שיתוף - לביקורת הויקיפדיה של הנופשים

הירשם עכשיו!

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

אשכולות דומים

  • 579
    • א
    שיתוף - לביקורת רגעי חרדה בלילה מול פורץ לא מוזיקלי בעליל
  • איש המילה הכתובה //
    • צירי ארונות בגיל השלישי חורקים בחוסר מוזיקליות משווע. דלתות נטרקות ללא קצב. דברים נחבטים לארץ בזה אחר זה.
    שלוש בלילה. אני במיטה, מתעורר בבעתה.
    גנב לא מוזיקלי במיוחד מסייר לי בבית, ואני מולו לבד. כלומר, לא ממש לבד. ילד בן חמש וילדה בת שנתיים וחצי נמים להם בחן בצד השני של הבית. אבל אני לא רואה איך הם יעזרו לי בקרב האיתנים מול הגנב וביצועיו הזייפניים.

    על כניסה לא מנומסת לביתי ונטילת אי-אלו דברי ערך ללא רשות עוד הייתי מוותר לו, אבל על הקקופוניה האיומה שהוא מתזמר, אני לא יכול לשתוק.
    אשתי נמצאת במה שמכונה "נופש נשים" – בפועל, זו התאגדות בלתי חוקית לדפיקת הגברים.
    תמיד ידעתי שזה יקרה לי כשאני לבד, ויותר מזה, ידעתי שהיא תדע לחמוק מהאירוע המפחיד ולתת לי להתמודד לבד, עם זייפן נוראי, שבזמנו הפנוי גם גונב למחייתו.
    באתי לקפוץ מהמיטה ולהסתער עליו. אלא שאז הוא טרק דלת בחבטה עצומה, שהעידה על שריריו המפותחים מאוד. מה שהשאיר אותי במיטה, קפוא ומצועף מפחד.

    חשבתי להעמיד פני ברמינן, אבל משהו במחשבה הזו הרתיע אותי. אז החלטתי להעמיד פני בובת שעווה.
    אלא שאז חשבתי: אם הגנב הזה בעניין של בובות שעווה, אני עשוי למצוא את עצמי מושלך לתוך שק האוצרות שלו, חוטף פיצוצים בראש מפמוטי השבת בעלי העיצוב הפרחוני, המחוספס והכואב, ובולע בעל כורחי את טבעת היהלום שהתיירת המכובדת שכחה לקחת איתה לנופשון הידוע לשמצה.

    בלית ברירה התקשרתי למשטרה, תוך נטילת סיכון שהגנב ישמע את קולי. לחשתי את מצוקתי למוקדן בקיצור נמרץ, כדי לצמצם את סיכון ההיחשפות.
    אבל הוא היה נינוח באופן בלתי נסבל: "מה שמו של אדוני? איפה אתה גר? בן כמה אתה? מה תעודת הזהות?", המטיר עליי את שאלותיו המרתיחות.

    "תרצה גם את מספר הנעליים אולי, או שמא אתה מעוניין שאשלח לך את תצלום כפות ידיי ונפענח וננתח בצוותא את אופיי לפי עקרונות חוכמת כף היד העתיקה?", השבתי לו בזעם.

    לאחר דקות מורטות עצבים, אני שומע סוף־סוף שוטרים פורצים לבית. "איפה הפושע?" הם זועקים, ועוצרים ליד מיטתי.
    הם שולפים אותי באכזריות ואוזקים את ידיי. "אני לא הגנב", ניסיתי להסביר להם מתוך ההלם.
    "נכון, אבל אתה עריק", ענו בקור מרושע.

    ליד הדלת אני רואה את הגנב עם עיניו המפוחדות. זהו גבריאלי שלי, בן החמש. מסתבר שהוא חיפש את השמיכי שלו, והפך את הבית בשבילו כמו גנב.
    ציפיתי שיבוא לעזרתי ויעורר את חמלת השוטרים, אבל הוא התחיל לצעוק עליי בכעס עצום:
    "אבאאאא! עוד פעם לקחת לי את השמיכי באמצע הלילה!"
    רק אז קלטתי שהשמיכי שלו בידי, צמוד ללחי שמאל, בצידו הפרוותי.

    השוטרים הביטו בי רועדים מצחוק: "אז מסתבר שאתה לא רק עריק, אלא גם גנב לא קטן".
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: עמק, נח שוורצברגנדרוביץ, T;) ועוד 54 משתמשים57 //
    15 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ג
    ג'יימס
    טוב !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
  • 633
    • א
    שיתוף - לביקורת שיפוץ של שכנים על חורבות שעות השינה שלי
  • איש המילה הכתובה //
    • השכנים מלמעלה בונים בית חדש. מפואר. על חורבות שעות השינה שלי.
    בשעה 5:45 בבוקר הם יורדים מטנדר מקרטע, היישר מעיירה שבה צה״ל פעל הלילה וביצע נוהל "סיר לחץ".

    בדרך לכאן עוד ראו הפועלים שורת כפותים ומכוסי עיניים, מובלים לג’יפ צבאי אימתני.
    ועכשיו הם פה, מלאים באהבה וכוונות טובות כלפי העם ששלח את חייליו אל חצר ביתם.

    שקית שחורה מרשרשת בידם. בתוכה לחם אחיד, חומוס, זיתים לא כבושים וסכין חדה.
    הרי צריך משהו שימרח את החומוס, או לחילופין, יעשה מעשה של חיבה והערכה בבן העם ששלח את חייליו .

    אבל לשכנים מלמעלה נמאס כבר מהפרקט שריצפו לפני שנה. צריכים משהו עדכני יותר.
    שלחו קונגו אל עומק הרצפה. הרעידו שכונה. גזלו שינה.

    אני עוד לא התאוששתי מחוסר השינה של השיפוץ אשתקד, והנה אני שוב מונח על כרית, ער, כמו ביס לא לעוס המרחף בפה, נואש לתשומת לב של שיניים.

    מנסה להירדם בכוח. מדמיין רעש מקדחה כמפל נעים בדרום איטליה.
    עוצם עיניים, ופותח אותן בבעתה. רק בודק שחוד של קונגו לא הגיע עד למצח חיוור, אחוז בידי פועל שחב לי הכרת תודה מיוחדת, על חייל בן עמי שביקר הלילה אצלו בשכונה, הדליק סיר לחץ, בישל שכנים מנוטרי שב"כ.

    הפסקה של כמה דקות ברעש. בטח עצרו לנוח.
    עוצם עיניים, כמעט נרדם.

    מתעורר שוב. ריח עז של קפה טורקי קרוב. הקפאין מחולל בי שמות.
    פוקח עיניים ואיש עם קונגו עומד לידי. קפיצת חרדה, מוחלפת בפחד מקפיא.

    הוא כנראה לא כאן כדי לנגן לי, בעזרת הכלי הענק שבידו, שיר ערש מסורתי ביידיש.
    הבית היה נעול. איך הוא כאן?

    החיים עברו לנגד עיניי כמו סרט המופעל במהירות של פי־300.
    בכיתי מרגעים מרגשים, נקרעתי ממקרים מצחיקים, ולסיום התחלתי לומר את מה שאומרים בדרך כלל במפגשים שכאלה.

    ואז אשתי נכנסה לחדר ושאלה בהתחשבות נדירה, האופיינית רק לה:
    "הוא מפריע לך? רק ביקשתי ממנו שיקפוץ רגע לראות אם הוא יכול לתקן לנו את התריס בחלון. זה בסדר שיתקן עכשיו?".

    "בסדר גמור", עניתי.
    רוצה שיזכרו אותי כאדיב.
    "רק שכונני ההצלה שבדרך לכאן לטפל באירוע הלבבי שלי פחות אוהבים שיש זרים בחדר. שומרים על כבודו של פציינט".
    • חחח
    • תודה
    • וואו!
    Reactions: רו"ח מתמחה, השנונה..., Tamar171 ועוד 74 משתמשים77 //
    11 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 150135
    וז"ל, 'ונתפלל לעוד אחת ודי'. 'ונתפלל לעוד עד בלי די'. כמדומה שכצ"ל :D (y)
  • 402
    • N
    שיתוף - לביקורת קפה של אפטר
  • NeWord //
    • הבטחנו שנשב ונדבר כשכל זה יגמר.

    רועי הבטיח שסיגריות עליו ועידו הכריז פק"ל קפה. בין היתקלות אחת לשנייה, כשהיינו גמורים מקילומטרים על משקלים תומר הבטיח שהוא ייקח אותנו עם הארבע על ארבע של אבא שלו עד לחורשה הקבועה בהרי ירושלים, ואני, כשכבר מיצינו את כל המורלים הבטחתי להביא גיטרה, ושירים אל תוך הלילה.

    אז באתי. סיגריות בכיס, הגיטרה על הגב ותרמוס קפה ביד, הרי ירושלים סביבי. תומר כבר הגיע, חייך חיוך בחצי פה וטפח על ידית המושב בידו השמאלית 'ארבע על ארבע, הא?' לא חייכתי.

    רועי כבר מזמן לא מעשן, והקפה שלי לא דומה לזה של עידו, והגעתי ברגל בכלל.
    מחפש פינה לשבת, ההר זרוע אבנים.
    רועי ועידו כבר פה ממזמן.
    לרגע אני תוהה לעצמי אם הרצל היה ממשיך לנסות להקים מדינה אם היה יודע שבהר על שמו יהיו קבורים כל כך הרבה צעירים לנצח...
    תומר מתגלגל עוד קצת קדימה מכוון עם הג'ויסטיק קרוב אלי.
    אני מתיישב על האדמה ושותק.
    הבטחנו לדבר כשהכל יגמר.
    עידו ורועי שותקים כבר שנתיים.
    אני מוזג בשקט שתי כוסות קפה, לי ולתומר.
    אני מחזיק לו את הכוס ומקרב לו את הקש לפה.
    שנינו שותקים.
    הערב יורד,
    תומר מתגלגל לכיוון החניה, חייב לחזור לשיקום.
    הגיטרה עדיין על הגב,
    ובמקום לשיר, אני בוכה אל תוך הלילה.

    נכתב בהשראת משפט שאמר רב סרן דובי יודקין בראיון 'כדי לשבת עם חברים אני צריך ללכת להר הרצל'
    • וואו!
    • עצוב
    • תודה
    Reactions: T;), בכוון הנכון, אחת_אחרת ועוד 47 משתמשים50 //
    17 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    N
    NeWord
    לא, אלו שני קטעים שונים לחלוטין, כפל השמות הוא ממש בטעות
  • 2 1K
    • דער קרימער
    שיתוף - לביקורת זעקת הרווקים
  • דער קרימער //
    • הוא יודע שהוא שקוף. לא תמיד הוא היה כזה. ליבו נזכר בערגה, רק לפני כמה שנים. נו בן כמה הייתי אז?, 18 17 בערך. מוקף חברים, ידידים, קרובים, או במילים אחרות "אדם חי"... התבגרתי לאיטי. עדיין מחכה. ומאז נהייתי שקוף. בשמחות, בשבתות, בחגים, ובסתם זמנים. לא רואים אותי כנראה... טוב אדון אותם לכף זכות, עסוקים עם החיים שלהם... זה יותר מעניין ממני....

    הוא ממשיך וחושב, איך שפעם אהבתי לדבר עם חברים. אבל מאז כל פעם שנפגשים הם רק מדברים על ילדים. טוב אין להם עדיין בחורים בשידוכים. עוד מזל, אם כן גם את זה הייתי צריך כאילו לא לשמוע...

    גם לשמחות של משפחה אני כבר לא הולך. בשביל מה, שהחתן יענה לי עם מבט מרחם "אצלכם בשמחות". אני יכול כמעט להיות אבא שלו. ובכלל הדודים שבטוחים שהם "המחזקים הלאומיים". נו, מה איתך? "בקרוב ממש נבוא לרקוד איתך" אתה תראה... נו בטח, כי לא אמרו לי את זה כבר לפני שבע ושמונה שנים.

    גם בבית כנסת אני לא דורך. בשבת אני מתפלל בשטיבלאך שנמצאים רחוב ליד. בשביל מה להתפלל שם?. בשביל לראות את המבטים של החברים שלי, מנסים לא להיתקל בי. כדי שהגבאי יעבור לידי וישאל "עוד כמה זמן לשמור לך פתיחה?". או " אנחנו כבר מחכים לשבת עלייה לתורה שלך!!!!!". והשכן לספסל, נו זה שבאמת אכפת לו, יגיד "תשמע אתה צריך להתחיל להתפשר".... "אז לא תקבל דירה שלימה"......

    ומאז אני מנסה להיות שקוף...

    למה אין אפילו אחד שיכול פשוט להבין אותי וזהו?...
    זעקת הרווקים
    • תודה
    • עצוב
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, chaim המלך, קלוג ועוד 37 משתמשים40 //
    22 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    דער קרימער
    דער קרימער
    תודה רבה!!!!!!!!!!!! מסכים עם כל מילה!!!!!!!!! אבל ג"כ מתעסק קצת עם שידוכים והפרקים נכתבים...
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה