הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
אני יודע שהמאמר קצת ארוך, אבל הוא שווה את זה!
המאמר משתף אתכם בידע שמתי מעט יודעים אותו.
למי שרוצה כאן השאלות הידועות והמחשבות הקדומות על היפנוזה.
אז קדימה,
מתחילים!
היפנוזה!
מה אנחנו יודעים עלייך?
זה שנים רבות מסעירה ההיפנוזה את דעתו של כל מי ששמע עליה.
נשמעת כמו קסם יותר מאשר כמדע.
ונתונה למחלוקת רבה בדעתם של האנשים...
אבל מה באמת אנחנו יודעים עליה? לא הרבה יותר ממה שאמרו לנו...
אנשים רבים מפחדים מהיפנוזה, אבל האם יש צדק בפחד הזה?
האם היא לא הצטיירה כמפלצתית מדי?
אז בוא נפתח את כל הקלפים!
מהי היפנוזה?
במשמעות הדבר היפנוזה היא תהליך כדי לגרום לשינויים בתת-מודע, שינויים שבמצב רגיל לא ניתן לעשות אותם בקלות.
אבל איך זה עובד?
בשביל זה נגדיר קצת את המודע ואת התת-מודע:
המוח שלנו מחולק לשני חלקים עיקריים: המודע והתת-מודע,
(ישנו עוד חלק ה"לא-מודע" שאחראי לתהליכים הפיזיולוגיים והביולוגיים, אבל הוא לא הנידון כרגע).
המודע הינו בסך הכול כ-5 אחוזים מהמוח בלבד, וכל השאר זה התת-מודע.
בקצרה: למודע ישנם 4 תפקידים עיקריים:
זיכרון לטווח ארוך, רגשות, רצונות, אמונות, ערכים, ידיעות וכו'.
כל מה שאנחנו עושים/מרגישים/שומעים/רואים ולא שמים לב אליו (לדוגמה נשימות, תחושת מנח כף הרגל בנעל וכו'), נמצא בתת-מודע,
וכל מה שאנחנו עושים/מרגישים/שומעים/רואים ושמים לב אליו - זה נמצא במודע.
לתת-מודע אין שום היגיון או מוח מנתח, ואם נצליח להחדיר אליו "סוגסטיה" (כלומר הצעה), היא תתקבל (כמעט) בלי עוררין.
לדוגמה: אם נצליח להחדיר לשם שסיגריות הן דבר מגעיל, אז האדם כבר לא יוכל לראות סיגריות.
אבל הקב"ה לא השאיר אותנו חשופים,
ויצר בנו את "הגורם הביקורתי".
הוא השומר שמחליט איזה מידע נכנס לתת-מודע ואיזה לא.
כדי לעשות את תפקידו נאמנה משתמש הגורם הביקורתי בכל הכלים של המודע, ומנתח את הנתון החדש: בודק אם הוא הגיוני, ואז משווה אותו למידע שכבר נמצא בתת-מודע.
אם הנתון לא מסתדר הגיונית או לא תואם מידע שכבר נמצא, אז השומר פשוט לא נותן לו להיכנס!
ולכן כל מעשן שתגיד לו שסיגריות הן דבר מגעיל, זה אולי יחדור למודע שלו, אבל התת-מודע שמנהל לו את הרגשות והרצונות לא יאמין לזה.
חשוב להדגיש שהגורם הביקורתי הוא חלק מהמודע, ולא מהתת-מודע.
בעצם התפקיד שלנו בהיפנוזה הוא לעקוף את אותו "גורם ביקורתי".
אז איך עושים את זה?
יש בזה שתי גישות עיקריות: הגישה הקלאסית והגישה האריקסונית.
בקצרה:
כרגע נתמקד יותר בגישה הקלאסית:
בגישה הקלאסית: הרעיון הוא להרדים את המודע, וכך גם את הגורם הביקורתי.
המודע והתת-מודע פועלים כמו מאזניים: כשהמודע בשיא פעילותו התת-מודע מתחבא עמוק עמוק, אבל כשהמודע יורד – התת-מודע נחשף.
לדוגמה, חלומות נובעים מהתת-מודע והם מגיעים במצב שבו המודע חלש מאוד.
לכן הדרך שלנו לחשוף את התת-מודע היא להרחיק את המודע – פשוט להירגע. כן!
ההיפנוזה שכולם רועשים ממנה היא בסך הכול רגיעה!
אבל כדי להגיע לשינויים עוצמתיים צריך רגיעה עוצמתית,
ופה נכנס שלב ה"אינדוקציות" – שזה תהליך איך לעזור לאדם להגיע לרגיעה עוצמתית.
(אם תבקשו אולי אני אכתוב גם על זה מאמר).
אך אל דאגה, גם ברגיעה העוצמתית ביותר תמיד המודע עדיין נוכח. בלתי אפשרי להגיע למצב שבו המודע לא נוכח בכלל,
ואם כן, דבר שינגוד את רצונו של האדם לעולם לא יוכל לחדור פנימה גם במצב של היפנוזה! כפי שנרחיב בהמשך.
רמות פעילות המוח
ושוב בקצרה:
המוח עובד על גלי חשמל בתדרים מסוימים; ככל שהגלים מהירים יותר, זה מראה שהמוח פעיל יותר.
בקיצור: התחושה במצב ההיפנוטי דומה לתחושה של הרגעים האחרונים לפני שינה.
בשלב הזה התת-מודע הרבה יותר נגיש, והמודע עם הגורם הביקורתי הרבה פחות ביקורתיים, וכך נוצר מצב שבו התת-מודע גמיש ומוכן לשינויים.
מה זה מדיטציה ודמיון מודרך?
למען האמת, גם מדיטציה ודמיון מודרך הם מצב היפנוטי לכל דבר, אם כי בדרך כלל הם נעשים ברמה יותר חלשה של רגיעה (גלי אלפא).
ההיפנוזה שקוראים לה "היפנוזה" היא בדרך כלל בגלי תטא.
עכשיו אנחנו מבינים שאין הרבה מה לפחד בהיפנוזה; אדם נכנס למצב היפנוטי בין 7 ל-12 פעמים ביום וזה תהליך טבעי לחלוטין.
אבל רגע לפני שנשפוט – נעבור לשאלות המעניינות...
המאמר משתף אתכם בידע שמתי מעט יודעים אותו.
למי שרוצה כאן השאלות הידועות והמחשבות הקדומות על היפנוזה.
אז קדימה,
מתחילים!
היפנוזה!
מה אנחנו יודעים עלייך?
זה שנים רבות מסעירה ההיפנוזה את דעתו של כל מי ששמע עליה.
נשמעת כמו קסם יותר מאשר כמדע.
ונתונה למחלוקת רבה בדעתם של האנשים...
אבל מה באמת אנחנו יודעים עליה? לא הרבה יותר ממה שאמרו לנו...
אנשים רבים מפחדים מהיפנוזה, אבל האם יש צדק בפחד הזה?
האם היא לא הצטיירה כמפלצתית מדי?
אז בוא נפתח את כל הקלפים!
- מהי היפנוזה?
- מהי מדיטציה?
- מהו דמיון מודרך?
- איך הם קשורים?
- ואיך כל זה קשור לשיטת הטיפול NLP?
מהי היפנוזה?
במשמעות הדבר היפנוזה היא תהליך כדי לגרום לשינויים בתת-מודע, שינויים שבמצב רגיל לא ניתן לעשות אותם בקלות.
אבל איך זה עובד?
בשביל זה נגדיר קצת את המודע ואת התת-מודע:
המוח שלנו מחולק לשני חלקים עיקריים: המודע והתת-מודע,
(ישנו עוד חלק ה"לא-מודע" שאחראי לתהליכים הפיזיולוגיים והביולוגיים, אבל הוא לא הנידון כרגע).
המודע הינו בסך הכול כ-5 אחוזים מהמוח בלבד, וכל השאר זה התת-מודע.
בקצרה: למודע ישנם 4 תפקידים עיקריים:
- "המוח האנליטי" החלק בנו שמנתח נתונים, משווה אותם וכו'.
- "הרציונל" שזה בעצם ההיגיון.
- "זיכרון לטווח קצר" כפשוטו.
- "כוח הרצון" הכוח שמניע אותנו להתחיל דברים.
זיכרון לטווח ארוך, רגשות, רצונות, אמונות, ערכים, ידיעות וכו'.
כל מה שאנחנו עושים/מרגישים/שומעים/רואים ולא שמים לב אליו (לדוגמה נשימות, תחושת מנח כף הרגל בנעל וכו'), נמצא בתת-מודע,
וכל מה שאנחנו עושים/מרגישים/שומעים/רואים ושמים לב אליו - זה נמצא במודע.
לתת-מודע אין שום היגיון או מוח מנתח, ואם נצליח להחדיר אליו "סוגסטיה" (כלומר הצעה), היא תתקבל (כמעט) בלי עוררין.
לדוגמה: אם נצליח להחדיר לשם שסיגריות הן דבר מגעיל, אז האדם כבר לא יוכל לראות סיגריות.
אבל הקב"ה לא השאיר אותנו חשופים,
ויצר בנו את "הגורם הביקורתי".
הוא השומר שמחליט איזה מידע נכנס לתת-מודע ואיזה לא.
כדי לעשות את תפקידו נאמנה משתמש הגורם הביקורתי בכל הכלים של המודע, ומנתח את הנתון החדש: בודק אם הוא הגיוני, ואז משווה אותו למידע שכבר נמצא בתת-מודע.
אם הנתון לא מסתדר הגיונית או לא תואם מידע שכבר נמצא, אז השומר פשוט לא נותן לו להיכנס!
ולכן כל מעשן שתגיד לו שסיגריות הן דבר מגעיל, זה אולי יחדור למודע שלו, אבל התת-מודע שמנהל לו את הרגשות והרצונות לא יאמין לזה.
חשוב להדגיש שהגורם הביקורתי הוא חלק מהמודע, ולא מהתת-מודע.
בעצם התפקיד שלנו בהיפנוזה הוא לעקוף את אותו "גורם ביקורתי".
אז איך עושים את זה?
יש בזה שתי גישות עיקריות: הגישה הקלאסית והגישה האריקסונית.
בקצרה:
- הגישה האריקסונית: בשונה מהגישה הקלאסית, היא לא מנסה "להרדים" את הגורם הביקורתי, אלא להתחמק ממנו.
כרגע נתמקד יותר בגישה הקלאסית:
בגישה הקלאסית: הרעיון הוא להרדים את המודע, וכך גם את הגורם הביקורתי.
המודע והתת-מודע פועלים כמו מאזניים: כשהמודע בשיא פעילותו התת-מודע מתחבא עמוק עמוק, אבל כשהמודע יורד – התת-מודע נחשף.
לדוגמה, חלומות נובעים מהתת-מודע והם מגיעים במצב שבו המודע חלש מאוד.
לכן הדרך שלנו לחשוף את התת-מודע היא להרחיק את המודע – פשוט להירגע. כן!
ההיפנוזה שכולם רועשים ממנה היא בסך הכול רגיעה!
אבל כדי להגיע לשינויים עוצמתיים צריך רגיעה עוצמתית,
ופה נכנס שלב ה"אינדוקציות" – שזה תהליך איך לעזור לאדם להגיע לרגיעה עוצמתית.
(אם תבקשו אולי אני אכתוב גם על זה מאמר).
אך אל דאגה, גם ברגיעה העוצמתית ביותר תמיד המודע עדיין נוכח. בלתי אפשרי להגיע למצב שבו המודע לא נוכח בכלל,
ואם כן, דבר שינגוד את רצונו של האדם לעולם לא יוכל לחדור פנימה גם במצב של היפנוזה! כפי שנרחיב בהמשך.
רמות פעילות המוח
ושוב בקצרה:
המוח עובד על גלי חשמל בתדרים מסוימים; ככל שהגלים מהירים יותר, זה מראה שהמוח פעיל יותר.
- גלי ביתא: המצב שבו המוח נמצא רוב היום – פעילות אינטנסיבית ומחשבה רודפת מחשבה.
- גלי אלפא: המצב של המוח כשהוא ברגיעה קלה או בהתרכזות (פעילות נמוכה יותר), כמו בקריאת ספר, שחמט או שמיעת מוזיקה.
- גלי תטא: מצב של רגיעה עמוקה. בשלב הזה המחשבות איטיות מאוד ומעורפלות. זה המצב של המוח כשאנחנו חולמים, וכן כמה שניות לפני שינה.
- גלי דלתא: גלי מוח איטיים ביותר, כמעט ואין מחשבות. זה המצב של המוח כשאנחנו ישנים.
בקיצור: התחושה במצב ההיפנוטי דומה לתחושה של הרגעים האחרונים לפני שינה.
בשלב הזה התת-מודע הרבה יותר נגיש, והמודע עם הגורם הביקורתי הרבה פחות ביקורתיים, וכך נוצר מצב שבו התת-מודע גמיש ומוכן לשינויים.
מה זה מדיטציה ודמיון מודרך?
למען האמת, גם מדיטציה ודמיון מודרך הם מצב היפנוטי לכל דבר, אם כי בדרך כלל הם נעשים ברמה יותר חלשה של רגיעה (גלי אלפא).
ההיפנוזה שקוראים לה "היפנוזה" היא בדרך כלל בגלי תטא.
עכשיו אנחנו מבינים שאין הרבה מה לפחד בהיפנוזה; אדם נכנס למצב היפנוטי בין 7 ל-12 פעמים ביום וזה תהליך טבעי לחלוטין.
אבל רגע לפני שנשפוט – נעבור לשאלות המעניינות...
