כללי הזאת נעמי?

  • הוסף לסימניות
  • #41
חברה, די כבר..... אתם מפחידים אותי :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
אגב, הסבתא שלי גרה במושב זקנים.
במושב הזקנים הזה יש "קונגרס"
כל הזקנים יושבים כל היום ומתדיינים על כל הדברים שעומדים ברומו של עולם.
.... נושאים כמו שמתדיינים כאן

בסופו של יום הם מסיקים את המסקנות ונועלים את הקונגרס
(נראה לי שאת המסקנות הם שולחים לכנסת במעטפה תחת התגיות "סודי - דחוף") :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #43
יש הרבה מצבים שלא שייך לקבל תשלום לפני שמוציאים עבודה.
לדוגמא עיצוב מודעה לעיתון כלשהו.
המודעה צריכה להיות מוכנה עד ל... ואז אני שולחת אותה במייל לעיתון. וזהו.
אני אפילו לא רואה ת'בנאדם...
את התשלום אולי הוא ישלח לי גם במייל...
מה עושים במקרים כאלו?
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
נכתב ע"י צורה וצבע;370632:
יש הרבה מצבים שלא שייך לקבל תשלום לפני שמוציאים עבודה.
לדוגמא עיצוב מודעה לעיתון כלשהו.
המודעה צריכה להיות מוכנה עד ל... ואז אני שולחת אותה במייל לעיתון. וזהו.
אני אפילו לא רואה ת'בנאדם...
את התשלום אולי הוא ישלח לי גם במייל...
מה עושים במקרים כאלו?


מתפללים:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
בסך הכל אי אפשר לעבוד לגמרי בלי אמון. גם לקוחות לא מרגישים בנוח אם לא נותנים בהם אמון. יש עבודות [כמו בניית אתרים למשל] שהלקוח חייב לראות עבודה גמורה כדי לאשר וזה חייב להיות און ליין. אז מה, איך אפשר שלא לתת?
וברגע שמעלים אין בעיה להוריד.

אני לוקחת בחשבון שיהיו כאלה שימעלו באמון, אבל כשזה קורה, זה תמיד מפליא אותי מחדש מהסיבות שכתבתי בהודעה הראשונה
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
איזה אשכול כבד משקל....:)

עם כל הכבוד למי שהציע לגבות מראש תשלום או לא להוציא עבודה לפני שמשלמים

אז... ברוב המקרים זה בכלל לא ריאלי (אצלי בכולופן)
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
בסד
יש נייר שנקרא חוזה. ופשוט מחתימים. לנייר הזה יש כמה יתרונות:
1. האםדם שמזמין את העבודה קורא בעצם שהוא אמור לשלם. מתי וכמה.
2. כל עניני האי הבות מובהרים.
3. בבית דין יש לטופס כזה משקל הלכתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
כמו כן זה מחייב גם את הגרפיקאים ונותני השירות. כי כבר היו דברים שגרפיקאים מוציאים עבודות רשלניות שיוצאות בעיתון לא מי יודע מה--- והלקוח נותר מאוכזב
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
יש כמה נקודות שכדאי לשים לב אליהן:
1. אמנם כדאי לקחת תשלום לפני מסירת העבודה ולעמוד על כך. אבל זאת עם לקוחות שאין פוטנציאל לעבודה איתם בעתיד ( בד"כ לקוחות פרטיים ולא עסקיים)

2. לקוחות עיסקיים חדשים עם פוטנציאל לעתיד - לקחת תשלום לפני מסירת העבודה, וזאת בפעמים הראשונות.

3. נכון , שגם אם לקוח שילם פעמים , שלוש, זה לא אומר שהוא ישלם תמיד כמו שצריך
אבל לא יתכן לעבוד עם ארגונים או עסקים בעבודה שותפת חודשית, ולבקש מהם לפני כל עבודה.
לי אישית יש כמה לקוחות קבועים מזה כמה שנים, אני מגישה להם חשבון בסוף חודש, או אחרי הצטברות של סכום נאה, והם תמיד משלמים, חלקם שולחים מיד תשלום, וחלקם לוקח חודש וחצי עד שאני מקבלת כמה תשלומים דחויים. אי אפשר עם לקוחות קבועים להיות כל כך קטנוני, זה רק יבריח אותם.
גם אם התשלום קצת מתאחר, עדיין שווה להיות סבלני.

4. רצוי בכל הצעת מחיר לרשום תנאי תשלום ובמידה והלקוח לא לוקח העבודה, עליו לשלם אחוז מסוים שיקבע ע"י, ברגע שהלקוח חתם על ההצעה הוא מחויב לה וכך אין ספקות הלכתיות.

5. אני רוצה לאמר לכולכם ובעיקר לגינגית, שניכר מדבריה המון כאב וכעס. שאני מאוד מבינה אותה
והרגשתי תמיד כמוה, עד אשר היתה לי תקופה של שלושה חודשים, שהיתה ירידה משמעותית בהיקף העבודה וכמובן בהתאם גם תזרימי כסף, וזה עשה לי בלאגן נורא, מכיון שהיו לי התחיבויות לרכישות עסקיות שעשיתי וכן משכנתא וכו' וכו'. ואפילו חזרו לי 2 שיקים בגלל זה. והרגשתי ממש נורא, כמו איזה גנבת שקונה אך לא משלמת. ואני מעדיפה לא להאריך בדברים על כך, אבל זה גרם לי לדון לכף זכות את כל אלו שחייבים לי... ויש כמה שחייבים לי סכומים לא קטנים, וכמה שרדפתי והם הבטיחו לי מחר, מחרתיים, עוד שבוע אני מביא לך, המילה שלהם כקליפת השום ואני עוד מחכה....
אז נכון שהם לא בסדר, ואני לא, פשוט לא מוחלת על הכסף הזה. אבל... אני לא כועסת עליהם, אלא מרחמת עליהם. כי גם אני הייתי במצב לא נעים שנקלעתי אליו ללא בחירה אישית.מי יודע באיזה מצב הם נמצאים, אולי הם לא יכולים לקחת שום הלוואה, והם מלאים בהלוואות מכל הכיוונים. זה לא פותר אותם מלשלם, אבל זה לא פותר אותנו מלרחם עליהם.
ב"ה מאז אותה תקופה ישנה, יש עבודה והכל חזר כרגיל - הודו לה' כי טוב. אבל אני כל הזמן מתפללת
שאני אזכור איך הרגשתי אז , וכמו שהבנתי ורחמתי אז, שתהיה לי היכולת לדון לכף זכות תמיד.
גם אדם שהתעשר, צריך לזכור איך היה קודם שלא יגיע ליהירות חלילה.

אני מאחלת לכולם, שפע פרנסה, ברכה בכסף, ומספיק רחמים לכל עם ישראל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
נעמה, אני לא יכולה לדון לכף זכות לקוח שלא משלם, כשהוא משתמש בתירוץ של עבודה לא טובה שאני הוצאתי, כדי שלא לשלם.

יש לך בעיות כספיות, תגיד ונראה מה אפשר לעשות, אבל להשמיץ?
לא מקובל עלי.
אני בטוחה שגם אם לא היה לך כסף לשלם, לא התחלת להאשים את המוכר שמכר לך, שהמוצרים לא היו טובים ולכן את לא משלמת, נכון?
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
אני לא מאמינה שמישו אמר שעבודותיה של גינגית לא מספיק מוצלחות...
כאחת שמכירה את העבודות שלך מקרוב-
זה לא הגיוני...
 
  • הוסף לסימניות
  • #52
גינגית, צר לי על הסבל שעברת, ואני מכירה את המצב שמחכים לתשלום תקופה ארוכה- אמנם לרוב לא כי הלקוחות בד"כ אומרים לי שהם רוצים לשלם מיד כדי לא לעבור על הלנת שכר, ואני זו שדוחה אותם לאחר כך... אבל במקרים שכן הלינו את שכרי השתדלתי לא להקפיד, למרות שמאוד ציער אותי גם חוסר התשלום וגם מילים מעליבות שנאמרו- פשוט חשבתי לעצמי שלאנשים כאלה מספיק נורא שהם חיים עם עצמם, וגם לא רציתי ח"ו לעורר קפידה על אף אחד... הם עדיין ברשימה שלי של הטלפונים לפני ר"ה...
בכל אופן, הצעתי אליך: תני לבעלך לדבר. לגברים יש חוש לזה- הוא ידע ליחצ"ן אותך ואת העבודה שלך, ויצא להגנתך על כל התקפה, ובכלל- עצם הטון הגברי משדר יותר סמכותיות, ו"ירתיע" את הלקוח שמסרב לשלם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
רחלי את רואה, גם זה קורה :) השמיצו את עבודותיי

סנשיין, אכן בעלי הוא ה"אמרגן" שלי בד"כ בכל הקשור לעיכובים בתשלום. הוא מנג'ז למי שמאחר. זה הכי נוח. הוא גם פחות "רגיש" לתגובות של בעלי החוב. אני נעלבת אם משמיצים את עבודותיי, במיוחד כשבאמת השתדלתי מעל ומעבר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #54
ועוד דבר - אני משתדלת לא להקפיד כי אין לי ענין שמישהו יענש בסיבתי, אבל לא מוחלת על הכסף. אני חושבת שמבחינה הילכתית, אם מוחלים על הכסף, יש בעיה אחר כך לגבות תשלום. שמעתי פעם משהו על זה. זה לא כל כך פשוט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
דרך אגב זה שהגברים דורשים תשלום זה מצוין אבל מנסיון עם עובדים עם גברים הם לא נבהלים מקול גברי וגם לא מהאיומים שלו הכי מצחיק זה שכשאני רוצה לדרוש תשלום אני שולחת את בעלי וכשהוא צריך לגבות תשלום הוא שולח אותי.... לדעתו כשהוא אומר אשתי הבולדוזרים הכי גדולים נכנסים ללחץ....
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
נכתב ע"י יופי;371170:
דרך אגב זה שהגברים דורשים תשלום זה מצוין אבל מנסיון עם עובדים עם גברים הם לא נבהלים מקול גברי וגם לא מהאיומים שלו הכי מצחיק זה שכשאני רוצה לדרוש תשלום אני שולחת את בעלי וכשהוא צריך לגבות תשלום הוא שולח אותי.... לדעתו כשהוא אומר אשתי הבולדוזרים הכי גדולים נכנסים ללחץ....
אז אולי זה לא הקטע של "הבעל" אלא הקטע שמישהו אחר בא לדבר איתו, ולא זה שהוא התרגל אליו ועבד איתו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #57
נכתב ע"י גינגית;370794:
נעמה, אני לא יכולה לדון לכף זכות לקוח שלא משלם, כשהוא משתמש בתירוץ של עבודה לא טובה שאני הוצאתי, כדי שלא לשלם.

יש לך בעיות כספיות, תגיד ונראה מה אפשר לעשות, אבל להשמיץ?
לא מקובל עלי.
אני בטוחה שגם אם לא היה לך כסף לשלם, לא התחלת להאשים את המוכר שמכר לך, שהמוצרים לא היו טובים ולכן את לא משלמת, נכון?

זה כבר סיפור אחר, אני מדברת שאדם היה מרוצה אבל הוא דוחה את התשלום כי אין לו כרגע
 
  • הוסף לסימניות
  • #58
נכתב ע"י good_say;370300:
סבא שלי היה אומר: "לא כל זקן הוא חרדי ולא לכל חרדי יש זקן".

סבא שלי היה אומר:
"הכובע לא קובע, המעיל לא מועיל, וגם לתיש יש זקן..."

:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #59
נכתב ע"י פוס;371293:
סבא שלי היה אומר:
"הכובע לא קובע, המעיל לא מועיל, וגם לתיש יש זקן..."

:)

נוסח אחר אמר הרב יחיאל יעקובזון בהרצאות, על חרדים רק בלבושם:
קולב מהלך, מזוקן לציבור:p
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

כשיצאתי לאור (הכוונה – כשהסכמתי לעצמי להשתדל בכל דרך לפרסם את ספריי ובהמשך את רעיונותיי וכתיבתי וכו') חשבתי שיש לי מטרה לשנות את העולם.

היתה לי בזה מטרה מסוימת, אישית, שלא אוכל לפרט.

עם הזמן אני מתחילה להבין את הפואנטה.

אני לא פונקציה, לא הייתי ולא אהיה פונקציה - אני לא חשובה בתמונה הכללית, אפילו לא מעט, בטח לא יותר מאדם אחר.

אני לא צריכה לשנות. אני לא צריכה להיות במרכז.

מצד שני, אני קצת מצטערת שלא הגעתי למרכז, זה היה מעניין לראות, אם היה לי קהל משמעותי מאוד או אם דעתי היתה מקבלת במה ציבורית, זה היה מעניין לראות אם היה לי אכפת מאנשים אחרים או הייתי מתרכזת בשליחות שלי.

היה מעניין לראות אם הייתי עוזרת לאנשים אחרים לצאת לאור או הייתי רוצה שיקשיבו רק לי.
מצד שני, זה קצת מפחיד לעמוד בניסיון כזה. לא בטוחה שיש אדם שהיה מסוגל לעמוד בזה.
לפעמים אני רואה אדם שמקבל במה וחושבת שהיה נחמד אם היה מביא לכל אחד במה - אבל זו חשיבה לא הגיונית, על זה נאמר "מרוב עצים לא רואים את היער" - כן יש מקום לאומן וקהל. זה העולם...

*

כיום אני מבינה שהתפקיד של כל אחד זה לקבל את השני באופן שוויוני.

אולי אני טועה (ואני טועה הרבה פעמים).
אולי כן יש מקום לדמויות מפתח, למנהיגים, כי העם חייב מנהיג, דמות אחת עם קו ברור שתנהיג את כולם.

אבל אני חושבת מצד שני, שבתודעה – צריך לזכור שכולנו שווים, אין צורך להתלהב מאדם ספציפי אלא לתת ערך לכל אדם.

זו תודעה שהביטוי "ציבור למען הציבור", מסביר אותה היטב.

לציבור יש כח. האמת היא שהכח היחיד שקיים הוא הכח הציבורי.

הבעיה שכיחידים אין לאף אחד כח, כמעט.

כציבור – יש לנו כח עצום.

ככל שהציבור יותר רחב ומאוחד כך הכח שלו גדל.

"איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק".

אם הציבור יכיר בכח שלו, יכנע לעובדה הפשוטה שהכח שלנו הוא באחדות שלנו! אז נזכה אט אט להשתקם.

לכן הממסד עמל להפריד, לסכסך, לפלג, להשפיל, לבזות את היחידים, כדי שכל אחד ילקק את פצעיו ונשכח שאנו יכולים להאיר פנים זה לזה, לתמוך, לעודד, להיות בשביל השני, ל

שמעתי לאחרונה שהטבע הבסיסי הנכון שלנו הוא אהבה.

לכן אנחנו רוצים מחמאות, רוצים לייקים, רצים לצאת לאור.

הכל זה כדי להגיע לאהבה.

אבל לא צריך לאהוב בגלל סיבה.

לא צריך לאהוב את האדם מכיוון שהוא מפורסם ויש לו קהל או כסף, או נראות טובה, או כי זה יביא לנו ערך.

צריך לאהוב אהבת חינם.

המון מילים טובות סתם ככה, איפה שאפשר...

זה מביא תודעה בריאה, שמחה, יציבה.

זה יביא טוב לעולם.

*

אם נאהב אהבת חינם, סתם ככה, נלמד לחלק מחמאות סתם כי בא לנו לחפש את הטוב.

נחפש לראות את האנשים האנונימיים, הרגילים, ולא להסתנוור דווקא ממפורסמים.

נאמר שהתורה באה דווקא מהר סיני, ממקום נמוך, לאנשים האנונימיים יש חכמה, צריך להקשיב לה.

וגם אם יש אדם שמדבר שטויות, להבנתנו, אפשר לאהוב אותו ולהעריך את דבריו כי 'הוא', חלק אלוק ממעל, אמר אותם.

בפרקי אבות יש במה לכל דעה.

וזה כיף גדול לנטרל את השיפוטיות, מתוך ענווה, ולהקשיב לכל אדם, כי כל אדם מתקן איזה ניצוצות של קדושה.

אני בהחלט חושבת שצריך לחזור למי שאנחנו – עם ישראל בתפארתו – שנותן במה תודעתית, לכל יהודי, לאו דווקא כדי להיות מושפעים, כי האמת היא פנימית ולא חיצונית, ולכל אחד יש שליחות עצמאית, אלא כי כולנו צריכים אחדות אמיתית.

באופן אישי אני למדתי להקשיב גם לאנשים כופרים (אבל זה רק לאחר שחקרתי היטב וביססתי בעצמי את החשיבה המאמינה, וגם אין לי אינטרס לכפור), ולמדתי להקשיב לכל מיני אנשים.

אמנם בהתחלה, כשהייתי מקשיבה להם, הייתי למרבה הבושה שמחה לאיד (אוף, מה לעשות...) כי היה לי קשה לקבל שיש אנשים מלבדי, אבל עם הזמן אני לומדת שאמונה בה' היא משהו פנימי ולא שיכלי. הכוונה – האמונה היא מלשון אימון, כמו בחדר כושר שמתאמנים, אז גם אמונה היא לפתח את התודעה ולא לצמצם אותה, להכניס חשיבה של אור, של תקווה וכו'. ומי לנו גדול כהרמב"ם ששילב הקשבה לעולם והגיע למקום רחב.

התורה רחבה מיני ים ונמצאת בכל העולם, וכל הדרכים מובילות אליה.

יש לי דודה שהתחנכה בקיבוץ ותמיד היו לה דברי כפירה, זלזול או דיבורים ציניים ובדיחות.

לאחרונה היא מדברת מעצמה דיבורים של אמונה. הופתעתי שאמרה לא פעם, מעצמה, בלי לחזור בתשובה: "רק מצוות רק תורה זה מה שצריך".

כל אחד כשמתחבר לפנימיות שלו, לומד בכוחות עצמו שמשה אמת ותורתו אמת, כך שדעות של אנשים לא מפחידות, לדעתי, כי האמת היא אמת, וכל דעה שבעולם לא יכולה לשנות את האמת.

מצד שני, דיבורי כפירה כן יכולים להשפיע כי נאמר "תנו עוז לאלוקים", האדם מביא עוז לבורא עולם בעצם האמונה שלנו בו יתברך, כך שצריך להשאר באמונה תמימה כל הזמן.

כמו שנאמר על אברהם אבינו שהתחסד עם בוראו.

צריך להשאר תמיד באמונה ובתודעה מחוברת לה', אבל להבין שאם אדם כופר, זו הדרך שלו, המסלול בדרך לאסוף ניצוצות קדושה עבור עולם מתוקן יותר.

לסיכום, כמו שארבעת המינים מאוגדים (אבל אתרוג קצת נפרד, רמז ללומדי התורה שתמיד צריכים להיות מובדלים מעט בגלל תפקידם), אז כמו ארבעת המינים כך יש מקום אמיתי להסכים לקבל כל יהודי, לא לדחות, ולסגל חשיבה מקרבת ואוהדת.

וזה ייעשה אם נבין שכולנו שווים, כי רק ה' קיים ואין עוד מלבדו.

אני חושבת שצריך להגיע למקום בו אנחנו שמחים בשמחת הזולת ורוצים שיהיה טוב לכולם ולא מרגישים שמשהו לוקח לנו משהו, אלא הכל קיים בתוכנו. זה קשה, מאתגר ביותר ואפילו בלתי אפשרי, אבל אין מה לעשות - זה אנחנו:
ערבים זה לזה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה