מידע שימושי הייתי שם! מירון תשפ"ב

[בערימט]

גם אני הייתי שם.....
יצאתי מקרית גת ב3:15 ברכב פרטי. הגעתי לאליפלט יצאנו משם בשאטל בשעה 6:30 ופה מתחיל הסיפור:
הגענו למחנה וויסות אוי סליחה תחנת וויסות שנמצא על מחלף אליפלט שם עיכבו אותנו יותר משעה וחצי.

מקום בלי שירותים נורמלי בלי טיפת צל בלי מים בלי רק עם שוטרים ושוטרות מג"ב. אנשים התחננו לשוטרים למים ולא היה אל מי לדבר "הם צריכים את זה לעצמם" עוד הספקנו לראות טנדר שלם עם בקבוקי מים שמיועד לשוטרים
באחד הפניות לשוטרים שישחררו כבר ענתה שוטרת אחת שהם עושים את לטובתינו כי שנה שעברה נפטרו 45 אנשים - משפט ציני ניצול של מצב להשפלתינו
אחרי שכבר הגיעו הרבה אוטובוסים והנוסעים ירדו מהאוטובוסים שחררו כמה אוטובוסים "לכיוון" מירון כשהגיעו סמוך למחנה-תחנת עין הוזים שם כהר היה צל אבל בלי מים בלי מקומות ישיבה - אנשים פשוט התיישבו על האדמה, בלי קליטה.
אחרי 45 דקות חברי התקשר למשטרה שאין לו מים קישרו אותו למד"א ואכן אחרי כמה דקות הזניקו בקבוקי מים
אחרי כמה דקות שחררו למירון
הגענו למירון בשעה 11:15 המקום היה ריק עם מאות מ"ר לא מנוצלים וחסומי גישה בכניסה הראשית לציון (מחסום מספר 5....) עמדו שם שני שוטרות ממש בסמיכות למעבר
בררתי מי הקצין שאחראי על המעבר ובקשתי לדבר איתו. ניגשנו הצידה ובקשתי ממנו שיכבד וישים שם שוטרים במקום השוטרות הוא אונה לי שאין לו שוטרים..... גיחכתי כל ההר מלא בשוטרים הוא עונה לי משאין לו ברירה כי כמה דקול לפני זה עמדו שם שוטרים ופרצו לו את המחסום לכן הוא חייב שוטרות כמובן שהמשכנו להתווכח ובין הדברים עוד פעם הוזכר המשפט הציני והמנצל ששנה שעברה נהרגו 45....
מכאן והלאה נכנסו למסלול ומצאתי את עצמי אחרי כמה דקות בחוץ.

 

[אוזן שומעת]

לסיכום, פחות או יותר מה שכולם אומרים נכנס בהגדרה אחת
לתת למזרוחניק לנהל את לג בעומר זה כמו לתת לחסיד סאטמר לנהל את אירועי יום העצמאות... ודו"ק

 

[איש טוב.......]

כמה אני היססתי? כן לקנות כרטיס?, לא לקנות כרטיס?

ומן השמים כל פעם שכבר באתי לקנות כבר לא היה כרטיסים, אז לקנות כרטיס מעיר אחרת? לא החלטתי כ"כ מהר, והזמן עבר ונשארתי בלי כרטיס.

רגעי הייאוש הגיעו, כנראה ר' שמעון לא מזמין אותי השנה, אז אני יסתפק בללמוד מתוך ספר הזוהר הקדוש.
אבל בדיעבד כנראה ר' שמעון כן הזמין אותי [אולי בזכות שהתחלתי עוד בערב ל"ג בעומר ללמוד בזוה"ק].

ביום ל"ג בעומר אומר לי חבר שלי, שהוא הזמין כרטיס אצל ה"קנאים", ואולי אני יצטרף איתו, אמרתי לו שלא הזמנתי ואיך אני ייסע איתם, הוא אומר לי שהוא ידאג לי, תוך כמה דקות קיבלתי אישור לעלות וב"ה בשעה טובה יצאנו לדרך,

בדרך, מקשיבים לכל הקוים למיניהם בטלפון, ונהיה לי שחור בעיניים, כל הזמן שומעים על חסימות ואלימות המשטרה במחסומים -בדרך מהדרין, בכניסה ליישוב, בשער ט', בשער י', וכו', ואני ממש לא בנוי לזה, ואני מתפלל להקב"ה שיציל אותי מכל זה.

וב"ה, אחרי נסיעה ארוכה (4.5 שעות) ומטורללת, על כבישים משובשים, דרכים עקיפות, וכו', עדיין זהב ביחס לאלה שנתקעו בחניונים לשעות ארוכות, והליכה ברגל של כ20 דקות, הגענו למירון, ובדיוק כשהגענו היה אחרי פריצת מחסום בדרך מהדרין, ו...עברנו, עלינו ל-מיירע, של ר' שמעון, והשמחה פורצת גבולות היה ממש למעלה ממה שאפשר לתאר.
לא היה צורך במוזיקה להכניס השמחה בלב, כמובן שאח"ז כבר הביאו גם את זאת, זה העלה את הזכרונות של כמה עשרות שנים אחורנית.

חסדי ה' כי לא תמנו, והשמחה היתה אצל ר' שמעון, בקדושה ובטהרה.

ואנו תפילה שבזכות זה נזכה שר' שמעון כבר יבוא אלינו עם משיח צדקינו בב"א

 

[יאנקאלע]

לא משנה כל כך הדרך
למעיישה
הייתי בציון הק' אחרי הצהריים אחרי הפריצה הגדולה
מה אומר ומה אדבר
ממש כפי התיאור הנלבב מלפני הרבה שנים שמחת תורה בחוץ ויום כפור בפנים
חזרנו למירון של לפני הרבה שנים רק חבל שלא כולם זכו לראות את זה
ישר כח לכל מי שידו היתה במעל
זכיתם וזיכיתם את כלל ישראל ברבי שמעון המקורי
ה' יעזור עוד רבות בשנים יחד כל כלל ישראל

 

[אור אורות]

יש הרבה מה לכתוב על הדרך (בלי כרטיס כמובן), האלימות והאטימות המשטרתית, ועוד.
אבל אציין נקודה אחת שהכי תפסה אותי:
הסדר המופתי בציון!
מה שאלפי שוטרים, פרוייקטורים מחסומים ומאבטחים, לא הצליחו אחרי חודשים של הכנות ותקציב של 60 מליון ש"ח, הצליחו העסקנים הנפלאים של "אש דת" ועוד במצב של בלאגן וכאוס, תוך כדי "מלחמה" ו"פריצה".
מיד עם הפריצה הגיעו כמויות של מים קרים לחלק לציבור הצמא והמזיע,
ברזיות המים הקרים בעזרת נשים שלא היו קיימים לפני זה הותקנו תוך דקות,
הותקן מזגן נוסף בציון (שמותקן בדר"כ בל"ג בעומר והשנה לא הותקן עד הפריצה),
הגיעו משום מקום השלטים שמנתבים את הציבור כל שנה,
הוצבו מחסומים ושומרים (מאנ"ש) לפני הגדירות המסוכנות במרפסת כהנים (איפה שהיו המדרגות שנשברו) למנוע סכנה,
פונו באופן מסודר המחסומים והברזלים השבורים,
סדרנים בכל פינה לנתב את ההמונים (ברעיון שיש כל שנה בחצר, אבל גם בציון ר' אלעזר ובעוד מקומות),
החזירו את החשמל שהופל,
ועוד ועוד.
והכל בסדר מופתי ועוד בזמן לחץ וכאוס שכזה,
זה מה שהכי תפס אותי בכל הנסיעה, כה לחי!

 

[ניק 42692]

אז ככה.
אני יצאתי בשעה שלוש אחה"צ (רביעי)
חניון קצר באליקים, שכבר אז למרות שהייתו בו רק רבע שעה, היה מורגש הפטרונות והאבירות של קלגסי המשטרה, ללא מים ללא אוכל (כמו כל שנה) אבל רק רבע שעה - לא נורא.
הגענו למירון בשעה 19:00 ו.. מחסום
למה? שאלתי את השוטרים, "ההר מלא" , חבורת צייתנים מחכה חצי שעה עד ל"הוראה מלמעלה"
עברנו,
רק כדי להגיע בדרך מהדרין לעוד מחסום,
"אני צריך מנחה" אמרתי לגברתן במדים, השקיעה עכשיו, "לא עוברים עכשיו" - תשובה שרירותית,
בשניה האחרונה בשקיעה פילסתי דרך רק כדי לגלות שההר ריק!
דרך מהדרין ריקה!
רחבת תולדות אהרן 30 אחוז תפוסה!
באיאן כמובן סגור
התרגשות מתחילה לחלחל, תפילת ערבית מרגשת ברקע 45 נרות על הקדושים,
והנה.. ההדלקה המסורתית בשיאה, שרים רוקדים (עם התנדבות של הציונים לרמקול מסכן לכיוון תולדות אהרן
דבקות, שמחה, רוח
בערך חצי שעה, ו...אין מוזיקה, "האירוע הסתיים" כלשון המשטרה, כדי שלא יהיה "חב לאחריני" עליכם לפנות את ההר
איזה בורות איזה אטימות
כמה רוע
מנסים לאלתר ריקודים במעט הצלחה
ברקע מלמעלה שוטרים אייפוניסטים שולחים לחבר'ה הסרטות מעדר ה.... שלהם.
עובר למערה, נזכר באומשלאג פלאץ (אם הגזמתי - שיהיה), שוטרים צוחקים וצועקים למשבתינו
וכל זה כדאי לדמוע בדרך לציון הקדוש שחללוהו זרים
חבל שלא נתנו שעתיים כך לפחות הייתי מרגיש קצת איזה עליונות, כי לאחר 4 שעות עזבתי בדמע.
הרגע הכי שמח ומאושר היה כששמעתי בבבית שהכל פתוח וטהור.

לסיום
2 נקודות חיוביות על המשטרה (אחרי הכל הם יהודים ואני עדיין לא נטורי קרתא - בינתיים)
1. בתוך המערה היו שוטרים דתיים חובשי כיפות, קצת יותר סימפתי.
2. אחרי הכל ועם כל הכאב, הסיבה שעשו את כל הבלאגאן היא בגלל שהם יהודים, אם זה היה במדינה אחרת לא היה אכפת להם מ45 שנהרגו.

 

[שראליק]

הייתי שם בחסדי שמים עברנו [היה לנו איזה חצי אישור] תוך כ 3 שעותהיינו במירון היינו בפריצה הראשונה לחצר ואח"כ הקריסה שהכל היה פתוח מה נגיד חזרנו מאושרים
שנה שעברה יצאנו שמחים וחזרנו עצובים השנה יצאנו עצובים וחזרנו שמחים
בבחינת "בציון היה יום הכיפורים בחצר היה מלמחת יום הכיפורים
בכל אופן אני עדיין מחפש את האיש שמוכן להתחייב שבשנה הבאה הוא גם ירכוש כרטיס.....

 

[בייסי]

תמונות:

מגיעים מכל הכיוונים:



המחסומים, והנחשים ז"ל:



הביתן של השוטרים הופך לחדר חלאקה:


דמעות של שמחה - הילולת הרשב"י:

 

[*NECHAMI*]

קצת מהאווירה:
מחכים שיוציאו את המחסום ויוכלו כבר לעלות מירונה--- 3 שעות(!)
הרחפן המתעד כל רגע
ניגונים
ה"מדורה" שכבר נכבית
ההמולה והריקודים
וילד החלאקה.

 

[בן של מלך!]

כבר כתבתי באיזה אשכול שהתאדה...
מרגע מכירת הכרטיסים ידעתי שאין לי למה לקנות כרטיס ליום ל"ג בעומר עצמו, סתם חבל לשרוף את היום בנסיעות.
קניתי כרטיס לשעה 09:00 בבוקר ביום רביעי שיוצא מנתניה, אני ספציפית הגעתי מחדרה עם מונית ועם עוד 3 חברים.
לא ידענו לאן להגיע, כי - לא היו שום אוטובוסים... אבל חיכינו איפה שמסברא הבנו שצריך לחכות, עד שהגיע סדרן והתחיל לסרוק את הכרטיסים, אני כמעט מתנצל שקניתי ולא עליתי בחינם, זה היה פשוט להתפלח לאוטובוס, רק מי שהיה ממש צדיק (או שפחד) - הלך וסרק.
הנסיעה הייתה די חלקה (עם נהגת - בקריית צאנז...), עד לחניון גולני, שם הייתה הפסקה של עשר דקות - רבע שעה, עלו סדרנים לחלק צמידים סגלגלים, לקחתי 2, לך תדע מי ייתקע בלי זה במירון, בפועל שאר הנסיעה הייתה דיי פשוטה ורגילה (12 בצהרים סה"כ), חשבנו שניכנס בדרך הרגילה למירון (במחלף נחל עמוד לקחת שמאלה), ובפועל החזירו אותנו לכיוון אליפלט דרך צפת, הנהגת לא הייתה מעודכנת. גם השוטרים בגולני לא היו מעודכנים.
אחר זמן הגענו לעוד חניון מאולתר, שם נכנסנו, עשינו פרסה והמשכנו, אין שום היגיון בריא לזה, לו הייתי הנהג, הייתי בורח ולא נכנס למקום הזה.
השעה 12:30 הגענו למירון ברוך ה', יש לנו עד 15:00 להיות שם (רשמי), דבר ראשון עלינו להר - עד שהגענו לשם... אפי' בלי להציג את הכרטיס, הוא היה מקופל, יכולתי להכניס להם דף קלאסי מהמדפסת, אפי' הצלחתי להיכנס לכל המקומות שהיה צריך אישור מיוחד, אחרי הכל - זה כל הכיף...
לא אתעכב על דרכי הגישה לציון, כבני מרון, מזל שלא חטפתי איזה צבע אדום לפנים... כבר דברו על זה מן הסתם.
בשעה 15:00 החלטנו דבר ראשון לא יוצאים מהיישוב, השוטרים כבר התחילו להכיר אותנו בפנים, שמעתי שוטר שאומר לחברו: "תן להם להיכנס, אני מכיר אותם, הם מהיישוב". כן, אני גר במירון, אני האחרון שהולך לגור במירון, עם כל הכבוד, ויש כבוד, מה נאבד לי שם חוץ מהקבר???
בדרך לא דרך השגנו אפודות צהובות, הם, חבל על הזמן איך שהם עושים את העבודה בשבילנו... הלוך חזור, בלי להציג שום תעודה או הרשאת כניסה, אני אחרי הכל סדרן שח"ו לא יקרה נזק, אסור לעכב אותי...
סוף דבר בשעה 20:00 אני קולט שסגרו את כל העליות לציון עצמו, ומה נעשה עם ההדלקה היחידה שיש? מה עושים מה עושים??? לבשתי מדי סדרן, והופ, כל השערים נפתחים בפניי, הסתובבתי בין השוטרים והמאבטחים כאילו אני באמצע להציל חיי אדם, אולי בעצם כן, את החיים שלי...
בשלב כלשהו מיצינו את המקום, ירדנו לאיזה הכנסת אורחים בשרית כבדה, השוטרים לקחו לעצמם את כל הסטקים , לא נורא, גם שאר האוכל שם היה פצצה, לא חזרתי רעב.
בשעה 23:00 עליתי על אוטובוס חזור לבית, היה כיף, פצצה, אמנם לא כמו כל שנה, אבל נו שוין, אולי המים גנובים ימתקו היה כדאי.

 

[העשיל פרידמאן]

הייתי שבוע במירון כי רציתי להיות שם
אבל מראש ידעתי את הכתוב בספרי החסידות שמי שמגיע זה רק מי שרשב''י הזמין אותו.
שהיתי שם שבוע וראיתי שבלי כרטיסים 80 % הגיעו, וממי שקנה 80 % לא הגיעו.

 

[בציניות]

ועכשיו למעט מהרשמים/התובנות/המחשבות.
בתקווה שעונה על דרישות האשכול.
א. חבל שלא היינו מאוחדים כל הציבור יחד, מראש הכול היה נראה אחרת.
ב. בתחילה היה ממש דיכאון, עד הפריצה שהפיחה שמחה וחיות, מהולה בצער על כל אלו שייאלצו לחזור על עקבותיהם.
ג. יש לציין שמשהו בכל זאת זז קצת אצל המשטרה, עם כל הכעס על ההתנהלות והדורסנות והאפוטרופוסיות על הציבור, מעניין שהם די זנחו - באירוע הזה - את האלימות הידועה לשמצה.
ד. ברור לי שהיכולת בסופו של יום לשמוח ולרקוד כמימים ימימה, היא בזכות תפילות של הרבה הרבה יהודים שביקשו והתפללו שיוכלו לשמוח כראוי בשמחתו של רבי שמעון.
ה. כל האירועים הללו מזכירים שאנו עדיין בגלות, וצריך להתפלל שבקרוב כבר ניגאל גאולה שלימה ורשב"י יבוא לשמוח עמנו בגלוי בירושלים עיר הקודש.

 

[עוצמה מח פסגה]

הייתי שם, גם בשעות הפריצה.
הפורצים לא היו קיצוניים / קנאים / סיקריקים.
האנשים שפרצו היו מכל הגילאים ומכל(!) גווני הקשת!
הפריצה לא היה עקב שנאה עזה למדינה ואף לא מאהבת רבי שמעון.
פרצנו את המחסומים בגלל היחס המחפיר מצד כוחות הביטחון אלינו (הם היו חמושים ברובי M16... ע''ע ג'נין..)
ובגלל הפגיעה ברגשותינו (עשרות שוטרות - אף ב'דרך מהדרין'!)
המתפללים פרצו את המחסומים רק בגלל (לא יודע 100% אבל, משער.) תסכול והבנה גוברת שהאינטרס היחיד של כוחות הביטחון הוא לעצור את התפילות והחגיגות במקום.
(וזה עוד לפני כל הבאלגן של השאטלים...)

מהולה בצער על כל אלו שייאלצו לחזור על עקבותיהם.

לפי סקר שנערך, כמאה וחמישים אלף מתפללים לא הזמינו אפי' כרטיסים, עקב הבלגן.

 

[rew3020]

אנצל את הזכות שלי לכתוב הודעה... למרות שלא זכיתי להיות השנה במירון.

אולי כדאי שמי שכן שהה במירון יתייחס לארוע הזיכרון במוצאי היום - עובדתית לא רעיונית/השקפתית.
אין עניין כאן לתת דעה אישית לגבי המפריעים, אשכול זה גם לא מיועד לפולמוס על הסגנון הראוי לארוע שכזה.

אבל אני מקווה שרוב הציבור יסכים איתי שסגנון הארוע היה די 'חדשני' בנופה של היהדות החרדית בשביל לציין יום זיכרון לפטירתו של אי מי. אז למרות שהארוע אכן היה 'חרדי' אבל מן הסתם אם חרדים ממש היו מארגנים אותו הוא היה משהו אחר לגמרי לגמרי.

משכך ראוי להתייחס למספר המשפחות שראו לנכון להשתתף בארוע. אם אכן יווכח שחלק משמעותי מציבור המשפחות השכולות הדירו עצמם מן המקום, הרי יהיה בזה -לדעתי- הוכחה לסממן נוסף של כפיה שלטונית לגבי אופי הארועים בציון הרשב"י.

 

[אור אורות]

מסכן מי שפרץ רק בגלל שפגעו בו והשפילו אותו,
אני הייתי שם וראיתי אנשים עם אהבה עזה לר' שמעון שלא יכלו לראות את ציונו מושפל כל כך, את השועלים הלכו בו, את ההפרעה לשמחתו, ומשכך פרצו, כשאליהם מצטרפים האלפים.
אוי לו למי שמבין שכאשר לא חלקו מים בחניונים זה סיבה מספקת לזעם הציבור לפרוץ עד כדי פריצת כל המחסומים מול אלפי שוטרים, אך הוא לא מסוגל להבין ששנאת הרע העזה יחד עם האהבה לרבי שמעון גרמה את זה.
עדיין מהדהדים באזני הקולות מרגעי הפריצה "ר' שמעון גיווינט, ר' שמעון גיווינט"

 

[בני נייש]

שלום אני הייתי במירון מיום שני בצהרים וחילקנו שתיה מתוקה בערך 50.000בקבוקי שתיה בלילה שמענו מכל מיני אנשים שאין מה להכניס לפה בחניונים אז נרתמנו והתחלנו במסע גיוס כספים לשתייה מתוקה ועגות בוקר אבל אחרי שכבר היה תורמים אז ישבנו אם פרויקטור צבקי טסלר על אישור לחלק בחניונים והוא אמר שיתקשר שיגיע האישור
אבל מה לעשות שעוד לא קיבלנו את האישור

 

[איש שמח]

הייתי בתחילת ההילולא מ6 בערב יום רביעי עד 1 בלילה.
סיפורים יש אינספור אך בחרתי לשתף את הפיקנטיים.

לא אלאה אתכם בסיפורי הניסים שליוו אותנו מרגע יציאתנו עד ההגעה למירון...
בחסדי שמיים הרגשנו את הסיעתא דשמיא בכל רגע ורגע יצאנו בשעה הכי פקוקה ביום רביעי בצהריים והגענו תוך 3.5 שעות ישר לכניסה למירון...

ההר ריק מאנשים!!
מקבלים את פנינו עשרות ערבים (נראים מחבלים שהידים) עם אפודים צהובים , 3 מחסומים עם יס"מ בכל מחסום אתה צריך לחכות שעה עד שעולה לשוטר הכריזה ומחליט לפתוח את המחסום...
לי אישית היו ניסים עברתי מחסומים עם עשרות מג"ב (אמרתי את הפסוק: " ואת האנשים...")
עד שהגעתי לשטח "מעבר חירום" ממנו יכלתי לראות את ההדלקה ולהתפלל בריכוז (שאגב כל ההר היה מעבר חירום אחד גדול , כל מקום שרצית ללכת -אסור, זה מעבר חירום)
ההדלקה של באיאן הייתה מרגשת מאד!! אך המשטרה כל הזמן שיחקה עם הרמקולים עד שעצרו אותה באמצע והודיעו שהיא הסתיימה,

ההרגשה היתה נוראית איפה שאתה הולך אתה מפחד ששוטר יחטוף כריזה עליך ויתחיל איתך...
תוך כדי שאני מתפללת בצד לתומי , לידי פתאום מפקד צועק "אני יהרוג את החרדים האלה!! ..." (ועוד משפטים מסוג זה )והחל לתת מכות נוראיות לכל מי שרק היה בסביבתו, יחד עם עד שצעקו "הצולה, ..."

הציון עצמו היה סגור , ראיתי מלמעלה את פתח הציון מלא בשוטרים וחיילות ואין מתפלל אחד לרפואה!!
עד שבשעה 11 בלילה הצליחו לפרוץ למערה השוטרים לא השתלטו , מיד רצו חיילות לעזור ויאמר לשבחם של בני התורה - מיד הרחבה התרוקנה!!! מי כעמך ישראל!!

בכניסה למערה מכיוון דרך מהדרין היה מחסום מיד אחרי המדרגות , היה דוחס נוראי , צרחות , וכולם בטוחים שעוד שניה יהיה אסון מירון 2 ח"ו, ולשוטרים לא איכפת!! העיקר שהמערה סגורה ואין כניסה!!! עד שהצליחו לפרוץ את המחסום נכנסו מאות אנשים לציון עד לשליטה הבאה של המשטרה וכך כגלגל חוזר מחסום עד שהצליחו לפרוץ עד לשליטה חוזרת של השוטרות. (ברור, איזה חרדי יגע בשוטרת?)

אחרי שהצלחתי להכנס למחסום של הכניסה למערה היה מאבטח שספר את הנשים ובכל אחת היה חייב לגעת. כששמתי לב לכך , כשהגיע תורי העדפתי לעוף הצידה מאשר לזכות בנגיעתו ...
חבל שלא מביאים סדרניות לנשים וסדרנים לגברים, זה כאב לי מאאאד...

אח שלי סיפר שכשנכנס למערה הם הרגישו כבשים, אי אפשר לעצור אז כדי להגיע למצבה של ר' שמעון הם הפילו עצמם על המחסומים של הנחש וכולם נפלו אחד על השני ואז השוטרים רצים לעזרתם וכך זכו לתת נשיקה לציון...

חשוב לי לציין שמעולם לא הייתי בעד הפגנות ולא נגד המשטרה אך כשראיתי מול עיני את השנאה המבעבעת ואת המכות רצח ללא רחם (פשוטו כמשמעו) הבנתי מאד את אלו שתמיד היו נגד...
עברתי שיעור כואב בכדי להבין עד כמה השוטרים לא מעניין אותם באמת הטובה שלנו, ושכל

לעניות דעתי אם היו סדרנים חרדיים הכל היה בא על מקומו בשלום ולא היה כאוס כזה ....

 

[איש שמח]

שמעתי אנשים צועקים על השוטרים: שעל כזה דבר ר' שמעון לא ישתוק... וכו'
היתה אוירה של תשעה באב לא היתה מוזיקה בכל ההר
כששאלנו את המפקד מדוע אין מוזיקה , הוא טען שזה עוצר את האנשים שבמערה מלהמשיך ללכת...
אמרנו לו שזו תשובה מגוחכת כי עובדה שבחוץ כולם מתפללים ובפנים רוקדים...

 

[bd!!!]

בחניונים: "אין ברירה ההר מלא, תחכו..."

במירון:

 

[גמליאל בן פדוצור]

יצאתי מחניון אליפלט בשעה 12:00 ונסיעה של 3 דקות עד לחניון הראשון לקח שעה וחצי והגענו לחניון ראיתי אלפי אנשים מתוסכלים ועייפים ושאלתי בנאדם אחד כמה זמן אתה פה והוא אומר לי שעתיים ושאלתי עוד אחד כמה זמן הוא פה (בחניון) ועונה לי שעתיים וחצי פחדתי לשאול עוד אחד כדאי לא להתייאש !! אני חיכתי שמה חצי שעה בערך ואז פתאום נכנס לחניון רכב לבן וכולם צועקים ומוחים כפים לא היבנתי מי זה ניגשתי יותר קרוב ואני רואה שזה ח"כ בן גביר (שאהוב עקשן) הוא הגיע דיבר אם המפקד ואחרי 3 דקות המפקד הוראה לשחרר את האוטובסים מהחניון (לא יודע מה הסמכות שלו אבל זה מה שהיה) והתחילו לצאת אוטובסים אחד אחרי השני ואוטובוס שלי התחיל לצאת אבל בשניה שבן גביר עזב את החניון מיד המפקד עצר את האוטובסים האוחרונים שנאשרו בחניון ורק אחרי חצי שעה שחחר אותנו עד לחניון הבאה בקיצור מחניון לחניון ס"ה נסיעה של כ עשרים דקות ערך לנו שלש וחצי שעות