הטעימות שהבטחתי

  • הוסף לסימניות
  • #1
הרעיון היה מכתב תודה לגבאי המסור, וכאילו לצייר כל מיני סיטואציות באופן קצת מצחיק,
אבל העירו לי שהאופן שהצגתי את הגבאי לא יפה, כאילו ציני ומשפיל ומבזה את הגבאי.
מה דעתכם ?
(כבר הוספתי באשכול הקודם, אבל אמרו לי לעשות אשכול חדש.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
דבר ראשון מצוין שפתחת אשכול חדש, אנשים לא עוקבים...
הציורים מקסימים, וממש לא מבזים בעיני אף אחד.
די כבר עם הרגישות יתר הזאת... מותר לנו שיהיה לנו קצת הומור עצמי
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
ציורים מתוקים מאד
בעלי גבאי בבית כנסת והוא היה נהנה לראות כאלה ציורים, אבל אני לא מכירה הרבה אנשים חזקים בנפשם כמותו שיצחקו מכל הלב.
גבאים אחרים בסביבה שלי (זה משהו משפחתי אצל בעלי ואחיו...) יקחו מאד ללב את העניין שזה מה שחושבים עליהם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
משעשע... איורים יפים ומצחיקים!
לא חושבת שיש מה לקחת ללב
בגדול זה ברור שמי שמצייר עבור מכתב תודה איורים כאלו, הוא לא היה טורח עד כדי כך רק כדי לרדת על הנמען... לא? ומי כמונו מאיירים יודעים שאיור כזה זה טרחה גם טרחה ועוד יותר מזה
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
אהבתי:)
את הרעיונות, ההומור והסגנון, והכי- את ה'שמור לי...'
והתגובה תלויה לדעתי בנמען וסף הרגישות שלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מעניין, אבל אין כאן נמען, זה בכאילו מכתב תודה לגבאי פלוני. לא מישהו מסוים.
כמו המכתב הקודם, מכתב תודה לצב. למי שזוכר.
אני אישית, לא מסוגל להבין אפילו מרחוק מה שייך פה להיפגע, זה הזוי בעיני. אבל עניין אותי לשמוע עוד תגובות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
נכתב ע"י ימל;n5044321:
ציורים מתוקים מאד
בעלי גבאי בבית כנסת והוא היה נהנה לראות כאלה ציורים, אבל אני לא מכירה הרבה אנשים חזקים בנפשם כמותו שיצחקו מכל הלב.
גבאים אחרים בסביבה שלי (זה משהו משפחתי אצל בעלי ואחיו...) יקחו מאד ללב את העניין שזה מה שחושבים עליהם.

זה לא מה שחושבים עליהם, רק צוחקים קצת על סיטואציות מצחיקות של גבאים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
נכתב ע"י רון סגלוביץ;n5044653:
מעניין, אבל אין כאן נמען, זה בכאילו מכתב תודה לגבאי פלוני. לא מישהו מסוים.
כמו המכתב הקודם, מכתב תודה לצב. למי שזוכר.
אני אישית, לא מסוגל להבין אפילו מרחוק מה שייך פה להיפגע, זה הזוי בעיני. אבל עניין אותי לשמוע עוד תגובות.

גם אני ממש לא חושבת שיש ממה להעלב וזה סתם קריצות חמודות, אבל מבינה גם שיש כאלו עם רגישות (וחוש הומור..:rolleyes:.) מסוג אחר.
ואם זה כמו הצב , סתם משו כללי- ממש אין בעיה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
נכתב ע"י רון סגלוביץ;n5044653:
אני אישית, לא מסוגל להבין אפילו מרחוק מה שייך פה להיפגע, זה הזוי בעיני.

הם לא אהבו את זה כי זה מעט "מגחיך" את הדמות של הגבאי, והגחכה זה דבר זר מאוד לציבור שלנו, אלא אם כן אתה מגחיך ערבי או את אובמה או את ביבי,
וזה נושא שחוזר כל פעם מחדש.
אני הולך להגיד משהו לא מידיעה גמורה אלא קצת מסברא וקצת מידיעה, להסביר לענ"ד את הפער בגישה, וכנראה גם עוד כמה דברים על הדרך. אכתוב את זה בדרך קצרה למרות שזה נושא ארוך.
נראה לי שכל המושג של הומור עצמי, ולהיות יכול לדבר על החסרונות של עצמך, מגוחכות של עצמך, בעצם סאטירה, וכו', שהוא בכלליות גם כלי של להיות לא לגמרי משועבד ל"מי שאתה\מי שאנחנו" ויכול להסתכל על עצמך קצת מבחוץ [ובמילא גם מאפשר יכולת לקבל את האחר שחושב אחרת ממך (דומה לצוחק ממך) ושייך לקבוצה אחרת ממך], וכו', כל אלה התפתחו בעולם במיוחד ב-200 או 100 שנה האחרונות, ע"י תרבות וסאטירקנים וקומיקאים(לקומיקאים משקל גדול בזה לדעתי), וסיפרות של ביקורת עצמית, פירגון לשמוע דיעות של ביקורת על החברה, על המדינה, וכו' וכו' וכו' .


בכל אופן, ממילא מובן שלא כולם היו שותפים מלאים לתהליך שקרה בעולם לטוב ולמוטב, אלא רק מי שהיה חשוף לתרבות שהתפתחה, ולכן איורים בסגנון שיש בו משהו "מגחיך" לא מתקבלים בחברה שלא עברה את התהליך הזה (אלא אם זה על ביבי. ) .
(כמו שכנראה גם לפני 500 שנה אם היית מצייר אז איזה גוי בצורה מוגכחת אפילו חביבה שהיום זה מקובל וכולם נהנים, אז לפני 500 שנה אותו גוי היה מיד נעלב וזורק עליך את הכפפה הלבנה שלו ומזמין אותך לדו-קרב חרבות עד המוות. תוך כדי שהוא מקלל אותך בצרפתית כמובן. ויש לו בלורית גדולה קופצת.)
כמובן שיש לזה עוד סיבות, כתבתי מה שעלה בדעתי כרגע.
--
לא התכוונתי לדבר בעד או נגד שום נושא, רק להסביר לענ"ד את הפער בגישות,
בכל דבר בעולם יש מעלות וחסרונות,
למשל המניעה מחשיפה לתרבות שמרה על דברים יפים מסויימים, כגון כמובן
שמירה שלא ייצאו מהדרך, וכגון תמימות מסויימת, ואפילו בזה גופא יש קצת משהו יפה להיות לא יכול לצחוק על עצמך, גם בילדים אנחנו מוצאים קצת חוסר יכולת לצחוק על עצמם,
ויתכן אבל שגם מנעה מדברים מסויימים שאולי נחוצים להמשך ההתפתחות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י שאול יצחק;n5044813:
הם לא אהבו את זה כי זה מעט "מגחיך" את הדמות של הגבאי, והגחכה זה דבר זר מאוד לציבור שלנו, אלא אם כן אתה מגחיך ערבי או את אובמה,
וזה נושא שחוזר כל פעם מחדש.
אני הולך להגיד משהו לא מידיעה גמורה אלא קצת מסברא וקצת מידיעה, להסביר לענ"ד את הפער בגישה. אכתוב את זה בדרך קצרה למרות שזה נושא ארוך.
נראה לי שכל המושג של הומור עצמי, ולהיות יכול לדבר על החסרונות של עצמך, מגוחכות של עצמך, בעצם סאטירה, וכו', שהוא בכלליות גם כלי של להיות לא לגמרי משועבד ל"מי שאתה\מי שאנחנו" ויכול להסתכל על עצמך קצת מבחוץ [ובמילא גם יכולת לקבל את האחר שחושב אחרת ממך (דומה לצוחק ממך) ושייך לקבוצה אחרת ממך], וכו', כל אלה התפתחו בעולם במיוחד ב-200 או 100 שנה האחרונות, ע"י תרבות וסאטירקנים וקומיקאים, וסיפרות של ביקורת עצמית, ביקורת על החברה, על המדינה, וכו'. .

בכל אופן, ממילא מובן שלא כולם היו שותפים מלאים לתהליך שקרה בעולם לטוב ולמוטב, רק מי שהיה חשוף לתרבות שהתפתחה.
כמובן שיש לזה עוד סיבות, כתבתי מה שעלה בדעתי כרגע.
--
לא התכוונתי לדבר בעד או נגד שום נושא, רק להסביר לענ"ד את הפער בגישות,
בכל דבר בעולם יש מעלות וחסרונות,
למשל המניעה מחשיפה לתרבות שמרה על דברים יפים מסויימים, כגון תמימות מסויימת, אפילו בזה גופא יש משהו יפה להיות לא יכול לצחוק על עצמך, גם בילדים אנחנו מוצאים קצת חוסר יכולת לצחוק על עצמם,
ויתכן אבל שגם מנעה מדברים מסויימים שאולי נחוצים להמשך ההתפתחות.

הסבר יפהפה בעיני בין אם מדויק או לא.
מאוד מעניין אותי הנושא הזה בכלל, חשבתי שאולי עוד סיבה לאי טיפוח חוש הביקורת והבירור העצמי בכלל בזמן הגלות (מלבד הגדולים ביותר) יכולה להיות מהחשש שההתעסקות בזה תוביל לערעור על הסדרים והסמכות בכלל והתורנית בפרט מכיוון שלא היו הכלים בזמן הגלות לטפל בשאלות ובירורי אמונה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
לא להיות מסוגל לצחוק על עצמך זה בזבוז, בכל מקרה תמיד יהיה מי שיצחק עליך, למה שאתה תפסיד את כל הכיף?
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
נכתב ע"י מרים יעל;n5044894:
לא להיות מסוגל לצחוק על עצמך זה בזבוז, בכל מקרה תמיד יהיה מי שיצחק עליך, למה שאתה תפסיד את כל הכיף?

לא מצאתי אייקון של מתפוצץ מצחוק, אבל אם היה כזה, הייתי שם אותו. (..מעניין למה אין כאן אייקון כזה ?! ;))
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
שאול יצחק, לא מדויק.
דווקא ההומור היהודי בעברנו הרחוק יותר, היה ממש מפותח. הרבה יותר משל הגויים מסביב.
נכון שהיהודים צחקו על הכומר ועל המומר, אבל הם צחקו גם הרבה על עצמם. תקרא מקבצי בדיחות מהעיירה ותראה בעצמך.
דווקא בעשורים האחרונים נראה לי שקרה משהו..
נסיגה בחוש ההומור שתמיד היה אחד המאפיינים שלנו
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אולי לא שמתם לב, וזה באמת לא היה כזה פשוט, זה למעשה היה סוג של הומור עדין, ציני ועוקצני מצד שאול יצחק, לעניות דעתי...
הוא התנצל בעבר על סוג ההומור המסויים שלו, אני אנסה להסביר בעדינות..
במילותיו (האלמותיות) הוא צייר מעין קריקטורה כזו, של מכשפה תחובה בתוך בובה חמודה כזו, כשקצת מקצוות שולי המכשפה מציצים מבין החרכים.
..אמר ולא יסף. :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
נכתב ע"י ronitg;n5045367:
שאול יצחק, לא מדויק.
דווקא ההומור היהודי בעברנו הרחוק יותר, היה ממש מפותח. הרבה יותר משל הגויים מסביב.
נכון שהיהודים צחקו על הכומר ועל המומר, אבל הם צחקו גם הרבה על עצמם. תקרא מקבצי בדיחות מהעיירה ותראה בעצמך.
דווקא בעשורים האחרונים נראה לי שקרה משהו..
נסיגה בחוש ההומור שתמיד היה אחד המאפיינים שלנו

לא אמרתי שזה תמיד היה ככה, יתכן מאוד שאת צודקת, אבל חסר לי עובדות אז אני לא באמת יודע, רק מדבר ממחשבות שחשבתי,
אבל מאוד מסתבר שבדורות מוקדמים בגלות, העסק היה פחות "סגור" מבחינה מסויימת, וקצת ראיה לזה, שהיו צריכים לגזור על פיתם יינם וכו' של הגויים, כדי שלא יבואו להתחתן איתם, משמע שהיה תקופה כשהיו שכנים בגלות שהיו קרובים איתם מאוד עד כדי לשבת איתם בסעודות, וצריך לומר שזה היה באופן כ"כ שכיח שנאלצו לגזור בזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
לא צריך להגיע ליינם של הגויים לדעתי. כל המציאות שלנו היום זה לא בלכתחילה, זה הכל בדיאבד, הכל קצת מציאות של הישרדות.. מהשטריימלים ועד הכויללים. מהסבא-רבה שלי יש סיפורים שמשתמע מהם שהיו לו חברים טובים מאוד שהיו ערבים מסוריה, והוא היה יהודי חרדי. ומזקני דורנו שמעתי שזו הייתה מציאות רווחת.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה