בקשה הילדים האלה לא גנבים

  • הוסף לסימניות
  • #22
מי שיש לו ילדים מבין שזה מגיע מתמימות מיוחדת
(וזה לא גורע ממה שכתבו שצריל ללמד אותם)
יש כללים בבית. ויש קו ראשון בחינוך.
הכלל הכי בסיסי בעייני שמגיל אפס מלמדים אותנו לא לגנוב.
(אמא הולכת עם הזאטוט שלה לסופר, והוא מתחנן שתפתח לו את השוקולד, אמא מסבירה לו במילים ברורות עד שכל הסופר יודע לדקלם "שקודם אמא תשלם, ואז היא תפתח למוישי...)
ילד שמרשה לעצמו לקחת עגלת תאומים בלי רשות, הוא ילד שלא קלט או הבין או התחנך מספיק על המסר הזה. נקודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
לדעתי צריך לעשות קמפיין בנושא להעלות את המודעות
מודעות שצריך לשמור על הילדים גם כשהם מחוץ לבית?
שזכותם לקבל חינוך והכוונה איך מתנהגים ברחוב, גם אם הם "ילדים גדולים" בני חמש??

אני קודם הייתי נלחמת בהפקרות המזעזעת שילד בן חמש יורד למטה לבדו לרכב על אופניים.
אם אין לו יכולת שכלית לחצות כביש לבד,
הוא גם לא יודע לרכב בזהירות,
הוא גם לא יודע עם מי אסור לדבר למטה,
הוא גם לא יודע שלא משחיתים עצים יפים שגדלים ברחוב, ולא הולכים עם ענפים בגובה שני מטר ומאיימים על ילדים...


וזה עוד הרבה לפני הנושא של מוגנות, שגם ילדים בני תשע מתקשים להתמודד איתו
(אולי בגלל שהם מסתובבים ברחוב לבד ג"כ מגיל קטן, ואף אחד לא טרח להזהיר אותם)
אחסוך ממכם סיפור מחריד שכמעט התרחש קרוב לביתי, עם קבוצת ילדים בני תשע.
היה שם אברך שהציל אותם.

לא מצליחה להבין מי התיר להורים להפקיר כך את ילדיהם!
כותבת מלב כואב, וכאמא לכמה ילדים קטנים שלעולם לא מסתובבים למטה ללא השגחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
ונסב את תשומת ליבם גם לכך שניתן להעלות את השלהבת ביום ל"ג בעומר עצמו, ואין צורך או חומרא לעשות זאת יום יום מפסח ועד עצרת, חדא, דלעיבור החודש לא חיישינן, ותו, שגם תושבי הבנינים הסמוכים נבראו במאמר 'נעשה אדם', ולמלא את ביתם אש ותמרות עשן זה לא תנאי ולא אלוקי. סתם סימפטום של ילדים שאת הוריהם מעניין רק דבר אחד - שיעופו מהעיניים - 'תנו לחיות לחיות בשקט'.
האמת, חבל על המילים.
ואם כבר מדברים על מדורות שמזיקות לשכנים
אולי גם נעלה את נושא המנגלים שאנשים עושים בצמוד לבניינים/בחצרות הבתים, וכל השכנים סובלים מהם?!
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
אני היום חבר שלי סיפר לי שהשכן שלו למעלה ביקש רשות להרחיב נגיד 30%,ונתנו לו הסכמה.חבר שלי בק''ק,ושמו לא דברים שלא יפלו דברים עליו בחצר ובבית

בקיצור,הסירו את זה והוא מגלה שההוא התפרץ ימה וקדמה,כיסה לא את כל השמש בחדר שינה ובחצר....נזק של מאות אלפי שקלים וא''א לעשות כלום

אבל העיקר לא לאכול חמץ מקמח שאחרי פסח......
א"א לעשות כלום?
בשביל זה יש בית דין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
אני היום חבר שלי סיפר לי שהשכן שלו למעלה ביקש רשות להרחיב נגיד 30%,ונתנו לו הסכמה.חבר שלי בק''ק,ושמו לא דברים שלא יפלו דברים עליו בחצר ובבית

בקיצור,הסירו את זה והוא מגלה שההוא התפרץ ימה וקדמה,כיסה לא את כל השמש בחדר שינה ובחצר....נזק של מאות אלפי שקלים וא''א לעשות כלום

אבל העיקר לא לאכול חמץ מקמח שאחרי פסח......
העיקר לא לאכול חמץ מקמח שאחרי פסח....
חזזזזזקקקקקקקק ביותר
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

בס'ד
אתמול יצא לי לעשות מילוי מקום יומי כסייעת בגן גיל 3
דבר ראשון יצאתי נפעמת מאיזה דבר מדהים זה להיות גננת,
כמה יופי וטוב אפשר להכניס לילדים, כמה חוויות ילדות טובות אפשר לתת להם...

חוצמזה,
אשמח לעלות נקודה סופר חשובה!
היה לילדים הטהורים האלה מסיבת אותיות.
והגננת המתוקה הזו חילקה פתקים שכל ילד יכול להביא ממתק למסיבה לכל ילדי הגן...
היום הגעתי שוב לאותו גן, הפעם על תקן מילוי מקום לצהרונית..
והאמתתת שהתחלחלתי,
ב''ה לא כל הילדים הביאו ממתק (25+-)
רק חלק (15~)
וזה אומר שכל ילד יצא עם שקית ממתקים ענקית מלאה בסוכריות, טופים, שוקולדים וופלים וכל טוב סלע,
הצילווו
זה לא קצת מוגזם?
והרגע גם היה שמחת תורה שה' ישמור כמה ממתקים הילדים האלו אכלו בחג,
ועוד שניה חנוכה עם כל המסיבות ב'ה
לדעתי- מוגזם
וזה גם לא הגננת הראשונה שראיתי שעושה את זה.
למה למען ה' ילד בן 3 צריך לקבל ולאכול ככ' הרבה ממתקים?
הוא לא ישמח אותו דבר עם 2 ממתקים ומשחק נחמד?
לא יודעת, לי נראה קצת הזוי.

תסלחו לי אבל אחכ' הם לא ישנים בלילה מרב סוכרותולעים...
אני מאמינה שאני לא הראשונה שמעלה את זה לדיון
אבל יהיה לזה סוף?
אשמח לתשובות

וחשוב לי לציין שוב, אני מאוד מעריכה גננות , הן עושות את מלאכתן במסירות נפש!
תודה לכן מכל הלב
אני שכנה של שלושה ילדים מתוקים עם פיגור בינוני שחיים בבית אחד.
זהו אתגר קשוח בשגרה, אבל נסו לדמיין איך זה נראה בחופש הגדול...

כל המשפחה בבית, כולל המיוחדים שחוזרים ביום רגיל בין 4 ל6
אין להם סדר יום, ובטח שלא תעסוקה
(אם לא לוקחים בחשבון הצקות ומריבות)

אי אפשר לצאת איתם לטיולים, אי אפשר להשאיר בבית עם בייביסיטר

אי אפשר לשלוח לקייטנה, ואפשר רק לנסות להעביר בשלום עוד יום ועוד אחד.


עד היום הנס של הילדים המיוחדים וההורים שלהם היה ארגון עזרה ומרפא.

במשך שנים (בטח קרוב ל10) הוא משיג תקציבים , מתנדבות , ועורך קיטנות טיולים ונופשונים נון סטופ מסביב לשנה.

זה מתחיל ביום חמישי כל שבוע, ממשיך בחופש הגדול, ולא נגמר בחול המועד, ערב פסח, ובטח יש עוד זמנים ששכחתי.

וכל פעם ההצלה הזו היתה בחינם לגמרי. עיריית ביתר עילית הייתה מקצה מיקום , התקציבים הגיעו מעזרה ומרפא וההורים רק הודו לה' על מזלם הטוב.

אבל השנה העירייה הפסיקה להקצות את המתנ"ס לפעילות.
ומאז הילדים האלו בבית.

אני מקווה שרק מטעמים ענייניים, אבל אין לנו שום הבנה למה להפסיק פעילות מדהימה שכזו לארגון מיוחד שכזה ולחפש ארגון אחר(?) שעדיין לא נמצא.

אם אתם רוצים לעזור ולהקדיש שתי דקות מזמנכם כדי לתת תקווה לילדים האלו.
אנא שילחו מייל (ולאחר מכן כתבו שלחתי והקפיצו את השרשור)
לכתובת
pniyot
שטרודל
betar-illit.muni.il

אפשר להעתיק את הנוסח הבא:
שלום רב,
אני פונה אליכם בלב כואב , בנוגע להפסקת פעילות הנופשונים של עמותת עזרה ומרפא – מסגרת יקרה מפז לילדים המיוחדים ולמשפחותיהם.
המצב הנוכחי, בו הילדים נמצאים ימים ארוכים בבית ללא מענה, חסרי שגרה ומסגרת – הוא פשוט בלתי מתקבל על הדעת. גם אם קיימות סיבות מוצדקות להפסקה, לא ייתכן שהמחיר הציבורי והאנושי יהיה כה כבד.
שמענו כי נשקלת העברת האחריות לגוף אחר – אך חשוב לומר בפשטות: עזרה ומרפא נתנו את הלב והנפש. עבור המשפחות, הם לא "ספק שירות" אלא שליחי ציבור אמיתיים, שבנו מערכת עם נשמה, רגישות, ועמידה באתגרים שדורשים מסירות נדירה.
הפסקת הפעילות שלהם, גם אם זמנית, יוצרת ריק מערכתי ורגשי כואב, שגם כל שינוי עתידי לא יוכל בקלות למלא.

אנא – אל תתעלמו מהכאב ומהזעקה השקטה של ילדים והורים.
השיבו את הפעילות – ותנו לעזרה ומרפא להמשיך להיות העוגן עבור משפחות רבות, שלמענן הם עושים את מה שכולנו היינו צריכים לעשות.

בתודה על האכפתיות ותקווה לשינוי מהיר.
כל המגזר שב לשגרה, אך השבר רק מחריף. חלפה תקופת החגים, וכעת, כשהחזרנו את ספרי התורה לארון ומתחילים לחזור לשגרה, אנו חייבים לזכור את מי שנותר מאחור.

בזמן שאנחנו היינו עטופים במשפחה ובקהילה, אלפי ילדים בציבור החרדי חוו שוב את הבדידות המזעזעת:
  • בראש השנה ויום הכיפורים: לא היה להם אב שיוביל אותם לתפילה, שילמד אותם את סדרי בית הכנסת הבסיסיים, או שייקח אותם לבית הכנסת.
  • בסוכות: לא היה מי שידאג להם לארבעת המינים, יבנה איתם ולהם סוכה או ינהל את שולחן החג כהלכה.
  • בשמחת תורה: רבים מהם לא רקדו ולא נגעו בספר התורה.
הבדידות הזו אינה נחלת החג בלבד – היא השגרה היומיומית שלהם.

אלו הם ילדי המשפחות החד-הוריות, "היתומים השקופים", המהווים אחוזים גבוהים מהמשפחות בערים רבות. זו כבר מזמן לא סטטיסטיקה יבשה, זו קטסטרופה רוחנית ורגשית מתמשכת:
  • נערים בני 12 שאינם יודעים כיצד מתנהלת תפילה במניין.
  • ילדים שאין להם מי שיחזור איתם על ה'נלמד בחיידר'.
  • ילדים הנושאים תווית של "משפחה גרושה" שמדירה אותם ומונעת מהם רשת ביטחון קהילתית.
הנתון המזעזע ביותר: מעל 30% מילדי הגרושים חוזרים על גורל הוריהם – מתגרשים בעצמם. אנחנו מגדלים פה דור שבור שדן את עצמו לכאב יומיומי.

זה הרגע להפסיק את האטימות!


הימים הנוראים עברו, אך גילוי כבוד שמיים הוא לא רק תפילה – הוא לקיחת אחריות על הנפש החלשה. האם יש חילול השם גדול יותר מלהזניח את נפשות ילדינו?

אנו דורשים מהרשויות המקומיות: הפסיקו להתחבא מאחורי 'שגרה'!


דורשים להקים "יחידה לטיפול במשפחות חד הוריות" – יחידה מצילת חיים שתפעל באופן קבוע, 365 ימים בשנה.
  1. סיוע רגשי מקצועי לילדים: טיפולים פרטניים וקבוצתיים בתרפיות שונות, שיאפשרו לילדים לבטא את הטראומה בסביבה תומכת ונטולת שיפוט.
  2. חונכים רגשיים: רשת ביטחון חיונית שתספק ליווי אישי קבוע בשעות אחר הצהריים, ותשלים את החסר ההורי.
  3. שיקום רוחני וקהילתי – שבתות וחגים מודרכים: ארגון שבתות וסעודות חג מסודרות שידגימו כיצד נראה שולחן שבת כהלכתו, ויעניקו לילדים מודל חיובי ותחושת שייכות – כי זכותו של כל ילד לחוש חלק מהקהילה! ("כולם פה ילדים גרושים?" שאל אחד הילדים– זו השאלה הנוקבת שצריכה להזעיק אותנו!).
  4. ליווי מקצועי להורים: צוות שילווה את ההורים קודם הגירושין (ויבדוק אם ניתן למנוע), וכן בזמן הגירושין ולאחריה.
  5. תמיכה כלכלית: חלוקת תלושים משמעותית לחג וקמחא דפסחא.
נפש של ילד להורים גרושים אינה הפקר!

✋ קריאה לציבור הרחב: הכוח לשינוי נמצא בידיך!


כוחו של הציבור החרדי טמון בערבות ההדדית שלו. איננו יכולים לחכות רק למערכת המוניציפלית כדי שתפתור את כל הכאב, אך אנו יכולים וצריכים להכריח אותה לפעול!

השינוי תלוי בכל אחת ואחת מאיתנו – הן בלב והן בקול.


לחץ ציבורי – זו האחריות שלך!​

זה לא רק קריאה רגשית, אלא דרישה מעשית. היחידה המצילת חיים הזו לא תקום עד שלא תהיה זעקה ציבורית מחייבת. (כיום העירייה חוששת לומר שהיא "ח"ו" דואגת למשפחות הללו).

הפעילו לחץ על נבחרי הציבור שלכם:
  1. שלחו הודעה לראש העיר, סגניו וחברי המועצה, ומי שלדעתכם יכול לסייע בנושא. העבירו את המסר הברור שהנושא דחוף ואינו סובל דיחוי.
  2. ספרו לשכנים, לחברים ולבני המשפחה על ילדי "היתום השקוף", והסבירו את הצורך ביחידה המצילת חיים.
    הפכו את הנושא לחלק מהשיח היומיומי שלכם, ודאגו שלא יירד מסדר היום.
רק לחץ מתמשך יגרום לעירייה להקצות את 3 מיליון השקלים שיצילו את הדור הבא!

בתקווה לבשורות טובות גם בנושא זה,
החותמים לדאגת הדור הצעיר במשפחות החד-הוריות.
לתגובות hdhwrywt @ gmail.com
אני כותבת את זה להעלות מודעות, השבוע נתקלתי בשתי מקרים שונים ונקרע הלב!!

בעלי שוחח עם מישהו נחמד בבית הכנסת, רווק מבוגר, שסיפר שהוא לא מבקש מאנשים לבוא אליהם לסעודות לשבת, רק אם מזמינים אותו הוא שמח מאוד מאוד ומגיע. ועכשיו, כך הוא סיפר, כבר כמה חודשים שהוא לא היה אצל אף משפחה לסעודה. הוא פשוט לבד!! 💔💔

ויומייים אחר כך התפרסם בקו חסד כלשהו שיש מישהו שמבקש להתארח לסעודות, אז אם מישהו מוכן להזמין אותו 😢זאת תהיה מצווה גדולה.

נזכרתי בחמותי היקרה שמארחת מדי פעם שכן חביב מהשכונה, ואני לא כל כך שמחתי (ואפילו החמצתי פנים😞) כששמעתי שהוא מגיע לסעודה, והתביישתי כולי.

האם יכול להיות שנרדמנו בשמירה??
איך לא שמנו לב למישהו בודד בבית הכנסת / לחברה מבוגרת שאנחנו מכירים / לשכן, למכר, ואולי אפילו הדוד שקצת נשכח במרוץ החיים.👦👴👩‍👦

בואו נרים את הכפפה, וכל מי שיכול- שיסתכל מסביב, ויזמין מישהו לסעודת שבת, בחיוך, בשמחה!! אפילו אם זה לא הכי טבעי או הכי נעים בפעם הראשונה. אתם תעשו להם את השבת! (אני יודעת שלא לכולם ולא בכל שלב בחיים זה מתאים, כמובן).🍰🍞😊😀

תרימו טלפון עוד היום. לא נשאיר אף יהודי / יהודייה לבד! 💕💜💖💙🤍
ואם אפילו מישהו אחד יקרא מה שכתבתי ויזמין מישהו לסעודה, והיה זה שכרינו!
בס"ד

חייו של עץ ארוכים ומפותלים הם. מתחילים תמיד בסתר, בלחות, בעומק האדמה. פורחים לנקודה דקה וירוקה המבצבצת לה אי שם. מוצאים את עצמם אחר כך כל אחד במקומו הוא. מי ביער עבות, מי בחורש דליל, ומי עומד בודד בכיכר.

אך כשם שכל הפירות הראשונים הגיעו לבסוף לירושלים, כך כל העצים בעיר זו מסיימים את חייהם במדורות ל'ג בעומר.

ושמעון מתזז בין גינה לאחורי חנות, מוצא שבר רפסודה בודד או שאריות ענף שבור. תמיד הוא מתחיל מאוחר מידי ומחפש לאט מידי, וגם הפעם הוא מתנחם בעובדה שחבריו מוצלחים בחיפוש יותר ממנו, כך שמדורה תיהיה בסוף.

אך טעם מריר עדיין מטייל בפיו כשהוא רואה ילד מוכר למחצה, כנראה אחד מהקטנים של כהן. שמסתובב עם עגלת-קניות מסופר שנסגר מזמן, כמעט קורסת ממשקל העצים הערומים בתוכה.

שמעון אינו בוהה בקנאה בילד-עם-העגלה, כך שלא זו הסיבה שהילד ניגש אליו.

"רוצה קצת?" הוא מצביע "יש לי מספיק".

...ושמעון אינו מספיק לשלול או לאשר כשלפניו מונחים כמה קרשים נאים שהוא עצמו לעולם לא היה מוצא, ורק ברגע האחרון הוא קורא לילד המתרחק "תודה כהן!" ומוסיף: "אחרי שתסיים עם המדורה שלך אתה יכול לבוא אלינו, אם אתה רוצה" ושמעון מחכה עד שהוא רואה הנהון קטן.
...
ברוכי אינו מתזז, הוא רק עומד ושוקל את צעדיו. מולו, בין העצים שמתחת לשביל, אצור אוצר של ענפים יבשים, אך ערימה וקוץ בה. קוצים וסרפדים הכריזו שלטון על האדמה, וברוכי אינו מחובבי השריטות.
ובעוד הוא תוהה אם עליו לחזור הביתה ולנעול נעליים סגורות, עובר לידו ילד כמעט-מוכר, דוחף עגלת קרשים כמעט-מלאה.
"צריך עזרה?" אומר הילד, וכבר מוציא מעגלתו פלטת-עץ שמונחת מיד על הקוצים.
"קח גם כמה קרשים" הוא מנדב, "יש לי מספיק".

...וברוכי מביט בילד המתרחק ובקושי זוכר לצעוק לו "כהן נכון?" ולהמשיך "אם יהיה לך זמן, אתה מוזמן לבקר במדורה שלנו", ולהסתכל בילד עם העגלה שמהנהן ממרחק.
...
נועם כבר אסף הכל, אתמול. לכן הוא רק עומד ומזעיף פרצוף על המקום בו היו אמורים להיות מחצית מקרשיו. "שכונה של גנבים" הוא מסנן לעבר האדמה הריקה. "אולי הם לא קלטו שזה מסומן" מציע איתי, מביט בעצב. "העיקר עצים אין" עונה לו נועם, כשהערב כבר נוטה להבריח את האור.

אך ילד זכיר-בקושי ניגש אליהם, מזיע ועייף, גורר עגלה עם כמה קרשים. "אתם צריכים?" הוא שואל "נשאר לי קצת".
... והוא כבר מספיק לשפוך את הקרשים מהעגלה ולהעלם מעין כשנועם נזכר לרוץ אחריו ולצעוק "ילד, אתה יכול לקפוץ אלינו לפני שתלך למדורה שלך, תודה על הקרשים!" והילד עם העגלה מהנהן, ומתרחק, ונעלם מעיניהם...

...וממשיך ללכת. עד שהוא עוצר את העגלה חסרת הקרשים בחצר חסרת קרשים, מביט בה לרגע, ועולה לביתו...

... ובליל ההילולה, בל"ג בעומר הוא עולה למרפסת לפני שהוא יורד במדרגות, והוא מתעלם ממבט של אחיו הבכור במשפחת כהן, ומשאלה של אחיו השני במשפחת כהן, ורק אומר להם שהוא יבקר אותם במדורות שלהם אם יהיה לו זמן...

...ואחרי שהילד-עם-העגלה מביט באורות הזעירים הנדלקים בכל מקום, הוא יורד במדרגות בריצה.
כי אולי אין לו מדורה אחת שהיא שלו, אך העיר מוארת.
כי הוא הדליק את ירושלים כולה.

לסיפורים הקודמים בסדרה:
סביבון
צלילים של בוקר מעורב ירושלמי
קו של גשם

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה