דרוש מידע הכותל בערב תשעה באב, מה הולך שם?

[יאט]

מה המצב בכותל בערב תשעה באב?
שייך להגיע לשם?
יש מנינים מסודרים?
או פיצוץ ואין חניות וכו'

 

[רוגעל'ה]

מזרוחניקים שיושבים במעגלים ושרים שירי ירושלים.

 

[M. L.]

ברחבה העליונה

מזרוחניקים שיושבים במעגלים ושרים שירי ירושלים.

אך ברחבה למטה יש הרבה מניינים.
ומגיעים המון אנשים...

 

[מייל]

מה המצב בכותל בערב תשעה באב?
שייך להגיע לשם?
יש מנינים מסודרים?
או פיצוץ ואין חניות וכו'

מתי אתה מתכוין ערב תשעה באב השנה שחל במוצ"ש

 

[3524]

עכשיו חזרנו משם. עם ישראל נוהר בהמוניו.

 

[אש קודש!]

מזרוחניקים שיושבים במעגלים ושרים שירי ירושלים.

במקום להתעצבן תפעל!!!

אני, בשנה שעברה (אם איני טועה), נדחפתי לקבוצה קטנה ששרה, הסברתי להן את הבעייתיות וביקשתי לספר להן סיפור קטן.
הן הסכימו בתנאי שזה משהו קטן באמת ואני עפה...
בתכל'ס גלשה שיחה מחכימה במיוחד בענייני דיומא (ברצונן, הן בסוף רצו עוד ועוד).

מודה, זה דרש הרבה אומץ ועזות מצידי (למרות שאני בן-אדם די אמיץ ולא ביישן, הזעתי...)

 

[אש קודש!]

מזרוחניקים שיושבים במעגלים ושרים שירי ירושלים.

ועוד משהו -
הם שרים שירי נשמה, לא שירי ירושלים (אולי קצת).

לא שזה בסדר, אבל יש הבדל!

 

[רוגעל'ה]

במקום להתעצבן תפעל!!!

אני, בשנה שעברה (אם איני טועה), נדחפתי לקבוצה קטנה ששרה, הסברתי להן את הבעייתיות וביקשתי לספר להן סיפור קטן.
הן הסכימו בתנאי שזה משהו קטן באמת ואני עפה...
בתכל'ס גלשה שיחה מחכימה במיוחד בענייני דיומא (ברצונן, הן בסוף רצו עוד ועוד).

מודה, זה דרש הרבה אומץ ועזות מצידי (למרות שאני בן-אדם די אמיץ ולא ביישן, הזעתי...)

לא מתעצבנת.
משלימה עם המציאות.
זה חלק מהגלות שעליה אנחנו מתאבלים...

וכל הכבוד לך על השיחה עם הבנות, אבל לא כולם מסוגלות לזה, לא רק מבחינת אומץ, גם מבחינת הדיבור הקולח, ולדעת מה להגיד ואיך לענות.

 

[this my name]

האם ניתן להכנס עם רכב נכה?

 

[טחינה גולמית]

אוירת תשעה באב אין שם.
שנה אחת לקחתי את הילדים מבני ברק במיוחד שירגישו את החורבן וחזרתי מבואסת.
נכון שגם הרבה אנשים ביכו שם את החורבן, אבל האוירה השולטת שם הייתה זיצים עם גיטרות!!!!

 

[אש קודש!]

אוירת תשעה באב אין שם.
שנה אחת לקחתי את הילדים מבני ברק במיוחד שירגישו את החורבן וחזרתי מבואסת.
נכון שגם הרבה אנשים ביכו שם את החורבן, אבל האוירה השולטת שם הייתה זיצים עם גיטרות!!!!

בפעם הראשונה שהייתי שם, פיפטי-פיפטי...
בפעם השנייה החלטתי שאני זו שאשנה את האווירה (לפחות לעצמי), וזה מה שאכן השתדלתי לעשות.

 

[טחינה גולמית]

בפעם הראשונה שהייתי שם, פיפטי-פיפטי...
בפעם השנייה החלטתי שאני זו שאשנה את האווירה (לפחות לעצמי), וזה מה שאכן השתדלתי לעשות.

ובאמת כל הכבוד!!!

אם הייתי באה לבד, כמובן שזה אחרת, לי כאב מאוד שזה מה שהילדים שלי יזכרו מהכותל בתשעה באב, רציתי שהם יראו בכיות, אנשים שפופים על שרפרפים, שיבינו את האובדן, וזה עצוב שבכל בית כנסת מרגישים יותר אבלות ממוקד האבל עצמו.

 

[ציפי לוינסון]

הייתי בכותל אתמול, היה ממש יפה, המון אנשים ואוירה רצינית....
מה שכן רציתי לעורר את תשומת הלב לאוטובוסים, אני לא יודעת אם אפשר לעשות משהו בנידון אבל הפיצוץ הוא בלתי נסבל....
שנה שעברה הייתי בתשעה באב בכותל, אבל יותר לקראת צאת הצום, המון מגיעים וממש יפה! וגם יפה לראות את החסד שאנשים מביאים אוכל לשבור את הצום וכו...
ממש ממליצה!

 

[א. שטיגליץ]

אני כמה שנים נמצא שם.
בליל תשעה באב פעמים רבות יש עימותים סביב השירה אצל הגברים, יש ששרים ברחבת כותל עצמו, עד שמגיע מישהו ודורש שיעלו לרחבה העליונה וקבוע יש עימותים וויכוחים סביב הנושא.
גיטרות מעולם לא ראיתי
במנהרה מרגישים יותר את האוירה המתאימה
במהלך הלילה מגיע נוער מסורתי בהמוניו, ומי שזוכה תופס כמה נערים ללמוד איתם, הרב יעקב עדס מגיע קבוע באמצע הלילה ומתפלל בבכיות, אולי גם מדבר על מהות היום

 

[מלכה123]

מכירה מישהו שנסע שנה שעברה לתפילת נץ ואמר שממש היתה אווירת "תשעה באב".

 

[ליטאי פשוט]

מכירה מישהו שנסע שנה שעברה לתפילת נץ ואמר שממש היתה אווירת "תשעה באב".

בנץ זה משהו אחר..

 

[rew3020]

הייתי פעם אחת בשביל להמליץ לכם לא ללכת.
לר' לוי יצחק מבארדיטשוב דווקא הייתי מאוד ממליץ ללכת.
הרבה אנשים רחוקים קצת או הרבה שלא יודעים בידוק מאיזה כיוון 'אוכלים' את היום הזה,
והם באים לכותל לגשש ונסות להרגיש.
אפי' ריקנים שבך.

טוב להם, אבל צורם מאוד לנו.
[וגם מידי עמוס והמוני בשביל למצוא את מנוחת הנפש לפנות את הלב להתאבל כמו שצריך]

דברי נכתבו ביחס לליל תשעה באב.

 

[imagine]

את האמת,
בפעם האחת, היחידה (וזו היתה גם האחרונה) שעשיתי מאמץ להגיע לכותל בליל תשעה באב, בתקווה ששם הלב ייפתח להרגיש הכי חזק את החורבן - זכיתי שתקוותי התגשמה, אך ממש לא באופן שקיויתי.
אני זוכרת את עצמי כל כך המומה, הלומה וכאובה ממצב הנוער שבילה שם. מהמחזות, והקולות ההוללים שהיו קשורים בם. שפשוט לא הצלחתי להפסיק לבכות ולהתייפח קשות ועמוקות במשך למעלה משעה רצופה על הגלות.
זו, שיצאנו אליה ביום שנשרף בית אלוקינו.
וזו שהתמשכה כל כך והשתקעה בתוכנו.
עד...
עד שאוי נא לנו ממה שהיא חוללה בנו. ומאשר התחולל שם (באותו תאריך, למעלה מ2000 שנה אחרי) למרגלות שריד בית מקדשנו...
נכון, ר' לוי יצחק מברדיטשוב היה רוקד כנראה משמחה על כל נפש יהודיה הומיה שביקשה קרבה כלשהי לסמלו של יום האבל הזה.
אבל אני, אישה קטנה ותמימה, וללא כל הכנה (כמו שעושים פה באשכול) פשוט לא הצלחתי להירגע מאשר ראו עיני ושמעו אזני באותו לילה בלתי נשכח...
אני זוכרת נשים צדקניות (כן, היו שם בהחלט גם כאלו!) טופחות באכפתיות על שכמי, ומבררות בדאגה אם הכל בסדר...
ואני לא ידעתי איך להסביר להם ש:
לא.
לאאאא.
לאאאאאאא.
הכל כל כך לא בסדר!
כל כך רחוק גלינו משולחן אבינו
כל כך הועם זהבנו
וכל כך הרבה, יותר מדי, אבני קודש משתפכות בחוצותינו
ורק רציתי שיניחו לי לבכות את נפשי. שסוף כל סוף מתאבלת על האובדן הכי משמעותי שראוי לדמוע עליו. מאין הפוגה. כי אין מנחם לנו. עד שיבוא משיח בן דוד ובמהרה יגאלנו.
אז אמנם, מצד אחד, מעולם לא ירדה עיני מים על החורבן, כמו בלילה ההוא... ומעולם לא כאבתי את שכינתא בגלותא, כמו ברגעים ההם.
מצד שני, זו זכורה לי כאחת החוויות הקשות בחיי.
הפער הזה - בין מה שציפיתי לחוות - לבין מה שחוויתי שם בפועל, שבר את ליבי. שרף את נשמתי. ולא במליצה.
זו היתה תחושת שבר שורפת ממש. מכוות אש של הבנה איומה, חדה ופוצעת של מה באמת איבדנו... ואין לנו מושג אפילו עד כמה...
והמחזה העצוב הזה, שסימל יותר מכל את החורבן (או יותר נכון - היה החורבן עצמו) הוציא ממני, באותו לילה בלתי נשכח, רק תחינה אחת. תחינה עמוקה. מלוחה. שזלגה מאין הפוגה על לחיי:
"טאטעעעע, תגאל אותנו מהרררררר בבקשה!!!! לפני שחלילה לא יישאר לך את מי לגאול... עד מתי עוזך, טובי בחוריך, בשבי... ותפארתך - מיטב בנותיך, ביד צר... הצורר והחומר העכור... עוררה גבורתך והושיענו למען שמך!"

נכתב מתוך געגוע אינסופי לאבא בשמים שגלה מהיכלו
ובאהבה גדולה לכולנו, בניו האהובים, התועים, התוהים והטועים, הגולים משולחנו
בתפילה שתזכנו בקרוב לגאולת הדעת כמים לים מכסים
וממקומך מלכנו בהדר כבר תופיע , כי לך אנחנו מחכים!

 

[איש אחד הלך]

ובאמת כל הכבוד!!!

אם הייתי באה לבד, כמובן שזה אחרת, לי כאב מאוד שזה מה שהילדים שלי יזכרו מהכותל בתשעה באב, רציתי שהם יראו בכיות, אנשים שפופים על שרפרפים, שיבינו את האובדן, וזה עצוב שבכל בית כנסת מרגישים יותר אבלות ממוקד האבל עצמו.

זה לא מוקד האבל.
מוקד האבל הוא כמה מטרים משם...