דרוש מידע הכותל בערב תשעה באב, מה הולך שם?

  • הוסף לסימניות
  • #1
מה המצב בכותל בערב תשעה באב?
שייך להגיע לשם?
יש מנינים מסודרים?
או פיצוץ ואין חניות וכו'
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
מזרוחניקים שיושבים במעגלים ושרים שירי ירושלים. :mad:
במקום להתעצבן תפעל!!!

אני, בשנה שעברה (אם איני טועה), נדחפתי לקבוצה קטנה ששרה, הסברתי להן את הבעייתיות וביקשתי לספר להן סיפור קטן.
הן הסכימו בתנאי שזה משהו קטן באמת ואני עפה...
בתכל'ס גלשה שיחה מחכימה במיוחד בענייני דיומא (ברצונן, הן בסוף רצו עוד ועוד).

מודה, זה דרש הרבה אומץ ועזות מצידי (למרות שאני בן-אדם די אמיץ ולא ביישן, הזעתי...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
במקום להתעצבן תפעל!!!

אני, בשנה שעברה (אם איני טועה), נדחפתי לקבוצה קטנה ששרה, הסברתי להן את הבעייתיות וביקשתי לספר להן סיפור קטן.
הן הסכימו בתנאי שזה משהו קטן באמת ואני עפה...
בתכל'ס גלשה שיחה מחכימה במיוחד בענייני דיומא (ברצונן, הן בסוף רצו עוד ועוד).

מודה, זה דרש הרבה אומץ ועזות מצידי (למרות שאני בן-אדם די אמיץ ולא ביישן, הזעתי...)
לא מתעצבנת.
משלימה עם המציאות.
זה חלק מהגלות שעליה אנחנו מתאבלים...

וכל הכבוד לך על השיחה עם הבנות, אבל לא כולם מסוגלות לזה, לא רק מבחינת אומץ, גם מבחינת הדיבור הקולח, ולדעת מה להגיד ואיך לענות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אוירת תשעה באב אין שם.
שנה אחת לקחתי את הילדים מבני ברק במיוחד שירגישו את החורבן וחזרתי מבואסת.
נכון שגם הרבה אנשים ביכו שם את החורבן, אבל האוירה השולטת שם הייתה זיצים עם גיטרות!!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אוירת תשעה באב אין שם.
שנה אחת לקחתי את הילדים מבני ברק במיוחד שירגישו את החורבן וחזרתי מבואסת.
נכון שגם הרבה אנשים ביכו שם את החורבן, אבל האוירה השולטת שם הייתה זיצים עם גיטרות!!!!
בפעם הראשונה שהייתי שם, פיפטי-פיפטי...
בפעם השנייה החלטתי שאני זו שאשנה את האווירה (לפחות לעצמי), וזה מה שאכן השתדלתי לעשות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
בפעם הראשונה שהייתי שם, פיפטי-פיפטי...
בפעם השנייה החלטתי שאני זו שאשנה את האווירה (לפחות לעצמי), וזה מה שאכן השתדלתי לעשות.
ובאמת כל הכבוד!!!

אם הייתי באה לבד, כמובן שזה אחרת, לי כאב מאוד שזה מה שהילדים שלי יזכרו מהכותל בתשעה באב, רציתי שהם יראו בכיות, אנשים שפופים על שרפרפים, שיבינו את האובדן, וזה עצוב שבכל בית כנסת מרגישים יותר אבלות ממוקד האבל עצמו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
הייתי בכותל אתמול, היה ממש יפה, המון אנשים ואוירה רצינית....
מה שכן רציתי לעורר את תשומת הלב לאוטובוסים, אני לא יודעת אם אפשר לעשות משהו בנידון אבל הפיצוץ הוא בלתי נסבל....
שנה שעברה הייתי בתשעה באב בכותל, אבל יותר לקראת צאת הצום, המון מגיעים וממש יפה! וגם יפה לראות את החסד שאנשים מביאים אוכל לשבור את הצום וכו...
ממש ממליצה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אני כמה שנים נמצא שם.
בליל תשעה באב פעמים רבות יש עימותים סביב השירה אצל הגברים, יש ששרים ברחבת כותל עצמו, עד שמגיע מישהו ודורש שיעלו לרחבה העליונה וקבוע יש עימותים וויכוחים סביב הנושא.
גיטרות מעולם לא ראיתי
במנהרה מרגישים יותר את האוירה המתאימה
במהלך הלילה מגיע נוער מסורתי בהמוניו, ומי שזוכה תופס כמה נערים ללמוד איתם, הרב יעקב עדס מגיע קבוע באמצע הלילה ומתפלל בבכיות, אולי גם מדבר על מהות היום
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
הייתי פעם אחת בשביל להמליץ לכם לא ללכת.
לר' לוי יצחק מבארדיטשוב דווקא הייתי מאוד ממליץ ללכת.
הרבה אנשים רחוקים קצת או הרבה שלא יודעים בידוק מאיזה כיוון 'אוכלים' את היום הזה,
והם באים לכותל לגשש ונסות להרגיש.
אפי' ריקנים שבך.

טוב להם, אבל צורם מאוד לנו.
[וגם מידי עמוס והמוני בשביל למצוא את מנוחת הנפש לפנות את הלב להתאבל כמו שצריך]

דברי נכתבו ביחס לליל תשעה באב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
את האמת,
בפעם האחת, היחידה (וזו היתה גם האחרונה) שעשיתי מאמץ להגיע לכותל בליל תשעה באב, בתקווה ששם הלב ייפתח להרגיש הכי חזק את החורבן - זכיתי שתקוותי התגשמה, אך ממש לא באופן שקיויתי.
אני זוכרת את עצמי כל כך המומה, הלומה וכאובה ממצב הנוער שבילה שם. מהמחזות, והקולות ההוללים שהיו קשורים בם. שפשוט לא הצלחתי להפסיק לבכות ולהתייפח קשות ועמוקות במשך למעלה משעה רצופה על הגלות.
זו, שיצאנו אליה ביום שנשרף בית אלוקינו.
וזו שהתמשכה כל כך והשתקעה בתוכנו.
עד...
עד שאוי נא לנו ממה שהיא חוללה בנו. ומאשר התחולל שם (באותו תאריך, למעלה מ2000 שנה אחרי) למרגלות שריד בית מקדשנו...
נכון, ר' לוי יצחק מברדיטשוב היה רוקד כנראה משמחה על כל נפש יהודיה הומיה שביקשה קרבה כלשהי לסמלו של יום האבל הזה.
אבל אני, אישה קטנה ותמימה, וללא כל הכנה (כמו שעושים פה באשכול) פשוט לא הצלחתי להירגע מאשר ראו עיני ושמעו אזני באותו לילה בלתי נשכח...
אני זוכרת נשים צדקניות (כן, היו שם בהחלט גם כאלו!) טופחות באכפתיות על שכמי, ומבררות בדאגה אם הכל בסדר...
ואני לא ידעתי איך להסביר להם ש:
לא.
לאאאא.
לאאאאאאא.
הכל כל כך לא בסדר!
כל כך רחוק גלינו משולחן אבינו:(
כל כך הועם זהבנו:(
וכל כך הרבה, יותר מדי, אבני קודש משתפכות בחוצותינו :( :( :(
ורק רציתי שיניחו לי לבכות את נפשי. שסוף כל סוף מתאבלת על האובדן הכי משמעותי שראוי לדמוע עליו. מאין הפוגה. כי אין מנחם לנו. עד שיבוא משיח בן דוד ובמהרה יגאלנו.
אז אמנם, מצד אחד, מעולם לא ירדה עיני מים על החורבן, כמו בלילה ההוא... ומעולם לא כאבתי את שכינתא בגלותא, כמו ברגעים ההם.
מצד שני, זו זכורה לי כאחת החוויות הקשות בחיי.
הפער הזה - בין מה שציפיתי לחוות - לבין מה שחוויתי שם בפועל, שבר את ליבי. שרף את נשמתי. ולא במליצה.
זו היתה תחושת שבר שורפת ממש. מכוות אש של הבנה איומה, חדה ופוצעת של מה באמת איבדנו... ואין לנו מושג אפילו עד כמה...
והמחזה העצוב הזה, שסימל יותר מכל את החורבן (או יותר נכון - היה החורבן עצמו) הוציא ממני, באותו לילה בלתי נשכח, רק תחינה אחת. תחינה עמוקה. מלוחה. שזלגה מאין הפוגה על לחיי:
"טאטעעעע, תגאל אותנו מהרררררר בבקשה!!!! לפני שחלילה לא יישאר לך את מי לגאול... עד מתי עוזך, טובי בחוריך, בשבי... ותפארתך - מיטב בנותיך, ביד צר... הצורר והחומר העכור... עוררה גבורתך והושיענו למען שמך!"

נכתב מתוך געגוע אינסופי לאבא בשמים שגלה מהיכלו
ובאהבה גדולה לכולנו, בניו האהובים, התועים, התוהים והטועים, הגולים משולחנו
בתפילה שתזכנו בקרוב לגאולת הדעת כמים לים מכסים
וממקומך מלכנו בהדר כבר תופיע , כי לך אנחנו מחכים!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #19
ובאמת כל הכבוד!!!

אם הייתי באה לבד, כמובן שזה אחרת, לי כאב מאוד שזה מה שהילדים שלי יזכרו מהכותל בתשעה באב, רציתי שהם יראו בכיות, אנשים שפופים על שרפרפים, שיבינו את האובדן, וזה עצוב שבכל בית כנסת מרגישים יותר אבלות ממוקד האבל עצמו.
זה לא מוקד האבל.
מוקד האבל הוא כמה מטרים משם...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

מאמר מהרב גלינסקי לתשעה באב:

לפני שנה,

בערב תשעה באב אחר הצהריים -

כתבתי את רחשי לבי.



כשסיימתי לכתוב -

החלטתי לשתף את הדברים גם אתכם,

וקיבלתי תגובות מאד מרגשות.

אלא ש... זה היה קצת מאוחר,

ורוב החברים קראו את זה רק 'לאחר' תשעה באב.



ולכן, אני שולח שוב את אותם הדברים

(עם טיפונת שיפוץ והתאמה)

והפעם, קצת מוקדם יותר,

בתקווה שתספיקו לקרוא את זה לפני תשעה באב.

ובתקווה גדולה עוד יותר -

שעד תשעה באב זה לא יהיה רלוונטי.



המלצה אישית:

תדפיסו את הדברים,

שיהיה לכם לתשעה באב.

ואם אפשר, תדפיסו שני עותקים

ותנו גם לאחרים.



בבקשה:



---

את השורות הבאות -

לא תמיד אפשר לכתוב...

ולכן הן נכתבות כעת,

כמה שעות לפני תשעה באב!



[אינני יודע מתי תקרא את זה

לפני תשעה באב, במהלכו, או לאחריו

בכל מקרה ומתי שזה יהיה –

זה לגמרי רלוונטי]



אנחנו חיים בדור –

שבו לכל בעיה יש פתרון!

ואם אין פתרון – כנראה שזו לא בעיה...



- סובל/ת מכאב ראש או גב? יש פתרון!

- הילד נמוך מדי? יש פתרון!

- מרגיש שאינך ממצה את עצמך? יש פתרון!

- קשה לך עם המינוס/המשכנתא? יש פתרון!

- לא מרגיש טעם בלימוד? יש פתרון!



רוצים להתחתן ולא מצליחים? נעזור לכם!

התחתנתם ולא מסתדרים? נעזור לכם!

רוצים להתגרש? נעזור לכם!

רוצים ילדים? נעזור לכם!

רוצה הפסקה? נעזור לכם!



- יש בעיה שלא מצאת לה פתרון?

גם לזה יש פתרון!

- כל הפתרונות לא עזרו לך?

ובכן, גם לזה יש פתרון!...



ואם עדיין היו דברים,

שלא נמצאו להם פתרונות -

כעת ה-AI בטח כבר ימצא את הפתרון המבוקש.



---

כן!

גם המכון הזה,

שממנו נשלח המסר הנוכחי –

נוסד ונועד בכדי להמציא פתרונות לבעיות.



ולא, אין כל תלונה חלילה.

אדרבה, תודה לה'!

שיש כל כך הרבה פתרונות, ובהישג יד.



אבל יש רגעים, נדירים אמנם -

שבהם צריך לומר את האמת!!

ותשעה באב, הוא אחד הרגעים הנדירים הללו.



ומה האמת? –

שכל הפתרונות הללו

אינם אלא פתרון מלאכותי

לכאב מאד מאד עמוק, שאין לו פתרון!



והכאב הוא –

שאין לנו בית!!

יש לנו הכל – אבל אין לנו מקום בעולם!

ואם כך, כל מה שיש לא באמת עוזר...



יהודי,

- לא משנה מה יש לו וכמה,

- לא משנה כמה הוא מצליח,

- לא משנה כמה הוא מתקדם ומשיג,

הוא תמיד ירגיש בודד!



כי לפני אלפיים שנה,

הבית שלנו נהרס,

ומאז אין לנו מקום שהוא שלנו.

פשוט אין.



זה לא באמת משנה -

אם זה יהודי בדור האינקוויזיציה,

או בדור ה-2025 פלוס!...

זה אולי משנה איך אנחנו נראים מבחוץ

אבל לגמרי לא משפיע על איך אנחנו מרגישים מבפנים!



בפנים – זה אותו יהודי בודד!

מסכן, הומלס, חסר בית, מרוחק ומנודה.

והבדידות הזאת –

כואבת, חונקת, מעיקה ומציקה

כל יום, כל היום, בכל מקום ובכל מצב!



אז נכון –

יש לנו המון גלידות וארטיקים,

אטרקציות מכל הסוגים,

ולהבדיל, גם המון תורה ומצוות ורוחניות

אז מה?!

אבל אין לנו בית!



יש היום ב"ה ארגונים נפלאים -

שמסייעים ליתומים ואלמנות,

ולהבדיל, לחולים סופניים.



הם משתדלים להנעים להם ככל האפשר -

עם אטרקציות, ומתנות, והפתעות וממתקים!

וזה באמת מרגש, ונותן קצת אוויר.

אבל בסוף... אחרי כל החוויות הנהדרות –

הם חוזרים הביתה, לחיים הרגילים

ושם – הם נשארו יתומים / אלמנות / חולים רח"ל

ואת הכאב הזה, אף אחד לא יכול לקחת!



גם את הכאב שלנו –

אף אחד לא יכול לקחת!

זה נהדר, שיש הרבה חוויות

זה נפלא, שיש הרבה פתרונות

זה מרגש, שיש הרבה שפע

אבל - זה לא פותר את הכאב!!!



---

אז יש פעם אחת בשנה –

שבה אנחנו מקבלים רשות,

להניח את הכאב הזה על השולחן

ולתת לו להיות. טבעי, חשוף, כואב ומריר –

כפי שהוא באמת!!



הזמן הזה, הוא תשעה באב.



כבר כמה שבועות, שאומרים לנו –

אל תאכל ארטיק!

אל תלך לים!

אל תשמע מוזיקה!

למה? כדי להתעלל בנו?!

חלילה.



משום שכואב לך!!!

אז אל תסתום את הכאב הזה עם ארטיק!

אל תפצה את עצמך עם מוזיקה!

ואל תברח מעצמך אל הים!

אלא – תראה אותו, את הכאב. תניח לו להיות.



וכשמגיע תשעה באב –

אנחנו עושים עוד צעד קדימה,

ומוותרים גם על הרוחניות!!

אל תרגיע את עצמך בלימוד תורה,

אל תחנוק את הכאב עם הנחת תפילין,

ואל תדחיק את הבדידות עם חברים.

לא!



תסתכל לעצמך בעיניים

ותאמר את האמת:

אני בודד! אני יתום! אני מסכן!

אין לי בית! אין לי אבא! אין לי אמא!

אין לי טעם אמתי בחיים!

הכל רק ב'כאילו', ומלאכותי, והצגה

בפנים בפנים – פשוט מר לי!



זאת האמת!

לא תמיד נעים לראות אותה,

ולא תמיד אפילו 'מותר' לדבר עליה.

כי זה כואב מדי, ועלול לפרק אותנו.

אנחנו מצווים לתפקד, להתקדם, לפעול, ולחיות.

אבל, פעם אחת בשנה –

מותר לנו!

מותר לנו לבכות! מותר!!



---

אז אם תשעה באב,

היה נראה לנו כמו משהו שלא שייך לנו,

אולי אפילו כמו מטרד שאנו מצפים להיות אחריו...

כאילו דורשים מאתנו להמציא איזה כאב,

ולבכות על משהו שמעולם לא הכרנו –

זהו שלא!



לא צריך להמציא שום כאב -

ולא לבכות על משהו שאיננו מכירים.

הכאב קיים, ובענק.

ואנו מקבלים רשות, להציף אותו,

כפי שהוא, בגודל טבעי!

ולתת לו לבכות את עצמו, בלי לחנוק ובלי לעצב!



וזו המתנה הכי גדולה

שאנחנו יכולים לקבל – כל עוד אנחנו בגלות!

האפשרות לבכות את הבדידות, את העגמת נפש, את הצער

שמלווה אותנו כל יום וכל היום.

להתנקות ממנו, להשתחרר, להתקלף –

ולהגיע לרגע אמתי של נחמה!



כן.

כי כאשר יהודי בוכה את כאב הבדידות,

הוא מגלה פתאום לידו,

עוד מישהו שבוכה את אותו כאב!...

זה אבא שלנו, והוא לא הלך לשום מקום.

הוא אתנו יד ביד באותו כאב.

ואם כך, מהרגע שגילינו את זה –

אנחנו כבר לא לבד!



אה, לא לבד?!

זה כבר סיפור אחר!!

מהרגע הזה, יש לי כח לעבור הכל.

כי לבד – אי אפשר לעבור כלום

אבל ביחד – אפשר לעבור הכל.



כל המתאבל על ירושלים

זוכה ורואה בשמחתה!
  • תודה
Reactions: lh ו-CHAYA S2 //
1 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה