דרוש מידע הבת מתחילה סמינר ביום תמישי

[פוקה פוקה]

יש קשיים?
איך מתמודדים?
מה קונים לתחילת סמינר?

 

[דינוש]

קשיים? למה?
אם תהיו בגישה של- מסכנה ואיזה קשה ולא פשוט ומה יהיה עם החברות ותשדרו את זה יש סיכוי לא קטן שהיא תחשוב ככה גם.
להתחיל סמינר זה מרגש ומשמח ומיוחד!
זה שלב משמעותי בחיים. תהיו איתה בשמחה ובהתרגשות
תאמינו שיהיה לה טוב, ויהיה לה.

ומתנה? מכתב מהלב של אמא ואבא שכותב במילים פשטות מביעות (לא בסגנון של "לבתי הנעלה שלסמינר עולה") שאנחנו אוהבים אותך, מתפללים ובטוחים להצלחתך, שמחים ומתרגשים ותמיד בשבילך, להוסיף שוקולד טוב ואולי גם איזה חפץ נחמד שקשור לסמינר כמו בקבוק יפה, יומן מיוחד וכו'.
שיהיה בהצלחה גדולה! לה, ולכם

 

[פוקה פוקה]

יש אווירה בין החברות
עם מי נהיה בכיתה
עם אילו חברות
השאלה להתייחס. או שזה יעבור
יכול להיות התרגשות של התחלה?

 

[דינוש]

יש אווירה בין החברות
עם מי נהיה בכיתה
עם אילו חברות
השאלה להתייחס. או שזה יעבור
יכול להיות התרגשות של התחלה?

בטח התרגשות של התחלה
זה באמת מאוד מרגש לבנות
להתייחס כן, לשמוע אותה, להיות איתה בסיטואציה (את צודקת, באמת מעניין מי ישבצו איתך. גם אני הייתי בלחץ שעליתי לסמינר) אבל לא מתוך מקום של לחץ וחששות אלא מתוך מקום שאני ביחד איתך ובטוחה שיהיה טוב.
כן, זה התחלה, ויכול להיות שהיא תתאכזב קצת, ויכול להיות שיקח זמן להתרגל לכיתה ולמורה ולסמינר וזה בסדר. ככה זה אצל כולם.
היא צריכה את ההקשבה שלך, את האמון בה שהיא תצליח ותזכורות כאלו מדי פעם

 

[sara lev]

יש אווירה בין החברות
עם מי נהיה בכיתה
עם אילו חברות
השאלה להתייחס. או שזה יעבור
יכול להיות התרגשות של התחלה?

ברור שזה מעסיק אותה זה התרגשות של התחלה חדשה וטבעי שמתרגשת ומסוקרנת עם מי תהיה בכיתה ומי יהיו החברות .
יש כאלה שבהתחלה מתאכזבות מהכיתה ביום הראשון אבל תכלס זה בגלל שלא באמת מכירים בהמשך מכירים לעומק וזה שונה לחלוטין.
והעיקר- תפילה!

 

[עד מתי]

לפעמים אני תוהה לעצמי
מה עשו אמהותינו בעבר שלא היה להם את פרוג להתייעץ?
מי לחש על אוזנן שברור שבת שעולה לסמינר זה ארוע מכונן ומרגש? מי גילה להן שחמוד מצידן להניח מכתב מלב אוהב ושי קטן?

 

[החיים מצחיקים :)]

כל התחלה היא קשה ומלווה בחששות ומרגשת ומשמחת לא פחות
היא מגיעה עם עוד חברות? או מתחילה מקום חדש לחלוטין?
שאני עליתי לתיכון הגעתי עוד 6 בנות מהשנתון שלי ואת כולם חלקו ב2 הכיתות האחרות ואני נותרתי בכיתה השלישית לבד למרות שבקשנו להיות בייחד
בהתחלה זה היה נראה סוף העולם (כמו כל דבר שיוצא מפורפורציות בגיל הזה) ובכיתי לאמא שלי שתתקשר למנהלת ואם היא לא מעבירה אותי כיתה אני רוצה לעבור סמינר דרמטי במקסימום!!! ואמא שלי נתנה לזה תזמן ואמרה לי שנחכה למחר וממחר חיכינו למחרתיים וככה הסתיימו להם 6 שנים מ-ד-ה-י-מ-ו-ת!!! שבמבט לאחור תודה לה מיליון פעם שלמדתי בכיתה שלי ולא בכיתות האחרות. מה שאני באה להגיד זה שאל תתרגשי אם היא תחזור מבואסת ביום הראשון וגם בשבוע הראשון והשני בסופו של דבר כולן מוצאות את המקום שלהן צריך לתת לילדה תחושה שאת שם בשבילה ומבינה אותה ותתהתרגשות והחששות ובעז"ה זה יעבור בקלות
ולזכור שכמו שיש כאלה שהיה להם כמה מקרים לא נעימים בהתחלה יש גם הרבה שהתחילו בצורה חיובית וטובה
ולי להתחלת הסמינר קנו עט וחרטו לי עליו את השם ובאהבה אבא ואמא (עד היום יש לי אותו למרות שממזמן נגמר הדיו)

 

[חשבת מלי]

יש אווירה בין החברות
עם מי נהיה בכיתה
עם אילו חברות
השאלה להתייחס. או שזה יעבור
יכול להיות התרגשות של התחלה?

מניסיון לא מבוטל ב"ה, הבנות בוחרות את החברות איתן הן רוצות להיות באותה כיתה , זה טוב בעיקר בשביל השקט הנפשי של ההתחלה, בפועל החברויות הישנות נזנחות לרוב , תחתיהן נוצרים קשרים חדשים יפים ועמוקים הנמשכים לאורך זמן (גם עד שאותה בת זוכה בעצמה לשלוח את בנותיה לסמינר והלאה...)
בהצלחה רבה לביתך ולך,
אם את שואלת מה צריך לעשות? התשובה היא : להתפלל ולשוב ולהתפלל ולא להפסיק להתפלל (וגם לזכור להודות)

 

[sk1203]

זה תלוי מאד גם בבת.
באופי שלה, בגישה שלה...

 

[הי אני אפרת]

לפעמים אני תוהה לעצמי
מה עשו אמהותינו בעבר שלא היה להם את פרוג להתייעץ?
מי לחש על אוזנן שברור שבת שעולה לסמינר זה ארוע מכונן ומרגש? מי גילה להן שחמוד מצידן להניח מכתב מלב אוהב ושי קטן?

פעם לא היה את פרוג ולא שמעו אלף ואחת דעות, מה נכון לנהוג ואיך, מה בשום אופן אסור לומר, מה חייבים לקנות ומה הקשיים שאמורים לצוץ
וכך הייתה האמא רגועה, פועלת לפי החוש האמהי והטבעי שלה, ולבת שלום
ובלי סתירה, היום חשוב לשמוע, זה טוב וזו תמיכה מעולה, גם אני שואלת ומתייעצת, רק שפעם לא ממש היו זקוקים לזה

 

[פוקה פוקה]

פעם לא היה את פרוג ולא שמעו אלף ואחת דעות, מה נכון לנהוג ואיך, מה בשום אופן אסור לומר, מה חייבים לקנות ומה הקשיים שאמורים לצוץ
וכך הייתה האמא רגועה, פועלת לפי החוש האמהי והטבעי שלה, ולבת שלום
ובלי סתירה, היום חשוב לשמוע, זה טוב וזו תמיכה מעולה, גם אני שואלת ומתייעצת, רק שפעם לא ממש היו זקוקים לזה

נכון אך אנו בדור אחר