התייעצות הייתם מעבירים כיתה?

[מלפפון]

לקשור ידיים לילד זו השפלה!

תלוי באיזו צורה זה נעשה.
קשה מאד לקשור ידים למישהו שמתנגד.

 

[element]

תגיד לי מתי אפשר לפתוח".

אם אכן הוא יכל בעצמו לפתוח זו לא אלימות.
כאן זה לא היה המקרה

 

[אסתי H]

איזה יופי. בציבור שלנו אין מכות. מקסים. רק משהים הביתה. אתן יודעות מה זה להשהות?
אם זה ילד מבית אלים-הוא יחטוף במילא מכות, אם זה ילד שההורים לא בבית-הוא יסתובב ברחובות, לשלוח הביתה / להשהות זה לוותר על הילד.
בדיוק היה לי שיח עם קבוצת בנות בנות 12-16 נושרות, שכמעט לכולן היתה דעה ש"ויתרו עלי" שלחו הביתה על כל דבר, לא התמודדו, אז שלום. אחת מהן מומחית בבדיקת גבולות נמצאת בתיכון חילוני, בודקת את הגבולות 100%... וכשאני מתכוונת 100% אני מתכוונת לסמים כן? ולא שולחים אותה הביתה.

 

[מלפפון]

וכשאני מתכוונת 100% אני מתכוונת לסמים כן? ולא שולחים אותה הביתה.

אז איך מטפלים בה?

לא עדיף לקשור לה את הידיים כשהיא בכיתה ג', ולהראות לה שאכפת לנו ממנה,
מאשר לתת לה להתמודד לבד?
אני נגד השפלה! הכי נגד בעולם.
תלוי איך זה נעשה.
מבחינתי חוסר אכפתיות כלפי תלמידה עם סמים- זו ההשפלה בעצמה.

 

[אסתי H]

אז איך מטפלים בה?

לא עדיף לקשור לה את הידיים כשהיא בכיתה ג', ולהראות לה שאכפת לנו ממנה,
מאשר לתת לה להתמודד לבד?
אני נגד השפלה! הכי נגד בעולם.
תלוי איך זה נעשה.
מבחינתי חוסר אכפתיות כלפי תלמידה עם סמים- זו ההשפלה בעצמה.

לא אמרתי שלא מענישים. אבל לשלוח הביתה בעיני זה פתרון הכי גרוע, כי הוא מסמל ויתור על הילד

 

[m a r g a l i t]

החוק היום מפלצתי, לרעת המורים.
אסור להם לעשות כלום לילדים. רוב סוגי הענישה אסורים. גם השעיית תלמיד, הפכה לפרוצדורה מסובכת. אפילו להוציא תלמיד מהכיתה, אסור.

בבתי הספר הכלליים כבר אוכלים קש מההנחיות האלו (שמעתי אישית מנשות חינוך שעובדות שם).

ילד יכול להרוג במכות את חבריו, וכל מה שהצוות עושה לו זה 'פוצי מוצי', כדי שלא תיפגע נפשו הרגישה, חלילה וחס.
הילד האלים ממשיך להכות ולהשתולל, לפגוע בכיתה שלמה, להרוס שיעורים שוב ושוב - וידי המורים כבולות.
ההורים כמובן מגבים את המותק שלהם.

התוצאה - ילדים מופקרים, חסרי גבולות, שבטוחים שכל העולם מגיע להם.

איזה שטויות!
אני מורה בביה"ס ממ"ד, להוציא ילד מהכיתה אסור רק אם אין עליו השגחה וזה הכי מוצדק בעולם!
מותר להוציא ילד מהכיתה ושיהיה במזכירות.
להשעות על מכות מותר!
(אבל אני לא רואה שיוצא מההשעיה הזאת משהו טוב חוץ משקט למורה...)

 

[BIZZARC- עשירה]

לפי מה שאת אומרת, טוב לילד בכיתה עם החברים, טוב לו בשיעורים, הוא נהנה, שמח ולומד.
לא מפוחד, ומרגיש מאוד משוחרר איתך.
אם תעבירי אותו את לא יודעת מה יהיה הרכב הכיתה שלו, ואיך הוא יתאקלם שם, ואם לא יהיו ילדים בריונים מילולית או פיזית, ואיך המורים יתנהגו שם.
את גם לא יודעת מה היה הסיפור בדיוק, ואני לא הייתי מקבלת את הסיפור רק לפי מה שהבן אמר לך.
כן הייתי מתקשרת למורה ואומרת לו ששמעת כך וכך מהבן שלך ורוצה לברר בדיוק מה היה כי לא מקובל עלייך התנהגות כזו כלפי ילדים, אבל תבואי ממקום שמבין שיש לך רק חלק מהתמונה, לא ממקום שופט שרק נותנת לנאשם הזדמנות להתנצל...
וכן הייתי ממשיכה לשמור עם הילד על קשר פתוח ולא נותנת לו תחושה שאת 'מחפשת' את המורה הזה ורוצה לשמוע שהוא היה אלים כלפי הילדים.

 

[Ruti Kepler]

איזה שטויות!
אני מורה בביה"ס ממ"ד, להוציא ילד מהכיתה אסור רק אם אין עליו השגחה וזה הכי מוצדק בעולם!
מותר להוציא ילד מהכיתה ושיהיה במזכירות.
להשעות על מכות מותר!
(אבל אני לא רואה שיוצא מההשעיה הזאת משהו טוב חוץ משקט למורה...)

לא, זה לא שטויות. אלו חוזרי מנכ"ל.
https://apps.education.gov.il/Mankal/Horaa.aspx?siduri=132#_Toc256000117

איך תדעי ש'הילד במזכירות'? את במבנה אחר, המזכירות חצי קילומטר ממך, את מול 30 תלמידים שרק מחכים להשתולל. אם תוציאי אותו, הוא עלול לברוח. תלכי איתו ברגל למזכירות, כשיתר ה-29 נשארים לבד? ואם המזכירה לא רוצה או לא יכולה להשגיח על הילד הבעייתי?
את חייבת גם לתת לו 'משימה חינוכית' בזמן הזה, ואסור לך להוציא אותו מיותר משני שיעורים באותו מקצוע.

ולגבי השעיה - זה תהליך מורכב, שמחייב התערבות של ההנהלה, שימוע, הודעה מראש ותיעוד.

וגם אז, לתלמיד יש 'קו פתוח' לתלונות.

 

[רוחי ברג]

לפי מה שאת אומרת, טוב לילד בכיתה עם החברים, טוב לו בשיעורים, הוא נהנה, שמח ולומד.
לא מפוחד, ומרגיש מאוד משוחרר איתך.
אם תעבירי אותו את לא יודעת מה יהיה הרכב הכיתה שלו, ואיך הוא יתאקלם שם, ואם לא יהיו ילדים בריונים מילולית או פיזית, ואיך המורים יתנהגו שם.
את גם לא יודעת מה היה הסיפור בדיוק, ואני לא הייתי מקבלת את הסיפור רק לפי מה שהבן אמר לך.
כן הייתי מתקשרת למורה ואומרת לו ששמעת כך וכך מהבן שלך ורוצה לברר בדיוק מה היה כי לא מקובל עלייך התנהגות כזו כלפי ילדים, אבל תבואי ממקום שמבין שיש לך רק חלק מהתמונה, לא ממקום שופט שרק נותנת לנאשם הזדמנות להתנצל...
וכן הייתי ממשיכה לשמור עם הילד על קשר פתוח ולא נותנת לו תחושה שאת 'מחפשת' את המורה הזה ורוצה לשמוע שהוא היה אלים כלפי הילדים.

כשמורה מוציא ילד מהכיתה הוא בעצם אומר, ניכשלתי, ובמקום להתמודד עם ילד בעייתי שצריך התמודדות החלטתי להוציא אותו מהכיתה ולנסות את מזלי עם השאר.
עוד ילד יקשה עלי? אוציא אותו גם.
מכירים את המשפט, "כל מי ש... תצא מהכיתה! לא אכפת לי להישאר אפילו עם תלמידה אחת בכיתה?"
...

 

[BIZZARC- עשירה]

@רוחי ברג לא הבנתי למה ציטטת אותי...

 

[מצטרפת]

סליחה, אבל נשמע לי קצת הזוי לעבור כתה בשביל כזה דבר.
לעבור כתה זה לא כזה דבר פשוט!!
אולי בשבילך אפשר בקלות לעבור כתה -לילד זה לא כ"כ...
הילד צריך להתחיל למצוא חברים והכל
ומה, אם שנה הבאה יהיה לו גם מורה שאת לא הכי מרוצה
תעבירי אותו בחזרה לכתה הזו???
סליחה שאני כ"כ חריפה...
אני זוכרת גם אצלי בכתה שהיו מורות שעשו עונשים בלתי חינוכיים בעליל
ואפילו מורה שפגעה בבת בנקודה רגישה כ"כ שכולנו הזדעזענו
מה לעשות מורות הן גם בנ"א ולפעמים יש גם כאלו ששיטות החינוך שלהם נראות לנו (ואולי גם בצדק) לא הכי חינוכיות.. וגם את זה למדנו בחיים..
זה נשמע לי מוגזם ממש על כזה דבר להעביר כתה גם אם המורה היה שם יותר,
בוודאי כשזה כזו כמות של שעות

ובמיוחד כמו שאמר כאן מישהו
הילד בעצם לומד את הדבר שהכי יחליש אותו בחיים
שאם יש משהו הכי קטן שלא מוצא חן מחפשים איך לברוח מהבעיה..
ואם כך, כמה כוללים הוא יצטרך לעבור..
ואם לאשתו יהיה משהו קטן שלא הכי אוהב
אז יחליף???
סליחה על הבוטות אבל זה פשוט נשמע לי כ"כ רחוק לחשוב להעביר כתה בשביל משהו שבמורה לא הכי מתאים..
הילד בסה"כ מרוצה, לא מתלונן קבוע שסובל שגם אם זה היה קורה אז היה מה לשקול ולא בטוח שנכון להעביר
אבל כשהילד מרוצה??
יש בטח הרבה מורים שלו שאת אפילו לא יודעת כמה לא היית מרוצה או מהשיטת חינוך שלהם כל אחד מחנך בדרך שונה וזה חלק מהחינוך שהילד מקבל ומכיר וכך לומד להכיר שיש בעולם כל מני אנשים עם כל מני דעות, מחשבות, ערכים, צרכים וצורת חשיבה.
לדעתי גם להציע לילד כזה פתרון זה כבר נזק -בהבנה שאם יש בעיה מיד מחפשים מילוט.. הוא לומד שהוא חלש, ולא יכול להתמודד...
וחשוב אם תהיה לך דרך אולי בבעיות אחרות לתקן את זה.
ולהביא אותו להבנה שעם בעיות מתמודדים!

 

[m a r g a l i t]

לא, זה לא שטויות. אלו חוזרי מנכ"ל.
https://apps.education.gov.il/Mankal/Horaa.aspx?siduri=132#_Toc256000117

בחוזר מנכ"ל לא כתוב שאסור להשעות או אסור להוציא מהכיתה.
מותר עם כללים מסויימים והם צודקים!!

איך תדעי ש'הילד במזכירות'? את במבנה אחר, המזכירות חצי קילומטר ממך, את מול 30 תלמידים שרק מחכים להשתולל. אם תוציאי אותו, הוא עלול לברוח. תלכי איתו ברגל למזכירות, כשיתר ה-29 נשארים לבד? ואם המזכירה לא רוצה או לא יכולה להשגיח על הילד הבעייתי?
את חייבת גם לתת לו 'משימה חינוכית' בזמן הזה, ואסור לך להוציא אותו מיותר משני שיעורים באותו מקצוע.

את היית רוצה שיוציאו את הבן שלך בלי השגחה??
אם אין לאיפה להוציא, אל תוציאי!!!
אם מורה צריכה לתת לילד משימה חינוכית לזמן הזה אז היא לא תוציא אותו רק בשביל שיהיה לה שקט.

ולגבי השעיה - זה תהליך מורכב, שמחייב התערבות של ההנהלה, שימוע, הודעה מראש ותיעוד.

וגם אז, לתלמיד יש 'קו פתוח' לתלונות.

אני בעד התהליך!

היום אני מורה,
בתור ילדה הייתי הילדה שנענשת הכי הרבה, שמוציאים אותה מהכיתה הכי הרבה, שמשעים אותה הכי הרבה וכו'.
אני יודעת מה ההרגשה של כל זה, אני עד היום זוכרת את הכאב ואת הדמעות (ועד היום כשאני נזכרת בזה אני עם דמעות בעיניים)
המורות לא היו מנסות אפילו להתמודד, תחילת שיעור היו מוציאות אותי מהכיתה,
מילה ראשונה שדיברתי מיד היו מוציאים אותי, או לכיתה מעל או לכיתה מתחת או אפילו סתם להסתובב בחצר, הייתי משועממת בחוץ, הייתי הולכת למקום שלא רואים אותי והייתי בוכה שם, כ"כ הרבה פעמים זה היה קורה לי, כשהייתי בכיתה ז', המורה שלי לאנגלית הוציאה אותי כמעט כל השנה, כל שיעור אנגלית, את יודעת איזו השפלה זה???
היא אפילו לא ניסתה להתמודד, היא גרמה לי לשנוא את השפה הזאת, היא גרמה לי לשנוא את הביה"ס, לשנוא את עצמי, חשבתי שאני מוזרה, שיש בי משהו לא בסדר, היא גרמה לי לבכות בלי סוף.
הן לא ניסו להבין למה הילדה מפריעה? למה כשהיא לא מפריעה היא מתעסקת? למה היא לא מסוגלת לשבת שיעור שלם?
הן גרמו לי לבכות הרבה!!, הן גרמו לחברות שלי לצחוק עליי הרבה.
אני הייתי מבינה את הכל בדקות הראשונות ואז הייתי משתעממת עד סוף השיעור.
מאוחר יותר כשלמדתי הוראה גיליתי גם כשיש לי הפרעות קשב.
אני מאוד כועסת על המורות שלי על הרבה דברים אבל היום אני יכולה להודות להן,
בזכותן אני מורה טובה יותר!
אני הבטחתי לעצמי (כשהייתי בכיתה ז') שכשאני אגדל אני אהיה מורה ואני אהיה מורה אחרת,
מורה מבינה, מורה שלא מענישה על כל שטות, מורה ששומרת על הכבוד של התלמידים,
מורה שלא מנסה להתפטר מהתלמידים בשביל שקט בכיתה.
אני ב"ה מיישמת את זה, אני אוהבת את התמידים שלי, אני מכבד אותם, אני דואגת שיהיה להם טוב בביה"ס, שהם ירצו לבוא לביה"ס.
כי אני הייתי במקום של "הילדה הרעה" אני יודעת כמה כאב יש שם.
אז לפחות אם המורות לא אוהבות את התלמידים שלהם מכל הלב, יש משהו שעוזר קצת לשמור על הכבוד של התלמיד ואני מאוד בעד, הלוואי שהמורות שלי היו מיישמות את זה, אולי היית לי ילדות קצת שונה, עם פחות כאב.

 

[קליין]

כאמא לילד שסבל מבריונות בכיתה, אני שמחה לשמוע שיש מוסדות בהם המלמדים מנסים להתמודד עם הבעיה. לא מגלגלים עיניים, ונותנים לקרבן התורן או הקבוע לסבול, כי זה הכי קל ונוח.

 

[עצי מן]

כמורה לילדים 11 שנים:
הדור היום חלש לצערינו הרב, ומכל שפן קטן עושים פיל גדול!
אני רואה בשטח שאותם תלמידים שמקבלים את המסר בבית שהמורה מעל התלמיד והוא הדמות הסמכותית, הרבה יותר מצליחים בלימודים וההישגים שלהם הרבה יותר טובים בהתנהגות נאותה וראויה כך שאפשר לעצב אותם להמשך החיים בעז"ה, והם בגדר כלי המקבל שיכול לקבל כל דבר ברוח טובה ונעימה והם הם התלמידים המצליחנים בכתה.
לעומת זאת תלמידים אשר לפעמים מקבלים את השדר ההפוך זה מונע מהם להתקדם בכל תחום שהוא גם בלימודים כי חסר לילד בהערכת הדמות המחנכת ואין בו אמון שלם אל הרב. והרבה חוסר נעימות ועגמת נפש היו ההורים יכולים למנוע אם היו נותנים את השרביט למחנך בשמחה ובלב שלם כך שלא כל עכבר היה מוליד הר והאווירה הטובה השוררת בין ההורים והמחנך היו מצליחים לחסל כל תאונה אפשרית לבל תבוא.
לא טעיתי אפי' לא לרגע ואכן פעולתו של הרב הייתה אינה ראויה כלל וכלל ובהחלט יהיה חשוב לדעתי לפנות אל גורמי ההנהלה ולדבר אתם אל הנושא (שוב: ברוח טובה). אך הנושא אסור בשום פנים ואופן להיות תחת שיפוטו של הילד, על כל ילד לדעת שאנו שולחים אותו אל המורה השליח האישי שלנו ואנו נותנים בו אמון הכי מלא שיש, אנו לבין הילד ניתן לרב המחנך את כל האמון שבעולם לטובתו של הילד, בד בבד עם זה בינינו לבין עצמינו כן ראוי לפנות אל ההנהלה בשקט ולדבר על הנושא מבלי שיידע על כך הילד.
המסקנה היוצאת לגבי השאלה שנשאלה: המסר החיובי שישמע התלמיד מן ההורים על הדמות המוערכת של המורה חשובה פי אלף מכל חשש של אקט חינוכי כל שהוא לתועלת הילד, איני מדבר כלל על תועלת המורה, אך ורק בעבור טובתו של הילד. ובפרט שהוא מצליח בלימודים לכאורה אין כל סיבה להעבירו כתה ויהיה זה אקט שלילי מול התלמיד להעבירו כתה ובכך להוריד אצלו את תוקף וחשיבות הסמכויות המחנכות אותו.
אם אף על פי כן ברצונכם להעבירו כתה יהיה טוב אם תעשו את זה באמתלה וסיבה אחרת כך שלא פגעתם אצל הילד מן התמימות הטהורה שיש לתשב"ר צאן קדשים.
ולסיום אברך אתכם שיהיו לכם נחת מכל צאצאיכם ובכל אשר תפנו יצליחו. ובוודאי תעשו את הדבר הכי נכון והכי חינוכי בס"ד.

 

[רוחי ברג]

@רוחי ברג לא הבנתי למה ציטטת אותי...

סורי, טעות, אמור היה להיות התגובה שמעלייך. לא נורא.

 

[רוחי ברג]

כאמא לילד שסבל מבריונות בכיתה, אני שמחה לשמוע שיש מוסדות בהם המלמדים מנסים להתמודד עם הבעיה. לא מגלגלים עיניים, ונותנים לקרבן התורן או הקבוע לסבול, כי זה הכי קל ונוח.

סליחה? זה התמודדות? זה להילחם בביריונות עם בריונות

 

[רוחי ברג]

כמורה לילדים 11 שנים:
הדור היום חלש לצערינו הרב, ומכל שפן קטן עושים פיל גדול!
אני רואה בשטח שאותם תלמידים שמקבלים את המסר בבית שהמורה מעל התלמיד והוא הדמות הסמכותית, הרבה יותר מצליחים בלימודים וההישגים שלהם הרבה יותר טובים בהתנהגות נאותה וראויה כך שאפשר לעצב אותם להמשך החיים בעז"ה, והם בגדר כלי המקבל שיכול לקבל כל דבר ברוח טובה ונעימה והם הם התלמידים המצליחנים בכתה.
לעומת זאת תלמידים אשר לפעמים מקבלים את השדר ההפוך זה מונע מהם להתקדם בכל תחום שהוא גם בלימודים כי חסר לילד בהערכת הדמות המחנכת ואין בו אמון שלם אל הרב. והרבה חוסר נעימות ועגמת נפש היו ההורים יכולים למנוע אם היו נותנים את השרביט למחנך בשמחה ובלב שלם כך שלא כל עכבר היה מוליד הר והאווירה הטובה השוררת בין ההורים והמחנך היו מצליחים לחסל כל תאונה אפשרית לבל תבוא.
לא טעיתי אפי' לא לרגע ואכן פעולתו של הרב הייתה אינה ראויה כלל וכלל ובהחלט יהיה חשוב לדעתי לפנות אל גורמי ההנהלה ולדבר אתם אל הנושא (שוב: ברוח טובה). אך הנושא אסור בשום פנים ואופן להיות תחת שיפוטו של הילד, על כל ילד לדעת שאנו שולחים אותו אל המורה השליח האישי שלנו ואנו נותנים בו אמון הכי מלא שיש, אנו לבין הילד ניתן לרב המחנך את כל האמון שבעולם לטובתו של הילד, בד בבד עם זה בינינו לבין עצמינו כן ראוי לפנות אל ההנהלה בשקט ולדבר על הנושא מבלי שיידע על כך הילד.
המסקנה היוצאת לגבי השאלה שנשאלה: המסר החיובי שישמע התלמיד מן ההורים על הדמות המוערכת של המורה חשובה פי אלף מכל חשש של אקט חינוכי כל שהוא לתועלת הילד, איני מדבר כלל על תועלת המורה, אך ורק בעבור טובתו של הילד. ובפרט שהוא מצליח בלימודים לכאורה אין כל סיבה להעבירו כתה ויהיה זה אקט שלילי מול התלמיד להעבירו כתה ובכך להוריד אצלו את תוקף וחשיבות הסמכויות המחנכות אותו.
אם אף על פי כן ברצונכם להעבירו כתה יהיה טוב אם תעשו את זה באמתלה וסיבה אחרת כך שלא פגעתם אצל הילד מן התמימות הטהורה שיש לתשב"ר צאן קדשים.
ולסיום אברך אתכם שיהיו לכם נחת מכל צאצאיכם ובכל אשר תפנו יצליחו. ובוודאי תעשו את הדבר הכי נכון והכי חינוכי בס"ד.

מאה אחוז.
אבל באותה מידה צריך שילד לא יפחד להגיד להוריו דבר.
ולפעמים, בשיטה הזו, ילדים מעלימים דברים מההורים שלהם, כי "לא מספיק קיבלתי עונש מהרבה, אני אקבל גם מאבא?" או, "בין כה וכה אמא תגיד שאני טועה, אז למה להגיד לה"
ואין מתכון גדול יותר לבעיות מזה.

 

[m a r g a l i t]

מאה אחוז.
אבל באותה מידה צריך שילד לא יפחד להגיד להוריו דבר.
ולפעמים, בשיטה הזו, ילדים מעלימים דברים מההורים שלהם, כי "לא מספיק קיבלתי עונש מהרבה, אני אקבל גם מאבא?" או, "בין כה וכה אמא תגיד שאני טועה, אז למה להגיד לה"
ואין מתכון גדול יותר לבעיות מזה.

זה כ"כ נכון!!
אמא שלי היא הבנ"א הכי מקבל והכי מכיל שיש.
אבל עדיין היו פעמים שלא הייתי משתפת אותה בדברים שקרו לי כי ידעתי שהיא גם ככה תצדיק את המורה (מה שלא ידעתי ולדעתי זה קצת חבל שלא ידעתי מזה, זה שאמא שלי היית מתקשרת למורה בלי שאני אדע ונותנת לה קצת על הראש מתי שהיא לא הייתה בסדר).
בדברים הקטנים הייתי משתפת אבל את זה שמורה הוציאה אותה שנה שלימה מהשיעורים שלה היא לא ידעה עד שגדלתי, כי גם לא רציתי לאכזב אותה וגם חשבתי שהיא לא תעזור לי בזה.

אז צריך לשמור על המקום של המורה אבל גם למורה מותר ךפעמים לטעות ומותר לילדים לדעת גם את זה.

 

[ששונית]

יותר מידי הרבה תגובות באשכול הזה מצקצקות על הדור הרכרוכי של היום ועל עטיפות המשי שעוטפות אותו על ידי הורים מגזימי הכלה ונטולי הבנה בחינוך.
אז בואו ואגלה לכם סוד.
הסוד הוא שהעולם השתנה. מאוד.
כשהיינו ילדים, ההורים שלנו לא חששו כל כך מכל אדם בלתי מוכר.
הקלאסיקה היתה חנהלה ושמלת השבת שעוזרת לאדם זר לשאת שק פחמים.
על זה גדלנו.
ידענו לדקלם שצריך להיזהר מאנשים זרים, רק שבאותו הזמן ההגדרה שלהם היתה מאוד פשטנית ומפחידה.
אלו הם לא הזרים של היום. הזרים של היום אלו אנשים שנראים כמו כל חרדי צדיק ברחוב.
ועוד דוגמה לנתון שהשתנה בעולם היא, שבעבר המורות והמלמדים היו קודש קודשים.
ילד שנענש על לא עוול בכפו מעולם לא קיבל תמיכה מההורים אלא הרבצת מוסר לפעמים גם פיזית כי אם המורה הענישה בטוח שהיא צדקה.
על הקרקע הזו נבלו פרחים רבים.
היום העולם השתנה וגם ההורים, והיום כשנעשה עוול לילד, מחובתנו ההורית הבסיסית זה להצדיק אותו ולתמוך בו.
אחד הילדים שלי עבר התעללויות על ידי "חבריו" לכיתה, התעללויות שאם אפרטן תתקשו להאמין לי.
לעולם לא הייתי רוצה לשמוע שקשרו את ידי המציק, גם אם זה היה בהסכמת הוריו.
לעולם לא.
הצוות התייחס להתעללויות בחומרה, והשתמש בשיטה שלדעתי היא המוצלחת ביותר והיעילה ביותר.
ילד מציק הוזהר שבאם הוא יציק שוב, או שלקרבן יהיה איזה הווא אמינא שהוא הציק לו, המציק יצטרך להביא מהוריו בתאום עמם סכום המביע את חומרת המעשה.
על הכאה 400 ש"ח
על העלבה בפומבי 600 ש"ח
כאשר המציק מוכיח שיפור ניכר, הכסף יושב להוריו.
בשיטה הזו הצוות גורם להורים להילחם בתופעה ביחד והשיטה הזו הוכיחה את עצמה בכל ילד מציק מחדש.
מכירה מקרוב כמה מקרים של התעללות בילדים על ידי מורה או מלמד.
אם הייתם מכירים מקרוב מקרה אחד כזה, ותודו חזק להשם שאתם לא, אז הייתם מאמצים בחום את הכללים החדשים שנועדו להגן על היקרים לכם מפגיעה בלתי הפיכה.

 

[רוחי ברג]

יותר מידי הרבה תגובות באשכול הזה מצקצקות על הדור הרכרוכי של היום ועל עטיפות המשי שעוטפות אותו על ידי הורים מגזימי הכלה ונטולי הבנה בחינוך.

הייתם רוצים כולכם (המצקצקים למיניהם) לחזור לדור המכות בחגורות? בטוח??