לימוד נהיגה האם שווה להתחיל עכשיו רשיון נהיגה או שזה סיכון בגלל חוק הגיוס?

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני רוצה להתחיל רשיון אבל החשש שאולי יעבור חוק הגיוס והכל יתקע מאוד מתלבט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אני רוצה להתחיל רשיון אבל החשש שאולי יעבור חוק הגיוס והכל יתקע מאוד מתלבט.
מישהו אולי יודע פרטים.
1 מתי מוערך שיעבור החוק. אם בכלל.....
2האם זה גם לכאלה שהתחילו רשיון
3 עד איזה גיל הסנקציה הזו
בקיצור שמישהו יענההההההה אני כולי בהתלבטויות
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
1. כרגע אין צפי, החרדים לא יתמכו בחוק כפי שמוצע עכשיו ואין מי שיתמוך בו בלעדיהם.
2. הנוסח העכשווי כעת כולל גם את מי שכבר יש לו רישיון ביד, כנראה שירככו את זה אם וכאשר.
3. לכל מי שלא הוציא פטור.

לדעתי זה לא אמור להיות שיקול אם ללמוד או לא, ואם יעבור חוק כזה לא תהיה היחיד שנמצא בבעיה ולכן לכאורה ינסו לפתור את זה מהר.
בהצלחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
לדעתי זה לא אמור להיות שיקול אם ללמוד או לא, ואם יעבור חוק כזה לא תהיה היחיד שנמצא בבעיה ולכן לכאורה ינסו לפתור את זה מהר.
כמו שאת עניין המעונות פתרו מהר בגלל שזו בעיה של אלפי משפחות :(
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
1. כרגע אין צפי, החרדים לא יתמכו בחוק כפי שמוצע עכשיו ואין מי שיתמוך בו בלעדיהם.
2. הנוסח העכשווי כעת כולל גם את מי שכבר יש לו רישיון ביד, כנראה שירככו את זה אם וכאשר.
3. לכל מי שלא הוציא פטור.

לדעתי זה לא אמור להיות שיקול אם ללמוד או לא, ואם יעבור חוק כזה לא תהיה היחיד שנמצא בבעיה ולכן לכאורה ינסו לפתור את זה מהר.
בהצלחה.
אל תחיה באשליות, אם יהיה כזה חוק הוא לא יהיה היחיד וגם ינסו לפתור את הבעיה אבל... לא נראה כ"כ לפי המצב שיצליחו, לכן זה באמת התלבטות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
כמו שאת עניין המעונות פתרו מהר בגלל שזו בעיה של אלפי משפחות :(
לא ידעתי שהחברי כנסת זכאים להנחה במעונות, הנהגים של החכים לעומת זאת בהחלט צריכים רישיון כך שיש יותר סיכוי שהם יעבדו קשה יותר כדי לבטל את הגזירה הזאת.
לפי איך שהבנתי על הסנקציה של רשיון נהיגה החרדים תומכים.לא?
זה לא משנה באיזה סנקציה ספציפית החרדים יתמכו, החוק לא יעבור וממילא לא יהיה סנקציות.
ובאופן כללי אם החרדים תומכים בסנקציה כזאת זה סיבה ללמוד עוד יותר מהר נהיגה, מרבית הסיכויים שאם וכאשר יתמכו בחוק כזה הם ידללו את החוק קצת כך שאולי הוא לא יכלול את מי שכבר יש לו רישיון או מי שכבר לומד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
לא ידעתי שהחברי כנסת זכאים להנחה במעונות, הנהגים של החכים לעומת זאת בהחלט צריכים רישיון כך שיש יותר סיכוי שהם יעבדו קשה יותר כדי לבטל את הגזירה הזאת.
חסר נהגים מעל גיל 26 ???
בהנחה במעונות כולם היו בטוחים שעל זה לא ישתקו
והנה אנחנו נמצאים במצב המביך הזה ברצות החכים או לא
יש דברים שגדול מהם (יותר נכון כל הדברים גדולים מהם יש מנהיג לבירה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
לא ידעתי שהחברי כנסת זכאים להנחה במעונות, הנהגים של החכים לעומת זאת בהחלט צריכים רישיון כך שיש יותר סיכוי שהם יעבדו קשה יותר כדי לבטל את הגזירה הזאת.
הם לא חייבים נהגים דווקא בשכבת הגיל הבעייתית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אמנם לפי החוק הקיים כעת, מדובר על איסור הוצאה ובמקביל התליה של רשיונות קיימים
אבל כפי שכבר כתבו פה הסיכוי שיעבור חוק גיוס בכלל ובמתכונת הנוכחית בפרט הוא אפסי.

אבל משהו אחר שעלול לקרות, אחרי שהנושא עלה לסדר היום והדבר כבר לא נשמע כ"כ הזוי, היועמשי"ת עלולה ביום בהיר להכריז שאי אפשר להוציא רשיונות נהיגה (כפי שקרה עם המעונות ודברים נוספים, שהטלת הסנקציה קרתה לאחר שהתעורר שיח בנושא).
במקרה כזה יש סיכוי סביר שהיא רק תמנע הוצאת רשיון ולא תשלול רשיונות קיימים שזה צעד יותר דרמטי,
למרות שהיא לא נרתעת מצעדים דרמטיים לצערנו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אמנם לפי החוק הקיים כעת, מדובר על איסור הוצאה ובמקביל התליה של רשיונות קיימים
אבל כפי שכבר כתבו פה הסיכוי שיעבור חוק גיוס בכלל ובמתכונת הנוכחית בפרט הוא אפסי.

אבל משהו אחר שעלול לקרות, אחרי שהנושא עלה לסדר היום והדבר כבר לא נשמע כ"כ הזוי, היועמשי"ת עלולה ביום בהיר להכריז שאי אפשר להוציא רשיונות נהיגה (כפי שקרה עם המעונות ודברים נוספים, שהטלת הסנקציה קרתה לאחר שהתעורר שיח בנושא).
במקרה כזה יש סיכוי סביר שהיא רק תמנע הוצאת רשיון ולא תשלול רשיונות קיימים שזה צעד יותר דרמטי,
למרות שהיא לא נרתעת מצעדים דרמטיים לצערנו...
לכאו' היא לא תוכל עשות כזה דבר כיוון שרשיון אינו הטבה של המדינה אלא זכות לכל אזרח ישראלי בשונה מהמעונות שהם "כביכול" זכות מהמדינה שזה היא יכולה מנוע ולומר כזו זכות לא מגיע לציבור כזה או אחר בשונה מרשיונות,
לדעתי.....
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
אם לא יהיה אפשר להוציא טסט מה ענין לעבוד ע"ז עכשיו
ברור שזה עלול להיות מאוד מתסכל ללמוד ולשלם כסף ובסוף אולי לא תוכל להוציא רשיון
אבל לפחות השיעורים לא נעלמים, כלומר בשונה מטופס ירוק ותאוריה שיש לזה תוקף של כמה שנים
ה28 שיעורים שצריך ללמוד זה משהו שלא פג תוקף.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
ברור שזה עלול להיות מאוד מתסכל ללמוד ולשלם כסף ובסוף אולי לא תוכל להוציא רשיון
אבל לפחות השיעורים לא נעלמים, כלומר בשונה מטופס ירוק ותאוריה שיש לזה תוקף של כמה שנים
ה28 שיעורים שצריך ללמוד זה משהו שלא פג תוקף.
לתאוריה אני יודע שזה 3 שנים ומה בקשל לשיעורים???וחוץ מזה אני גם עוד 3 שנים אשאר בגדר עריק כל עוד לא עשיתיגיל
27
ברור להתחיל.
למה כזה ברור לך? אם יהיה חוק הלך על הכסף .על הזמן.על האנרגיה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת אהבת עולם
ב"ה

בדחילו ורחימו, דבריה של אם

אנחנו רגילים לחשוב שוויכוח הוא זירה של התנגשות.
שצריך להרים קול כדי להישמע, לדבר מהר כדי לא לאבד את רשות הדיבור.
גם כשמנסים להקשיב, זה בדרך כלל רק כדי להשיב.

וגם אני.
כשרציתי לשתף עמדה שונה, חשתי צורך להצטדק עוד לפני שהתחלתי.
כי יש דעות, שלא קל להן להישמע,
ולא בגלל שהן שגויות, אלא כי הן נולדות מתוך כאב עמוק,
וכאב, הוא דבר שקשה להכיל מבלי להישבר.

אני לא אם לחייל.
ילדיי לומדים בישיבות.
אז לכאורה, אין לי זכות דיבור.
מה לי, לעמוד מול אֵם ששולחת את בנה לקרב בעזה או בלבנון?
מה לי, לומר מילה, כשהמסירות שלה זועקת עד לשמים?

אני כותבת את הדברים האלה גם מתוך פחד.
פחד שיישמעו כיומרה, כי מה לי ולכאב האדיר של אם שמוסרת את בנה לקרב?
אני שואלת את עצמי האם מותר לי בכלל להשמיע קול אחר, קול של שקט ושל לימוד?
ואולי כי הקול הזה יש בו אמת, של להחזיק משהו גם כאשר יש אמת נוספת.
ואולי כולנו בכלל כואבים?
ואולי זה בכלל כאב אחד של עם שלם.

אבל דווקא מהמקום הזה של שתיקה רבת־שנים
אני בוחרת היום לומר משהו.
לא כהתנצחות, אלא כתחינה לקשב.
לתת קול גם לצד הפחות נשמע,
הצד שסופג ביקורת ולעיתים גם שנאה.

כי כך חונכתי:
שאין דבר נעלה יותר מלימוד תורה.
שקודשא בריך הוא, אורייתא וישראל, חד הם.
שכל רגע של לימוד מחזיק את הבריאה כולה.

וככה גם גידלתי את ילדיי
לא מתוך כפייה, אלא מתוך אהבה.
אהבת תורה לא כסיסמה אלא כהתמסרות, דרך חיים,
שבה מוותרים על הרבה כדי לזכות בקִרבה.

ובעוד אנחנו השקענו את שנותינו בבניין עולמות של רוח
עולמות שמבקשים לעלות מעלה
חמאס השקיע את כל כוחו בבניית עולמות של חושך, מתחת לאדמה.
אנחנו טיפחנו נשמות,
הם חפרו מנהרות.
אנחנו פנינו אל על,
הם ירדו מטה.
אנחנו חיפשנו גובה של נשמה,
הם חיפשו עומק של הסתרה.

זה לא רק עימות פיזי
זו התנגשות מהותית בין עולמות:
עולם שמקורו בשמי מעלה, שמחבר שמים וארץ,
מול עולם שמבקש לקבור את האור ולחפור אותו באדמה.

והגיעה השעה
ועם ישראל יצא למלחמה של קיום.
ובחורים יקרים, לוחמים, עובדי כפיים ועמלי רוח
נעמדו יחד, כל אחד בכוחו, בגוף או ברוח
להילחם במלחמה של אור מול חושך, של קדושה מול טומאה.

והנה עמל התורה הוא חזית רוחנית אמיתית,
שדורשת כוחות נפש אדירים.
במלחמת קיום, כמו גם בעמל התורה בונים חומה של אור,
שלא נראית בעין אבל מחזיקה את המחנה כולו.

והנה באחד הימים התבהר לי:
מי שנלחם בגופו עוסק בדברי תורה.
ומי שלומד עוסק בדברי תורה.

כי התורה היא שישים ריבוא אותיות,
וכל נשמה בישראל, היא אות חיה בתוכה.
וכל אחד שמוסר את נפשו, בגוף או ברוח
מוסיף אור לאותה תורה.

לקראת חג השבועות עלתה בי תפילה:
שהתורה שנלמדת בבית המדרש
שמילותיה עולות למרום ומקיימות את העולם,
והתורה שמתקיימת בשדה הקרב,
שמזככת ומוציאה לאור את היופי הפנימי של הנשמה
יתאחדו, ויעלו יחד לרצון לפני בורא העולם.

"אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל, לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים..."

הגפן, היא לימוד התורה.
והרימונים, הם מעשי המצוות,
שנעשים בגוף, מתוך אחריות, מסירות ונשמה.

ואם נקשיב זה לזה באמת
אם נוכל לראות גם את הלומד וגם את הלוחם בעין טובה
נוכל להתחיל להתרפא.
ונזכה לקיים את מאמר רבי עקיבא:
"ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה."

אולי לא כולם יבינו אותי.
אולי רבים יחלקו על דבריי.
ואולי גם אני אמשיך לשאול את עצמי שאלות.

אבל יהיו כאלה שיאמרו:
"ניכרים דברי אמת."

אלו אותם האנשים שנפשם מחוברת לשורש הקיום,
שמרגישים עמוק בתוכם את קדושת עם ישראל ואת אחדותו.
אולי הם רבים וטובים,
ואולי רק צריך להסיט את המסך
המסך שיש בעולם,
זה שמסתיר את הלבבות,
מחשיך את האור,
ומעלים את האמת הפשוטה:
שכל יהודי, בעומק ליבו, רוצה לעשות רצון בוראו.
ושבלב כל נשמה, יש נקודה שמעריכה את התורה, גם אם לא בגלוי.

ואולי נתחיל לראות,
שכל אחד ואחד מעם ישראל,
בשלב כלשהו של קיומו
אולי בגלגול זה, ואולי בגלגול אחר
מסר נפש.

ואולי בכי השכינה על צער הגלות
הוא לא רק כאב של יחיד, אלא כאב של אומה.
כאב כללי, עמוק, חובק כל נשמה.
ותרשו לי,
תרשו לי לקחת בו חלק.
מתוך שותפות פנימית.
ותרשו לי לכאוב גם על הפילוג
הפילוג שמנסה לחדור דרך חומות של כאב,
ולבקש לו מקום גם בלב שמבקש אמת.

וכל אחד עושה זאת בדרכו, בעומק, במסירות,
בצורה נשגבת וראויה.

ואולי, אולי הגיע הזמן שנכיר בזה.
באמת.
בימים האחרונים התפתח פה דיון על איך מצליחים להשתחל פנימה - וכותבים לעיתונות הנחשבת.
התחלתי לכתוב תשובה, איכשהו העניינים יצאו מפרופורציה וזה התארך נורא.


אז איך מכניסים רגל לעיתונות?
מצטערת לאכזב: אף פעם לא ניסיתי.
ועל כן, כל מה שייכתב כאן הוא לא יותר מניסיון לזקק מחשבות ותובנות שעלו לי.
(זה מרגיש כמו דיבורים באוויר? גם לי. לא נורא😊)

אבל, קל להקביל בין להכניס רגל לעיתונות, לבין להכניס מוצר חדש לשוק.
ומשפט המפתח במשחק: אסור להידחף בכח.

להלן החוקים הידועים לי:

חוק מספר 1: תתייאשו. עכשיו.
עצה גרועה, אני יודעת. אבל חיונית.
הייאוש הוא השלב הראשון במסלול הזה. אין דרך לעקוף אותו.
דמיינו טור אינסופי של חובבי כתיבה שחולמים כבר שנים לכתוב בעיתון.
עכשיו דמיינו את עורכת העיתון המותשת שמתמודדת יומיום עם הצפה של פניות
מכותבים אנונימיים שמתדפקים על התיבה שלה שוב ושוב.

מה הסיכוי שהמייל שלכם יגרום לה לעצור?
נמוך. מאוד נמוך.
אז כן, תתייאשו. עכשיו אפשר להתחיל.


חוק מספר 2: עם יד על הלב, הכתיבה שלכם מספיק טובה?
(האמת? זה היה אמור להיות החוק הראשון, אבל בלי ייאוש קטן קודם אי אפשר להבין כמה זה חשוב)

אם אתם רוצים לכתוב בעיתון- תכתבו טוב.
כתיבה מרתקת שמביאה קול אישי, נקודת מבט שלא נכתבה עדיין.
זאת לא יכולה להיות כתיבה חובבנית, או בשיטת ה-סמוך על כישרון. זאת צריכה להיות כתיבה מלוטשת. חכמה.
איך תדעו אם אתם שם? פשוט: תבדקו את עצמכם.
אתם בפרוג, אז כבר קל לכם -
לייקים זה כלי המדידה הראשון, הפשוט והמעצבן לדעת האם הכתיבה שלכם עובדת.
ברשת חברתית אין רחמים. אם הועלה פוסט לא מוצלח, לא יווצר עניין סביב התוכן.
זה כמובן לא נורא אם השיתוף הוא לחוויה, זה כן בעייתי אם רוצים להתקדם לכתיבה בעיתון.
לא עובד? תלמדו. תשדרגו. תקראו הרבה. תכתבו הרבה. תחפשו דרכים איך לשפר את הכתיבה שלכם.


חוק מספר 3: קורות החיים שלכם משכנעים?
אם שלחתם קורות חיים מתישהו, אתם בטח זוכרים את סוגיית הניסיון התעסוקתי.
זאת פסקה חשובה ומשפיעה. כל מילה בה מקבלת משקל מיוחד. כל עבודת עבר מתועדת בקפידה.
אני חושבת ששליחת טקסט לעורכת בלי היסטוריה של פרסומים קודמים-
זה כמו לשלוח קורות חיים בלי ניסיון תעסוקתי. נחמד, אבל לא משכנע.

אממה?
אין לכם היסטוריה של פרסומים קודמים, כי לא פרסמתם אף פעם טור בבתוך המשפחה,
כי אין לכם נסיון תעסוקתי, כי לא פרסמתם, כי אין לכם -

והנה נתקלנו בפרדוקס הביצה והתרנגולת, רק שהפעם, הפתרון פשוט מתמיד:
לפני שאתם רצים לכתוב בעיתון נחשב, תתחילו לפרסם את החומרים שלכם במקומות יותר זמינים.
חפשו אתרי תוכן חרדיים (כמו: הפסקת קפה, שבי רגע, בין הזמנים) יש הרבה!
אלו אתרי תוכן שצריכים להעלות חומרים באופן יומיומי או שבועי.
הם רעבים לחומר איכותי, ואתם רעבים לחשיפה. זאת יכולה עסקה מצוינת!
ומנסיון אישי - קל להיכנס שם לעניינים.
זה אולי בחינם, וזה קצת קצת פוגע באגו שלנו ככותבים, אבל זאת אחלה דרך להתחיל.
בהמשך, כשתשלחו מייל לעורכת עם כמה לינקים לטורים שלכם שפורסמו וקיבלו תגובות,
אתם כבר לא תהיו סתם כותבים אנונימיים מהשורה.
יש לכם נסיון מהשטח וצברתם קוראים אוהדים. אתם תעניינו את העורכת המותשת בהרבה.


חוק מספר 4: תכירו אנשי מפתח. אמיתיים.

דמיינו לעצמכם את מיה קינן שולחת מייל לעורכת של לבית:
תקשיבי, יש לי תלמידה מוכשרת במיוחד וכדאי שתקראי אותה”.
פנטסטי, נכון?
אתם בטח אומרים: היא מדומיינת. לגמרי דיבורים באוויר.
איפה אמצא דמות מפתח מוערכת שתמליץ על הכתיבה שלי, ולמה שתמליץ, למען ה'.
היא ספציפית לא תמליץ ככל הנראה, אבל עולם הכתיבה מתנהל כמו קהילה, וזה עובד ככה: קשרים, המלצות, היכרות, אמון.
אז איך מגיעים למיה קינן, שאלתם?
לא בנודניקיות חלילה, אלא דרך מקומות לגיטימיים למפגש, כמו:
קורס כתיבה, פורום, קבוצה סגורה, או סדנא מקצועית של הסופרת.
כן, זה עולה כסף. וכן, זה כנראה יהיה שווה כל שקל.
כי מעבר לשיפור המסתמן שתחוו בכתיבה, תכניסו את עצמכם למעגל הנכון.

אני יודעת שזה ישמע קצת מיסטי, אבל אפשר להאמין למשפט הבא:
אם שפרה'לה מכירה את מיה קינן, שמכירה את כל עורכות העיתונים החרדיים,
בעצם רק אישה אחת- מיה- מפרידה בין שפרה'לה לבין העורכות הנכספות.

איך תכלס' יקרה החיבור הזה? לא יודעת. אבל התקדמתם קצת.
אתם תבחרו איך לקחת את זה מכאן והלאה.
טיפהל'ה לדחוף, עוד קצת להתחנף, להעיז לבקש טובה. הכל יותר קל כשיש היכרות אישית והערכה.


ומילה לסיום:
סליחה שביאסתי, ומקווה לראות אתכם בעיתון בעתיד הרחוק.
ועד אז - יש לכולנו דרך לעשות. שיהיה בהצלחה!

יש לכם חוקים נוספים שיכולים לעזור? תעלו. אשמח לקרוא.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה