הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
השיתוף הקודם: משפחות החטופים הנשכחות.
נסעתי לירושלים, לכותל.
לפני גשר המיתרים הרמתי מבט לחלון.
אמא שאלה, נרגשת: "לפתוח?"
המתינה להנהון.
חלון כהה ירד, נבלע בדלת.
רוח של תשרי הניעה את שערותי,
תספורת שבחרתי אני.
אבא הסב את תשומת ליבי
למסכי הענק שבחזית המגדלים.
התמונה שלנו הופיעה שם,
מחובקים, דומעים באושר.
"יש תקווה לאחריתך.... ושבו בנים"
נמתחו המילים על הלוחות לצד הכביש.
הלב שלי רעד מעוצמת הרגשות.
חירות פעמה בו, החייתה אותי.
פתחתי רדיו.
ככה, בפשטות.
הושטתי יד, סובבתי כפתור.
נשאתי מבט לאמא, מילים אין בו.
היא מבינה... ?!
לחיצת יד עדינה נתנה בי את התחושה שכן.
האזנתי לשדרן, קול מימים אחרים.
הוא דיווח, נרגש, ששלומי טוב.
ציטט במדויק מילים שחלקתי עם אחי.
הבטיח להמשיך ולעדכן בקורותי.
ימים של בדידות איומה צפים בי,
לילות של יאוש, ואמרו שבגידה,
והבנה שמלטפת פצעים פעורים:
לא הייתי שם לבד.
נסעתי לירושלים, לכותל.
לפני גשר המיתרים הרמתי מבט לחלון.
אמא שאלה, נרגשת: "לפתוח?"
המתינה להנהון.
חלון כהה ירד, נבלע בדלת.
רוח של תשרי הניעה את שערותי,
תספורת שבחרתי אני.
אבא הסב את תשומת ליבי
למסכי הענק שבחזית המגדלים.
התמונה שלנו הופיעה שם,
מחובקים, דומעים באושר.
"יש תקווה לאחריתך.... ושבו בנים"
נמתחו המילים על הלוחות לצד הכביש.
הלב שלי רעד מעוצמת הרגשות.
חירות פעמה בו, החייתה אותי.
פתחתי רדיו.
ככה, בפשטות.
הושטתי יד, סובבתי כפתור.
נשאתי מבט לאמא, מילים אין בו.
היא מבינה... ?!
לחיצת יד עדינה נתנה בי את התחושה שכן.
האזנתי לשדרן, קול מימים אחרים.
הוא דיווח, נרגש, ששלומי טוב.
ציטט במדויק מילים שחלקתי עם אחי.
הבטיח להמשיך ולעדכן בקורותי.
ימים של בדידות איומה צפים בי,
לילות של יאוש, ואמרו שבגידה,
והבנה שמלטפת פצעים פעורים:
לא הייתי שם לבד.
