הוגן או לא הוגן?

  • הוסף לסימניות
  • #1
הרינגטון המוכר מתנגן לו ברקע, המכשיר נשלף מהכיס, מספר כשר נראה על הצג. לוחץ על הכפתור הירוק.

"הלו".

"שלום, מדברים כאן מארגון כפתור ופרח. אנו עוסקים בחסד גדול מאד, וכעת רצינו לשמח אותך במבצע מיוחד שיצאנו אליו ממש עכשיו. אתה תורם לנו סכום סמלי, ומקבל בתמורה דירה!"

"דירה ממש, כאילו?"

"כן! דירה אמיתית, בעלת שתי קומות, מרוהטת ומפוארת, אם רק תעזור לנו להמשיך את המפעל הגדול שלנו, תקבל אותה במתנה! מה המספר אשראי שלך?"

"הי, רגע, רגע. תוכלי רק לומר לי היכן נמצאת הדירה הזו?"

"הדירה נמצאת בחיפה. לגבי הרחוב – תן לי לברר רגע אחד - כן, זה ברחוב הכלנית. יש ממנה נוף מדהים משקיף לים, אתה תהנה מכל רגע!"

"הי, במקרה אני חיפאי. רחוב הכלנית? זהו איזור חילוני לחלוטין! איך אני אמור לגור שם?!"

"תראה, אדוני. אנחנו נותנים לך דירה במתנה עם נוף מדהים לים, תעשה איתה מה שאתה רוצה! מבחינתי תיקח את הדירה לאיזור החרדי. גם כשאתה קונה רכב אתה שואל איפה הוא נמצא?!"

"אני שומע. אבל רק תני לי רגע להיזכר --- כן! היה לי דוד זקן שגר ברחוב הזה. רחוב של בתים חד קומתיים מעץ, מלאים בטרמיטים ועובש. אבל למה פרסמתם על בית דו קומתי? את יודעת מה – אני חושב שאני מבין. כן, פעם אחת בילדותי ישנתי עם אחיי בעליית הגג הטחובה שלו, עם כל העכבישים והמקקים. בוודאי לזה התכוונתם".

"אדוני, אתה מעוניין או לא?!"

"בוודאי שאני מעוניין. אתם כל כך נדיבים, מוכנים לתת דירה במתנה. יתכן שאני אפילו אתרום פעמיים. רק תבררי לי קודם כמה אנשים הולכים להיכנס למבצע הזה".

"אני מבררת, תמתין על הקו".

"אתה על הקו, אדוני? אומרים כאן שתרמו כבר אלף, והצפי הוא לחמשת אלפים תורמים".

"אם כן סגרנו. אתם הולכים לתת לי במתנה דירה, במקרה שאני אזכה בהגרלה שתערכו בין חמשת אלפים תורמים, ואני הולך לתרום לכם במקרה שתזכו בהגרלה שאני עורך בין חמשת אלפים פתקים, כשמתוכם 4998 פתקים לבנים. ואם בדיוק אחד הפתקים שהשם שלכם כתוב עליו יעלה בהגרלה, אני מבטיח שאני אתרום לכם את הסכום המזערי שביקשתם, 800 שקלים לחודש כפול 12 חודשים, לעשר שנים".

בצד השני נשמע צליל ניתוק צורם.

כולי פליאה. מה יש, ההצעה שלי לא הוגנת? מה לא פיר כאן?!


הסיפור לא אירע במציאות, ואין לו שום קשר לארגון או להגרלה ספציפיים.


אשמח לביקורת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

לאחרונה חיפשתי עבודה. כמובן שעשיתי את מה שמתבקש לעשות בצומת חיים קריטי זה: ליידע את כל מעגל מכריי בעובדה שאני מעוניין למכור את מיטב כוחותיי וביצועיי תמורת כסף.

התקופה שלאחר מכן הייתה מהמעליבות שידע אגו אנושי מטופח אי־פעם. הצעות מבישות נחתו על שולחני. הן הסבירו לי, באופן בלתי מנומס, כיצד שוק העבודה מעריך ומתמחר את הערך המוסף שאני יכול להעניק לו – למטה מעשרה טפחים.

נעלבתי ושתקתי. שמעתי חרפתי. לא השבתי ולא עניתי. אומרים שמי שעומד בניסיון הזה, דרגתו נעלה, וברכותיו חלות. אז ניצלתי את ההזדמנות לבקש מעצמי ברכה לפרנסה הגונה. איחלתי מכל הלב, למרות ניגוד העניינים המובנה. על אף חוקיותו המפוקפקת של המהלך, הישועה באה מהר מאוד.

עוד נימולי העלבון מטפסים בלחיי בעצבנות, והנייד מצלצל:
"נראה לי שמצאתי את העבודה האולטימטיבית עבורך", נשמע קול בוטח מעבר לקו.

"תבוא ואמסור לך את כל הפרטים".

רצתי כפי שלא רצתי מאז שחזרתי בשלוש בלילה מחתונה ודמיינתי שמחבל עוקב אחריי למטרת חטיפה ומיקוח.

"העבודה היא אינטנסיבית מעט, אבל כמו שנכתבה לך מלמעלה", זה אותו קול, שמגיע אליי עכשיו מבלי להיעזר באותות חשמליים.

"מדובר במעין מוסד עם תלמידים".
הפתיחה נשמעה מבטיחה; אני אוהב עבודה בחינוך.

"בבוקר אתה צריך להעיר אותם ולהכין להם ארוחת בוקר.
בהמשך היום עליך להעמיד להם ארוחות צהריים, וכמובן שגם בערב הם צריכים ארוחה מזינה.
בסוף היום אתה דואג שילכו לישון, וזהו, סיימת את היומית שלך".
הנחית עליי הקול פטיש של עשרה קילו, בטון לא תואם תוכן. מנגינת דיבור כמו של ההיא ממפעל הפיס שמבשרת על זכיות גדולות.

"כמו שאמרת, אינטנסיבי מאוד", הצפתי את התרשמותי המסויגת.
"כמה משלמים על דבר כזה?", שאלתי, מצפה לשמוע סכום שכר דומה לזה שזאת ממפעל הפיס נוהגת להגות.

"תראה, היות שמדובר במשרה שמורכבת מתפקידים בבוקר, בצהריים ובערב, אז בשוק היא באמת נחשבת לשלוש משרות שונות. כל משרה שבעת אלפים שקל; כפול שלוש, שווה עשרים ואחד אלף שקלים".

גלי צמרמורת פקדו את גופי, גירשו נימולי עלבון במרץ.
עשיר נולד.

ואז הגיע האבל האלמותי – תליין התקוות:
"אבל במקרה הספציפי הזה, היות שמדובר במוסד המשפחתי שלך, הפעילות היא התנדבותית, ללא שכר", סיכמה אשתי בהצלחה את התרגיל האכזרי שביצעה בי.

"האמת היא שזו עבודה מצוינת, עם המון שליחות", גמגמתי את דרכי החוצה מן המלכוד. "אבל את יודעת, אלה בדיוק השעות שיש לי את החברותות שלי. לקח לי שנים להשיג חברותות בדיוק בראש שלי; עכשיו אוותר עליהן ככה?
אז כמה שהעובדה הזאת קורצת לי, אני בוחר בתורה!"

שיקרתי למען שלום הבית.

בתוכי ידעתי שאני לא יכול לעשות את זה לחברותות שלי. זו חוסר קולגיאליות משוועת. גם להם יש בתים אינטנסיביים להימלט מהם; אני לא יכול להפקיר אותם לביתם. זה לא אחראי.

אכזבה עמוקה פשטה על פניה.

"אבל אל תתייאשי", אמרתי לה רגע לפני שטרקתי את הדלת בדרך לעוד חברותא – אוד מוצל מהשכבות.
"תמשיכי לחפש לי עבודה לשעות שבין החברותות. אה, ושכחתי להגיד לך. אני מעדיף שלא לעבוד מהבית".




אומרים שאני חברה'מן.

לא ברור לי אם זהו שבח או גנאי, או סתם ציון עובדה.

מבחינתי כל דבר שמייחד אותי על פני השאר, מתקבל בברכה.

כמות הצומי בעולם הזה מוגבלת, ואנשים נלחמים לקבל פרוסה ממנה. ומאז שנפתחו שערי המדיה השונים להציג בפנינו חלקים גדולים יותר ויותר של העולמות הקרובים והרחוקים, ההמונים נעשים יותר ויותר אפרפרים בעינינו. וקרב הישרדות ניטש על כל קמצוץ ייחודיות אפשרי. הקרב הוא קשה ואכזרי, גם אם הוא מתנהל ברובו מתחת לסף התודעה.

לכן אני שמח על כל מאפיין שיכול להרים את ראשי מעל הזרם האפור, ולמשוך אלי תשומת לב. בין אם זה טוב או רע, אולי זה שאני גבוה, שיש לי נמשים, או שאני חברה'מן.

הצורה הכי מקובלת להתבלט במגזר שלנו, היא כמובן, בלימוד. אבל עבורי זה מחוץ לתחום. זהו שטח שבו אינני מסוגל להגיע לאיזשהו מעמד.

כי בלימוד התורה אפשר להצטיין או בבקיאות או בלמדנות. בשביל בקיאות צריך זיכרון טוב או כושר התמדה ועדיף גם וגם. לי את שניהם אין.

וכדי להיות למדן צריך להיות מאלה שמתעמקים ומתווכחים וכותבים ומחדשים. ואילו אני, יושב ליד גמרא, קורא קטע. אם מובן - טוב. אם לא - מסתכל קצת במפרשים וברגע שמוצא פשט, ממשיך הלאה. אין לי סבלנות לגישה של "בוא נראה מה אפשר לעשות כאן עוד", שונא לחפור מתחת לדברים הפשוטים ולנסות לזעזע אותם, לשם מה זה טוב בכלל.

אז את המרץ והתושייה שלי אני מפנה לכיוונים טכניים יותר, לארגן לסדר להכין לבצע. בקיצור הטייטל שלי הוא, חברה'מן.

מי שמשתמש היום במילה "חברה'מן" זה אומר משהו על הגיל שלו.

החברים שלי בכולל משתמשים במונחים מודרניים יותר כדי לתאר אותי. חברה'מן, קורא לי רק הראש כולל.
כמו שהוא עשה אתמול אחר הצהרים, כשהבאתי לו את חשבונית הניקוי-יבש של המגבות.

"שב רגע, ר' דב", הוא הצביע על הכסא שמולו, "אתה הרי חברה'מן. אולי יש לך רעיון איך אפשר לעשות שהכולל יהיה, איך לומר..." ידיו נעו במעגלים בניסיון להביע משהו שלא הצלחתי להבין. האברכים באים והולכים, ואין שום..." אצבעותיו כמו לשו בצק דמיוני, בכוח רב.

גיבוש, חשבתי. זו המילה שהוא מחפש. אלא שמן הסתם אינו מכיר אותה.

"דיבוק חברים", אמרתי.

כף ידו חבטה על השולחן, "בדיוק!" קרא בקול.

"דיבוק חברים" חזר ואמר לעצמו, מלא סיפוק על התגשמות המושג המעורפל שהציק לו, לתוך שתי מילים מדויקות וממצות.

הווילון שמאחורי ראש הכולל, פירפר גלים גלים. כי מאוורר הרגל שנע בקשת איטית, הפנה אליו כעת את פניו.
אחר כך עבר המאוורר לשחק בזקנו של ראש הכולל. והווילון חזר להתיישר, עדיין רועד קלות, כמו אוגר כוחות לקראת הסיבוב הבא.

ואז בא תורה של הגמרא הגדולה הפתוחה על השולחן, דף אחד התרומם, ביצע ריקוד קטן ומפותל באוויר, ואז התהפך באוושה לצד השני, כשדף נוסף שמתרומם מיד בעקבותיו, נעצר באצבע ראש הכולל שנחתה עליו וממשיך לזמזם ולרטוט במרדנות.

"אפשר לארגן שיגידו חבורע'ס", שלפתי קלף ידוע.

"בתוספת מלגה? אני לא בטוח שאצליח להשיג תקציב ל..."

"בלי שום מלגה".

"נראה לך שהאברכים ירצו?" שאל ראש הכולל, מתבונן במאוורר הבודק את עמידות צווארוני חולצתי.

"בוודאי שירצו, מי לא אוהב להשמיע את עצמו. להציג לאחרים דבר שהוא יצר. מימוש עצמי".

"מישמוש מה?" הפנה אלי ראש הכולל את אזנו, מניח יד מאחוריה.

"הוצאה מהכוח אל הפועל", הסברתי, "זה משהו שאנשים משתוקקים לו".

המאוורר התייאש מהצווארון שלי וחזר לרשרש את המסמכים שעל השולחן בזה אחר זה, הפך עוד דף בגמרא הגדולה, השתעשע מעט בזקן הלבן ולבסוף הגיע שוב אל מה שנראה כי הסב לו את העונג הרב ביותר - הטרדת הווילון.

"אנשים משתוקקים להגיד, זה נכון, השאלה הקשה היא, אם יש כאלה שמסוגלים להקשיב". אמר ראש הכולל, שידע דבר או שנים על טיבם של אברכים.

"אני אארגן קבוצה של, נניח, חמישה אברכים, בשביל התחלה. שכל שבוע אחד אחר מוסר חבורה לפי תור.
אמת שלאף אחד אין סבלנות להקשיב. אבל אדם אומר, אני מוכן להקריב ארבע הקשבות תמורת אמירה אחת".

"תמורת אמירה אחת, שאני יודע שאף אחד לא מקשיב אליה?!" פקפק ראש הכולל.

"לי כן יקשיבו! כך חושב כל אחד". אמרתי בחיוך.

הראש כולל הצטרף לחיוך. "נו ר' דב, רעיון טוב הצעת. אני באמת חושב שזה יפתח בין האברכים...אה..." הוא שילב את אצבעותיו שוב ושוב.

אינטרקציה, זו המילה שהוא היה זקוק לה, אך מכיוון שלא מצאתי לה תחליף, אמרתי בפשטות, "אני אארגן את זה בעזרת השם" וקמתי ממקומי רגע לפני שהמאוורר חזר אל טווח צווארוני.

המשך יבוא בעז"ה

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה