ב.ד.ה. הבחור החשוב שלמה גרשוני ז"ל

[רגע של ניצחון]

מה שהבנתי בישיבה תלו את זה והורידו מיד
כנראה שהמשפחה מסכימה

לא ממש הבנתי-
אם המשפחה מסכימה,
אז למה הורידו מיד?

 

[מולטי ויטמין]

שמעתי מקרובת משפחתו
כשכבר ידע שימיו ספורים
ואין למחלתו מרפא בדרך הטבע
רצה מאד לזכות להפטר בערב שבת אחרי חצות
וזכה לכך! נפטר בשישי אחרי חצות..
הקפיד להכין את הנרות בכל ערב שבת כדי לזכות לכך..
וגם ביום שישי האחרון שלו - הכין את הנרות להדלקה
ולאחר מס' שעות - נפטר.
חבל על דאבדין

מכירה מקרוב מאוד.
הסיפור נכון אבל בשינוי קל.
הוא היה מכין את הנרות בכל מוצ"ש לשבת הבאה.
והכין גם במוצאי שבת האחרון.
אימו הדליקה את הנרות שהכין מיד לאחר ההלוויתו.

 

[מולטי ויטמין]

באישור המשפחה מצורפת הצוואה.
הקוד לפתיחת הקובץ הוא 215134438

 

[veredb]

דורש קוד לפתיחה
אפשר בקריא יותר?

 

[מולטי ויטמין]

הקוד לפתיחת הקובץ הוא 215134438

 

[תהילה לדוד]

צמרמורת
אין מילים
פשוט שיעור מיוחד מאד באמונה ובהשקפה

 

[לומדת 10]

ממש צמרמורת!
איזה גדלות. אין מילים.!!
נשמה גבוהה!

 

[2020 ESTER]

מצמרר!!!!!
איזה גדלות וענוה
הלוואי שנלמד ממנו ולו בדבר מועט
נגמרו המילים...

 

[סחלבים]

מכירה מקרוב מאוד.
הסיפור נכון אבל בשינוי קל.
הוא היה מכין את הנרות בכל מוצ"ש לשבת הבאה.
והכין גם במוצאי שבת האחרון.
אימו הדליקה את הנרות שהכין מיד לאחר ההלוויתו.

כן גם אני התודעתי לשינוי הזה בסיפור
אחרי שכבר לא היתה לי אפשרות לערוך
תודה על התיקון!

 

[פ.נ]

איזה צמרמורת...

 

[ש.ב.ש]

צמרמורת...!
וואו זה לא נתפס שאדם חי כתב את הצוואה הזו.
הוא פשוט היה מלאך!!
נשמה גבוהה!
יהי זכרו ברוך.

 

[גודגוד]

אמאאאאאאאא
אני כולי עם זרמים!!!!!!!

 

[מולטי ויטמין]

ותחשבו שכתב את זה בחור בן 18,
אפילו אימו לא ידעה מה כתוב בצוואה עד שנפטר.
הוא אמר לה את הסיסמא.
ורק לאחר הפטירה-היא פתחה את הצוואה.

 

[נעמה לוי]

כותב שהקוד שגוי.
למה ??

 

[ה. בקר]

לא מצליחה לפתוח
פותח לי דף ריק של וורד

 

[שלחן עורך]

הצוואה ללא קוד:

צוואה-אור לכ"ו טבת ה'תשפ"ג-עם תיקונים לאחמ"כ

כל הנכתב כאן נכתב אם ח"ו אמות בקיצור ימים ושנים באופן הנראה כעת או ח"ו באופן אחר אם אין נפק"מ לגוף הצוואה, אין במה שנכתב שום פתחון פה לפורענות ח"ו אלא רק על הצד הנ"ל, ואפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. וכן אם יהיו שינויים שיהפכו דברים מסוימים בצוואה ללא רלוונטיים יהיה כאילו לא נכתבו הדברים הללו כלל.​

ענייני המיתה:

א. אם ח"ו אמות על אדמה טמאה, אני רוצה להיקבר בא"י אלא א"כ יש בזה בעיה הלכתית.

ב. מאחר שכתוב שהמת נמצא בשעת ההספדים, אבקש לא להפליג בגוזמאות ובשטויות, אוי לאותה בושה. (לתשומת לב-איני יודע את כל הש"ס ונראה לי שלא עברתי אפילו על רבע ממנו אלא הרבה פחות, יעיד על זה כל מי שלמד איתי חברותא. האגדה הומצאה ע"י חבריי המסורים מהישי"ק שביקשו לסלול את דרכי לישי"ג.)

ג. אם אפשר, ואם זה לא יגרום לביטול תורה באופן עקיף, אני מבקש לסדר משמרות רצופות ללימוד במהלך ימי השבעה ועכ"פ בשלושת הימים הראשונים.

בקשות:

א. להשתדל לנהוג באמת וביושר, הן בין אדם לחברו, הן בין אדם לבוראו, הן בין אדם לעצמו, והן בין אדם לתלמודו.

ב. לרדוף השלום, ולהיזהר מאד ממריבה אישית על רקע אידאולוגי, הרי אם היה עולה רצון מלפני הבורא היית נולד לאותה קהילה, כת, קבוצה, עדה שאתה נלחם נגדה, האם לא היית אוחז אז באידאולוגיה שונה. א"כ אנו צריכים בפלאהוב כל מי שכוונתו לשמים, וכמובן לשנוא את מי שחוטא ואין כוונתו לשמים. אמנם ודאי שאין זה סותר עמידה על העקרונות, ואולי גם קצת וויכוחים, אך מריבה אישית אינה נכונה.

ג. להתחזק בלימוד ברציפות.

ד. להשתדל לקדש את השבת מימי החול, הן בלצפות לבואה ולא להיפך חלילה, הן בעשיית מצוות השבת לשם שבת, והן בלהרבות בת"ת בה.

בקשות אלו אינן דרישה, רק שנראה לי שיהיה טוב אם יקויימו.



לאבי מורי שליט"א: תודה רבה על הכל ועל כל התמיכה והעידוד בזמנים הקשים, תודה על כל הפעולות שנעשו לרפואתי. אני מבקש שלא תצטער יותר מידאי, אחרי מותי טוב לי בעז"ה בגן עדן. וודאי כל מה שנעשה הוא טוב שלא יכול להיות טוב ממנו.

אני מבקש מחילה על כל הפעמים שלא כיבדתי אותך כראוי, בבקשה אם אפשר אני מבקש שתתפייס ותסלח לי בפה גם מייד וגם אחר כל תקופת האבל והמסתעף.

כיוון שאיני יודע אם עפ"י ההלכה ישנם נכסים ששייכים לי (כמו בגדים שעליהם אמא אמרה לי בפירוש שהיא נותנת לי אותם או כל דבר אחר) ועוברים אליך בירושה אחרי מותי, אני מבקש שבכדי למנוע חששות גזל ח"ו תזכה לאמא ע"י אחר בקניין סודר או באופן אחר את כל הנכסים שהיו לי ועברו אליך, אשמח אם יהיה מו"ץ שיורה כיצד לנהוג.

אם אפשר, אני אשמח אם תלמד ביום השלושים וביארצייט את המשניות הנהוגות, מאחר שלא השארתי אחריי זש"ק.

לאמי מורתי תליט"א: אבקשך שלא להתעצב יותר מידאי, כי הרי אחר מותי טוב לי בעז"ה בגן עדן עם כל הצדיקים, ואין זה שונה מלשלוח אותי למקום רחוק ששם לא אתראה איתך ולא אדבר איתך אבל שם אתעלה בתורת הא-ל אי"ה. ובאמת אם נשלחתי לכמות שנים מעטה מהאחרים לעולם אין זה רע כלל, וכי נתעצב על כך שאנו חיים פחות מחיה פלונית, או שחיה אלמונית עשתה יותר ממנו בתחום מסויים כמו להוליד אלפי ילדים כשאנחנו זוכים רק למעט ילדים יחסית אליה?! א"כ גם כאן אני כמו ברייה אחרת שדרכה לחיות פחות שנים מבני אדם או אין דרכה להוליד ילדים. ונראה לי בוודאות גדולה שאלמלא את לא הייתי מגיע כלל להיכן שאני, בלי ההיטלטלויות אחרי בתי כנסיות עם עזרת נשים שאוכל להתפלל, בלי השמחה שהיה לך בכל הצלחה שלי בחיידר ובישיבה, בלי הדמעות שראיתי, לא הייתי משקיע אפילו לא קרוב למה שהשקעתי. וגם זכות התפילות שלך והדמעות שלך על הצלחתי בתורה ויראת שמים ודאי גרמו לי להצליח במה שהצלחתי. וכשתבואי לשמים אחר מאה ועשרים ודאי יהיה שכרך עד אין קץ.

עליי להחזיר: א. חבילת מסכות לישיבה, ב. לורד לגמ"ח "נר דוד" שבישיבה, ג. ספר של הרב ואכטפויגל (נראה לי) על אלול ור"ה לישיבה קטנה, ד. לבדוק אם יש אצלי/אצלנו ספרים של אחרים (קריאה או לימוד), ה. אני חייב סכום כסף מסויים (נראה לי חמישים ₪) לישיבת בין הזמנים "התקבצו" של הקהילה בעקבות טעות בתשלום על טיול, אני מבקש אם אפשר למהר ולסדר את הדברים הנ"ל בהקדם. ובכל מקרה ודאי זכות תרומה לישיבת ביה"ז או לכולל ביה"ז תעמוד לי לזכות. תודה רבה.

עם החסכונות שלי (נמצאים בארנק שחור בכספת) תשתמשו אם אפשר לדברים טובים לפי הבנתכם.

אני מבקש ממך סליחה על כל הפעמים שלא כיבדתי אותך כראוי וכמצווה עלי, אנא, אם את יכולה תשתדלי להתפייס ולסלוח לי גם מייד, וגם אחרי הבלבול של האבל והמסתעף.

לבני משפחתי הקרובים (אבא, אמא, דוד נפתלי, ברכה, בנימין, דינה, ישראל, תהילה, ללי, אתי, שרי, אלחנן, תמר, יהודה, שלוימי, רחלי...) : אני מודה לכם על כל עת שעמדתם לצידי, מיום לידתי ועד עתה, ובפרט על כל העזרה, התמיכה, העידוד, האוזן הקשבת, ההומור הצהוב והשחור, העזרה לאמא כדי שתוכל לטפל בענייני הרפואה שלי, המשמרות, השבתות, הביקורים, השמחה והאהבה המתוקה עם כל המזכרות, השערות הלבנות היפות, וכו' וכו', בתקופות חוליי. תקצר היריעה כמובן מלהתחיל לפרט. אני אוהב אתכם, וגם שם אני אמשיך (כנראה...) לאהוב אתכם, התמיכה שלכם בכל עת עזרה לי להתגבר על קשיים שצצו, ועל כאבים, ועל רגעי עצב.

אני מבקש את מחילתכם הכנה על כל צער שבא לכם בגללי, במישרין או בעקיפין, בנפש, בגוף ובממון. אם אפשר יהיה טוב אם תמחלו בפה גם מייד וגם אחרי כל הצער והאבל וההתרגשות, ביישוב הדעת.

אני מוחל בלב שלם על כל מיני צער שנגרמו לי (גם אחר שעת כתיבת הצוואה), במישרין או בעקיפין, בגוף ובנפש, כל דבר ממש, וכל סוגי נקיפות מצפון (אם רק הייתי מחייכת, שומרת, עוזרת, עושה, וכו' וכו', בטוח הוא היה חי בריא ושלם, דשן ורענן, עד גיל שלוש מאות...) לא מועילים לשום דבר.

אני מבקש ומתחנן, אנא ואנא, לא להאשים בשום פנים ואופן אף אחד, לא מבתי החולים, לא מהמשמחים, לא ממישהו מהמשפחה חלילה, ולא אף אחד אחר, במוות או בזה שהוא קרה בזמן המסויים הזה. (אם הייתה רשלנות רפואית ברורה ומוכחת, שבבית דין שדן בעניינים כאלו הייתה קבילה בוודאות (אפשר לשאול את סבא), ועל פי ההלכה היה אסור להם לנהוג כמו שנהגו, אפשר להאשים, אבל לא לדבר על זה עד חודשיים אחר המוות.) אין מזה שום תועלת, וזה רק הורס ומשחית את הנפש, ומסיט את האדם מהדרך הנכונה להתמודד עם המוות. (ברור לי, שאם אחרי אסון מירון לא היו מחפשים אשמים, הזעזוע היה גורם לחיזוקים הרבה יותר גדולים ממה שהיו.) אנא, אנא, אני ממש מבקש בכל לשון של בקשה להיזהר מזה כמו מאש, ואם בשבעה או בהזדמנות אחרת יאמר לכם מישהו על מישהו שהוא אשם, אנא תיידעו אותו על הבקשה הזאת. תודה רבה מראש.

אני מבקש להשתדל מאד לא לשקוע באבל חלילה. כל מה שקורה בעולם הוא טוב, וכמו שאיננו מבינים איך המוח פועל וכדו', ק"ו שאין שום סיבה שנבין למה אדם נחלה או מת.

אם ביה"ז אב יהיה אחרי השלושים, ולא יהיו בעיות או עיכובים או כל דבר המונע, נראה לי שטוב שתיסעו לנופש יומיים יחד מתוך אחווה ואיחוד משפחתי. ואם עלולים להיות נזקים מוטב שלא לנסוע. והכל באופן שתראו לנכון. עניין זה אינו בקשה אלא המלצה בלבד, ולכן נראה לי שלא שייך בו "מצווה לקיים דברי המת". ואם כן, יהא זה כאילו לא נכתב אלא א"כ תעשו את זה. מכל מקום, אל תרגישו מחויבים לצוואה.

אם אתם יכולים, טוב יהיה אם תתחזקו באיזה אופן שיהיה לעילוי נשמתי, ואם יהיה מישהו שבהיתר הלכתי לכתחילה (אם לפי ההלכה עדיף שלא, ורק משום "מצווה לקיים דברי המת" תעשו את זה, יהי זה כאילו לא ביקשתי כלל), ואם לא גורם לחוסר נעימות, שיאמר עליי קדיש (אפשר גם מהמשפחה המורחבת או מישהו אחראי אחר). תודה רבה.

לבני המשפחה המורחבת משני הצדדים: תודה על כל התפילות, החיזוקים והפעולות שנעשו לרפואתי, שוודאי הועילו שאחיה עכ"פ עד הזמן הזה, תודה לכל עושי המשמרות (או כל מי שרצה לעשות משמרת ולא עשה, מעלה עליו כאילו עשאה), במסירות נפש, בזמנים נוחים יותר ופחות, במאור פנים, בהתעניינות, במילוי הזמן שלא אשתעמם באופנים מגוונים, באוכל ובממתקים. תודה רבה רבה. תודה רבה מקרב לב לבני הבית שוויתרו על מי שעשה את המשמרת למעני. תודה לכל מי שהקיז מדמו והקדיש מזמנו כדי שאקבל את הטיפול הרפואי הטוב ביותר, תודה למי שפעל לטובת העניין. תודה לכל מי שעזר לאמא שלי לעזור לי. תודה על הכל.

אני מבקש אם אפשר מכל בני המשפחה שימחלו לי בפה אם הייתה פגיעה בגוף, בנפש או בממון, גם אם לא זוכרים כרגע או לא ידעו מזה כלל, גם מייד וגם אחרי גמר האבל.

אם אפשר אני רוצה שיתחזקו לעילוי נשמתי באיזה אופן שיהיה, בין ביחד ובין כל אחד לחוד. תודה רבה.

לאחי ורעי בני הישיבה הקדושה עטרת שלמה שיחיו: אין לי דרך להביע גם קצת מהערכתי על כל מה שעשיתם למעני, הן בתקופת חוליי והן לפניה, ובפרט על כל התפילות והחיזוקים בכל עניין שנעשו לרפואתי, אחד המרבה ואחד הממעיט, ברור לי שלולא כל זה לא הייתי מאריך לחיות כ"כ הרבה זמן על אף כל ההזדמנויות שיכולתי למות בהם קודם. וכן הודאה גדולה לכל מי שביקר (או רצה לבקר...) אותי ושימח את ליבי מאד, ולחברותות שבמאמצים מרובים הגיעו כמעט בכל יום ללמוד איתי, מלבד התחושה הטובה שקיבלתי גם זכיתי ללמוד גם בזמן האשפוז קצת ממה שלמדו בישיבה, תעמוד לכם זכות זו לעד. ובפרט לכל מי שאירגן את התפילות בר"ה ויו"כ ובשמח"ת וכן את שמחת בית השואבה, לכל מי שהצטרף לזה, ולכל מי שטרח ויגע בסידור כל העניינים שיהיו באופן הטוב ביותר, ולבעלי התפילה, איני יודע מה הייתי עושה בחגים אלו לבד בבית החולים, אין קץ לשכרכם. ולכל מי שטרח בעוד עניינים רבים: לעדכן את בני הישיבה במצבי, לסדר את סדרי הביקורים, לעזור לי בעתות מצוקה ובזמני שמחה, איני רוצה לפרט שמא אחסר ומשום קנאה, אבל אין תודה שתספיק על כל הסיוע, כל אחד יודע כמה הוא עזר לי או רצה לעזור לי, ישולם שכרכם מן השמים. ואם החסרתי מישהו, גם לו אני מודה.

אני מבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו באיזה אופן שיהיה, או דיברתי חלילה לשוה"ר או הזקתי בגוף או בממון, וכל מיני פגיעה או צער, בין שנודעו, בין שיוודעו, ובין שלא יוודעו, אנא ואנא, אני מתחנן למחילתכם גם אם איני ראוי למחילה, אם אפשר שכל בני הישיבה ימחלו בפה מייד וכן אחרי גמר ההספדים וההתרגשות.

אני מבקש אם אפשר להתחזק בכל אופן שיהיה לעילוי נשמתי, ובפרט בכמה דברים: א. שלא לדבר בשעת התפילה, ובפרט בתפילת מנחה של שבת שמעלתה גדולה והדברים ידועים. ב. להתחזק בלימוד ברציפות באיזה אופן שיהיה. ג. אם אפשר להתחזק בשמירת סדרים (ובימי שישי-שבת שידוע גודל מעלת הלימוד בהם). ד. אם אפשר לנסות להתחזק בלימוד מוסר כראוי, עכ"פ במסגרת סדרי הישיבה בימים א-ה. תודה רבה.

לכל העוזרים והמסייעים באשר הם, בארגונים, בחלוקות, בהבאת אוכל, בתמיכה ועידוד, בסיוע בצרכים טכניים או רפואיים, במשמרות, בהנעמת הזמן, באירוח בחו"ל, ובכל אופן שהוא: תודה רבה על כל העזרה והסיוע, בלעדיכם איני יודע איך היינו מסתדרים בבית החולים, בשבתות, בטיסה לחו"ל ובחו"ל, ובכל העניינים. יהי רצון שלא יקופח שכרכם. אין לי מילים.

אני מבקש מחילה אם הרגזתי או פגעתי באיזה אופן, בין במישרין ובין בעקיפין, בגוף, בממון או בנפש, אם אפשר למחול בפה, גם אם אינכם יודעים על פגיעה כלשהי.

תודה רבה רבה.

לבני קהילת שד' יחזקאל היקרים: תודה רבה על כל התפילות והקבלות לרפואתי, על כל העזרה והסיוע, התמיכה והעידוד והעזרה בדברים הקטנים, בין לפני מחלתי ובין בזמן המחלה.

אם פגעתי חלילה במישהו אבקש את מחילתו.

אם אפשר להתחזק באיזה משהו לעילוי נשמתי. תודה רבה.

לכל מי שיתוודע לנכתב כאן מחבריי בני הישיבה קטנה חמדת משה: תודה רבה על הכל, ועל העזרה והעידוד והלימוד והתפילות בתקופת מחלתי הראשונה והשניה. ישולם שכרכם מן השמים.

אם אפשר למחול בפה אם דיברתי לשוה"ר או פגעתי באיזה אופן שהוא, בגוף, בנפש או בממון במישרין או בעקיפין.

אם אפשר להתחזק לעילוי נשמתי בכל צורה שהיא. תודה רבה.

לכל מלמדיי ומורי דרכי בחיידר, בישי"ק, בישי"ג, ומחוצה להם: תודה רבה רבה. איני מרגיש נעים להודות במילים דלות על כל הדברים, ומשום כך אני מקצר.

אני מבקש מחילה מכל מי שנפגע ממני באיזה אופן, בין בגוף, בין בנפש, ובין בממון, במישרין או בעקיפין, ביודעין ובלא יודעין, או שדיברתי לשוה"ר, או שחטאתי כנגדו בכל אופן אחר. אבקש למחול בפה אפי' אם לא ידוע משהו מסויים.

לכל מי שהתפלל עלי או התחזק לרפואתי באיזה אופן: איני יודע איך להודות על כל התפילות והחיזוקים שנעשו לרפואתי בכל המקומות ושמרו עלי כל הזמן. תודה מקרב הלב.

אם אפשר להמשיך ולהתחזק לעילוי נשמתי. תודה רבה.

הקפדתי שלא לפנות לאנשים פרטיים מלבד בני משפחתי הקרובה, כיוון שאיני יכול למנות מכמה טעמים מובנים את כל האנשים הפרטיים שעזרו לי יותר מכולם, תודה רבה לכל אחד מכם.

בכל אופן שמישהו רואה עצמו נפגע מדבריי או מחוסר דבריי כאן הנני מבקש את מחילתו.

אם מישהו היה עמי בקשר כלשהו באיזה זמן וייתכן שנפגע ממני אבקש שימחול בפה. (אם אפשר להשתדל לפרסם קצת בקשתי זו אלא אם יש בעיה או קושי כלשהו בלעשות כן.)

אני מוחל מחילה גמורה בלב שלם על כל צער שנגרם לי, הן בגוף, הן בנפש, הן בממון, בכל אופן שהוא, גם על לשוה"ר והוצאת שם רע, וכן מי שאמר אחטא לו והוא ימחל לי, הן אם ידעתי מזה והן אם לא, אלא אם כן יש לי אצלו ממון שהוא עתיד להחזירו לאמי. מחול לכם, מחול לכם, מחול לכם.

אפשר לפרסם או לא לפרסם מהצוואה מה שרוצים, אלא א"כ יש חשש שייפגע מישהו, והכל בהסכמת אמי מורתי תליט"א.



שלמה גרשוני

 

[חיים הקוסם]

קובץ מצורף

 

[Harmonyapro]

לא מצליחה לפתוח
פותח לי דף ריק של וורד

כנראה נעלמה לך החלונית של הקוד,
בעקרון כבר העתיקו את זה לכאן,

אבל אם בכ''ז, תפתחי שוב אבל לפני זה תעתיקי את הקוד מכאן ואז תדביקי מיד זה ייפתח.

ותחשבו שכתב את זה בחור בן 18,
אפילו אימו לא ידעה מה כתוב בצוואה עד שנפטר.
הוא אמר לה את הסיסמא.
ורק לאחר הפטירה-היא פתחה את הצוואה.

איזה שיקול דעת נדיר לילד בן 18 במצב כ''כ הזוי...
תכל''ס שיעור מוסר לכולנו..

 

[אביר88]

חודש וחצי לפני פטירתו: הצוואה המטלטלת אותה כתב הבחור בן ה- 18 - כל רגע

צוואה מרטיטה ומפעימה כתב בחור הישיבה שלמה גרשוני ז"ל שנפטר בטרם עת בערב שבת קודש 'זכור', בה הוא מפרט מה יש לעשות לעילוי נשמתו ואיזה חפצים פעוטים עליו להחזיר לישיבות בהם למד. "אבקש לא להפליג בגוזמאות ובשטויות, אוי לאותה בושה". לא תוכלו להשאר אדישים

www.kore.co.il

 

[המחזק]