כללי החוּמש והפונט שנוצר במיוחד בשבילו

[yaronimus]

יש לי ביקורת עיצובית כלפי הרבה כתבי קודש המעוצבים כיום. הסידור צפוף מידי, העיצוב שולי, הדף חנוק וחסר אוויר, הפונט ישן מידי או חדש מידי ולא קשור, וכו' וכו'...

רציתי לשתף עמכם תמונות של חוּמש שעוצב בגרמניה בשנת 1933, יחד עם גופן שעוצב במיוחד לסידורו, ע"י מרכוס בהמר ואגודת שונצינו.
אמנם הסטנדרטים היום שונים, וזה לא גופן שהייתי מעמד איתו היום טקסט שכזה, אבל יש כמה דברים שאפשר ללמוד מן המהדורה החגיגית הזו.

 

[רחל חסיד]

סידור וחומש זה לא עוד עבודה עיצובית גרידא. כדי לעצב אותם, צריך קודם כל לנשום אותם. צריך להיות מחוברים אליהם ואל תוכנם. נכון, יש חלק מכתבי קודש, כהגדרתך, שהיה טוב אילו עברו שיפוץ עיצובי, ואכן יש הרבה ספרים שיש להם מהדורה חדשה. אבל לא כל מה שנראה לך כספר חנוק וזקוק לשיפוץ, זה אכן כך. זה חלק מההוואי שלנו.

 

[naamah]

אישית אני נוטה להסכים עם ירון ולי נעים יותר להתפלל מסידורים המעוצבים בצורה מודרנית (בעיקר קורן, ובעדיפות משנית רינת ישראל), מאשר מסידורים המעוצבים בצורה קלאסית (תפילת כל פה, למשל). בימים הנוראים כשקורה ואני לא מוצאת את מחזור קורן שלי זו עילה לטרגדיה, כי התפילה נראית אחרת לגמרי.

 

[נס ופלא]

זו עילה לטרגדיה,

נו. נו.
יש עילות יותר נוראיות שיהוו טרגדיות...

 

[אוהב0ישראל]

אישית אני נוטה להסכים עם ירון ולי נעים יותר להתפלל מסידורים המעוצבים בצורה מודרנית (בעיקר קורן, ובעדיפות משנית רינת ישראל), מאשר מסידורים המעוצבים בצורה קלאסית (תפילת כל פה, למשל). בימים הנוראים כשקורה ואני לא מוצאת את מחזור קורן שלי זו עילה לטרגדיה, כי התפילה נראית אחרת לגמרי.

זה באמת תלוי בטעם אישי, כי אני למשל דווקא נמשך לכתב המסורתי והעתיק יותר.

 

[yaronimus]

אישית אני נוטה להסכים עם ירון ולי נעים יותר להתפלל מסידורים המעוצבים בצורה מודרנית (בעיקר קורן, ובעדיפות משנית רינת ישראל), מאשר מסידורים המעוצבים בצורה קלאסית (תפילת כל פה, למשל). בימים הנוראים כשקורה ואני לא מוצאת את מחזור קורן שלי זו עילה לטרגדיה, כי התפילה נראית אחרת לגמרי.

אמנם אני לא עושה שימוש יומי בסידורים, אבל אני כן מסוגל לראות אותם כארגזי כלים רוחניים, כמשהו פרקטי שעושים בו שימוש יומיומי. לכן, במקרה הספציפי הזה, הכלי חייב להיות "בנוי" בצורה טובה, כך שהוא כמעט ולא מורגש לכשעצמו אלא משמש למטרה שלמענו נוצר. שימוש בגופן קריא ונקי, או הקפדה על "אוויר", כלומר החלל הריק, משפיעים על הקורא בבואו לקרוא את הטקסט. זה לא רק הידור מצווה, זו המצווה עצמה - השאלה כיצד נוכל להקל על המסר והטקס (התפילה) לעבור למתפלל (וגם להיפך).

אני חושב שדחיסוּת יכולה להתפרש כהווי עיצובי, ואולי מדובר באיזה סוג של איכות תרבותית. אבל השאלה היא האם הדחיסות משרתת את המטרה?

בעיני הדחיסות של הטקסט או שימוש בגדלים קטנים בשביל לדחוס כמה שיותר טקסט, שייכים לתקופות בהן ההדפסה היתה יקרה מעט יותר. ישנם סידורים שבהם כתובות הערות בכתב מזערי, ממש פיצי, וככל שאתה מתבגר אתה מבין יותר שלאנשים מבוגרים קשה לקרוא את הכתב וזה ממש מתסכל אותם. בנוסף, סידור מונוטוני מידי יוצר חוסר הבנה לגבי השינוי הטקסטואלי והתפילתי. לטקסטים השונים יש הדגשים שונים.

אני מקווה שהדור הזה והבא של המעצבים יוכל לשתף פעולה עם הדור הנוכחי של המהנדסים, על מנת שנוכל לשתף ספרים בפורמטים וורסטילים כמו קינדל, ואז שאלת כמות המילים לנייר תהיה לא רלוונטית. מה שיהיה רלוונטי זה איך העיצוב נותן מענה בפורמט רב אפשרויות, שבו לדוגמא, ניתן להגדיל את האותיות. כיצד תישמר האיכות העיצובית?

אולי הגיע הזמן כבר לוותר על הרצון לעצב סידורים מהודרים, ולפנות לפלטפורמה החדשה של הסמארטפונים - לעצב ספרי תפילה בפורמט המזערי של האייפון או האנדרואיד. הרי גם אלה יגיעו (או הגיעו) בגרסאות כשרות לציבור החרדי.

 

[תור הזהב]

הבעת פה דעה נכונה לגבי עיצוב, אכן הוא לא סותר את מהות התפילה ולהיפך, יכול לתרום לה, פה ושם ננתקלים בברכונים מעוצבים במגילות ובהגדות, וזה נפלא.

במקביל הציבור החרדי שואף להתנתק משימוש באמצאי התקשורת המתקדמים הללו, ויש דעות הלכתיות נגד ברכת המזון מלכתחילה מפלאפון (גם כשר).

אהבתי את האתגר שהצבת, יש לנו כאן אתגר לחשיבה מחוץ לקופסא, לבחון מקובליות מול הלכה. ואת השלכותיה של המציאות המשתנה. זה נפלא.

 

[yaronimus]

הבעת פה דעה נכונה לגבי עיצוב, אכן הוא לא סותר את מהות התפילה ולהיפך, יכול לתרום לה, פה ושם ננתקלים בברכונים מעוצבים במגילות ובהגדות, וזה נפלא.

במקביל הציבור החרדי שואף להתנתק משימוש באמצאי התקשורת המתקדמים הללו, ויש דעות הלכתיות נגד ברכת המזון מלכתחילה מפלאפון (גם כשר).

אהבתי את האתגר שהצבת, יש לנו כאן אתגר לחשיבה מחוץ לקופסא, לבחון מקובליות מול הלכה. ואת השלכותיה של המציאות המשתנה. זה נפלא.

תודה.
אתה יודע, סמארטפון זה כלי, כמו פטיש. אני יכול לבנות איתו ארמון, או להרוס איתו ארמון. אתה יודע שהיהודים היו הראשונים לאמץ בהתלהבות את הדפוס באירופה? הדפוס היה הסמארטפון של התקופה. המעבר מספר כתוב ביד לדפוס הצריך שינוי מחשבתי אדיר, אבל זה לא פגם בקדושה או בצורת החיים היהודית, אלא העצים אותה. לא בכדי נקרא העם היהודי עם הספר. אז שיהיה עם המובייל. זה כלי.

 

[בבלי]

ההגיון נותן להניח כי העיצוב הסידורי ה"חנוק/צפוף/דבוק", לרבות שינויי גודל הגופן הנעים בקיצוניות בלתי נסבלת לעיתים, נגזרו בעיקר משיקולים טכניים ומטעמי חיסכון. כיום, אחרי מהפכת הדפוס העכשווי, הפכו כמעט כל ספרי המדף היהודיים, למאווררים ומאירי פנים דיים.
כמעט... בעקשנות בלתי מוסברת נותר מקבץ ספרים יסודיים בצפיפותו ובאי קריאותו כאילו הודפס לפני שנים רבות. לספרי התלמוד ושכמותו יש אמנם הצדקה עקב "צורת הדף" המפורסמת, אך שאר הספרים הנדפסים חדשים לבקרים באדיקות בלתי מוסברת דווקא בגוון הצפוף ובאותיות שחורות ודחוסות?!
מה מביא מוציא לאור להשקיע כספים כה רבים ועבודה נרחבת ומדוייקת, רק לשם קדושת ההיצמדות המוחלטת לשיקולים הטכניים של המאה הקודמת...?!
והגדילו לעשות הוצאות מסויימות, שאף ספרים חדשים הם עוטפים בטלית מצהיבה ובאיצטלה של "סדר באותיות מרובעות ומאירות עיניים", כשכל מעיין מתחיל מבין כי זה אך קוד מוצר ותו איכות המבטיח כי הספר עומד על טהרת הדור השלישי ליוצאי מחלקת הקדם בדפוס האלמנה והאחים ראם...
אח, הניחוח.. הניחוח..

מספרים בהלצה כי שאל פעם בעל תשובה טרי את חברו "תגיד, מה הקטע בסידור שחלק מהאותיות גדולות ושחורות וחלק קטנות וצפופות?". השיב לו הוותיק "אה, זה רק לשם קביעת הקצב ומהירות התפילה... לא הבחנת?! הרי את "אשרי" שבתוך התפילה לוקח לציבור לומר הרבה יותר זמן מאשר את ה"אשרי" שאחרי התפילה..."

 

[yaronimus]

ההגיון נותן להניח כי העיצוב הסידורי ה"חנוק/צפוף/דבוק", לרבות שינויי גודל הגופן הנעים בקיצוניות בלתי נסבלת לעיתים, נגזרו בעיקר משיקולים טכניים ומטעמי חיסכון. כיום, אחרי מהפכת הדפוס העכשווי, הפכו כמעט כל ספרי המדף היהודיים, למאווררים ומאירי פנים דיים.
כמעט... בעקשנות בלתי מוסברת נותר מקבץ ספרים יסודיים בצפיפותו ובאי קריאותו כאילו הודפס לפני שנים רבות. לספרי התלמוד ושכמותו יש אמנם הצדקה עקב "צורת הדף" המפורסמת, אך שאר הספרים הנדפסים חדשים לבקרים באדיקות בלתי מוסברת דווקא בגוון הצפוף ובאותיות שחורות ודחוסות?!
מה מביא מוציא לאור להשקיע כספים כה רבים ועבודה נרחבת ומדוייקת, רק לשם קדושת ההיצמדות המוחלטת לשיקולים הטכניים של המאה הקודמת...?!
והגדילו לעשות הוצאות מסויימות, שאף ספרים חדשים הם עוטפים בטלית מצהיבה ובאיצטלה של "סדר באותיות מרובעות ומאירות עיניים", כשכל מעיין מתחיל מבין כי זה אך קוד מוצר ותו איכות המבטיח כי הספר עומד על טהרת הדור השלישי ליוצאי מחלקת הקדם בדפוס האלמנה והאחים ראם...
אח, הניחוח.. הניחוח..

מספרים בהלצה כי שאל פעם בעל תשובה טרי את חברו "תגיד, מה הקטע בסידור שחלק מהאותיות גדולות ושחורות וחלק קטנות וצפופות?". השיב לו הוותיק "אה, זה רק לשם קביעת הקצב ומהירות התפילה... לא הבחנת?! הרי את "אשרי" שבתוך התפילה לוקח לציבור לומר הרבה יותר זמן מאשר את ה"אשרי" שאחרי התפילה..."

חחחח
יפה
לא צריך לוותר על האיכויות, אבל צריך להתאימן לסטנדרטים העכשווים. אפשר בהחלט להשתמש בשיטה של התלמוד הבבלי עם הגריד המאוד מעניין, אבל לאמץ אותו בשילוב עם סידור נעים יותר. כלומר, אפשר לוותר על המיקרוסקופ!

 

[בבלי]

ירון.
אתה חושב בריא בכל התחומים!

אני משתמש יום יום בסידור שבמקורו נועד לדוברי אנגלית המתקשים בקריאת "ניחוחית מסורתית", ובעקבות הביקוש הודפס גם ללא הצד האנגלי.
הסידור עדיין לא מושלם, והוא רק מודרני למחצה, אולם הוא בהלחט מהווה צעד קדימה בנדון.
פעם אחר פעם אני מוצא ידידים שלי המשתייכים לשוחרי האותיות השחורות מתפעלים מן הסידור הזה, וממלמלים משהו דוגמת "התפילה פשוט אחרת..." "כמה מילים חדשות לא הכרתי...".
אט אט אני מבחין בזרם הגובר והולך של רבים המעדיפים את הסידורים החדשים והמודרניים. אחרי שימוש קל אתה מבין כי סידור שכזה רק הופך את התפילה לקרובה ומסבירת פנים יותר. דבר החשוב גם לאלו הבקיאים בה על בוריה.
שח לי מחנך ידוע, כי כיום, כאשר כל הדפסות החולין כל כך מושקעות ומרהיבות, התלמיד רגיל כל כך לאיכויות מחוץ לבית המדרש, מן ההכרח שספרי בית המדרש עצמו יהיהו משובחים אף יותר, שאם לא כן יקשה על התלמיד מאוד להתחבר לצפיפות האותיות בספרים שלנו.

 

[בבלי]

ואגב: אחד מראשי הישיבה שלנו היה נוהג לומר כי הוא לא מסתדר עם הספרים בסדר החדש, וכלשונו "בספר ה'מקורי' אני מניח את האצבע, והיא פשוט ממשיכה מעצמה לאורך השורה..."

ברור כי לתלמיד ולומד בן תקופתינו ידמו שאריות הבלט הללו לכתמי דיו יותר מאשר לאותיות... אולם, יש אמת מסויימת בזה שהמבוגרים יותר רגילים לדפוס המטושטש והישן. כוונתי לאמת "טיפוגרפית". יש משהו פחות "חד" ו"דוקרני" באותיות הישנות. כתוצר לוואי של שחיקת העופרת הפכו האותיות לעגולות מעט, דבר שהקנה חלקות מסויימת לאות העברית המרובעת, אפילו בטיפוסי אות מרובעים יחסית.

לו היינו מאמצים את כתב "רשי" ככתב העברי המודפס, לפחות בטקסטים ארוכים, בדומה לכתב הלועזי הקטן, המצב היה טוב יותר, אולם לצערנו השימוש הרגיל שלנו הוא רק סביב הכתב העברי המרובע, והוא מטבעו יוצר תחושת "חדות" ו"שפיציות" המעט מפריעים לקריאה. בנקודה זו עדיף דפוס הבלט המכהה תחושת עוקצנות זו במעט, על פני הדפוס המדוייק של ימינו, שרק הוסיף לתחושת החדות.

נדמה לי, כי לאחרונה מנסים כמה מיוצרי הגופנים העבריים לחקות את תחושת הבלט, אך טרם מצאתי משהו שיניח את דעתי בנידון.

 

[yaronimus]

תודה רבה.
אנחנו מקיפים את עצמנו בריהוט טוב, לובשים בגדים טובים, מקיפים עצמנו במצוות ובחכמה ובאנשים ובמעשים טובים, מנסים לאכול בריא. הכל על מנת ליצור סביבה רוחנית שמעודדת אותנו להגיע למידה הטובה ולהיכן שאנו רוצים להתקדם בחיים, בקודש ובחול. איזה חכם אמר: ״הבנה נכונה, כוונה נכונה, דיבור נכון, פעולה נכונה, אורח חיים נכון, מאמץ נכון, מודעות נכונה, ריכוז נכון״.
לכן זה נראה לי אך טבעי שעיצוב גרפי יכול לשמש לאותו תפקיד. במקום לעודד אותי רק לקנות יותר דברים שאני לא צריך, אני אקיף את עצמי בעיצוב גרפי שיעזור לי ״לקנות את עולמי״ להגיע לריכוז הנכון על מנת לעלות בסולם הרוחני.

 

[2OR]

במקביל הציבור החרדי שואף להתנתק משימוש באמצאי התקשורת המתקדמים הללו, ויש דעות הלכתיות נגד ברכת המזון מלכתחילה מפלאפון (גם כשר).

אשמח לראות את הדעות ההלכתיות הללו.
תודה מראש.

 

[תור הזהב]

תחפש לבד,
ברצינות.
לא המצאתי את זה, אני גם חשבתי שזו הברקה עצומה וראיתי שלא כל הרבנים חושבים כך.

 

[naamah]

ירון, קח בחשבון שבגלל השבתות והחגים, הסידורים והמחזורים יצטרכו גם בעוד 100 שנה להיות מודפסים על נייר, גם אם כל שאר האנושות כבר תעביר כל פיסת מידע לפורמט אלקטרוני.
אני לא רואה בזה חיסרון ולהפך, לא יעלה על הדעת מבחינתי להתפלל מתוך סמארטפון (עוד לפני שעושים שאלת רב לענין, יש דברים שההיגיון הבריא פוסל אותם). התפילה צריכה להיעשות מתוך מצב של התנתקות מכל גירוי חיצוני, ואילו הסמארטפון הוא אבי אבות הגירויים החיצוניים.

 

[yaronimus]

ואגב: אחד מראשי הישיבה שלנו היה נוהג לומר כי הוא לא מסתדר עם הספרים בסדר החדש, וכלשונו "בספר ה'מקורי' אני מניח את האצבע, והיא פשוט ממשיכה מעצמה לאורך השורה..."

ברור כי לתלמיד ולומד בן תקופתינו ידמו שאריות הבלט הללו לכתמי דיו יותר מאשר לאותיות... אולם, יש אמת מסויימת בזה שהמבוגרים יותר רגילים לדפוס המטושטש והישן. כוונתי לאמת "טיפוגרפית". יש משהו פחות "חד" ו"דוקרני" באותיות הישנות. כתוצר לוואי של שחיקת העופרת הפכו האותיות לעגולות מעט, דבר שהקנה חלקות מסויימת לאות העברית המרובעת, אפילו בטיפוסי אות מרובעים יחסית.

לו היינו מאמצים את כתב "רשי" ככתב העברי המודפס, לפחות בטקסטים ארוכים, בדומה לכתב הלועזי הקטן, המצב היה טוב יותר, אולם לצערנו השימוש הרגיל שלנו הוא רק סביב הכתב העברי המרובע, והוא מטבעו יוצר תחושת "חדות" ו"שפיציות" המעט מפריעים לקריאה. בנקודה זו עדיף דפוס הבלט המכהה תחושת עוקצנות זו במעט, על פני הדפוס המדוייק של ימינו, שרק הוסיף לתחושת החדות.

נדמה לי, כי לאחרונה מנסים כמה מיוצרי הגופנים העבריים לחקות את תחושת הבלט, אך טרם מצאתי משהו שיניח את דעתי בנידון.

למדתי בלימודים משהו מאוד בסיסי - אנחנו קוראים טוב את מה שאנו מכירים. ראש הישיבה שלך כנראה קרא ספרים כאלה כל חייו והמח שלו משלים אוטומטית מילים כי הוא בקיא בצורניות של האותיות. עם זאת אני מאמין שנוכל להרגיל את הקוראים לאותיות חדשות וטובות יותר, המתכתבות עם הסטנדרטים של ימינו ולוא דווקא עם מריחות הדיו של האותיות הישנות. אם היתה לאחים ראם ברירה, היו מעדיפים שהאותיות יהיו מודפסות חד וברור כמו בימינו ולראיה אפשר לראות את הגרסאות הגדולות של האותיות כ״הצהרת כוונות עיצוב״. אני מניח שעל עיצוב צורניות ושלד האות הדיעות והיו חלוקות בין המעצבים המודרניים לבין האחים ראם. אין סיבה שניצמד רק למה שאנו מכירים, צריך להתנסות בשביל ללמוד מה טוב לנו.

 

[mig]

סידור הוא לא רק ספר טקסטים,
ולכן ההתייחסות אליו שונה.

1. הוא לא יכול להיות יצירת פאר מרהיבה מידי ועליו להישאר מתון וסולידי אחרת במקום להתרכז בתפילה יתרכזו בקנקן שלה.
2. ההדפסה הקטנה היא לא רק בגלל עלויות הדפוס, אלא פונקציה של נוחות.
סידור צמוד בתיק/ בכיס/ במגירה וכו' שלא יתפוס מידי הרבה נפח מצד אחד ומצד שני שיכיל הכל לכל זמן כולל תהילים וכו'.

 

[yaronimus]

ירון, קח בחשבון שבגלל השבתות והחגים, הסידורים והמחזורים יצטרכו גם בעוד 100 שנה להיות מודפסים על נייר, גם אם כל שאר האנושות כבר תעביר כל פיסת מידע לפורמט אלקטרוני.
אני לא רואה בזה חיסרון ולהפך, לא יעלה על הדעת מבחינתי להתפלל מתוך סמארטפון (עוד לפני שעושים שאלת רב לענין, יש דברים שההיגיון הבריא פוסל אותם). התפילה צריכה להיעשות מתוך מצב של התנתקות מכל גירוי חיצוני, ואילו הסמארטפון הוא אבי אבות הגירויים החיצוניים.

על השבת באמת לא חשבתי, אבל אני חולק עלייך בקשר לסמארטפון בימי החול.

 

[תור הזהב]

סידור הוא לא רק ספר טקסטים,
ולכן ההתייחסות אליו שונה.

1. הוא לא יכול להיות יצירת פאר מרהיבה מידי ועליו להישאר מתון וסולידי אחרת במקום להתרכז בתפילה יתרכזו בקנקן שלה.
2. ההדפסה הקטנה היא לא רק בגלל עלויות הדפוס, אלא פונקציה של נוחות.
סידור צמוד בתיק/ בכיס/ במגירה וכו' שלא יתפוס מידי הרבה נפח מצד אחד ומצד שני שיכיל הכל לכל זמן כולל תהילים וכו'.

בנוסף, כשיש מעט מלל בדף נדרשים לדפדף כל הזמן וזה שוב הסחות קטנות ומיותרות שפוגעת ברצף.