הורים ילדים וכסף

  • הוסף לסימניות
  • #1
לאחרונה גיליתי שהבת שלי הבכורה בכיתה א לוקחת לי כסף מהארנק/המדף וקונה ממתקים אחרי הלימודים וכו'.
הסברתי לה שהכסף של אבא ואמא ולא של הילדים ואם הילדים צריכים משהו אבא ואמא קונים הכל.
היא הבינה מצוין, אבל זה לא עזר.
בגלל שהיא מאד מאד אוהבת ממתקים היא פשוט לא מסוגלת להתגבר.

בשלב א החלטנו פשוט למנוע ממנה את ההזדמנויות ולדאוג שהכסף לא יסתובב חופשי כמו שהיה עד עכשיו אלא בארון למעלה.

בשלב ב אני רוצה לדעת האם נראה לכם שזה מגיע על רגע רגשי כלשהו והאם ניתן לעזור ולסייע במשהו או שזה יעבור.

[היא ילדה בוגרת מבינה חכמה ומוכשרת. יש לנו בהחלט ממתקים בבית (לא סוכריות ומציצות) עוגיות ביגלך איגלואים מסתובב הרבה מאד, שוקולד וחטיפים יותר בשבת].

מה אתם אומרים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
הרב יחיאל יעקובזון טוען שכל ילד מתי שהוא בחיים "גונב" .
הוא אמר שעד גיל מסויים (אני חושבת 11) זה נורמלי ולא צריך טיפול.
מעל כבר צריך לטפל בזה.....
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אולי כדאי לתת לה דמי כיס מסוימים,
נגיד על עזרה בבית, משמעת או הכנת שיעורי בית בזמן וכו (לפי הנתונים שמתאימים לך)
על כל יום או כל עזרה תקבל איזה סכום נגיד שקל או חצי שקל, הכל לפי העניין
וככה יהיה לה דמי כיס שתוכל לקנות בכסף הזה מה שתרצה.

בד"כ לחסום ילד במצב שהוא ממש צורך אצלו, יגרום לו יותר לפריצת מחסומים
אולי ללוות כספים מחברות, או יותר חריף גניבה בחנות/חברות וכו
זה לא משהו שבא בשכל אלא יותר ברגש/צורך שקשה לילד לגבור עליו.
לכן כדאי לנתב את הילד בחכמה ועדיין לתת לו ביטוי לצורך שלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
שמעתי מאיש חינוך:
הילד לא גונב וחלילה מלקרא לו גנב
הילד חושב שכמו שהוא משתמש בשאר החפצים בבית (בבגדים, צבעים, שתיה, וכד') הוא יכול להשתמש גם בכסף...
צריך להבהיר לילד שהכסף הוא רק של ההורים ואין לו רשות להשתמש בו
וכן להחביא את הכסף כדי שלא יהיה בהישג ידו
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
זה תלוי לפעמיים גם בסוג של חברה
היום רואים שילדות חוזרות מביה"ס הם מלכות הממתקים
נכנסות למכולת וקונות להם ולחברה הטובה שלהם...
ובאיזה שלב גם הם צריכות להתחיל להחזיר לכן הם לוקחות
(למרות שבבית יש עולם ומלואו)
לא הייתי קוראת לזה גונבות ח"ו זה סחף מסוים של גיל

אני חושבת שלילד לצערנו בדור הזה חייב שיהיה דמי כיס
ושהוא ישתמש בהם כשירצה (דמי חנוכה, מבצע, יום הולדת)
וככה הוא יבין את הערך
לא חושבת שלהחביא זה שיטה היא יכולה לקחת מהחנות בלי לשלם, לקחת מחברות ע"מ לספק את רצונו ילדה בגיל 6 כבר מבינה ענין וצריכה לדעת מה מותר ומה אסור
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
דעתי העניה, שכן צריך לעמוד על הענין בחומר
חייבים לחנך ילד שמה שלא שייך אליו, אסור לו לגעת,
במקביל אפשר גם לתת לו דמי כיס או בדרך אחרת,
אבל קודם שידע שאם הוא לוקח כסף מארנק של אבא אמא, יפסיד
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
תודה לכולם מנסה להחכים.

השאלה שלי יותר בקטע של עזרה רגשית - האם אני יכולה לעזור לה להתגבר על הדחף הזה. כדי שלא תיקח מאחרים וכו'.

בעיקרון דמי כיס שקיבלה בחנוכה נגיד היא הביאה לי שאשמור לה, אולי באמת כדאי שיהיה לה אצלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
נשמע לי נוקשה מדי להגיד לילד שהכסף לא שייך לו, אלא רק של ההורים.
הרי באמת הכסף שלנו שייך גם לילדים. למה לתת להם הרגשה של נזקקים??
הייתי אומרת לילד שהכסף שייך לכולנו, כדי שנשתמש בו לדברים טובים. למשל, לתת צדקה, לקנות מה שצריך. בגלל שאתם עדיין ילדים, רק אבא ואמא מחליטים מתי, כמה ועל מה משתמשים בכסף.
כשתגדלו בעז"ה יהיה לכם כסף משלכם ואתם תהיו אחראים לנהל אותו נכון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י sarit s;1293098:
תודה לכולם מנסה להחכים.

השאלה שלי יותר בקטע של עזרה רגשית - האם אני יכולה לעזור לה להתגבר על הדחף הזה. כדי שלא תיקח מאחרים וכו'.

בעיקרון דמי כיס שקיבלה בחנוכה נגיד היא הביאה לי שאשמור לה, אולי באמת כדאי שיהיה לה אצלה.
אני חושב שאם יתנו לה תחליף בהיתר,זה הכי יעזור לה להתגבר
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נכתב ע"י אסתי;1293099:
נשמע לי נוקשה מדי להגיד לילד שהכסף לא שייך לו, אלא רק של ההורים.
הרי באמת הכסף שלנו שייך גם לילדים. למה לתת להם הרגשה של נזקקים??
הייתי אומרת לילד שהכסף שייך לכולנו, כדי שנשתמש בו לדברים טובים. למשל, לתת צדקה, לקנות מה שצריך. בגלל שאתם עדיין ילדים, רק אבא ואמא מחליטים מתי, כמה ועל מה משתמשים בכסף.
כשתגדלו בעז"ה יהיה לכם כסף משלכם ואתם תהיו אחראים לנהל אותו נכון.

נראה לי גם נכון יותר שבמשפחה כולם בשותף. והמושג לגנוב שייך רק באחרים.
הייתי מראה לילדה איפה נמצאת הקערה/המגירה עם המטבעות הקטנים שמשם אפשר לקחת מדי פעם, ושתבקש רשות אם היא רוצה לקחת מעל סכום מסויים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י אסתי;1293099:
נשמע לי נוקשה מדי להגיד לילד שהכסף לא שייך לו, אלא רק של ההורים.
הרי באמת הכסף שלנו שייך גם לילדים. למה לתת להם הרגשה של נזקקים??

??
הכסף לא שייך לילדים. לא.
הורה רשאי, לפי ההלכה, לשלם את צרכי ילדיו שמלאו להם 6 שנים מכספי מעשר! כן!

הגישה הזאת של להכניס אותם כשותפים מגיעה מהעולם הליברלי, שבו לכולם בבית זכויות שוות. אבל אנו חונכנו שיש מצוות כיבוד הורים, ואין לכולם זכויות וחובות שוות בבית.

ילד צריך לדעת גבולות - מה שלו, מה של אחיו ומה של הוריו, וזה לא אומר שאם הוא מודע לגבולות הללו הוא הופך ל"נזקק". לא. הוא רק קולט מה פרוש "רשות היחיד" מה הכוונה "שמירה על רכוש הזולת" ו"שמירה על רכושי שלי".
אם לא יהיו לו הגבולות הללו - הוא יהיה מסכן.

ובנוגע להבנה שהכסף הוא של ההורים - אדרבה, ידיעה כזאת רק מחזקת בתוך הילד את הכרת הטובה כלפי הוריו שנותנים לו משלהם ומחזקת את הכיבוד הורים שלו.

אם לא נטפל בזה כבר בגיל הצעיר, נגדל דור של מפונקים שדורשים דברים בלי פרופורציות. כי בגיל העשרה, החשיבות של החברה כה גדולה בעיני המתבגרת שהיא תרגיש שזה קודם לכל הצרכים האחרים בבית, והיא חייבת דווקא נעליים של חברת איקס שעולים פי שלוש מנעליים של חברת וואי, וכו'. אבל ילדה שגדלה מתוך ידיעה שהוריה לא חייבים לה כלום, וכל מה שהם נותנים לה משלהם הם נותנים לה, כי הם אוהבים אותה ורוצים שיהיה לה טוב ונעים - תדע להשתמש במה שהיא מקבלת בצורה מושכלת לא לדרוש דרישות בלתי הגיוניות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אצלי היה פעם בדיוק ההיפך. כשהכסף לא היה בטווח ראייה של ילדים, היו לקיחות קטנות, או סתם חמדנות. שיניתי את ההנהגה וכבר לא צריכים לתת לי לתוך היד את העודף מהמכולת פלוס החשבונית. מספיק להניח על השולחן או על השיש. אני חושבת שזה משדר יותר אמון בילדים.
אבל אני מנסה לשאול בזהירות, אולי הילדה באמת לא מקבלת מספיק ממתקים בהשוואה לבנות גילה, לחברה וכד'?
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
לנו הציעו שבנוסף לכל ההסברים שצריך להסביר על לקחת דבר שלא שלו (זה לא מסתכם בכסף), הוא חייב להחזיר מה שלקח!
אם אין לו, נשאר לו חוב עד שיהיה לו כסף אם זה מדמי חנוכה, ממשניות בע"פ, מעזרה בבית וכו'.
אם זה לא עוזר, להסביר לו שהוא חייב כפל...

ב"ה זה עזר טוב מאוד.
וכמובן הילד לא נחשב לגנב עד גיל מסויים (לא זוכר) כי זה נורמאלי שילדים לוקחים דברים לא שלהם וצריך לחנך אותם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
ילד לוקח כסף או ממתקים- כפיצוי על משהו. ילד לוקח דבר שמגיע לו- שאותו הוא לא מקבל טבעי.

השורה לעיל היא ציטוט של הפסיכולוגית האישית שלי, דמות מקצועית וידועה בציבור אנ"ש שאין כאן המקום להזכיר את שמה.

מבלי להאשים חלילה- נסי לחשוב מה נחסך מן הילדה בתקופה האחרונה: תשומת לב עקב הולדת אח? הקשבה? הערכה כיתתית בחברה?

הממתקים הם פיצוי, נסי לחשוב על מה.

בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
רובם ככולם של המחנכים הם נגד נתינת כסף לילדים בתור צ'ופר או פרס למעשה טוב
הם אוחזים שזה מגביר אצלם את ''תאוות הממון''
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
לעניות דעתי מה שאת מוטרדת בעיין הרגשי וכד' זה הכל עניין של מה את משדרת לילדה, אם את מחליטה שממתקים כל יום לאחר הבית ספר זה לא מתאים לך ולא משנה מה הסיבה את אומרת לילדה-נכון זה מגרה ויש בנות שקונות אבל אנחנו לא! חשוב שילד ידע שלא כל מה שיש לחבר או מה שהחבר עושה הוא צריך או יכול גם!!! ושם בדיוק זה מתחיל בגיל הזה! דחיית סיפוקים ושליטה!

אם מתאים לך את יכולה לומר לה כמו שהציעו-דמי כיס ושמהם תקנה, או פעם/פעמיים בשבוע שאת מרשה לקנות-לנסות להשיג שליטה שלה ושלך על הנושא,

סתם ככה זה באמת מחלה שפשטה בבתי ספרים שבכל סוף יום הבנות מממנות מכולות שלמות מבית הספר באופן אוטומטי פונים למכולת!

הנושא קרוב אליי במיוחד כיוון שבתיכון נתקלנו אני וחברותי במצב חברתי מקומם:
כמו בכל מוסד לימודי יש בנות מבתים עשירים יותר ופחות והסתבר שבנות מסוימות דרשו בכל תוקף מההורים שלהן לקנות להן תיקים של חברת מותגים מאוד יקרה רק בגלל שכמה בודדות שה' ברך את משפחתן בכסף באו עם כאלא תיקים,
הפתרון שאותן הבנות והתיכון ראו לנכון היה לגנות ולאסור את המותגים!
ואני שואלת (-מקומם אותי עד היום!) בנות בתיכון! לא יכולות לשלוט בעצמן ולהבין שלא כולם אותו דבר??? אם לי אין לפחות שגם השני לא ייהנה??? אם יש למישהו אני חייבת גם???
אבל מה הרבה יותר קל לאסור על השני מאשר עבודה עצמית על הקינאה!!!
והכי מקומם שהתיכון וההורים(כמובן של אותן בנות)-עמדו מאחורי ההצעה של אותן בנות! במקום להציב מראה מול עצמו ובנותיו!!!
וכל זה אני מספרת כי לדעתי זה מתחיל בחינוך הרבה קודם זה שחברה קונה ממתק יופי לה זה לא אומר שגם את חייבת, אף אחד לא אמר שזה קל או לא מגרה אבל פה בדיוק הנקודה-באנו לעולם לעבוד!!!
ואת לא צריכה לומר את זה בהתנצלות ולבדוק שלא תדמע לשמע המציאות! כשאת מחליטה משהו ותעמדי מאחורי זה, זה יהיה לה ברור וזה יהיה בטחון בהורה!

בהצלחה וס"ד לכולם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
לדעתי, אם היא עושה את זה בגלל חברות, אפשר לדבר עם המורה שתיתן התרעה כללית בכיתה לחזור הביתה מיד אחרי הלימודים. לא רק הקניות הם הבעיה, אלא גם שילדות בכיתה מטיילות להנאתן במכולות אחרי הלימודים...

ומה שתחליטי להגיד לה, תגידי בשלווה ועם חיוך ובטחון עצמי- זה יגרום לה לקבל את זה בשלווה ובטחון עצמי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
נכתב ע"י תרצה;1293148:
??
הכסף לא שייך לילדים. לא.
הורה רשאי, לפי ההלכה, לשלם את צרכי ילדיו שמלאו להם 6 שנים מכספי מעשר! כן!

הגישה הזאת של להכניס אותם כשותפים מגיעה מהעולם הליברלי, שבו לכולם בבית זכויות שוות. אבל אנו חונכנו שיש מצוות כיבוד הורים, ואין לכולם זכויות וחובות שוות בבית.

ילד צריך לדעת גבולות - מה שלו, מה של אחיו ומה של הוריו, וזה לא אומר שאם הוא מודע לגבולות הללו הוא הופך ל"נזקק". לא. הוא רק קולט מה פרוש "רשות היחיד" מה הכוונה "שמירה על רכוש הזולת" ו"שמירה על רכושי שלי".
אם לא יהיו לו הגבולות הללו - הוא יהיה מסכן.

ובנוגע להבנה שהכסף הוא של ההורים - אדרבה, ידיעה כזאת רק מחזקת בתוך הילד את הכרת הטובה כלפי הוריו שנותנים לו משלהם ומחזקת את הכיבוד הורים שלו.

אם לא נטפל בזה כבר בגיל הצעיר, נגדל דור של מפונקים שדורשים דברים בלי פרופורציות. כי בגיל העשרה, החשיבות של החברה כה גדולה בעיני המתבגרת שהיא תרגיש שזה קודם לכל הצרכים האחרים בבית, והיא חייבת דווקא נעליים של חברת איקס שעולים פי שלוש מנעליים של חברת וואי, וכו'. אבל ילדה שגדלה מתוך ידיעה שהוריה לא חייבים לה כלום, וכל מה שהם נותנים לה משלהם הם נותנים לה, כי הם אוהבים אותה ורוצים שיהיה לה טוב ונעים - תדע להשתמש במה שהיא מקבלת בצורה מושכלת לא לדרוש דרישות בלתי הגיוניות.
כל מילה פנינה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
ישנו ספר שנקרא איתותים שמביא כל מיני מצבים של ילדים שעושים מעשים מסוימים כדי לאותת על מצוקה אישית בינהם היה גם ספור דומה על ילד בכור בן 12 בערך שהיה מאד אחראי בדרך כלל והחל לגנוב מן הארנק כסף או במכולת
התברר שהילד הצטייר כאחראי מאד ונטו להטיל עליו מטלות ולצפות ממנו לבגרות תמידית ובשלב מסוים הוא חש שזה מעבר לכוחותיו ובצורה שפעל וניפץ את התדמית המושלמת שלו הוא רצה להגיד אני עדיין קטן שימו לב לצרכים האישיים שלי גם אצל ביתך יכול להיות שהיא מאותתת ולאו דוקא שהיא נוטה לשקר או לגנוב
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
יש לבדוק את השימוש שנעשה בממתקים כדי להבין מה הצורך בלקיחת כסף עבורם.

כשהייתי בכיתה ה', חברה שלי שרצתה לרכוש חברות, היתה מגיעה כל בוקר לכיתה אחרי ביקור בחנות המכולת ובידה שקית עם מלאי של ממתקים.
את הממתקים קיבלו חברות 'שוות'. ואגב, היא הצליחה לרכוש כך את ליבן.
אחרי תקופה זה הפסיק.
עד היום אין לי מושג מאיפה היה הכסף לממתקים, (אם היה בכלל:eek:) והאם ההורים ידעו, ואולי המנהג הפסיק אחרי שההורים גילו את הענין.

זכור לי שהמורה כלל לא היתה מודעת לנעשה. הממתקים היו מחולקים בהפסקה, בשקט, למי שצריך. (אחח, זו היתה תקופה מתוקה:p). עד שיום אחד זה הסתיים.

ממתקים יכולים לעזור בכל מיני אופנים, וצריך לראות למה הם משמשים. אם הילדה אוכלת לבדה, כנראה היא אוהבת מתוק. ובדיוק לצורך כך אני עושה לבנות שלי מבצעים, כשהן מסיימות את מכסת הנקודות שהחלטנו מראש, הן בוחרות חפץ, משחק או ממתק.
שבוע שעבר הסתיים מבצע ובת ה4 וחצי בחרה חבילת מסטיקים כפרס (יצאתי בזול..) היא אמרה שבמבצע הבא היא תבחר חבילת שוקולד.

כך יש להן אופציות כשרות לקבל דברי מתיקה. יש כאלו שיש להם משיכה למתוק, ובסקר קצרצר שערכתי לאחרונה, גיליתי שדווקא לשוחרי המתוק יש פחות בעיות בשיניים..

אני בעד לתת מתוק, ואת הקטע של בריאות לשמור לגיל ההתבגרות, אז זה הולך טוב..
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה