הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
האמת היא, שכשקראתי את פרטי האשכול-( אתגר דו שבועי- מחשב מסלול מחדש), הבנתי משום מה שמדובר בשינוי. בכללי. זה מה שקורה למי שמדלג על שורות. מבינה שלא יכולה לזכות, כי הסיפור לא עונה על כללי האתגר.
היה לי חבל על הסיפור, לכן פרסמתי, לא נורא
יום ראשון:
ערימות הכלים התגבהו להן, דוממות. הכביסה חיכתה מבוישת בצד, והשולחן עדיין היה מכוסה במפה החדשה שקיבלה שושי מאימא שלו.
הוא סגר את הדלת, ונאנח. הציץ בשעון היד, ואנחתו העמיקה עוד יותר.
רחלי דשדשה מולו בכותונת סתורה, אפילו לא הרימה עיניים. הן היו נעוצות עמוק במותחן האחרון שיצא, הוא כבר איבד ראש.
היא פתחה את המקרר העמוס, והוציאה תפוח.
לך תדע מאיזו דיאטה היא התלהבה עכשיו.
יום שני:
הכיור היה ריק לגמרי, הרצפה במצב סביר פלוס, והכביסה המקופלת עמדה ערימות ערימות על השולחן הסלוני החשוף.
אנחה של הקלה נפלטה ממנו.
לפחות זה.
הוא עבר במסדרון החשוך, הציץ לחדרה של בכורתו בזהירות. היא ישבה רכונה על ספר עב ממדים, עמוס בשרטוטים הנדסיים שונים.
הוא כבר למד. מבחן בגיאומטריה.
רחלי דיברה מתוך שינה. היא צעקה בבהלה משהו על גמר בהיסטוריה. יעבור לה.
שושי ישבה בחדר העבודה הקטן. ראשה נשמט על ערימת דפי A4, ממולאים בכתבי יד שונים. העט התגלגל. הוא הרים אותו, סגר את הפקק, וכיבה את האור.
לוח השנה קרץ אליו. הוא התעודד, והכין לעצמו כוס קפה.
יום שלישי:
הפעם הוא היה בבנק בבוקר, וקפץ הביתה להפסקת צהריים חפוזה. המקרר היה עמוס הודעות, תזכורות ולוחות שנה קטנים, צפופים, ממולאים במקצועות שונים. היה נראה לו שהוא יודע מהם.
הכלים הביטו עליו מגובה העיניים. בתורנות של אתמול הייתה כתובה נחמי, כמובן.
מבחן בגיאומטריה עושה משהו לכלים, יותר מדויק לומר- לרמת הניקיון שלהם.
יום רביעי:
הסלון היה מסודר למשעי, כריות הספה עמדו כחיילים במסדר, והמטבח היה מבריק. שושי קרצה לו בעינה. רותי הזמינה חברה. גם לה יש מבחנים.
הוא שמע אותה משננת מהמחברת, בקול רם ונישא. מחזור המים, סוגי נוזלים...
שאלו יהיו הצרות שלה.
יום חמישי:
הוא העיר את נחמי ורחלי. שתיהן התמתחו, והסתובבו לצד השני.
רותי כתפה את ילקוטה, והתלוננה (זה לא היה חדש) על החופשות התדירות של הבנות. מבטו שאל את שושי לפשר העניין. היא ישבה בנוחות על הספה וקראה עיתון, מתעמקת בכתבה צבעונית.
לא רצה להפריע לה, למרות שהתפלא מה היא עושה בבית, במקום בסמינר. היום החופשי היה ביום שני.
נגמרו המבחנים, הוא הבין, משך בכתפיו ויצא מהבית.
יום ראשון:
שוב הסתובבו בנותיו לכיוון השני. שושי התפללה במתינות בסלון.
הפעם הוא אפילו לא משך בכתפיו, רק סגר אחריו את הדלת.
כשחזר בשעת בין הערביים, היה הבית מצוחצח. שושי אשתו רכנה על הפאנלים., מוציאה לפועל את חלומה הגדול. הבנות קפצו לעברו, בבקשות שונות ומשונות. הוא נסוג אחורה, מביט בכמיהה על הדלת.
האסימון נפל.
סופית.
החופש הגדול התחיל.
החופש שלו נגמר.
היה לי חבל על הסיפור, לכן פרסמתי, לא נורא
יום ראשון:
ערימות הכלים התגבהו להן, דוממות. הכביסה חיכתה מבוישת בצד, והשולחן עדיין היה מכוסה במפה החדשה שקיבלה שושי מאימא שלו.
הוא סגר את הדלת, ונאנח. הציץ בשעון היד, ואנחתו העמיקה עוד יותר.
רחלי דשדשה מולו בכותונת סתורה, אפילו לא הרימה עיניים. הן היו נעוצות עמוק במותחן האחרון שיצא, הוא כבר איבד ראש.
היא פתחה את המקרר העמוס, והוציאה תפוח.
לך תדע מאיזו דיאטה היא התלהבה עכשיו.
יום שני:
הכיור היה ריק לגמרי, הרצפה במצב סביר פלוס, והכביסה המקופלת עמדה ערימות ערימות על השולחן הסלוני החשוף.
אנחה של הקלה נפלטה ממנו.
לפחות זה.
הוא עבר במסדרון החשוך, הציץ לחדרה של בכורתו בזהירות. היא ישבה רכונה על ספר עב ממדים, עמוס בשרטוטים הנדסיים שונים.
הוא כבר למד. מבחן בגיאומטריה.
רחלי דיברה מתוך שינה. היא צעקה בבהלה משהו על גמר בהיסטוריה. יעבור לה.
שושי ישבה בחדר העבודה הקטן. ראשה נשמט על ערימת דפי A4, ממולאים בכתבי יד שונים. העט התגלגל. הוא הרים אותו, סגר את הפקק, וכיבה את האור.
לוח השנה קרץ אליו. הוא התעודד, והכין לעצמו כוס קפה.
יום שלישי:
הפעם הוא היה בבנק בבוקר, וקפץ הביתה להפסקת צהריים חפוזה. המקרר היה עמוס הודעות, תזכורות ולוחות שנה קטנים, צפופים, ממולאים במקצועות שונים. היה נראה לו שהוא יודע מהם.
הכלים הביטו עליו מגובה העיניים. בתורנות של אתמול הייתה כתובה נחמי, כמובן.
מבחן בגיאומטריה עושה משהו לכלים, יותר מדויק לומר- לרמת הניקיון שלהם.
יום רביעי:
הסלון היה מסודר למשעי, כריות הספה עמדו כחיילים במסדר, והמטבח היה מבריק. שושי קרצה לו בעינה. רותי הזמינה חברה. גם לה יש מבחנים.
הוא שמע אותה משננת מהמחברת, בקול רם ונישא. מחזור המים, סוגי נוזלים...
שאלו יהיו הצרות שלה.
יום חמישי:
הוא העיר את נחמי ורחלי. שתיהן התמתחו, והסתובבו לצד השני.
רותי כתפה את ילקוטה, והתלוננה (זה לא היה חדש) על החופשות התדירות של הבנות. מבטו שאל את שושי לפשר העניין. היא ישבה בנוחות על הספה וקראה עיתון, מתעמקת בכתבה צבעונית.
לא רצה להפריע לה, למרות שהתפלא מה היא עושה בבית, במקום בסמינר. היום החופשי היה ביום שני.
נגמרו המבחנים, הוא הבין, משך בכתפיו ויצא מהבית.
יום ראשון:
שוב הסתובבו בנותיו לכיוון השני. שושי התפללה במתינות בסלון.
הפעם הוא אפילו לא משך בכתפיו, רק סגר אחריו את הדלת.
כשחזר בשעת בין הערביים, היה הבית מצוחצח. שושי אשתו רכנה על הפאנלים., מוציאה לפועל את חלומה הגדול. הבנות קפצו לעברו, בבקשות שונות ומשונות. הוא נסוג אחורה, מביט בכמיהה על הדלת.
האסימון נפל.
סופית.
החופש הגדול התחיל.
החופש שלו נגמר.
נערך לאחרונה ב:
