כמביט מהצד אני מנסה להבין מה מציק לי במוח פנימה בלוגו הזה, ומנסה להניח הדברים על שולחן הניתוחים.
הבה נראה מי הם מובילי שוק הברכונים למינהם, לוחות השנה וכדו', יש לנו את המובילים ווקסברגר והומינר. כל השאר מנסים לחקות או את זה או את זה, בעיקר את הראשון. ההבדל ביניהם מאד חד: ווקסברגר יותר קישוטי, יותר פרחים, יותר ווילונות ובגדול: יותר מקושקש. הומינר: הפוך לגמרי. יותר סולידי, יותר נקי, קו מגוהץ, ואפילו נקי.
שניהם פונים לשני סוגי קהלי יעד שונים בתכלית. הקהל שאוהב את הקישוטים של ווקסברגר, לא יתחבר כלל למגוהץ של הומינר, ויטען שיש שם בזבוז שטח מת, ושעמום גראפי משווע. יתר על כך, מושבעי ווקסברגר יטענו על "בל תשחית" במוצרי הומינר, בעוד יש שם יותר מידי שטחים ריקים מיצירות. מאידך, קהל היעד שמעדיף הומינר, מואס ביצירות של ווקסברגר, לאמר, זה עמוס מידי, מכביד על העין, צבעים רועשים שמרעישים במוח ולא נותנים פינה של מנוחה, כי גם שם ינבע איזה מעיין ויצוץ איזה ציפור.
אשר על כן, אילו היו שואלים אותי, (בע בע), איך הייתי ממתג את הומינר, הייתי עושה הפוך ממה שהרשלה מיודעי וידיד נפשי עשה וביצע. אני הייתי זורק לפח את כל העיטורים - שהם בעצם בסיס חיותו של ווקסברגר, ובונה לוגו נקי המבוסס רק על המילים הומינר, הייתי בונה לוגו, - וליתר דיוק, הייתי מבקש מהרשלה לבנות לוגו - שמשדר את הקו הנקי של הומינר, נטול פרח(ח)ים, לוגו שכל כולו אומר "הומינר" בלי ברגים בלי פטישים ובל רעש וצלצולים.
את זה הייתי משאיר ללוגו העמוס לעייפה של מתחרהו - ווקסברגר.
ואת כל זה אני אומר כחסיד מושבע של הרשלה!