הבוסית הקשה שלי

  • הוסף לסימניות
  • #1
הבוסית הקשה שלי

כל היום היא אומרת לי מה עליי לעשות, למעשה אני בכלל לא קיימת מבחינתה וכשאני לא מוכנה להיכנע לדרישותיה ולגחמותיה,זה בכלל נורא כי אז היא פשוט צורחת עלי בקול שכולם ישמעו. תדעו שהיא לעולם לא נותנת הפסקה ,אפילו קצרה. היא בודקת כל דבר שיש לי מאיפה הוא הגיע ,והכי גרוע,
היא מקשיבה לכל שיחת טלפון שלי וכשזה לא מוצא חן בעיניה?תסמכו עליה שהיא יודעת בדרך שלה לגרום לי לנתק. היא עוקבת אחריי,לכ-ל מקום ואם לא הצליחה,היא תמיד יודעת בסוף איכשהוא מה עשיתי.
לאחרונה היא יותר ויותר סומכת על עצמה ולא נותנת בי בכלל אמון, היא פשוט מנפנפת אותי ומשתלטת עליי ביד חזקה. האמת? החולשה הגדולה שלה זה, שהיא לא מצליחה לשלוט בדחפים שלה
ובטיימינג גרוע היא פשוט מוציאה את התיסכול שלה עליי בכל הכח . בכלל היא נהייתה כזו מרובעת ומקובעת ,שכל כך קשה להסתדר איתה... אבל מה שמדהים זה השינוי החד,
פעם היא היתה הרבה יותר רגועה ושקטה,ואיך שזה קרה פתאום---

כשהיא גדלה ונהייתה בת שנתיים.

@עבדקן .מה אתם אומרים?(ושתדעו שעוד לפני שהכרתי את הפורום כאן,תיכננתי לכתוב קטע כזה "המנטורית שלי" שהפך לבוסית)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
מקסים!

הייתי כותבת קטע על 'הסוהר שלי'.
הוא רודה בי בעבודת פרך. ואם העזתי להתנמנם לרגע באמצע היום, הוא חובט בי עם נעל, ודורש שאקום מיד. עושה לי הקפצות למסדרי לילה, עם סירנות מחרישות אוזניים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
מקסים!

הייתי כותבת קטע על 'הסוהר שלי'.
הוא רודה בי בעבודת פרך. ואם העזתי להתנמנם לרגע באמצע היום, הוא חובט בי עם נעל, ודורש שאקום מיד. עושה לי הקפצות למסדרי לילה, עם סירנות מחרישות אוזניים.
:(
אוי וויי... שלא יגמר כמו באשכול של היחץ והמרורים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
  • הוסף לסימניות
  • #5

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

התיישבתי לארוחת הערב.

"מה קורה רחלי, מה נשמע? איך היו הילדים היום?" שאלתי בהתעניינות.

"גמרו אותי לגמרי..." אמרה אשתי באנחה. האמת היא שיכולתי לנחש מהמראה התשישות שלה...

"אויש..." הגבתי בצער.

"כן, ממש רקדו לי על הראש. אה, מה רציתי לומר לך? מה אתה אומר, אולי נקנה יויו?"

"לקנות יויו? זה יקר, לא?" שאלתי. לא מפרט לה את כל ויכוחיי עם חבריי, על כמה גרוע הסחף החברתי של כל הילדים למוצר היקר הזה.

"יקר יקר, אבל צריך".

"שיגעו אותך הילדים היום לגמרי, אה?"

"ממש לא קשור אליהם!"

"אולי נקנה חיקוי?"

"בשום אופן!

"לא שהבנתי למה, אבל אוקיי..."

"אפילו החלטתי על צבע!"

"חח"

"מה אתה צוחק? אני קונה משהו בשבילי, אני רוצה צבע שאני אוהבת".

"מה בשבילך? את לא רצינית, נכון?"

"רצינית לגמרי!"

"לא, פשוט לא שמעתי שזה נכנס גם לשכבת הגיל שלך..." אמרתי אחרי זמן העיכול.

"אתה צוחק עליי? אני נראית לך מבוגרת? סתם שתדע שיש לי חברות בעבודה יותר מבוגרות ממני שיש להן!"

"סורי, אני פשוט לא חשבתי ש..."

"בסדר, הכל טוב. בכל מקרה, צבע, אני רוצה צבע אפור יש אותו להרבה חברות שלי, ואהבתי..."

"אפור?? זאת לא בחירה קצת מוזרה? אני בכלל לא בטוח שיש כזה..."

"ודאי שיש! זה נפוץ בטירוף!"

" אוקיי, מוזר... אני לא ראיתי... בכל מקרה, אם זה מה שאת רוצה זה מה שנקנה..."

"בקיצור, כבר ביררתי מחירים, ב'בייבי זולי' יש עכשיו מבצע באלפיים מאה אמבטיה+טיולון!"
המעטפה בדואר קרצה לה החוצה, והיא פתחה אותה בסקרנות מה.
וואו. איזה יופי. סוף-סוף שירי מתחתנת.
עיניה רצו בין השורות במהירות שיא, תרות אחר הנקודה החשובה ביותר עבורה. האולם.

אאוצ'.

היא נזכרת בחתונה של איילת לפני שנה, ומתכווצת.

---

מוזיקת רקע שקטה ונעימה, החתן והכלה נכנסו בזה הרגע לחדר ייחוד. מנה ראשונה מוצעת אחר כבוד למוזמנים היקרים, בתפריט מנות עשירות ביותר. דג? סטייק? ההתלבטות קשה.

"איזה אוכל טוב. וואו". תהילה לעסה סטייק עשוי היטב, הרוטב שלו מבריק על שפתיה. "זה אולם!"

מיכל הנהנה במרץ, מתענגת אף היא על מנת גורמה. "כן, ממש. לא כמו האולם שאילה התחתנה בו. פשוט בושה להביא לשם אנשים. אוכל שלא הייתי מגישה לחתולים של השכנה המבוגרת שלי. שבוע כאבה לי הבטן". היא עיוותה את פניה בגועל, ולאביטל היושבת לצידה התחשק שיגביהו את המוזיקה השקטה ברקע. רק לא לשמוע את המשפטים הנוראיים האלה.

"אהה". הפה של שירי עמוס גם הוא. "לגמרי. אגב, כמה שמתן לה? אני שמתי שלוש מאות וחמישים. המנה כאן היא מינימום מאתיים וחמישים שקל. אז שיהיה קצת עודף לחתן ולכלה".

"אני שמתי לה שלוש מאות". ענתה מיכל. תהילה הצביעה על עצמה תוך כדי, לאות שאף היא נדבה את אותו הסכום. "המינימום זה לכסות את המנה. אי אפשר לבוא לחתונה, לאכול ולא לשלם. אנשים שילמו הרבה כסף, השקיעו באולם יקר בשביל האורחים. לפחות תכסה את מה שאתה אוכל".

ואביטל?!

אביטל ישבה בצד וסירבה למנה מהמלצרית בנימוס. לחברות היא הפטירה ש'כואבת לה הבטן ואין סיכוי שהיא מכניסה אפילו סיכה'. אם הן היו מתקרבות אליה קצת יותר היו שומעות את הקרקורים ברעש צורם.

ולכלה? לכלה היא כתבה מכתב ארוך ויפה על חברוּת ארוכת שנים ועל ההתחלות שתמיד קשות אבל יפות, רקדה איתה במעגלים וגרמה לעיניה להבריק מאושר. היא תוהה לעצמה מה שימח את איילת יותר. היא, או הכסף של החברות שלצידה שכיסה את המנות.

היא לא יודעת.

היא רק יודעת שאם הייתה מביאה מאתיים וחמישים שקל למנה, זה היה גוזל מהמנות היומיומיות שלה ושל בעלה. בעלה ברוך השם אברך. המשכורת שלה מדוייקת כל כך, שלפעמים הם מגרדים בקושי את החודש.

בדרך חזור הסתכלה אביטל על הרחוב החשוך דרך שמשת האוטובוס, משקף בדיוק את מצב רוחה הקודר. והגשם שהחל לטפטף בדיוק באותו רגע, כמו הזדהה עם הדמעות שנקוו בזוויות עיניה. ההחלטה שלה לאחר השיחה הצולבת בשולחן החתונה של איילת הייתה חד משמעית. לא לכל חתונה היא הולכת.

---

"ראיתי את ההזמנה". יוסף נעץ מזלג בתפוח אדמה רותח, נושף עליו. "את הולכת, כן?"

אביטל אכלה בדממה, עיניה נעוצות בנקודה נעלמת. "לא".

יוסף הרגיש בשקט המוגזם מצידה של אשתו ועצר ממלאכתו, מניח את המזלג. הוא הסתכל עליה בתהייה, עיניו מצטמצמות. "למה? אני זוכר שהיית מדברת עליה מדי פעם. הייתן באותה כיתה, לא?"

"נכון". יש דברים אחרים שחשובים לי יותר, יוסף.

"אז למה?" מה יש לה?

היא התיקה את מבטה המרוכז בנקודה הנעלמת והביטה בו באדישות מעושה. "ראית באיזה אולם החתונה?" סתם, אגב. לא הכי חשוב בעולם.

יוסף הסתכל על המקרר, ההזמנה תולה בו בססגוניות מזויפת. שם האולם נכתב למטה, מרצד באותיות גאוותניות. "אהה. הספקתי לשכוח. אבל אני לא מבין אותך". הוא הסב אליה מבטו חזרה. "למה את חושבת שאת צריכה לממן לה את המנה? היא החליטה להתחתן שם. זה אומר שאת צריכה לשים מעטפה של שלוש מאות שקל?"

"יוסף, ככה זה". עוד פעם אותו ויכוח חסר תועלת שלא מוביל לשום מקום. החֶברה שלה שונה משלו. מה היא אשמה?!

"מי החליט?" הוא מרגיש שהזעם מתחיל לפעפע בו. "אנשי השופוני? שלא יזמינו אנשים פשוטים כמונו לאירועים שלהם, וככה גם לא יצפו למשהו שלא ביכולתינו. חכם יותר, לא?" כמה שזה מכעיס אותו. אצלו בחבר'ה, אף אחד לא ציפה ממנו למעטפה שמנה. הדבר היחיד שנדרש ממנו הוא לרקוד במעגלים מסחררים ולפזר חיוכים לשמחתו של החתן.

אביטל מסכימה. בהחלט. אבל מה אפשר לעשות שהמציאות העגומה היא ששירי תפגע אם היא לא תגיע? כך או כך - המצב לא מלבב.

"שירי תיפגע אם אני לא אבוא". היא אומרת את מחשבותיה בקול. "זה מה שיושב עליי. אותי היא ממש שמחה בחתונה".

"אם אחד הקריטריונים של לשמח כלה תלוי בכמה שמים לה במעטפה". הוא עוצר לרגע, נושם עמוק. "אז חבל שיש כאלה חברות באמת".

חבל באמת.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה