סיפור בהמשכים "הבוחשים בקדרה" -סיפור בהמשכים.

  • הוסף לסימניות
  • #1
ובכן, לראשונה אני עושה את הצעד הזה של כתיבת סיפור בהמשכים.
האמת היא, שכבר כתבתי המון. אך להתחייב על משהו קבוע, זהו צעד שעוד לא עשיתי.
לפני קריאת הפרק הראשון, כמה הבהרות:
1. בעז"ה ובלי התחייבות, פרק חדש יעלה כל שבוע/ים.
2. לגבי ביקורת - זה הכרחי, אז אל תחסכו. אבל, "ברגוע" - מה שנקרא...
3. חלק מרכזי בסיפור הוא פוליטיקה. אז אם אתם אוהבים פוליטיקה - הרווחתם. אם לא כל כך - אל דאגה, יש בו עוד הרבה חלקים. אם אתם סולדים מפוליטיקה - צר לי, לא אכעס עליכם על כך שאינכם קוראים את הסיפור...
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
פרק ראשון

זורעה, דרום הארץ.

מאיר גרינשטיין, כעס באותה העת כפי שלא כעס מימיו. גופו רטט כולו מזעם בלתי נשלט, ומי שראה אותו מן הצד, דימה לראות בו הר געש שזה עתה נתן דרור ללבתו הרותחת והמבעבעת.

מוטי פרידברג, העוזר המסור שמלווה את גרינשטיין בנאמנות ראויה לציון מאז עשה את צעדיו הראשונים בעולם הפוליטיקה, הביט בחשש על פניו הסמוקות של הבוס, כאשר דאגה כנה לשלומו ממלאת את כל ישותו.

מצבו הרפואי של גרינשטיין – הוא ידע – איננו מן המשופרים, וזאת בלשון המעטה. וכעת כאשר העניבה המרוטה שהקיפה ברישול מה את צווארו התנדנדה מצד לצד, מעוצמת הכעס שהרטיט את גופו, חשש מוטי שהבוס שוב עומד לקראת אירוע לבבי.

הסניף המקומי של מפלגת "דרך התורה" בזורעה, כלל לא רגיל היה בדרמות מעין אלו. כל כולו של הסניף הוקם אך ורק כדי לנצל בצורה מקסימלית את תקציבי העירייה, ולהשיג פרנסה לאי אלו יהודים טובים המקורבים לצלחת.

מידי פעם קודמו בו אינטרסים שונים, על פי הוראות שהונחתו מלשכתו של יושב הראש במודיעין עילית, מעוזה הבלתי מעורער של המפלגה.

מעבר לכך, לא היה בו שום דבר מסעיר...

סערות פוליטיות, מעולם לא הציבו את כף רגלם בזורעה. מאז הוקמה העיר ואופיינה בבירור כעיר חרדית, הוסכם בין שלושת המפלגות החרדיות הגדולות, שהיות ויחסי הכוחות בעיר הם כמעט שווים כאשר לכל מפלגה יש קהל מצביעים של כשליש מתושבי העיר, הרי שהעיר תישאר מחוץ למעגל הפוליטיקה הארצי.

ההסכם שנחתם אז בעידודם וברכתם של גדולי ישראל ובמעורבותם הישירה של רבני העיר הטריים, היה פשוט וברור ולא ניתן לוויכוח כלל. קדנציה אחת לנציג "דרך התורה", קדנציה לנציג "מקהלות ישראל", קדנציה לנציג "שו"ע" וחוזר חלילה – רוטציה משולשת מה שנקרא...

כך, למשך כשלושים שנה, נאלצו חובבי הרכלנות הפוליטית בעיר, להסתפק בלעיסת דרמות שהתחוללו מחוץ לעיר.

כך גם, אלו שתחושת זכות הבחירה הניתן לכל אחד במדינה מסבה להם עונג רב, נאלצו לחכות עד לבחירות הכלליות לכנסת, או אז ניתנה להם הנאת זכות הבחירה.

בזורעה אם כן, לא התקיימו בחירות ראויות לשמן. זאת משום שאף למועצה התמודדה רשימה אחת בלבד, שהייתה מורכבת מנציגות שווה לשלושת המפלגות.

כל זה, היה נכון עד להיום...

היום הזה, היה אמור להיות פשוט ומשמים. נקבעה בו פגישה שגרתית, אליה הזמין יו"ר דרך התורה מאיר גרינשטיין את יו"ר מקהלות ישראל בונים קרימלובסקי ואת יו"ר שו"ע חנניה כהן.

מטרת הפגישה שצוינה בהודעת האימייל, תחת הלוגו הרשמי של דרך התורה, או בשמה הקצר יותר "דרך", הייתה פשוטה מאין כמותה.

"לקראת הבחירות המקומיות העתידות להתקיים בחודשים הקרובים" – נכתב בהודעה – "ולאחר שעל פי ההסכם שנחתם בין כלל המפלגות החרדיות, תורה כעת של מפלגת דרך התורה להציב מועמד מוסכם בעיר זורעה. על כן מתכבד בזאת יו"ר המפלגה, להזמין את עמיתיו שלוחי דרבנן לפגישה בסניף המפלגה בזורעה, בה יוצג מועמד דרך התורה לראשות העיר"

הפגישה אם כן, אמורה הייתה לעבור ברוגע. כך שמלבד הרישום - "97.90 ₪ עבור כיבוד לפגישת ראשי המפלגות" - בפנקס ההוצאות של מזכיר הסניף דני ברנע, הידוע בסדר המופתי ששורר ברישומיו, לא הייתה אמורה הפגישה להותיר רושם כלשהו.

אלא, שכאן הכל התפוצץ...

אותה פגישה שכמעט ולא הייתה אמורה לעניין איש, הכניסה בסופו של דבר את הציבור החרדי כולו לסחרחרה פוליטית בוצית ומלאת רפש, שכמותה לא ידעה עוד ההיסטוריה.
* * *​

מטה השב"כ

האווירה בחדר הייתה מתוחה.

החדר רגיל אמנם היה לתחושת מתח, הרי בסופו של דבר לא מדובר כאן בחדר ספא מפנק ומרגיע, אלא בחדר סיעור המוחות של השב"כ, בו מתאספים גדולי האנליסטים יחד עם הרכזים הרלוונטיים במטרה לפצח את התעלומה התורנית.

אך הפעם, בכל זאת הורגש כאן מתח חזק שכמותו לא הכיר החדר, התחושה הייתה שהפתרון חומק להם מבין האצבעות, משאיר אותם מבולבלים לגמרי.

טובי המוחות ישבו שם, המודיעין שנאסף על ידי הפעילים, גם הוא היה לכאורה מלא בפרטים חשובים שאמורים לעזור בפענוח החידה.

אמורים...

מצד אחד, ברור היה שפיגוע גדול מאוד עומד להתקיים. כל הפעילים שמוברגים בארגוני הטרור, דיברו על משהו בכיוון הזה.

החידוש הפעם, היה בעצם זה שבכל ארגוני הטרור דיברו על הפיגוע הגדול, משמע מדובר במשהו גדול שכל זרועות התמנון חברו להם יחדיו בכדי להוציאו אל הפועל.

לאט לאט התווספו עוד ועוד פרטים, מהם הצטיירה תמונה די ברורה על הפיגוע שעתיד להתרחש.

ראשון הדוברים, היה ראש חטיבת המחקר ד'.

"על פי כל הסימנים" – פתח בדבריו – "מדובר במחבל מתאבד בעל אשרת שהייה בישראל, שאמור להיכנס לשטח ישראל לאסוף חומר נפץ בכמות אדירה, ולפוצץ אותו במקום הומה אדם."

"לכאורה" - המשיך ואמר – "מדובר במודיעין ברור ואיכותי שכל מדינה אחרת הייתה משתבחת בו, אלא שמכאן והלאה הכל לוט בערפל."

מיהו המחבל? מתי הוא אמור להיכנס לארץ? היכן מאוחסנים חומרי הנפץ? ובעיקר, היכן המקום שבו אמור הפיגוע להתרחש?

אילו היו השאלות המרכזיות שהטרידו את מנוחתם של ראשי השב"כ, ואלה גם התמיהות שהובילו לקיומה של ישיבה בטוחה זו.

המולה קטנה באזור הדלת, החדר גרמה לכל משתתפי הישיבה להפנות את מבטם לעברה.

להפתעתם לא היה קץ.

אל הישיבה נכנס, לא אחר מאשר ראש השב"כ זאב בר דיין, על פניו הבעה טרודה, המוכיחה מעל לכל ספק שהוא אישית נמצא עמוק מאד בתוך הנושא.

" כפי שהיטבתם להבין" – אמר בר דיין בקולו המתכתי – " גורמי הטרור כולם ללא יוצא מן הכלל, מגויסים לטובת הפיגוע ומייחסים לו חשיבות רבה מאוד."

"עובדה זו, גורמת לנו מצד אחד אתגר גדול ומשמעותי מאוד, משום שככל הנראה תוכניתם נבנתה וסודרה בצורה מדויקת מאוד שתקשה עלינו את מניעת האירוע. אך מצד שני, דווקא חשיבות הפיגוע בעיניהם, מגבירה ומעצימה את נחיצות סיכול הפיגוע מצידנו."

הנוכחים בחדר, שגם ככה חשבו שעצביהם עומדים להתפקע בשל הלחץ שבו היו נתונים, הרגישו שדבריו של בר דיין רק מעצימים את מחשבות התסכול שקדחו בראשם ללא הרף.

קול רטט חלש, קטע את חוט מחשבותיהם של הנוכחים בחדר. חלק מהם, לא טרחו להסתיר את אי שביעות רצונם מכך והרשו לעצמם לרטון בקול.

כפיר רוזן, רכז גזרת ג'נין, הוציא את הנייד המאובטח והשפיל מבט לכיוון הצג. את שריקת ההפתעה שפלט, לא פספס אף אחד...

"אהלן" – הוא כמעט וצעק בהתרגשות – "מאו אלג'דידו? (מה נשמע?)"

מספר שניות חלפו, במהלכן הלכו והחווירו פניו של כפיר, עד שהצליחו להשתלב היטיב עם הסיד המרוח על הקיר שמאחוריו.

כשהסתיימה השיחה, הוא חפן את ראשו בין כפות ידיו. "אני לא מאמין" – הוא מלמל במבט קודר, ספק לעצמו ספק לחבריו – "מוסא אבו רפיק"...​
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
קודם כל - תודה רבה לכל מסמני ה"תודה" וכדומה, חיממתם את הלב.
כפי שכתבתי בהודעת הפתיחה, הביקורת קריטית בשבילי להמשך הדרך. אשמח מאד לקבל ביקורת כתובה, הן על דברים שאהבתם והן על דברים שפחות...
(הבקשה מכוונת כמובן, לבעלי הרשאת תגובה בפורום.)
תודה מראש!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
תודה רבה על הסיפור! הכתיבה יפה ומשובחת. לעיתים היה נראה לי שהמשפט מתחיל להתארך יותר מידי ותיכף יאבד החוט המקשר, אבל בסוף זה היה מובן ואפשרי לאחוז ראש.
אולי כדאי להקריא בקול את המשפטים ולראות אם באמצע כבר "נגמר האויר" ולפי זה לדעת אם יש צורך לקצר או לא.
התיאורים מעניינים ומשעשעים והעלילה מעניינת מאוד (אותי..). נראה סיפור טוב! בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
קודם כל, תודה רבה ל @רבקהנ על התגובה הראשונה והכל כך מחכימה!
לגופם של דברים:
לעיתים היה נראה לי שהמשפט מתחיל להתארך יותר מידי ותיכף יאבד החוט המקשר, אבל בסוף זה היה מובן ואפשרי לאחוז ראש.
די מתחבר להערה הזאת. אני למשל גם הרגשתי את זה בקטע הבא:
הפגישה אם כן, אמורה הייתה לעבור ברוגע. כך שמלבד הרישום - "97.90 ₪ עבור כיבוד לפגישת ראשי המפלגות" - בפנקס ההוצאות של מזכיר הסניף דני ברנע, הידוע בסדר המופתי ששורר ברישומיו, לא הייתה אמורה הפגישה להותיר רושם כלשהו.
כעת, אין לי כבר אפשרות לערוך. אבל יתכן שלו הייתה לי אפשרות כזאת, הייתי כותב אותו כך:
הפגישה אם כן, אמורה הייתה לעבור ברוגע. כך שמלבד הרישום - "97.90 ₪ עבור כיבוד לפגישת ראשי המפלגות" - בפנקס ההוצאות של הסניף, לא הייתה אמורה הפגישה להותיר רושם כלשהו.
יתכן וזה קליל יותר...
אולי כדאי להקריא בקול את המשפטים ולראות אם באמצע כבר "נגמר האויר" ולפי זה לדעת אם יש צורך לקצר או לא.
רעיון פצצה, קניתי את זה.
מעניין אם בפרקים הבאים יורגש שינוי בנושא.
נראה סיפור טוב! בהצלחה!
אמן! ושוב, תודה רבה!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
קטעים טובים
למרות שאני פחות מתחברת לנייעס ולפוליטיקה
הרעיון של להקריא בקול את המשפטים טוב לעשות גם בדיאלוגים ולבדוק אם זה נשמע לנו הגיוני איך שהדברים נאמרים
"אהלן" – הוא כמעט וצעק בהתרגשות – "מאו אלג'דידו? (מה נשמע?)"
הפירוש יותר - מה חדש? ולא מה נשמע
אם תרצה לשלב מילים נוספות בערבית תוכל להשתמש במילון שיש באתר מדרסה - ללימוד ערבית
ממש ברור וקל
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
תודה רבה ל- @פנינה שחורה על התגובה!
לגופם של דברים:
קטעים טובים
למרות שאני פחות מתחברת לנייעס ולפוליטיקה
תודה על המחמאה!
כפי שכתבתי, הסיפור יכלול הרבה מעבר לפוליטיקה, אם כי זה יהיה החלק המרכזי.
הרעיון של להקריא בקול את המשפטים טוב לעשות גם בדיאלוגים ולבדוק אם זה נשמע לנו הגיוני איך שהדברים נאמרים
תודה על הרעיון, נבדוק את זה בעז"ה.
הפירוש יותר - מה חדש? ולא מה נשמע
אני בדקתי בתרגום גוגל על "מה נשמע", וזה מה שיצא לי. אח"כ בדקתי שם על "מה חדש" ויצא לי משהו דומה מאד אבל לא ממש כך, מוזמנים לבדוק...
אם תרצה לשלב מילים נוספות בערבית תוכל להשתמש במילון שיש באתר מדרסה - ללימוד ערבית
ממש ברור וקל
תודה על העצה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
יש לי התלבטות קשה, ואשמח לשמוע את דעתם של העוקבים (אם ישנם כאלה;)).
האם מתאים בתקופה מתוחה זו, להעלות את הפרק השני?
הוא מוכן סופית ומחכה רק להעלאה....
אשמח לקבל כמה שיותר תשובות!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
הפרק הראשון מדהים!
עוקבת...
וואו, משמח לשמוע!:):):)
לא כ"כ הבנתי
זה בקטע של התקופה?
ממש לא בקטע של התקופה.
השאלה הייתה, האם לאנשים יש עכשיו ראש לסיפורים, או שהראש עסוק רק במצב הבטחוני?
אגב -
רעיון יפה שראיתי באשכולות אחרים, לאלו שאין להם אפשרות להגיב, אפשר לסמן כאן "תודה", למי שרוצה לענות שכדאי להעלות את הפרק.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
הראש של האנשים לא נמצא רק במלחמה
יעידו ע"כ הפורומים הבאים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
היות והתגובות היו בעד העלאת הפרק, אעלה תיכף את הפרק הבא בעז"ה.
רק לפני כן שתי הערות:
1. לאור הערתו המחכימה של חבר, בעז"ה בכל פרק יהיה בתחילתו ספוילר שבו יובא רקע על דמויות ומושגים בסיפור, שכבר הוזכרו.
2. גם בפרק זה, אני מאוד מבקש לקבל הערות כתובות, שיחכימו אותי. ובפרט, מעניין אותי לשמוע, איך אתם רואים את הפרק ביחס לפרק הקודם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
בונים קרימלובסקי – יו"ר מפלגת מקהלות ישראל, יושב על מקומה של הסיעה הכללית.

דרך התורה – אחת המפלגות החרדיות, מייצגת בעיקר את הציבור הליטאי.

הסיעה הכללית – אחת הסיעות בתוך מפלגת מקהלות ישראל, מייצגת בעיקר את את חסידי גור.

זאב קלרמן – מועמד דרך התורה, לראשות העיר זורעה.

זורעה – עיר חרדית בדרום הארץ. במשך כשלושים שנה, לא התקיימו בעיר בחירות מקומיות, בשל הסכם רוטציה שנחתם בין שלושת המפלגות החרדיות.

זלמן בלוי – מספר 2 במפלגת מקהלות ישראל, יושב על מקומה של סיעת שלום ואמונה.

חנניה כהן – יו"ר מפלגת שו"ע.

מאיר גרינשטיין – יו"ר מפלגת דרך התורה.

מקהלות ישראל – אחת המפלגות החרדיות, מייצגת בעיקר את הציבור החסידי. המפלגה מורכבת מכמה סיעות.

סיעת שלום ואמונה – אחת הסיעות בתוך מפלגת מקהלות ישראל, מייצגת את הציבור הכלל חסידי ואת בני ירושלים.

שו"ע – אחת המפלגות החרדיות, מייצגת בעיקר את הציבור הספרדי.
פרק שני

כביש 866 סמוך לכרמיאל, תשנ"ג

שקט סמיך שרר, לא מגלה ולו ברמז על מה שהתחולל כאן לפני דקות ספורות. ריח של מוות ריחף באוויר, מעורבב באי אלו עקבות ריח של בנזין.

האוטובוס ההפוך שכב על צידו, מקשה לראות את המתחולל בו. המראה מסביבו היה שלו ופסטורלי, אך בתוכו פנימה התחוללה זוועה...

כל נפילה על הצד היא מסוכנת, אך כאן היה הרבה מעבר... האוטובוס הספיק להיחבט מצד לצד ולהתגלגל מספר גלגולים לא מבוטלים, עד שנח מזעפו, כך שלנוסעיו לא נשארו הרבה סיכויים.

דרור, יהודי חם וטוב לב שעבר ראשון במקום, כמעט ולא שם לב לכך שמשהו קרה כאן. האוטובוס היה כמעט כולו בין השיחים שבצד הכביש, חושף רק את הגלגל האחורי – ימני שלו החוצה.

רק כאשר הספיק להתרחק כבר, נדהם לראות לפתע במראת הצד את הגלגל המבצבץ. הוא מיהר לחזור לעבר הגלגל וכאשר הבין את המתרחש, כמעט ונעתקה נשימתו.

הוא טיפס לעבר החלון הקרוב, מנסה להציץ פנימה, המראה היה מחריד

תוך מספר דקות, הפך המקום השקט לזירה רועשת ושוקקת פעילות. יבבות סירנה מחרישות אוזן נשמעו מכל עבר, מקשות על הפועלים בשטח לקבל או למסור הוראות...

תוך זמן קצר, הגיעו כלל הכוחות בשטח למסקנה קשה אך בלתי נמנעת: חילוץ הלכודים, לא יוכל להתחיל לפני שהאוטובוס כולו יחולץ מבין השיחים ויעמד על הכביש. הצד שעליו שכב האוטובוס היה צד הדלתות, והחלונות מאידך גם הם היו מכוסים לגמרי.

"תביאו לי את הגרר הראשון שנמצא באזור" – צרח קצין המשטרה בשטח אל עבר הפומית במכשיר הקשר – "כל שניה קריטית! יתכן שישנם אנשים שלפי מהירות התגובה שלנו נשפיע על סיכוייהם לחיות".

שוטר יצירתי ששמע את הקריאה בקשר תוך כדי שחלף בכביש סמוך, מיהר לעצור רכב גרר שעבר לידו והוביל אותו אחר כבוד אל עבר זירת האסון.

רק לאחר כשעה, התברר עומק הטרגדיה. כל שבעה עשר נוסעי האוטובוס, איבדו את חייהם. יחד עם הנהג – ערבי ישראלי – קיפחה התאונה, את חייהם של שמונה עשר אנשים.

השמועה הקשה התפשטה לה כאש בשדה קוצים, הידיעה על שבעה עשר אנשים, נשים וטף שנסעו לפקוד את ציון הרשב"י במירון, ולא זכו לשוב לביתם, לא הותירה עין יבשה. הציבור החרדי על כל גווניו ועדותיו, ביכה את האסון הנוראי.

למשטרה, לא נותר אם כן אלא להביא בוחני תנועה. "אני רוצה להבין, כיצד התרחשה התאונה הקטלנית. האם הייתה כאן סיבה לאיבוד השליטה של הנהג והאם ישנו אי מי שאשם בהתהפכות, ודאג למלט את עצמו בטרם תתוודע אשמתו" - הסביר להם הקצין.

בוחני התנועה המיומנים, הסתובבו כבקיאים במלאכתם. הם סקרו את הכביש ולחילופין את האוטובוס, מנסים לחפש אי אלו עקבות, באמצעותן יוכלו להבין את אשר התרחש.

"תראו" – נשמעה זעקתו של אלי, בוחן תנועה בעל נסיון רב שנים – "על החלון שליד מושב הנהג, ישנם סימני ירי!"

"שלושה כדורי רובה" – דיווח הקצין למפקדיו – "כולם חדרו את השמשה הקדמית, קרוב למקום הנהג".

"אני חש שהאירוע גדול למידותי" – אמר בצניעות שלא מאפיינת בדרך כלל קציני משטרה...

את בוחני התנועה, החליפו במהירות חוקרי המחלקה לזיהוי פלילי...

"בנוגע לתאונה בכביש 866" – הושמעה בכלי התקשורת, הצהרתו הלקונית של דובר המשטרה – "מתברר, שבמהלך האירוע, בוצע ירי לעבר נהג האוטובוס. המשטרה יחד עם השב"כ, בודקת את הנושא. נכון לעכשיו, נסיבות האירוע טרם ידועות."
* * *​

הסניף המקומי של דרך התורה, זורעה.

"כעת" - השמיע סוף סוף גרינשטיין את משפט הסיום- "נתכבד להזמין את מועמד הציבור החרדי לראשות העיר זורעה, הרב זאב קלרמן שליט"א, למסור את דבר המערכה!"

נאומו של גרינשטיין , כצפוי, היה משעמם. על רקע קולות הלעיסה מצד שאר הנוכחים, השמיע גרינשטיין בקולו הצרוד סיסמאות ריקות מתוכן, בדבר חשיבות האחדות ונחיצות ההליכה בחזית משותפת למען העמדת הדת על תילה.

אפילו זאב קלרמן, מועמד דרך התורה לראשות העיר, מי שבעצם אמור היה לקבל את תמיכת כלל המפלגות, לא התאפק מלגחך.

היטב ידע, עד כמה חשובה האחדות ליושב ראש מפלגתו- כשזה לטובתו כמובן...

קרימלובסקי וכהן, לא הפסיקו להחליף ביניהם מבטים. יחד עם חיכו להזדמנות טובה, בה יוכלו להטיל את הפצצה.

קלרמן כחכח בגרונו, מתכונן להעמד. גרינשטיין מצדו, התיישב בנינוחות על כיסאו, מקרב אליו שלושה בורקסים שידעו זמנים טובים יותר וכוס קולה - דיאט כמובן...

"תקשיבו" - נשמעה לפתע קריאה בחדר. לא היה זה קולו של קלרמן, אלא דווקא של בונים קרימלובסקי יושב הראש האגדי של מקהלות ישראל.

בונים, או בשמו המוכר יותר "בינעם", ישב עם מבט זחוח כדרכו. כרסו ההולכת לפניו, מעידה גם מעידה, שכמו בפוליטיקה, גם בסוגיית האכילה הוא כלל אינו טומן את ידו בצלחת, או שמא דווקא טומן יותר מדי.

"הציבור שלנו כאן בעיר, ממורמר" - המשיך קרימלובסקי - "השטח רועש וגועש והטענה שנשמעת שוב ושוב היא, שאנחנו כבר הרבה יותר גדולים מכם."

"הציבור שלכם?!" - גרינשטיין לא חיכה מדי הרבה, עד ששיסה את דבריו - "תסתובב בכל העיר, לא תמצא אף לא חסיד גור אחד!"

"נכון" - ענה קרימלובסקי בנינוחות – "המצב הזה באמת לא נעים לי אני בעצם נלחם כאן את מלחמתם של אחרים"

"תבין רגע" – המשיך – " הציבור החסידי כאן בעיר, מזוהה אמנם רובו ככולו כציבור של סיעת שלום ואמונה שבתוך מפלגת מקהלות ישראל. אך אני, כאשר אני יושב כאן על הכיסא הזה, אינני עושה זאת בשמה של הסיעה הכללית שאת מקומה במפלגה אני תופס. אלא אני כאן, מטעמה של מקהלות ישראל כולה, על כל סיעותיה."

"הבנתי" – אמר גרינשטיין בטון מלגלג – "אתה בעצם עושה כאן את כל הסקנדל הזה בשביל זלמן בלוי, יו"ר סיעת שלום ואמונה. תנסה לשכנע אותי... האיבה והשנאה שביניכם, ידועה ומוכרת הרי לכל דרדק פוליטי."

"תקשיב טוב" – המשיך גרינשטיין לאחר מחשבה של מספר שניות – "אתה מנסה לסחוט ממני משהו! אני עוד לא יודע מה, אבל אני רוצה שיהיה ברור - לא תצליח!"

"לא תקבל שום עיר ושום תמיכה עם הסחיטה המאפיוזית הזאת!!!" -שאג.

"סחיטה מאפיוזית?!" – קרימלובסקי עשה את עצמו כמתחלחל – "כיצד אתה מעז לכנות כך את הוראתם של חברי מועצת גדולי התורה?!" – סיים בקול מיתמם.

חנניה כהן, נטל לידיו את המושכות...

"ההסכם הזה, שמתיימר להיות הסכם שוויוני" – אמר – "כלל אינו כזה!"

"בא תענה לי על כמה שאלות. ברוטציה המשולשת הזאת, מי הראשונה מבין המפלגות שמעמידה מועמד? מי?"

"דרך התורה" – קרימלובסקי ענה מבלי להישאל, לא טורח להסתיר את הנאתו מהסצנה שמתרחשת כאן.

"וברשימה למועצת העיר" – המשיך כהן להקשות – "היא בנויה עם שלישיות הרי, אז איזו מפלגה פותחת כל שלישיה? אה?"

"שוב, דרך התורה." – גם הפעם, התנדב קרימלובסקי לענות...

"הציבור הספרדי הפסיק להיות פראייר" – הצהיר כהן והמשיך – "גם לנו יש את מועצת חכמי התורה, שמורה לנו מה לעשות." – קרימלובסקי וכהן, קרצו בחיוך זה לזה. – "וההוראה שקיבלנו היא, להציב מועמד מטעם מפלגת שו"ע!"

"וגם אנחנו נציב מועמד." – השלים אותו קרימלובסקי בתיאום שאין מושלם ממנו.

הכותרת הראשית למחרת, בעיתון "יסוד נאמן", מרוחה הייתה מצד לצד:

"הלם ותדהמה בכל שדרות הציבור התורני, נוכח הפרת הסכם, שנחתם בהוראתם של כל גדולי ישראל זיע"א."
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אבקש לקבל את דעתכם המלומדת, על הספוילר של הדמויות והמושגים.
האם הוא מועיל? והאם יש דרך אחרת שהייתם מציעים לעשות זאת?
מעבר לכך, מזכיר שוב שביקורת חיובית ו..., תועיל לי מאד!
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
קודם כל פרק יפה מאוד! אהבתי שנפתחה עוד עלילה במקביל כדי שיהיה מעניין...
ולדעתי (הלא מלומדת) המפתח עוזר, ויעזור במיוחד בהמשך הסיפור כשהעלילה עוד תסתבך, אבל אולי כדאי לסדר אותו בצורה שונה.
אולי במקום לסדר לפי סדר הא-ב כדאי לקבץ יחד את כל מה שקשור זה לזה עם כותרת ושם. לדוגמא:
מפלגת:
יור:
סיעות:
מזכיר:
וכו'
כמו שבממלכה במבחן יש 2 פעמים מפתח דמויות. בסוף הספר זה באמת לפי הא-ב, אבל בתחילת הספר יש את כל הדמויות מסודרות במעין תרשים - מי בכוזר הישנה ומי בחדשה, ומסודר מהמלך והשרים עד האנשים הפשוטים. אז משהו כזה..
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
פרק מעולה!
נראה שהכל מסודר אצלכם קומפלט
כמה הארות לשיקול דעת הכותב...
כביש 866 סמוך לכרמיאל, תשנ"ג
צומת חנניה שבה מתחיל כביש 866 היא כ20 דק' נסיעה מכרמיאל כך שאולי צריך לשנות את המילה סמוך לכרמיאל כי זה לא ממש סמוך...
תוך מספר דקות, הפך המקום השקט לזירה רועשת ושוקקת פעילות. יבבות סירנה מחרישות אוזן נשמעו מכל עבר, מקשות על הפועלים בשטח לקבל או למסור הוראות...

תוך זמן קצר, הגיעו כלל הכוחות בשטח למסקנה קשה אך בלתי נמנעת: חילוץ הלכודים, לא יוכל להתחיל לפני שהאוטובוס כולו יחולץ מבין השיחים ויעמד על הכביש. הצד שעליו שכב האוטובוס היה צד הדלתות, והחלונות מאידך גם הם היו מכוסים לגמרי.

"תביאו לי את הגרר הראשון שנמצא באזור" – צרח קצין המשטרה בשטח אל עבר הפומית במכשיר הקשר – "כל שניה קריטית! יתכן שישנם אנשים שלפי מהירות התגובה שלנו נשפיע על סיכוייהם לחיות".

שוטר יצירתי ששמע את הקריאה בקשר תוך כדי שחלף בכביש סמוך, מיהר לעצור רכב גרר שעבר לידו והוביל אותו אחר כבוד אל עבר זירת האסון.
בקטע הזה חוזרת על עצמה המילה תוך שלוש פעמים , זה קצת בלט לי בקריאה אפשר לגוון במילים אחרות
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
תודה על כל התגובות החכמות והמלומדות!
לגבי הספוילר -
ראשית, אני שמח לשמוע שזה עוזר.
לגבי ההצעה של @רבקהנ לערוך אותו בצורה מסודרת לפי מפלגות, הרעיון יפה מאד. אלא, שבעתיד יהיו עוד שמות שאינן קשורות לקטע הפוליטי ואז לא יהיה להן מקום במפתח מסוג כזה.
אגב, לא יודע אם שמים לב, אבל בכדי להקל על הזיכרון, שמות המפלגות והסיעות דומים לשמות האמיתיים:
דרך התורה = דגל התורה.
מקהלות ישראל = אגודת ישראל (קהילה היא בעצם הרעיון של אגודה).
שו"ע = ש"ס (שני ראשי תיבות קצרים, של ספרי יסוד תורניים).
הסיעה הכללית = הסיעה המרכזית (כללית ומרכזית, רעיון דומה...).
סיעת שלום ואמונה = סיעת שלומי אמונים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
פרק מעולה!
נראה שהכל מסודר אצלכם קומפלט
כמה הארות לשיקול דעת הכותב...

צומת חנניה שבה מתחיל כביש 866 היא כ20 דק' נסיעה מכרמיאל כך שאולי צריך לשנות את המילה סמוך לכרמיאל כי זה לא ממש סמוך...

בקטע הזה חוזרת על עצמה המילה תוך שלוש פעמים , זה קצת בלט לי בקריאה אפשר לגוון במילים אחרות
2 הערות נכונות ומחכימות מאד, רק חבל שאינני יכול כבר לערוך...
לגבי הכביש, הייתי משנה לכביש 85 . (מקווה שהפעם כבר קראתי טוב את המפה ;) )
לגבי המילה "תוך" שחוזרת על עצמה, הייתי משנה כדלהלן:
מספר דקות חלפו, והמקום השקט הפך לזירה רועשת ושוקקת פעילות. יבבות סירנה מחרישות אוזן נשמעו מכל עבר, מקשות על הפועלים בשטח לקבל או למסור הוראות...

כעבור זמן קצר, הגיעו כלל הכוחות בשטח למסקנה קשה אך בלתי נמנעת: חילוץ הלכודים, לא יוכל להתחיל לפני שהאוטובוס כולו יחולץ מבין השיחים ויעמד על הכביש. הצד שעליו שכב האוטובוס היה צד הדלתות, והחלונות מאידך גם הם היו מכוסים לגמרי.

"תביאו לי את הגרר הראשון שנמצא באזור" – צרח קצין המשטרה בשטח אל עבר הפומית במכשיר הקשר – "כל שניה קריטית! יתכן שישנם אנשים שלפי מהירות התגובה שלנו נשפיע על סיכוייהם לחיות".

שוטר יצירתי ששמע את הקריאה בקשר תוך כדי שחלף בכביש סמוך, מיהר לעצור רכב גרר שעבר לידו והוביל אותו אחר כבוד אל עבר זירת האסון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
שכחתי רק לכתוב, שאני מחכה לשמוע אם כעת זה בסדר, או שעדיין צריך לשפץ.
אגב -
אם מישהו יודע, איך מתקנים גם אחרי שכבר לא מופיעה האפשרות של עריכה, אשמח לשמוע!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

לא יודעת למה אני רואה שאין דיון על הנושא.
ובכן, כמה מילים שלי:
נניח ואני סופרת מתחילה ואני מחפשת לעצמי רעיון לפתח אותו.
מדע בדיוני -מעדיפה להיכנס עם משהו אחר ופחות --- (תשלימו אתם).
מתח - פחות בנושא של אקדחים וכו' אולי בהמשך.
פנטזיה - נשאיר ליונה ספיר.
רגש - איך מוצאים משהו מעניין שלא נחפר עד היסוד?
היסטורי - עכשיו אנחנו מדברים!
(פספסתי משהו?)

(הדגשה קטנה - זה לא אני!!! זה נניח! מי אני? מישהי אחת בשם אינפרא שכותבת עכשיו)

יתרונות - לא נחפר עד היסוד, לא פנטזיה עם מאה בעיות שאני לא אגלוש אליהן עכשיו, לא מדע בדיוני שפחות מתאים להתחלה, לא משהו שבכח אצטרך להיכנס למשהו שהוא לא אני. הוא מעניין, מחדש ומעורר עניין.

אז למה אנחנו לא מוצפים בזה?

חסרונות - תחקיר, תחקיר ועוד פעם תחקיר. והכתיבה עצמה: קשה, קשה ועוד פעם קשה. כל מילה חייבת להתאים בהתאם לתקופה, כל משפט לא יכול לכלול את המילה אוקי וכו' כל הנושאים, השיח, הכל שונה וקשה. אי אפשר לגלוש עכשיו בכתיבה בלי לברר קודם. זה עושה את זה מעיק וחסר סיפוק.

ואני הדלה, לא כותבת תחת דד ליין קשוח ומערכת ביקורת וקוראים שכל טעות קטנה הופכת את הקערה המלאה במאמץ לעיסה בלתי מזוהה, לא חייבת לאף אחד כלום ובמקרה הכי רע - אעלם באוושה לצללים.

ובכן, אם יש לכם שיג ושיח פה, ויכולים להגיד על כל נושא יתרונות, חסרונות, רעיונות פיתוח וכמה מילים על תחקיר -
מוזמנים להגיב.

מדובר בכתיבת סיפור בהמשכים או ספר ולא סיפור קצר. סיפור קצר זה שיח נפרד ושם גם הכל הרבה יותר קל:)
אז הנה לפניכם סיפור בהמשכים - ככתוב בכותרת עם ניחוח אירופאי ואססיתי
הסיפור מתרחש באיזורים גרמניה, ישראל, מצריים, סין ועוד.
הוא מתחיל בשנת 2002, ומשם עולה ועולה,
אשמח לביקורות, להאררות והערות
לא היה קל לשתף את ה (בה' הידיעה) סיפור שכתבתי
אבל אשמח שתהנו.
פרק 1

מיקום: לייפציג, שכונת פליסנבורג, רחוב ברונר 14, גרמניה. שנת 2002.

לוקה ישב על מדרגות הבית הענק ובהה באוויר, אנשים נכנסו ויצאו מהבית, אמא דמעה מעט, ודניאל ישב ליד השולחן בסבר פנים חתומות ואכל בשקט את ארוחת הבוקר הקבועה שלהם. מדי פעם הוא לגם מכוס המים שנצבה לידו בשקט כדוממת באות הזדהות על פטירתה של סבתא ריטה.

לוקה הביט בשעון, השעה היתה 10:15 בבוקר, ואיש מבני הבית לא זרזו אותו ללכת לבית הספר, לוקה הביט בעיון בתמונה שנפלה לאמא מהיד, תמונה של סבתא ריטה. סבתא ריטה אהבה אותו באמת, היא היתה מקשיבה בחום לכל סיפוריו ומהנהנת בראשה, מעולם לא אמרה לו: לוקה, אתה מדבר יותר מדי, שקול את מילותיך, שלא יעלם לך כוח הדיבור. דניאל כל הזמן היה אומר לו את זה, ואבא היה עונה לו בטון בטוח: לו מצאת מחקר שיוכל להוכיח את דבריך הייתי שמח שהיה נעלם ללוקה כוח הדיבור. לפעמים לוקה, אתה מדבר יותר מהגובה שלך. סבתא ריטה מעולם לא סנטה בו על דיבוריו המרובים ועל אהבתו ללימודי ההיסטוריה. פעמון נשמע לפתע מרחוק. דניאל נעמד בדממה ולקח את צלחתו הריקה אל המטבח, הוא הגיש אותה ליולינה האומנת בשתיקה והתיישב על הספה בדממה. אמא נכנסה בסערה אל הסלון. לוקה? אתה אינך לבוש עדיין? לוקה הביט בתוויה של אמו וניסה להבין את טון דיבורה, האם היא כועסת? או שמא טון של עצבות נשמע בין שברי המילים? הוא התנער ממקומו ואמר, אני לא יודע לשים עניבה, ובכלל, מדוע הבגדים הללו שחורים? אליזה שטראוס ענתה בקול ממהר: לוקה, אנו צריכים ללכת ללוויה של סבתא ריטה, אין זמן לדיבורים קח את בגדיך ולבש אותם במהירות, זוכר את הסיסמה בבית הספר שלך? לוקה ענה בשלווה: הכוח הוא במשמעת. אוני המשיכה בטון קבוע: מצוין, אז לך להתלבש, ובלי דיבורים מיותרים. הילד הרים והוריד את גבותיו בהתרסה ולחש לעצמו תוך כדי הליכה מהירה אל עבר חדרו: ככה הדיקטטורים עולים לשלטון, הכוח במשמעת. אחיו התלווה אליו בחיוך שנמחק לאחר דקה, כשהביט בחדרו של אחיו: לוקה? מה הבלגן הזה? אחיו הקטן שאל בפליאה: בלגן? על איזה בלגן אתה מדבר? דניאל ענה בשתיקה רועמת. לוקה ענה בסלחנות: זה בסדר דניאל, אמא עוד לא העירה לי על הבלגן הזה, יש כאן סך הכל ספרים ומחברות שלא החזרתי אל הילקוט, ילד בן שבע לא אמור לעשות זאת לבדו. דניאל התקרב באיטיות תוך כדי מחאה: הבה ונראה על מה אתה לומד, והאם יש לך שגיאות כתיב. לוקה הסתובב באימה וקפץ תוך כדי שהוא מחפה על ספריו: לא! אני... אני עדיין באמצע שיעורי הבית, אתה לא יכול להסתכל באמצע! דניאל ענה בחומרה: באמצע? היית אמור להיות עכשיו באמצע הלימודים! זוז ותן לי לראות מה אתה מסתיר שם. לוקה הביט בדניאל בעיניים מתחננות: לא.. זה לא מה שאתה חושב.. זה פשוט... דניאל הדף את לוקה בעדינות והביט על הספרים שניצבו- הצטמקו בערימה קטנטנה. " מצרים הקדומה? עליית הנאצים? מרוץ הזהב באמריקה? האם אתה זקן? מדוע אתה קורא על דברים כה משמימים? אתה יודע שאבא לא אוהב שאתה חופר על ההיסטוריה יותר מדי, העתיד שלך די מתוכנן, אז אל תכניס באמצע שטויות". לעג דניאל. לוקה הביט בו בעיניים חכמות: זה מאד מעניי... הדלת נפתחה ושתיהם הסתובבו בבהלה, אבא, פרופסור דוקטור הנרי שטראוס נכנס בשריקה קלה אל החדר. שתיהם עמדו בניסיון הסתרה של ערימת ספרי ההיסטוריה שכלל לא תאמה את גיל הקורא בהם, אביהם שאל בפליאה: אינכם מוכנים? כבר אתם יוצאים! דניאל ענה בצייתנות: אני כבר מוכן אבא, לוקה מתלבש עדיין. הנרי יצא מהחדר וטרק קלות את הדלת. דניאל נזף באחיו: כמעט ועלו עלייך. לוקה ענה בהתרסה: אינני מסתיר דבר. דניאל משך בכתיפיו ויצא מהחדר. אמו ניגשה אליו, סדרה את שיערו ולחשה לו: דניאל, אתה ילד בן 12, כבר גדול מספיק, אנחנו נשלח אותך יחד עם לוקה ללוויה של סבתא ריטה, ואני ואבא נבוא בעוד כשעתיים, יכול להיות שיהיו שם מספר אנשים מוזרים, אך אתם לא תתקרבו אליהם וכמובן שלא תתן ללוקה להחליף איתם מילה, בסדר? תוכל להיות בחברתם של הילדים של דוד נורמן, בסדר? דניאל הנהן בראשו בצייתנות והלך לחדרו של אחיו הקטן.

הוא פתח את הדלת, ולוקה עמד שם בצייתנות לבוש על כל בגדיו, רק שעניבתו היתה מרושלת קמעא. דניאל נגש אליו ושאל ברצינות תהומית תוך כדי קשירתה מחדש של העניבה: עד מתי אצטרך לקשור לך את העניבה, לוקה? מה יקרה כשתהיה עורך דין? מי יקשור לך את העניבה? לוקה ענה בחלמנות: אני לא אהיה עורך דין. דניאל ענה בנזיפה: אז רופא. לוקה ענה בשנינות אשר לא תואמת את גילו הצעיר: רופא כלל לא לובש עניבה, ואני כלל לא עומד להיות רופא. דניאל עצר אותו ואמר: די עם הדיבורים חסרי התועלת הללו, הן מה שאבא ואמא יחליטו אתה תהיה, לא אתה בעצמך. לוקה הסיט את מבטו כנעלב וסנן לעמו בשקט משפטים הנוגדים את דבריו האחרונים של דניאל.

לאחר מספר דקות, רכב שרד יוקרתי חנה מחוץ לגינת ביתם המפוארת, דניאל ולוקה יצאו לבחוץ וחצו את הגינה לאורכה, דניאל לא הסיט את מבטו ימין ושמאל, וצעד בהליכה ישרה כחייל במסדר. לוקה, ובכן, לוקה לעומת זאת, הלך בהליכה מרושלת, נגע בעניבתו, רפרף בשערו, אבק אבק בלתי נראה ממכנסיו, דניאל נעצר בתסכול ושאל: מה יהיה איתך לוקה? האינך יכול רק ללכת בלי לגעת בכל לבושך המסודר? לוקה ענה בתסכול גם הוא: מה עשיתי? סך הכל הזזתי את העניבה, אני אינני במסדר צבאי כרגע ואיש אינו צופה עלינו כרגע. דניאל אנפף בעצבנות. את המשך הדרך לוקה הלך בפנים קפואות כקרח ובצעדים שלא היו מביישים סמל במסדר צבאי. הם נכנסו לרכב ובלו את זמן הנסיעה בפנים חתומות וללא החלפת כל מילה. לאחר כחצי שעה הם הגיעו ל Südfriedhof Leipzig בית קברות כללי, ירוק ויפהפה, מלא בפרחים ובפסלוני זהב. לוקה הביט במקום בעיניים פעורות, מעולם לא היה במקום כזה. הוא פנה לאחיו ושאלו: דניאל מה הם המלבנים הללו? דניאל ענה בקול שרעד מעט: אלו הם מצבות, בפנים ישנם אנשים. לוקה הביט בו בפליאה, ושאל בפליאה גדולה יותר: איך האנשים האלו נושמים מתחת לאדמה? דניאל ענה בקול כעוס: הם לא נושמים בכלל, הם מתים! מתים! אתה מבין? גם סבתא ריטה תכנס לאחת מהמצבות האלו עוד מעט בתוך ארון. לוקה לא הוסיף לשאול עוד את אחיו הבוגר – יודע כל, הוא העריץ את דניאל על ידיעותיו בשלל הנושאים המגוונים. מוחו קדח במחשבות אודות סבתא ריטה, מתה? מה זה אומר בכלל מתה? האם לא יראה אותה יותר? זהו סוג של משחק? הוא צמצם את עיניו וראה לפתע מספר אנשים לובשים חליפות שחורות ומתחתן חולצות לבנות בוהקות, רוב האנשים היו עם זקן אפרפר לבנבן ארוך יחסית, וכולם היו עם בד שחור עגול על ראשם, ולחלקם מגבעות שחורות. הוא התרכז במבטו ולפתע התיישרו גבותיו, הוא פנה לאחד מהם ושאל: אנטשולדיגונג? (סליחה- גרמנית) האיש הסתובב אליו בחיוך מאיר פנים וענה: יו? (אידיש) דניאל שקלט לפתע את השיחה שמתרחשת לפניו פנה לאחיו בגרמנית מהירה וחדה: לוקה, אבא הזהיר אותך לא לדבר עם זרים! אם אבא יגלה שדברת איתם הוא לא יעבור על כך בשתיקה, אני אחראי עליך ואני לא מסכים לך לדבר עם המוזרים האלו. לוקה הביט בו בחמלה וענה לו: דניאל, אני אחראי על עצמי, ואני יכול לדבר עם האדם הזה, הוא לא יעשה לי דבר, וחוץ מזה, למה האדם הזה אמר "יו" ולא "יא"? דניאל ענה בזעם מהול בלעג צרוף: הוא לא יודע איך מדברים כלל, אינך יכול לנהל עמו שיחה. האיש שהבין את עיקרי הדברים שלא נאמרו במהירות ענה באיטיות: אני מדבר אידיש, אייני מגרמניה אנו באנו מפולין, הנפטרת היא דודתנו. לוקה התאמץ להבין את דבריו ושאל בחוסר אמון: האם אתה בן דוד של אימי? האדם הנהן בראשו וחייך חיוך גדול. לוקה אמר באיטיות: לא ידעתי שיש לי קרובי משפחה מוסלמים. גבותיו של האדם התעגלו בתדהמה: מוסלמים? אולי לא הבנתי נכון? לוקה ענה באכפתיות מרובה: אביו של חברי לכיתה, ג'מיל, חובש את פיסת הבד הזו על ראשו, הם מוסלמים אדוקים. האדם ענה בגיחוך קל: אינני מוסלמי אני יהודי אורתודוקסי, ולפיסת הבד שעל ראשי קוראים " כיפה " רוצה גם אחד? שאל בעודו מוציא כיפת בד קטיפתית שחורה מכיסו ומושיט אותה לעבר לוקה. דניאל קפץ כנשוך נחש ותפס את הכיפה מידו של היהודי, הוא צעק: אבא לא מרשה להתקרב לסממנים דתיים כלשהם! לוקה התרחק מהאדם הזה, הוא מסיונר! הוא מנסה להטיף לנו! הוא זרק את הכיפה לאדמה הלחה בבוז והביט בעיניים חודרות לעבר היהודי שכלל לא הבין על מה ההמולה הגדולה. לוקה הביט בעיניים גדולות על אחיו הגדול שהרים את קולו, זוהי כמעט הפעם הראשונה ששמע את אחיו צועק, אך מילותיו לא מצאו חן בעיניו. הוא הרים את הכיפה הקטיפתית מהאדמה ניער אותה ממעט החול שדבק בה, והסתכל בדניאל. דניאל הסמיק למראה הבלגן שחולל, רגיל היה להיות ילד הפלא של משפחתם, ופתאום כזו התפרצות. הוא סינן ל אחיו הקטן: הגש לאיש הזה את הכיפה בלי התחכמויות, לוקה. לוקה החליט דווקא להתחכם ושם את הכיפה על שיערו השחרחר, עיניו הירוקות נצצו בברק של שמחה, והוא אמר לאדם שמולו: דנקע שיין. (תודה רבה – גרמנית) האדם שמולו חייך אליו ואמר: אם הוריך לא מסכימים, אולי עדיף שתוריד את הכיפה. לוקה לא הבין את דבריו ואמר שוב: דנקע שיין. מחכה לבבקשה. האדם שמולו נאנח ונענה לבקשה של נשמעה: ביטע (בבקשה) לוקה הסתובב וצעד באדמה הבוצית לקראת בני דודיו, בניו של דוד נורמן ודודה מיילי. דניאל סנן בזעם עצור: חכה, אבא יראה את זה הוא לא יעבור על זה בשתיקה. לוקה משך בכתפיו.

לאחר כחצי שעה, מכונית שחורה עצרה ליד שער בית הקברות. מתוכה ירדו אליזה והנרי שטראוס – הדורים, מדודים, כל קמט בחליפה ובשמלה מהודק למקומו. נוכחותם מילאה את המקום בהדר צונן.

דניאל הצמיד את ידיו לכיסיו והשפיל מבטו. הוא כבר ידע: אבא יפנה אליו ראשון. ואכן, הנרי סקר אותו במבט חודר וקרא בקול עמוק אך מהודק:



“דניאל. מדוע לא שמרת על אחיך?”

קולו של דניאל רעד, אך הוא ניסה לעמוד זקוף:



“ניסיתי, אבא. הוא… הוא לקח ממני. זה לא בגללי.”



דמעה זלגה על לחיו. הוא מחה אותה בחופזה, אך אביו הבחין.

“אל תנגב בשרוולך,” אמר הנרי בקפידה. “זהו מראה מגונה.”



היד של האב כמעט התרוממה לגעת בכתפו – כמעט – אך נעצרה באוויר ושבה אל צידו.

“לוקה,” קראה האם בקול רגוע-חמור. היא כרעה מולו, מביטה בו היישר בעיניים.



“אמרנו לך לא לדבר עם האנשים הללו. אתה מבין את זה?”

לוקה שתק. שפתיו רעדו.

“לא יהיו פנקייקס מחר,” הוסיפה אליזה באדישות של שופטת, אך קולה נשבר לשבריר רגע. “אני רוצה שתדע – זו לא שעשוע. זו משמעת.”



כשהתרוממה, זעה הדמעה בזווית עינה – אך היא לא נתנה לה ליפול.

הנרי הסיר את הכיפה מראשו של לוקה באצבעות זהירות, כאילו זו חפץ זר שאינו שייך. “שניכם חוזרים מיד. אינכם נשארים כאן.”

העולם עצר. דניאל הרים ראשו, מבטו התחנן.



“לא נהיה… עם סבתא ברגעיה האחרונים?” לחש.

אליזה הישירה אליו מבט. היא שמרה על זקיפותה:

“יש תוצאות למעשים, יקירי. שליטה עצמית – מעל הכול.”

ברקע החל הארון של סבתא ריטה להתקדם, והמתפללים החרדים זעקו בקול: “יתגדל ויתקדש שמה רבה…”

דניאל לא עמד בזה. הוא אחז בידו של לוקה בחוזקה, פניו מוצפות דמעות. לוקה שלף מכיסו ממחטה קטנה, מצוירת בידיים ילדותיות, והושיט אותה.

דניאל לקח אותה באצבעות רועדות, לא בגסות. “בגללך…” לחש, קולו נחנק. “בגללך לא אהיה עם סבתא בפעם האחרונה.”

השניים הסתובבו לאחור, צועדים הרחק. מאחור – הורים זקופים, ארון כהה,ומילים לא מוסברות שהמשיכו לחלחל בחלל האוויר

דניאל המשיך לבכות חרישית, נשימתו נשברה בכל צעד. לוקה, לעומתו, שתק.



עיניו הירוקות ברקו – לא מדמעות, אלא מן השקט הקפוא שעטף אותו.



הוא לא ידע מה לומר לאחיו, לא מצא מילה שתנחם. רק היד הקטנה שלו, שעדיין הייתה בתוך ידו של דניאל, אמרה את מה שהפה לא הצליח: אנחנו לבד בזה. ביחד.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה