הזמנה לדיון|לבעלי לב חזק|השואה כמוטיב ספרותי

[מרחבית]

אז נכון שכאשר אדם גדל בבית בו מריף צל השואה תדיר הוא מחובר יותר לנושא, אבל הרגש הבסיסי לשואה אמור להיות אחיד. אצל האחד יותר בעוצמה - אצל השני [אולי] פחות.

אין ספק. ובגדול זה אכן כך.
רק יש נטייה, שאם אתה לא צאצא - ואומר משהו 'מקל' בעניין - מייד מייחסים את זה לעובדה הזו.

 

[מרחבית]

מכאן ועד להפוך את השואה לחוויה על גבול המשעשעת - יש מליארדי ק"מ, וגם אז יש עוד פער גדול.

בהחלט.
לא באתי בדבריי להגן על כתיבה לא רצינית.

 

[מריומה~]

אין ספק. ובגדול זה אכן כך.
רק יש נטייה, שאם אתה לא צאצא - ואומר משהו 'מקל' בעניין - מייד מייחסים את זה לעובדה הזו.

לר' שלום שבדרון יש ספור מדהים על מוישלה שנפל והאשה שראתה מרחוק ניחמה וניחמה עד שראתה שזה מוישלה שלה.

השאלה עד כמה אנו רואים את השואה. את הצרות האחרים שהיו לעמי ובכלל צרות של כל יהודי כמושלה שלנו.

 

[מרחבית]

אני שולחת כאן קישור לסרטון קצר שמופיע גם באתר הידברות, בו מופיעה סבתי ז"ל היקרה. בסופו מופיעה צוואתה, שלא הייתה רק לצורך הסרטון, אלא הייתה אמתית.
הסרטון לא נפתח ע"י נטפרי, כי מופיעה שם דמותה של סבתי בלבד!. אבל למי שפתוח לו-

מאוד רציתי לראות. אכן חסום לי. אני מאוד מקווה, שאצליח לראות דרך מחשב אחר עם חסימה של אתרוג. אני בטוחה שהדברים שלה מאלפים. ניצולי שואה קרובים מאוד ללבי.

 

[חנילוש]

סליחה!
אבל השואה בימינו היא כבר לא "אטרקציה ספרותית.."
סיפורת חדשה שתופסת, פחות מתבייתת על השואה. הדיון על כך היה נכון ללפני עשר שנים אבל לא כיום...
כיום אם אתה סופר מוצלח אתה לא תכתוב על השואה..
אולי ברמז קל...

 

[מריומה~]

סליחה!
אבל השואה בימינו היא כבר לא "אטרקציה ספרותית.."
סיפורת חדשה שתופסת, פחות מתבייתת על השואה. הדיון על כך היה נכון ללפני עשר שנים אבל לא כיום...
כיום אם אתה סופר מוצלח אתה לא תכתוב על השואה..
אולי ברמז קל...

וזו בדיוק הנקודה הכואבת .
כיון שיש עדיין בינינו ניצולים
ויש צאצאים שגדלו על הסבל של ההורים.
לא להזכיר בכלל זה חטא
ולהזכיר בצורה מעוות או מפחיתה זה פשע

 

[רוח סערה]

עם כל הקנאות שלי לנושא- דווקא לא מאוד איכפת לי שיכתבו על השואה, אפילו בצורה המעוותת מעט. אם בגדול הסופר מכיר סיפורי שואה, ומשתמש במכנה המשותף של הדברים, ומתבסס על מקומות/ תאריכים/ מאורעות אמיתיים, לא נראה לי שיש בזה כזה "חילול הקודש" אם כותב סיפור מומצא, או מחטיא בפרט אחד או שניים.
האסון הגדול יותר מבחינתי הולך לקרות אחרי אשכול זה, כשכל סופר פוטנציאלי (כמוני) שתכנן לכתוב בעתיד על השואה, ועדיין לא עשה דוקטורט בנושא, לא יעיז "לגשת אל הקודש" ולכתוב על הנושא, וממילא הדור הבא לא יכיר כל כך את הנושא.
לדעתי היתרון בלחיות את הנושא כל פעם מחדש, גובר על השיקול של המהימנות.
אני אישית הכנסתי הביתה את הקומיקס "ניצחתי אותך אייכמן" על כל המגוכחות שבו, ועל כל העיוות בפרטים, והליצנות שנעשתה שם מהנושא, העיקר מבחינתי שמשהו יגרה את ילדיי להכיר ולדעת את סיפור השואה. ואכן זה גירה, ומאז שקראו הם מתעניינים בנושא, ואזנם קרויה יותר לשמוע עוד ועוד. כשיהיו גדולים יותר, ייקחו ספרים רציניים ומהימנים וידעו מה באמת קרה שם.

 

[רוח סערה]

אותי מחזק לשמוע לאיזו קרבת ד' הגיעו יהודים מסוימים בשואה. איך הם מסרו נפשם על קיום מה שיכלו, ואיך נשארו בצלם אנוש! איך היו כאלה, שעזרו לאחרים בתוך ניסיונות ההישרדות הנוראיים, ואיך היו שדברו והתרפקו על ד' - במקום שלא ברור איך נשאר אפילו קמצוץ של רגש. איך שרו אני מאמין - ועוד כהנה וכהנה. איך קמו בגבורה אחרי השואה והקימו את העם הזה מחדש - אחרי שהם בעצמם אבדו את הכל. ונתנו לאחרים תקווה ורוחניות וגשמיות והמשך!
אותי מחזק ומרגש ומחלחל לתהומות הנפש - לאלו דרגות יהודים הגיעו! לכן חשוב לי סיפורים אמיתיים, אחרת אין בהם ערך.

ברור!!! לזה התכוונתי, את אף אחד לא מחזקות הזוועות. ברור שסיפורי העמידה, הגבורה היהודית וקידוש ה'- הם אלו שמחזקים.
את הזוועות שומעים בדחילו ורחימו על מנת לדעת, כדי להזדהות.

 

[רוח סערה]

סליחה!
אבל השואה בימינו היא כבר לא "אטרקציה ספרותית.."
סיפורת חדשה שתופסת, פחות מתבייתת על השואה. הדיון על כך היה נכון ללפני עשר שנים אבל לא כיום...
כיום אם אתה סופר מוצלח אתה לא תכתוב על השואה..
אולי ברמז קל..

אלו ההשלכות הכואבות של הדרישה לדיוק ומושלמות...
הנושא נדוש, נשכח מלב.... חבל לי כל כך.

 

[רוח סערה]

ואגב, זעזעה אותי העובדה ההזויה שנכנסה לכאן כביכול 'אני דור שני לניצול שואה' 'אני לא מכירהאת הנושא מהבית' וכו' וכו'. למה זה רלוונטי? מה זה משנה אם סבא שלי נהרג בשואה או לא (והוא לא!)? אני מזדעזע בגלל שהסבתא שלי ניצלה בשואה (והיא לא) או בגלל שהעם היהודי עבר צרות שאינן נתפסות בשכל אנוש?!
אז נכון שכאשר אדם גדל בבית בו מריף צל השואה תדיר הוא מחובר יותר לנושא, אבל הרגש הבסיסי לשואה אמור להיות אחיד. אצל האחד יותר בעוצמה - אצל השני [אולי] פחות.

אולי לא הבנת נכון, אני זו שכתבתי את הציטוט הבא:

יש לי חברות יוצאות עדות המזרח, שבינן לבין השואה אין שום קשר משפחתי אפילו רחוק, אבל, כיון שאוהבות לקרוא ספרים, ומכיוון שהשוק מוצף בסיפורי שואה (מומצאים או אמיתיים, אין לזה הרבה חשיבות לענייננו) הן היחידות שמתעניינות שנושא וחיות אותו.
לדעתי צריך להמשיך ולכתוב, ולא לעשות דה-לגיטימציה לנושא הזה, זה עלול לגרום חלילה במוקדם או מאוחר לניצני הכחשה בקרב מחננו. כפי שרואים, שכבר מתחילים להשוות.

וכאן זה מתקשר לדעתי לנושא הראשי:
רק אלו שיקראו ספרי שואה יהיו מחוברים לנושא ולקחת ממנו לקח ומוסר, גם אם לא נשמו "שואה" בבית, והם לא "דור שני/שלישי/רביעי". וזה רק מגדיל את המחויבות שלנו לא לעשות ללא משים דה-לגיטימציה לנושא. "האויב של הטוב הוא היותר טוב", "תפסת מרובה לא תפסת"

 

[מריומה~]

יש הרבה ספרים על השואה.
חלקם אותנטיים וחלקם הם אילו שנפתחו עליהם הדיון.
כך שיש הרבה אמת במה שאמרו כאן שאסור שהנושא הזה ירד מהפרק.
וכיון שהספרים הקיימים יהיו קיימים לתמיד אז יש הרבה חשיפה והיכרות.
(ואגב הילדים שלי קוראים את כל הספרים המצוינים שיצאו לפני 20 ו30 שנה ואף יותר.
ספר טוב ישאר תמיד על המדף)

מעלה מחשבה שעולה לי כרגע שגם ניצול שואה אחד יקרא ספר של ניצול אחר יכול לאמר שהוא קצת הוריד מהזוועות שהיה שם.
כי בסופו של דבר רגש זה דבר מאד אובייקטיבי וקשה עד בלתי אפשרי להעביר לכולם במידה שווה.

אנחנו צריכים לזכור שמטרת הזיכרון הוא לא עד כמה היה הסבל אלא על עובדת הסבל ואין חולק שהיה סבל.
ובנוסף היה סבל? מי נתן אותו?
הקבה . ובעצם כל השקפת היהדות על כאב וקרבה אל ה'.

 

[מרחבית]

האסון הגדול יותר מבחינתי הולך לקרות אחרי אשכול זה, כשכל סופר פוטנציאלי (כמוני) שתכנן לכתוב בעתיד על השואה, ועדיין לא עשה דוקטורט בנושא, לא יעיז "לגשת אל הקודש" ולכתוב על הנושא, וממילא הדור הבא לא יכיר כל כך את הנושא.

לא צריך דוקטורט. צריך להיות בקיאה בחומר הספציפי עליו את כותבת. אפשר לבדוק ולאמת תאריכים, מקומות, שמות של גטאות ומחנות ואופים בספרים תיעודיים.

 

[מרחבית]

מעלה מחשבה שעולה לי כרגע שגם ניצול שואה אחד יקרא ספר של ניצול אחר יכול לאמר שהוא קצת הוריד מהזוועות שהיה שם.
כי בסופו של דבר רגש זה דבר מאד אובייקטיבי וקשה עד בלתי אפשרי להעביר לכולם במידה שווה.

לגמרי נכון. וזה לא רק הרגש. באמת כל אחד עבר דברים אחרים. בהפרשים ניכרים.
וגם כל אחד זוכר אחרת: אחד את כל הפרטים, אחד מטושטש.
יש גם הבדל לפעמים בין ספרים שנכתבו על-ידי הניצולים עצמם, לבין אם זה נכתב על-ידי מישהו אחר - אפילו מפיהם.

 

[נריה מגן]

תרשו לי לסכם את הדיון הנ"ל בציטוט של ג'ייק ווליס סימונס, כותב הספר 'נערה מברלין' - שהוא אגב ספר מדהים ועוצמתי ברמות בלתי רגילות (אם נתעלם מהבעיתיות המסויימת בחלקים מהספר).
בסיום פרק התודה לעוזריו בכתיבת הספר הוא כותב:

"כתיבת רומן על השואה היא עניין מורכב וידוע לשמצה. אני מאמין כי לכתיבה ספרותית שעשויה נכון יש, בסופו של דבר, כוח מיוחד להחיות את האירועים האלה עבור הדורות הבאים. אבל לא קל לעשות את זה נכון. אני מצדי חשתי במהלך כתיבת הספר רגש חריף של חובה כלפי ילדי הקינדרטרנספורט ובני משפחותיהם. כדי להימנע מהגחכה היסטורית ביקשתי לכתוב בצורה מדויקת וריאליסטית ככל האפשר; בה בעת לא רציתי להיות מואשם – כניסוחו הבלתי-נשכח של פיטר הול – כמי ש"תפס טרמפ על השואה". המשפט הזה רדף אותי לאורך כל תהליך הכתיבה, ואני יכול רק לקוות שהשגתי את האיזון הנכון ברומן זה שבידכם".

[הוא הצליח. נ.מ.]

 

[הלל1]

ישר כח על העלאת הנושא!

עיקר הבעיה לפי דעתי היא הקלות ראש הזו של בחירת הנושא כך שמה שקורה היום זה שבערך 70% מהסיפורים (טוב, אולי אני קצת מגזימה) מדברים/מזכירים את השואה (ואם לא אז -שידוכים/חברה/שב"כ/אלמנות/יתומות/מחלות יאלה נמאס!) לא רק שזה משעמם נדוש וחופר זה גם מוריד ומוזיל את ערך ועוצמת התקופה הזו.

כך שבבקשה סופרים יקרים תפסיקו בבקשה עם סיפורי שואה תהיו מקוריים העם היהודי עבר מספיק תלאות בשביל סיפורים למשך 1000 השנים הבאות אז נכון שזה עבודה קשה אבל לפי דעתי זה יועיל בהבאת הספר לקידמת הבמה.

 

[נריה מגן]

כך שבבקשה סופרים יקרים תפסיקו בבקשה עם סיפורי שואה תהיו מקוריים

מקווה שלא רק אני הזדעזתי מההודעה הזו, וסליחה מהניק שכתב את ההודעה. מסכים עם העיקרון שאסור להקל ראש בבחירת נושא כמו השואה, אבל לא לכתוב? ועוד משיקול מזולזל כמו זה הנזכר?

 

[תפנית בעלילה]

...

 

[עדיאל]

דוברי אידיש:
שמעו את שירו של מיכאל שניצלר "כהן לוי ישראל", בדיסקו החדש
והבינו, ש-כן, יש דרכים להעביר את השואה.

לשמוע, לדמוע.

 

[פנינה ריימונד]

הדיון לא נסגר?
מה הוחלט בוועדה?
מסקנתי היא שאם יש צדדים לכאן ולכאן (ולא העמקתי בכל תגובה...)
ואף אחד לא יצליח לשנות את העולם בהבל פיו,
אלא אם יעשה מ-ה-פ-כ-ה,
אדם שמתקשה לקרוא הסטוריה כואבת ופוצעת שאינה כתובה 'כראוי',
לא יקרא. וזה מובן ומוצדק בהחלט! ומי אני שאומר זאת...

 

[חנילוש]

למה לראות את הדברים בצורה כזו חד צדדית??
למה הכל חייב להיות כל כך טוטאלי?
כן תכתבו.
אל תכתבו.
בוודאי שמן הראוי והנכון לכתוב על השואות שעמנו עבר. (ובכלל זה, זו האחרונה.)
מי אם לא הסופר החרדי יוכל לתאר את השואה?
מי אם לא הסופר החרדי יקח את השואה ויוליד ממנה תובנות?
אם ספרי השואה נועדו אך ורק לתאר אז תסלחו לי יש סרטים תיעודיים שזה תפקידם והם אגב הרבה יותר מזעזעים מכל ספר שלא יהיה..
הספרות, והספרות החרדית בכלל, תפקידה לקחת את הרוח. את מה שמעבר לעובדות. ולכתוב לדורות הבאים.


מקווה שלא יצאתי הנואמת הצדקנית