הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
כשאתם פוגשים טבעוני, ואתם מתחילים להציק לו על כל הדברים חסרי הטעם שהוא מכניס לפיו, ומסכן שהוא שלא נהנה מכלום בחיים, ועל זה שהוא חושב את עצמו יותר חכם מכל האנשים שאוכלים "נורמלי", וכו' וכו'
מה התגובה שלו?
הוא לא צועק בחזרה, הוא לא מתקיף אותכם על הרעלים שאתם מלעיטים את עצמכם ללא אחריות, הוא לא מנסה לשכנע במחקרים, בסיפורים, בדמגוגיה...
הוא בדרך כלל מחייך בנחת ומושך בכתפיו. מקסימום הוא מזמין אותכם לטעום, או מתאר קצת את עולמו היפה.
משום שהוא בטוח בעצמו לגמרי. הוא משוכנע שהוא בדרך הנכונה, ולא רואה שום צורך להגן עליה בחירוף נפש. הוא מרגיש שליו ושלם עם עצמו.
כשראיתי מודעות רחוב בנוסח: "חילונים, פרזיטים, לכו ללמוד תורה!" וכדומה. נהניתי מהרעיון אמנם, אבל הרגשתי מאחורי המילים בצעקה מרה, בהתבכיינות, בהצטדקות, בהתקפה הגנתית.
ונזכרתי איך הסבירו לי כשהייתי ילד, שזה שהחילוניים כל הזמן כועסים עלינו ומציקים לנו, זה מוכיח שבפנים הם מרגישים שאנחנו צודקים.
ונדמה שההתגוננויות האפולוגטיות המופרזות של הציבור שלנו כנגד ההסתה העכשווית, מראות שבפנים אנחנו לא שלמים לגמרי עם דרכנו.
ונזכרתי בסיפור יפה (נראה לי של הרב יונתן זקס ז"ל, רבה של בריטניה).
כשהרב שהה ברוסיה, נערה יהודייה התלוננה בפניו על האנטישמיות ואיך שבכל מקום צועקים לה "ז'ידובקה".
אמר לה הרב: "אם לא היית אומרת לי שאת יהודיה לא הייתי מבחין בכך, אין לך שום סממן יהודי. ואילו אני מסתובב פה ברוסיה כבר כמה שבועות עם הפראק והמגבעת, הזקן והציציות, ולא צעקו לי "ז'יד" אפילו פעם אחת. איך את מסבירה את זה?"
והבחורה שהייתה נבונה (רוסייה נו...), חשבה קצת וענתה:
כשהם צועקים לי "ז'ידובקה" הם יודעים שאני נעלבת מזה. אבל אתה, אתה גאה ביהדותך, הם מבחינים בזאת ויודעים שבשבילך "ז'יד" זה שבח.
מה התגובה שלו?
הוא לא צועק בחזרה, הוא לא מתקיף אותכם על הרעלים שאתם מלעיטים את עצמכם ללא אחריות, הוא לא מנסה לשכנע במחקרים, בסיפורים, בדמגוגיה...
הוא בדרך כלל מחייך בנחת ומושך בכתפיו. מקסימום הוא מזמין אותכם לטעום, או מתאר קצת את עולמו היפה.
משום שהוא בטוח בעצמו לגמרי. הוא משוכנע שהוא בדרך הנכונה, ולא רואה שום צורך להגן עליה בחירוף נפש. הוא מרגיש שליו ושלם עם עצמו.
כשראיתי מודעות רחוב בנוסח: "חילונים, פרזיטים, לכו ללמוד תורה!" וכדומה. נהניתי מהרעיון אמנם, אבל הרגשתי מאחורי המילים בצעקה מרה, בהתבכיינות, בהצטדקות, בהתקפה הגנתית.
ונזכרתי איך הסבירו לי כשהייתי ילד, שזה שהחילוניים כל הזמן כועסים עלינו ומציקים לנו, זה מוכיח שבפנים הם מרגישים שאנחנו צודקים.
ונדמה שההתגוננויות האפולוגטיות המופרזות של הציבור שלנו כנגד ההסתה העכשווית, מראות שבפנים אנחנו לא שלמים לגמרי עם דרכנו.
ונזכרתי בסיפור יפה (נראה לי של הרב יונתן זקס ז"ל, רבה של בריטניה).
כשהרב שהה ברוסיה, נערה יהודייה התלוננה בפניו על האנטישמיות ואיך שבכל מקום צועקים לה "ז'ידובקה".
אמר לה הרב: "אם לא היית אומרת לי שאת יהודיה לא הייתי מבחין בכך, אין לך שום סממן יהודי. ואילו אני מסתובב פה ברוסיה כבר כמה שבועות עם הפראק והמגבעת, הזקן והציציות, ולא צעקו לי "ז'יד" אפילו פעם אחת. איך את מסבירה את זה?"
והבחורה שהייתה נבונה (רוסייה נו...), חשבה קצת וענתה:
כשהם צועקים לי "ז'ידובקה" הם יודעים שאני נעלבת מזה. אבל אתה, אתה גאה ביהדותך, הם מבחינים בזאת ויודעים שבשבילך "ז'יד" זה שבח.
נערך לאחרונה ב:
