הילד לא סוגר ת'פה

[מלי רקפת]

קופצת על האשכול
הבעיה שלי די הפוכה
הבן שלי בן שנה חוזר הביתה רעב ומקבל בקבוק מטרנה בערך ב4.3
ומאז הוא לא מסכים להכניס לפה כלום, הדבר היחיד שהוא מסכים להכניס לפה זה לבן תות ובמבה
אני מנסה לתת לו מהארוחה המבושלת שאנחנו אוכלים בערב, הוא אוכל כפית ומעיף את הצלחת
וגם בטוסטים שהמטפלת אמרה לי שהוא אוהב הוא לא נוגע
הוא רעב ועצבני אבל לא רוצה לאכול מה אפשר לעשות?

 

[תילי5565]

חחח,
ההמשך של ההודעה הקודמת היה שלא הרגלתי אותה לזה, ממש לא!
אבל היה מידי ארוך... אז חתכתי.
לא הרגלתי אותה! הצעתי מגוון של הכל! כי אני דוגלת בדיוק בהפך!
והיית צריכה לבא לראות איזה פה היא פתחה לאוכל המפולפל עם כל התבלינים ואיך ששום שכנוע והסחת דעת לא עזרו למרק עוף.... ואיך שלמלפפון אין סיכוי אצלה ולעגבניה ממולחת היא מתחננת כל היום...
גילוי נאות, לאמא מפונקת נולדים ילדים מפונקים...
וגם אני בקושי אוכלת אוכל שהוא לא מאד טעים...

אנחנו משדרים לילדים שלנו בתת מודע המון דברים..
כמו לדוגמא: האוכל לא הכי טעים היא בטח לא תאכל, זה שאריות מאתמול, זה ברמה קולינרית נמוכה אין סיכוי שתיגע בזה וכו׳..
תתני למישהו שהיא לא מכירה והוא לא מכיר את מצב האוכל, רק מאכיל אותה שאריות ( טריות כמובן..) ותראי איזה יופי היא תאכל..

 

[חחחחחח]

אחד הילדים שלי היה ככה בערך בגיל שנתיים, יום אחד חמותי אמרה לי שאולי יש לו תולעים ולכן הוא כל הזמן מחפש אוכל.
בכלל לא הכרתי את זה, לילדים הקודמים בכלל לא היה, אבל אז בדקתי ובאמת היו לו תולעים...

 

[פרג]

אני נמצאת באותו מצב.
לעניות דעתי, הם רעבים אבל לא רק.
אני משתדלת לתת לו ארוחת ערב כבר בחמש אפילו לפני,
ודואגת לתעסוקה כמו חברים, ירידה לגינה וכו'.
בנוסף, בשבת הבן שלי לא מוכן לאכול לחם כמו במעון,
רק איתנו בסעודה ועד אז הוא רעב ואכל שטויות.
הקבוצה מלמדת אותם לאכול ומלמדת סדר יום קבוע וסדרי משמעת.
בבית זה לא תמיד קיים והגבולות נפרצים, והם מחפשים את זה.
מה גם שלפעמים זה מתוך שיעמום.

 

[שירי :)]

חמווווווודדדד


נשיקות

 

[mini mouse]

תגידו אתן לא חוזרות מהעבודה יחד עם הילדים מהמעון? אני חוזרת בארבע עם הילדה (שנה וארבע) ואוכלת את הצהרים שלי רק אז, כמובן שהיא מבקשת וגם מקבלת מנה. הם אוכלים ב11 וחצי אני יכולה להבין שכבר אפשר להיות רעבים. הארוחה היא למעשה רוב הארוחת ערב שלה ואני משלימה אח"כ בקטנה.

 

[רוטב שום]

אצלי גם מגיעים הביתה ומיד פותחים מקרר, אחרי דקה פותחים שוב אולי משהו השתנה
וחוזר חלילה.
לדעתי זה לא רעב זה המעבר הביתה מה שנקרא רעב ריגשי. בדר"כ אצל גדולים זה נרגע אחרי חצי שעה לפחות.
אני בדר"כ מביאה דגנים עם חלב וזה מרגיעה מאוד כי יושבים ליד שולחן ואוכלים בצורה מסודרת
ולא מנשנשים תוך כדי.

 

[פדחנית]

תגידו אתן לא חוזרות מהעבודה יחד עם הילדים מהמעון? אני חוזרת בארבע עם הילדה (שנה וארבע) ואוכלת את הצהרים שלי רק אז, כמובן שהיא מבקשת וגם מקבלת מנה. הם אוכלים ב11 וחצי אני יכולה להבין שכבר אפשר להיות רעבים. הארוחה היא למעשה רוב הארוחת ערב שלה ואני משלימה אח"כ בקטנה.

בדיוק כמוני אני חוזרת מהעבודה ב-4 יחד עם שתי ילדים
אחד מהצהרון אחד מהמעון והם אוכלים איתי יחד ארוחת צהריים
ואח"כ בערב משהו קליל חלב עם קורנפלקס,ביצה וירקות וכו'....

 

[מלפפון]

אנחנו משדרים לילדים שלנו בתת מודע המון דברים..
כמו לדוגמא: האוכל לא הכי טעים היא בטח לא תאכל, זה שאריות מאתמול, זה ברמה קולינרית נמוכה אין סיכוי שתיגע בזה וכו׳..
תתני למישהו שהיא לא מכירה והוא לא מכיר את מצב האוכל, רק מאכיל אותה שאריות ( טריות כמובן..) ותראי איזה יופי היא תאכל..

אנחנו לא אוכלים דגים בבית כי עקרת הבית לא מסוגלת להתקרב לדגים.
לא מדברים על זה יותר מדי, אבל אין את המוצר הזה בכל גווניו. גם לא טונה.
כשאנחנו הולכים להתארח אני אומרת לילדים שזה טעים, אבל כולם מסרבים לטעום.
אתמול הבן שלי הלך מיד אחרי הגן לחבר, והם הגישו לו דגים.
הוא אמר להם שאמא לא מרשה לאכול דגים.

 

[היסמין יר]

ילדים קטנים לא יודעים לשקר.....

 

[קייטרינג פלטה]

אני לגמרי בעד לתת צומי אבל לא כתשובה להתנהגות שלילית, אלא כספונטני...[/QUOTE]

ברור שספונטני
אבל אם את יודעת שהילד מבקש אוכל כל הזמן
זה האיתות שלו בלי מילים
"אמא אני רוצה צומי"
לכן לפני שהוא מתחיל לבקש לתתלו צומי
לשבת איתו על משחק או דף צביעה
אפילו לתת לו לסדר איתך את הבית
ואז יווצר מצב שאת תגידי לו
"בא לי להביא לך עוגיה כי אתה מתנהג יפה"
סוג של שינוי ריקוד במקום שהוא יבקש את תתני

 

[מביתשמש]

בדיוק באתי לכתוב את אותה תגובה שכתבה זאת שלפניי, תקדימי אותו!!!!, לפני שהוא מבקש תתני לו , אני רוצה לתת לך עכשיו עוגייה כי אני כ"כ אוהבת אותך ורוצה שתשמח וכו'.........צומי בצומת וזה מתבקש מאד לילד שלא ראה את אימו חצי יום.

 

[shak10]

הבת שלי בת שנתיים ותשע חודשים, בימים האחרונים אני לוקחת אותה מהמעון ןהיא מיד מבקשת לחם, עד שאנחנו יוצאים מהמעון היא מסימת מינימום שתי פרוסות. (היום היא סימה כמעט חצי כיכר בחצי שעה), אני כמובן אבדוק מחר את הענינים עם המטפלת אבל יש לכן עוד רעיונות מה זה יכול להיות?
לדעתי זה לא נורמלי בכלל במיוחד שאח"כ היא אוכלת גם ארוחת ערב טוב.
בשבת היא אוכלת כמויות שפויות בד"כ ואפילו פחות.

 

[ח. שושני]

האם יכול להיות שתולעים גורמים לרעב? יש מושג כזה? הסיפור אצלי דומה... רק עם ילד בן שלוש.

 

[יצחק מאיר]

למה את חושבת שזה יפתור את הבעיה?!?
אולי זה יגביר אותה?!
כי הילד רואה שדרך ההתנהגות שלו (אכילה בלי סוף) הוא מרוויח דברים...
אז למה שיפסיק? כל עוד הוא משיג את המטרה (צומי מאמא) הוא ימשיך בפעולה השלילית שלו.

אני לגמרי בעד לתת צומי אבל לא כתשובה להתנהגות שלילית, אלא כספונטני...

זה לא חייב להיות בפועלה שלילית אלא עוד לפני שהוא מבקש משהו. תתני לו צומי ועוד צומי ועוד צומי, זה מה שהוא מבקש וזה מה שמגיע לו.