א. אשמח מאוד לעצה / תובנה של מי שיכול. או בכלל מי שמבין אותי מניסיון
    ב. שמענו על סמינר " יסודות" אשמח לדעת האם יש כאן הורים לתלמידות שם ?
    ג. גם סמינר בית שרה בשכונת רמות בירושלים..אם אני מבינה נכון הוא שיך לסניף או משהו כזה.

    ממש ממש ממש חשוב לי הסביבה וסגנון הבנות שיהיו טובות ומבתים של חינוך חזק ותורני

    תודה רבה
    • תודה
    Reactions: בלת"ק (:, מעין רקובסקי, אא-אסתר ועוד 2 משתמשים5 //
    19 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    D
    DvoraVidman
    התקבלתם לישן? ברכה והצלחה. יש הרבה סגנונות בכל מקום, תלמדו את הבת לא להתווכח עם מורות.
  • 322
    • אריה פיגה
    דיון לדעת מתי זה "מספיק"
  • אריה פיגה //
    • יותר ויותר אנשים נחשפים לשיטת ההשקעה הפאסיבית, יועצים קמים כפטריות אחר הגשם ועל כל עמוד או פינת רחוב יש פרסומים בנושא. ולאחרונה אני נשאל יותר מידי פעמים ע"י יותר מידי אנשים על קרנות ממונפות. או על מינוף באמצעות הלוואה.

    איני רוצה לעסוק במאמר זה בסיכונים וביתרונות שיש בהשקעה ממונפת על כל סוגיה, במאמר זה אני רוצה לדבר על המושג "מספיק" או כפי שאני אוהב להגיד; להשיג את ה"מקסימום" במסגרת ה"בטוח".

    מורגן האוסל היטיב להגדיר את הנושא בספרו ואני יצטט קטע קצר:

    המושג "מספיק" עשוי להתפרש כגישה שמרנית, שאין בה מקום לניצול הזדמנויות ולמימוש פוטנציאל. אבל אני לא חושב שזה כך. "מספיק" פירושו להבין שהמצב ההפוך – כלומר תיאבון לעוד ועוד ללא שובע – עלול לדחוף אתכם לעשות דברים שתתחרטו עליהם.

    הדרך היחידה לדעת כמה אתם מסוגלים לאכול היא לאכול עד שתקיאו את נשמתכם. מעטים מנסים זאת, מפני שחווית ההקאה מכאיבה הרבה יותר מההנאה שאפשר להפיק מאכילה. אלא שמסיבה כלשהי ההיגיון הזה לא פועל בעולם העסקים וההשקעות, ורבים מידי לומדים לעצור רק כשהם מתרסקים.

    הרצון להשקיע בקרנות ממונפות, או להתעלם מהצורך לשלב אג"ח בתיק, בדרך כלל נובע ברוב המקרים מהרצון להשיג יותר. הוא מגיע מתוך הבנה ש־9% תשואה זה מעט מידי, ובמקום לחשוב איך מגיעים למצב שבו חוסכים יותר כסף חושבים איך ניתן למקסם את התשואה במעט שאנחנו מצליחים לחסוך. ובמילים אחרות - מנסים ללכת על כל הקופה.

    הבעיה בגישה הזו, שהיא באה מחוסר רצון לצאת מאזור הנוחות. הרי הרבה יותר קל לנסות להכפיל תשואה מאשר לנסות להכפיל חיסכון, והסכנה האמיתית היא כאשר קורים דברים לא צפויים. (הרי לדברים הצפויים אנחנו מתכוננים)

    עכשיו הכירו את אברהם (שם בדוי) אברך כולל משקיע פאסיבי כבר מספר שנים טובות, רעייתו עבדה במשרת הייטק נחשבת במרכז הארץ עד לשנת 2023 אלא שאז החברה נכנסה לקשיים יחד עם עוד חברות רבות מתחום ההייטק ולפתע היא מצאה עצמה ללא עבודה. אבל הבעיה המרכזית הייתה שבאותה תקופה היקף גיוס העובדים לתחום ההייטק צנח בעשרות אחוזים והזוג מצא עצמו ללא הכנסה למשך פרק זמן מכובד של 10 חודשים (!)

    הדבר הראשון שנפגע היה תיק ההשקעות, אבל הבעיה הייתה שהמדד באותה תקופה היה בשפל של משבר הריביות. עכשיו דמיינו שהתיק היה מורכב בין היתר גם מקרנות ממונפות, ונסו לנתח מה היה קורה אילו כל התיק היה מורכב באופן הזה או לכל הפחות 50% ממנו.

    רבים מאיתנו אינם שואפים להיות האנשים העשירים ביותר בעולם, אלא פשוט להשיג ביטחון כלכלי, חופש בחירה ויכולת לנהל את חיינו על פי רצוננו. המטרה הזו – "מספיק" – שונה מאדם לאדם, אך לרוב היא נשענת על תכנון ריאלי והתאמה לצרכים אישיים ולאורח החיים הרצוי.

    מינוף והשקעות אגרסיביות טומנים בחובם סיכונים כבדים. אמנם האפשרות להכפיל רווחים קיימת, אך גם הסכנה להפסדים כבדים – עד כדי מחיקת ההשקעה כולה – ממשית מאוד. שינוי קטן לרעה בשוק עלול להסב נזק כבד, במיוחד כשמדובר בהשקעה ממונפת.

    ניהול סיכונים אינו מותרות – הוא חלק אינטגרלי מהשקעה אחראית. הוא דורש הכרה בכך שהתשואה הגבוהה ביותר אינה תמיד הדרך הנכונה, ושלעיתים שמירה על הון קיימים ויציבות ארוכת טווח חשובות הרבה יותר.

    הבחירה "להסתפק במספיק" איננה ויתור על שאיפות – היא גילוי של בגרות פיננסית, של ראיית עולם שפויה ומבוססת. היא עדות לכך שהשקעה חכמה אינה נמדדת בכמה גבוה אפשר לעלות, אלא כמה רחוק ניתן להתקדם מבלי ליפול.

    אז בפעם הבאה שמתעורר בכם הדחף "ללכת על כל הקופה", עצרו רגע וחשבו: האם הסיכון באמת מצדיק את הסיכוי? לעיתים קרובות, התשובה היא – לא. לעיתים קרובות, "מספיק" הוא בדיוק מה שאנחנו צריכים – והוא גם המטרה הנבונה ביותר.

    אין פה משום המלצה להימנע מקרנות ממנופות כפי שאין פה המלצה להשקיע דווקא באלו הממונפות. המטרה היא לגרום לכם לעצור רגע לפני שאתם חושבים על השקעה כזו או אחרת וללמוד את הסיכונים ולהבין את משמעות הסיכון שאתם לוקחים. בין אם מדובר בקרנות ממונפות ובין אם מדובר בשילוב אג"ח בתיק או בכל בניית ותכנון של תיק השקעות מכל סוג שהוא.
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: סלום, צח מלול, plsql ועוד 10 משתמשים13 //
    6 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ב
    בן מלך 2
    אני אסכם בקצרה את הנקודה הנכונה שהעלה @אריה פיגה "הכאב שבהפסד גדול מההנאה שברווח" "השקל...
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה