דרוש מידע הבן שלי משתלט

[H3485]

הבן שלי קרוב כבר לגיל שש, והוא לא יודע לשחק עם חברים שווה בשוה. הוא מעדיף לשחק לבד עם עצמו או שהוא כל הזמן אומר לאחים הקטנים יותר מה לעשות ומשתלט על הכל כל הזמן, אני מעירה לו כמעט כל יום ואני לא רוצה להגזים. מה אפשר לעשות?

 

[יש לך כנפי רוח]

אולי סיפור חברתי?

 

[אשת שקוף]

הוא בכור?
האם בקטנותו הוא התרגל גם כן להיות לבד עם כל המשחקים ?
לא נראה לי שהערות זה הכיוון.... האם ניתן לשוחח איתו ? (האם הוא חכם מספיק לשיח בוגר?)
תמקדי, מה הבעיה: הוא מפחד שלא יהיה לו חפצים , שלא ישאר לו, שלא ישמעו בקולו, הוא פשוט לא יודע לתקשר, הוא אגרסיבי ומרחיק מעליו חברה?
ובהתאם לזה אולי לנסות להעמיק בצורך הפנימי שלו. ולבנות פתרון .
אולי באמת סיפור , אולי לספק לו את הצורך בדרכים אחרות.
תנסי רגע למקד .

 

[H3485]

כן הוא בכור איך ידעת??
הוא מאוד חברתי ובכלל לא אגרסיבי, רק קשה לו לשחק עם אחים שלו וגם עם ההורים אותו דבר

 

[השמיים הם הגבול]

זה יכול להיות שהילד צריך את הרגשה שהוא מחליט ושולט,
ניתן לתת לו שתי אופציות שאת מעוניינת והוא מחליט ובוחר. לדוגמא: אתה אוסף עכשיו את המשחק /בעוד כמה דקות...
ניתן גם לתת לו תפקיד ייחודי שזה רק שלו ואז אין לו תחרות עם אף אחד ובזה הוא שולט.

 

[דייזי]

לא פשוט..גם הבכורה שלי היתה ככה..ו
עדיין קצת ככה-בעיקר עם האחיות. עם הזמן למדה שעדיף חברות טובות וקצת לוותר.
לבכורים חשוב מאוד המקום שלהם בבית והמעמד שלהם. אנחנו נתנו לבת שלנו עוד שעה עם ההורים בסלון אחרי שהאחים הקטנים הלכו לישון. בנוסף מדי פעם יום חופש מהלימודים עם אמא כולה לעצמה. מאוד עזר.
אבל אולי עם בנים זה קצת אחרת, אני לא יודעת.
מה שבטוח-הערות לא עוזר ואולי אפילו נותן לזה יותר במה ונוכחות בבית.

 

[H3485]

לא פשוט..גם הבכורה שלי היתה ככה..ו
עדיין קצת ככה-בעיקר עם האחיות. עם הזמן למדה שעדיף חברות טובות וקצת לוותר.
לבכורים חשוב מאוד המקום שלהם בבית והמעמד שלהם.

למה?

 

[אשת שקוף]

כי בכורים התרגלו בינקות שאמא ואבא רק שלהם....
יש זמינות מלאה לכל ציוץ שלהם.
עד שהאח הבא הגיע, הם כבר בנו תפיסת עולם, שהעולם שייך להם, וכולם והכל זמין רק להם.
כשזה לא ככה, זה מערער להם תפיסה פנימית, ומפחיד אותם מאד- מאד.
וחוצמזה, להרבה בכורים יש גם איזשהי חשיבה מעט נוקשה, (ככה זה צריך להיות וזהו! העולם נחרב כשמשהו לא מסתדר כמו שהם אוהבים ) שזה גם תוצר של שהיה לבד עם ההורים, תמיד סדרו להם כמו שהם רצו, הם לא התרגלו לחכות, להמתין, להתגמש עם חשיבה אחרת.

 

[כתב עט]

הבת שלי גם כזו. לא הבכורה.....
בהתנהגות שלה היא זועקת: "תנו לי מקום!"
מה שמאוד עוזר לה- מצד אחד להבין לכאב שלה, כמו: "אויש. זה מכעיס אותך שהוא לקח לך? / את רוצה להיות הראשונה? / את מרגיש שאת מקנאה כי היא ניצחה?" (לאט לאט הוא ילמד את השפה)
ומצד שני- גבולות חזקים! הילדים ה"חזקים" הם דווקא אלו החלשים. שזקוקים כל כך לגבולות שלנו.
אני רואה אצל הבת שלי, ככל שאני רכה כלפיה היא הופכת להיות פראית יותר, וככל שאני חזקה איתה-
היא ממש נרגעת.

 

[H3485]

כי בכורים התרגלו בינקות שאמא ואבא רק שלהם....
יש זמינות מלאה לכל ציוץ שלהם.
עד שהאח הבא הגיע, הם כבר בנו תפיסת עולם, שהעולם שייך להם, וכולם והכל זמין רק להם.
כשזה לא ככה, זה מערער להם תפיסה פנימית, ומפחיד אותם מאד- מאד.
וחוצמזה, להרבה בכורים יש גם איזשהי חשיבה מעט נוקשה, (ככה זה צריך להיות וזהו! העולם נחרב כשמשהו לא מסתדר כמו שהם אוהבים ) שזה גם תוצר של שהיה לבד עם ההורים, תמיד סדרו להם כמו שהם רצו, הם לא התרגלו לחכות, להמתין, להתגמש עם חשיבה אחרת.

הבת שלי גם כזו. לא הבכורה.....
בהתנהגות שלה היא זועקת: "תנו לי מקום!"
מה שמאוד עוזר לה- מצד אחד להבין לכאב שלה, כמו: "אויש. זה מכעיס אותך שהוא לקח לך? / את רוצה להיות הראשונה? / את מרגיש שאת מקנאה כי היא ניצחה?" (לאט לאט הוא ילמד את השפה)
ומצד שני- גבולות חזקים! הילדים ה"חזקים" הם דווקא אלו החלשים. שזקוקים כל כך לגבולות שלנו.
אני רואה אצל הבת שלי, ככל שאני רכה כלפיה היא הופכת להיות פראית יותר, וככל שאני חזקה איתה-
היא ממש נרגעת.

תודה רבה! אני מנסה להציב לו גבולות אבל כל פעם נהיה מקורי ועוקף אותם