'הוא לא יחזור'

[תכל'ס]

לפני קרוב לחמש שנים כולנו היינו עדים למבצע 'צוק איתן'.
לרבים מאיתנו פרטי המאורע נשכחו מזמן.
המלחמה הפכה לעוד ציון דרך היסטורי במאורעות התקופה.
במלחמה נפל שכני,בן למשפחה דת''ל.
באותם ימים כאבתי את נפילתו,וכתבתי על כך את השורות הבאות.
(היות והטקסט נכתב לפני 5 שנים,הוא די בוסרי,אבל בשל היום אותו מציינים ברחבי המדינה החלטתי להעלותו שוב.)



אמא מחכה שיחזור, יבוא ויגיד שלום

היא מחכה שיחזור, יטפח על השכם יאמר מילה טובה

היא מחכה שיחזור, יוריד נעליו יזרוק אותם במרכז הסלון

היא מחכה שיחזור, יפתח את המקרר בתנופה ישאל מה יש לאכול

היא מחכה שיחזור, יזרוק בדיחת קרש יצחק בקול גדול

אבל הוא לא יחזור, הוא נשאר שם בשדה הקרב

אבל הוא לא יחזור, על ארצו הגן ובדמו שילם

אבל הוא לא יחזור, תישאר רק חתיכה של אבן

אבל הוא לא יחזור, יהיו התמונות על הקיר

ותמיד ישארו שם, השכול והכאב

ותמיד ישארו שם, האובדן הבכי והעצב

ותמיד ישארו שם, הזכרונות והחוויות, חיים שלמים


ת.נ.צ.ב.ה

 

[יאן]

רחמנות

 

[איסתרא בלגינא]

כואב מאוד

 

[יענקי R]

אבל הוא לא יחזור, תישאר רק חתיכה של אבן

לנו-להם, כמובן. במציאות האמיתית - הרבה יותר.
הי"ד.

כמעט היינו שם שוב בימים האחרונים, ירחם המרחם.