הליום, נצנצים וזוכה מאושר/ת: תוצאות אתגר תמונה בדיונית

  • הוסף לסימניות
  • #1
הימים עמוסים, ואני לא רוצה למשוך את זה יותר מדי, לכן אקצר.

כ"ב יצירות הועלו בסיבוב זה של האתגר, וכל אחד מהם מוצלח, מקורי ומשובח יותר מהשני (לפעמים המציאות היא דבר לא הגיוני). זה בוודאי יהיה אחד האתגרים המעניינים והמשעשעים לחזור אליו בעוד שלושים-ארבעים שנה, כשנתגעגע לשנים היפות האלו.

היה ראוי להתייחס בפירוט רב לכל אחת מהיצירות, אבל הדבר ייקח יותר מדי זמן. ובימים אלו אני נושם בקושי. אז להלן כמה קטעים נבחרים שלכדו את תשומת ליבי, והכרזת המקום הראשון. (ואם ייווצר חלון קטן של זמן פנוי, אשתדל להתייחס בע"ה קצרות לשאר היצירות, שכאמור כולן היו פגזיות לחלוטין).

אציין את המובן מאליו, כי השפיטה סובייקטיבית לחלוטין, למרות שניסיתי להיצמד לפרמטרים הידועים, אז מראש אבקש סליחה מכולם.

@כתב ומכתב קטע משובח ומושקע ברמה גבוהה. עלילה אמנותית שלמה שפרוסה על פני דורות. סגנון כובש. מדהים, שנון ומצחיק מאוד. חבל שלא באת בסיבוב הקודם.

@נתן גלנט עלילותיהן של קיווי ופסיפלורה האומללות והנפחדות נגעו לליבי שכמעט פקע מצחוק. אדיר וזורם בקצב חזק. תודה שחרגת ממכסת המילים.

@שריונה היה מצחיק מאוד. מקוריות מעוררת התפעלות, כל פעם מחדש. כשכדור השוקולד יצא מהכיס, שם צחקתי בקול. וזה לא היה נעים. קטע זוכה, לולי חריגת מילים עצומה וחסרת אחריות.

@עדיאל קטסטרופה משובחת וסוחפת במינה, עם עושר מילוני נדיר ונעים. מתוך הסערה הציורית - מגיחה ההמצאה שתשנה את פני העולם. כך בדיוק זה צריך לקרות. שתיתי את הקטע בכיף נדיר.

@גדי ישראלי טוב, אתה היית צריך לזכות. אם כמובן היית עושה דבר כזה בסיבוב הראשון, ואם לא היית שם שני קטעים כשאמרו אחד, ואם לא היית משאיר אותנו במתח נוגס כל כך. אתה תותח כבד, אחי.

ובמקום הראשון:

@nechamizak

לא יודע מה אתכם, אבל אני לגמרי צללתי לתוך התמונה התוססת הזו. הייתי כמו זבוב על הקיר בביתה של מרת מטילדה תחי', ובעיניי ראיתי את העכברוש הג'נג'י החמוד מתרוצץ לו כשבפיו חתיכת פאי קרפדות מגרה כל כך.

רעיון, כתיבה, הגשה, אווירה וקצב משובחים במינם.

הנה זה שוב, למי שפספס, ולמי שרוצה עוד פעם.

מטילדה קינחה את הזיעה מפניה בסינר המשובץ, וספקה את כפיה הבשרניות. היום בערב תתקיים האסיפה החמישית של איגוד עקרות הבית המושלמות של האצולה הכפרית על שם תרזה לנקסטר.
היא חייבת להוכיח שהיא עקרת בית למופת. בניקיון סירים, בחליטת תה, בהכנת נקניקיה, בהברקת חלונות, בצחצוח רומחים. בתחום אחד, לכל הפחות, מה שזה לא יהיה.
חשבה שהיא מומחית בפשטידות. כבר שבוע היא מחפשת וריאציה חדשה לפאי שתוכל להציג בוועידה, וניסתה מגוון רכיבים אפשריים.
פאי חציל כבוש עם ריבת אוכמניות. יאק.
פאי ביצים מטוגנות עם פודינג וניל. איכס.
פאי קרפדות ומלפפונים צעירים. גועל מרוכז.
היו עוד. זה היה מביש להיזכר בהם.
היא התרוממה על קצות בהונותיה, ומתחה את ידה כדי לחלץ מתקרת המטבח מערוך ברזל כבד משקל עבור הניסיון העשרים ושלושה בהכנת פאי. מישהו פתאום נחבט בה. מטילדה איבדה את שיווי המשקל, והשתטחה על הרצפה כשהמערוך הולם ברקתה.
אחרי שהזיקוקים הסתלקו משדה הראיה, היא זיהתה את השערות הבהירות של הנרי מדגדגות את הרצפה ואת הרגליים שלו מונפות אל על.
"בכור שטן" היא גנחה, "שוב אתה עם ההרגל המגונה שלך ללכת על הידיים במקום על הרגליים?".
הנרי התרחק, מקפץ על ידיו ומצחקק בקונדסיות, רומס את שאריות הכבוד העצמי שנותרו לה.
השפה התחתונה שלה רטטה מזעם, והגבות התקרבו אחת לשנייה יוצרות זווית קהה. משהו קר התחכך בידיה. המערוך! הגיע הזמן לעשות בו שימוש הגון.
התרוממה מסוחררת, אוחזת את המערוך באצבעות מולבנות. הנרי חמק לפינה אחרת של החדר, והמשיך לקפץ על ידיו לעברו השני.
חפץ נוצץ נשרך אחרי הסבכה הזהובה שלו. טבעת האירוסין שריצ'ארד הביא לה בימים הטובים ההם!
מטילדה הסתכלה מהופנטת על הנרי. השיער שלו המשיך לנוע ברחבי החדר, מבריח עכברוש אחד גי'נג'י, אוסף איתו קורי עכביש וכמה אוכמניות מעופשות.
"שככה יהיה לי טוב!" הצטווחה בקול מוזר, תפסה את הנרי והדביקה לו נשיקה מקומחת על הלחי הסמוקה.
סוף דבר:
יודעי דבר יודעים לציין שהגרסא הקמאית של המטאטא בימי הביניים המאוחרים נקראה בשם הנרי לזכר ממציאו.

תפקיד העלאת האתגר הבא מונח זה עתה, ברוב פאר ורושם, לפתחכם.

לגבי הפרס. זו נקודה כואבת. חשבתי לתומי שיהיו כמה מתנדבים שיתנדבו לקחת חסות על הפרס, לאור תחינותיי הבוכיות. אבל בינתיים קיבלנו רק הבטחה מ @גדי ישראלי לספק חופשה זוגית בשטוטגרט. באחריותו המעורפלת. יש לתאם איתו את קבלת הפרס, או תמורתו במזומן. (כאן בא כזה: ;))

חוץ מזאת, הוצעה הצעה מעניינת כזו: שגבאי הפורם המוכשר, מאיר דרכינו מוהנ"ת גלנט, יראיין את הזוכה ראיון חג מיוחד, במיטב כישרונו הידוע. הגבאי נתן את הסכמתו הנלהבת לעניין.

ייצרו אתכם קשר מההפקה בעניין הזה.

(אם זה יצליח, אפשר יהיה אפילו למסד את העניין, כך שזוכי האתגרים מכאן ואילך, יזכו לקבל חינם אין כסף ראיון אוהד ומוטה לטובתו, בה יוכל לשטוח באין מפריע את משנתו הספרותית ותורתו התחבירית, ויקבל במה מכובדת להשמיע כרצונו החופשי את דעותיו לגבי אופי הפורום, ייעודיו והתיקונים הנדרשים בו, וכל שאר הנושאים שעולים על הרוח).



לסיום, ארצה להודות לכל המשתתפים המוכשרים, העוזרים והמסייעים, שהעניקו לי תקופה נדירה של עשייה מאתגרת ורבת כבוד.

הצלחה מרובה וחודש שמייח!
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
הימים עמוסים, ואני לא רוצה למשוך את זה יותר מדי, לכן אקצר.

כ"ב יצירות הועלו בסיבוב זה של האתגר, וכל אחד מהם מוצלח, מקורי ומשובח יותר מהשני (לפעמים המציאות היא דבר לא הגיוני). זה בוודאי יהיה אחד האתגרים המעניינים והמשעשעים לחזור אליו בעוד שלושים-ארבעים שנה, כשנתגעגע לשנים היפות האלו.

היה ראוי להתייחס בפירוט רב לכל אחת מהיצירות, אבל הדבר ייקח יותר מדי זמן. ובימים אלו אני נושם בקושי. אז להלן כמה קטעים נבחרים שלכדו את תשומת ליבי, והכרזת המקום הראשון. (ואם ייווצר חלון קטן של זמן פנוי, אשתדל להתייחס בע"ה קצרות לשאר היצירות, שכאמור כולן היו פגזיות לחלוטין).

אציין את המובן מאליו, כי השפיטה סובייקטיבית לחלוטין, למרות שניסיתי להיצמד לפרמטרים הידועים, אז מראש אבקש סליחה מכולם.

@כתב ומכתב קטע משובח ומושקע ברמה גבוהה. עלילה אמנותית שלמה שפרוסה על פני דורות. סגנון כובש. מדהים, שנון ומצחיק מאוד. חבל שלא באת בסיבוב הקודם.

@נתן גלנט עלילותיהן של קיווי ופסיפלורה האומללות והנפחדות נגעו לליבי שכמעט פקע מצחוק. אדיר וזורם בקצב חזק. תודה שחרגת ממכסת המילים.

@שריונה היה מצחיק מאוד. מקוריות מעוררת התפעלות, כל פעם מחדש. כשכדור השוקולד יצא מהכיס, שם צחקתי בקול. וזה לא היה נעים. קטע זוכה, לולי חריגת מילים עצומה וחסרת אחריות.

@עדיאל קטסטרופה משובחת וסוחפת במינה, עם עושר מילוני נדיר ונעים. מתוך הסערה הציורית - מגיחה ההמצאה שתשנה את פני העולם. כך בדיוק זה צריך לקרות. שתיתי את הקטע בכיף נדיר.

@גדי ישראלי טוב, אתה היית צריך לזכות. אם כמובן היית עושה דבר כזה בסיבוב הראשון, ואם לא היית שם שני קטעים כשאמרו אחד, ואם לא היית משאיר אותנו במתח נוגס כל כך. אתה תותח כבד, אחי.

ובמקום הראשון:

@nechamizak

לא יודע מה אתכם, אבל אני לגמרי צללתי לתוך התמונה התוססת הזו. הייתי כמו זבוב על הקיר בביתה של מרת מטילדה תחי', ובעיניי ראיתי את העכברוש הג'נג'י החמוד מתרוצץ לו כשבפיו חתיכת פאי קרפדות מגרה כל כך.

רעיון, כתיבה, הגשה, אווירה וקצב משובחים במינם.

הנה זה שוב, למי שפספס, ולמי שרוצה עוד פעם.

מטילדה קינחה את הזיעה מפניה בסינר המשובץ, וספקה את כפיה הבשרניות. היום בערב תתקיים האסיפה החמישית של איגוד עקרות הבית המושלמות של האצולה הכפרית על שם תרזה לנקסטר.
היא חייבת להוכיח שהיא עקרת בית למופת. בניקיון סירים, בחליטת תה, בהכנת נקניקיה, בהברקת חלונות, בצחצוח רומחים. בתחום אחד, לכל הפחות, מה שזה לא יהיה.
חשבה שהיא מומחית בפשטידות. כבר שבוע היא מחפשת וריאציה חדשה לפאי שתוכל להציג בוועידה, וניסתה מגוון רכיבים אפשריים.
פאי חציל כבוש עם ריבת אוכמניות. יאק.
פאי ביצים מטוגנות עם פודינג וניל. איכס.
פאי קרפדות ומלפפונים צעירים. גועל מרוכז.
היו עוד. זה היה מביש להיזכר בהם.
היא התרוממה על קצות בהונותיה, ומתחה את ידה כדי לחלץ מתקרת המטבח מערוך ברזל כבד משקל עבור הניסיון העשרים ושלושה בהכנת פאי. מישהו פתאום נחבט בה. מטילדה איבדה את שיווי המשקל, והשתטחה על הרצפה כשהמערוך הולם ברקתה.
אחרי שהזיקוקים הסתלקו משדה הראיה, היא זיהתה את השערות הבהירות של הנרי מדגדגות את הרצפה ואת הרגליים שלו מונפות אל על.
"בכור שטן" היא גנחה, "שוב אתה עם ההרגל המגונה שלך ללכת על הידיים במקום על הרגליים?".
הנרי התרחק, מקפץ על ידיו ומצחקק בקונדסיות, רומס את שאריות הכבוד העצמי שנותרו לה.
השפה התחתונה שלה רטטה מזעם, והגבות התקרבו אחת לשנייה יוצרות זווית קהה. משהו קר התחכך בידיה. המערוך! הגיע הזמן לעשות בו שימוש הגון.
התרוממה מסוחררת, אוחזת את המערוך באצבעות מולבנות. הנרי חמק לפינה אחרת של החדר, והמשיך לקפץ על ידיו לעברו השני.
חפץ נוצץ נשרך אחרי הסבכה הזהובה שלו. טבעת האירוסין שריצ'ארד הביא לה בימים הטובים ההם!
מטילדה הסתכלה מהופנטת על הנרי. השיער שלו המשיך לנוע ברחבי החדר, מבריח עכברוש אחד גי'נג'י, אוסף איתו קורי עכביש וכמה אוכמניות מעופשות.
"שככה יהיה לי טוב!" הצטווחה בקול מוזר, תפסה את הנרי והדביקה לו נשיקה מקומחת על הלחי הסמוקה.
סוף דבר:
יודעי דבר יודעים לציין שהגרסא הקמאית של המטאטא בימי הביניים המאוחרים נקראה בשם הנרי לזכר ממציאו.

תפקיד העלאת האתגר הבא מונח זה עתה, ברוב פאר ורושם, לפתחכם.

לגבי הפרס. זו נקודה כואבת. חשבתי לתומי שיהיו כמה מתנדבים שיתנדבו לקחת חסות על הפרס, לאור תחינותיי הבוכיות. אבל בינתיים קיבלנו רק הבטחה מ @גדי ישראלי לספק חופשה זוגית בשטוטגרט. באחריותו המעורפלת. יש לתאם איתו את קבלת הפרס, או תמורתו במזומן. (כאן בא כזה: ;))

חוץ מזאת, הוצעה הצעה מעניינת כזו: שגבאי הפורם המוכשר, מאיר דרכינו מוהנ"ת גלנט, יראיין את הזוכה ראיון חג מיוחד, במיטב כישרונו הידוע. הגבאי נתן את הסכמתו הנלהבת לעניין.

ייצרו אתכם קשר מההפקה בעניין הזה.

(אם זה יצליח, אפשר יהיה אפילו למסד את העניין, כך שזוכי האתגרים מכאן ואילך, יזכו לקבל חינם אין כסף ראיון אוהד ומוטה לטובתו, בה יוכל לשטוח באין מפריע את משנתו הספרותית ותורתו התחבירית, ויקבל במה מכובדת להשמיע כרצונו החופשי את דעותיו לגבי אופי הפורום, ייעודיו והתיקונים הנדרשים בו, וכל שאר הנושאים שעולים על הרוח).



לסיום, ארצה להודות לכל המשתתפים המוכשרים, העוזרים והמסייעים, שהעניקו לי תקופה נדירה של עשייה מאתגרת ורבת כבוד.

הצלחה מרובה וחודש שמייח!
יפה מאוד, מענג. שפיטה ייחודית. מתאים בדיוק לאווירה בימים אלו:)

אאל"ט הזוכה כבר זכתה באחד האתגרים האחרונים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
כזה אני, תמיד ליד, אוטוטו, נוגע ולא נוגע...

תודה, משויטט, אם היה צריך לבחור באתגר מן האתגרים שעלו כאן.
ואני, זקן ושבע ימים, ראיתי אתגרים בחיי, תאמינו לי שראיתי.

אבל כזה, כזה עוד לא היה. חוויה מטלטלת, סוחפת חושים, מענגת, חיה, נושמת, מציפה, אינטליגנטית, אתגר אתגרי, מהנה וחווייתי
וגם מחכים, מעשיר ומאלף. בעצם - מטרתו של מוסד האתגרות הפרוגאית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
ובמקום הראשון:

@nechamizak
זה- צפור קטנה לחשה לי שהמטאטא יטאטא הכל הצידה ויגרוף את המקום הראשון.
אהבתי את הסיפור מאד!
קטע זוכה, לולי חריגת מילים עצומה וחסרת אחריות.
חרגתי?
למה נראה לי שבקושי גרדתי את ה-50 מילים?:eek:
חסרת אחריות? אני?!
תנו לי לכתוב כאוות נפשי.. בבקשה.. להיות חופשית ללא מגבלה. בטח לא מגבלה של מילים;)
היה מאתגר מאד,האתגר.
נהניתי מכל רגע ומכל יצירה. כולם שם אלופים!!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #8
  • הוסף לסימניות
  • #9
תודה רבה על הפרגונים!

למעשה, תכננתי לכתוב על שניצל, ואז ראיתי ששריונה כתבה כבר על אוכל. בדיוק סיימתי לטאטא את הבית בפעם השישית, ופתאום המטאטא היה נראה לי כמו ילד הפוך...

על הפרס שאני אמורה לקבל עוד אחשוב באיזה אופן לממש אותו. צפו למשא ומתן...

באשר לאתגר הבא, אשתדל לחשוב על רעיון בהקדם האפשרי, אבל שאלה לי לנכבדי הפורום: בשיפוט יהיה ניתן להיעזר במישהו אחר? נגיד, בוקי סריקי והאדמו"ר מקורצוויל הם גורמים חוקיים? או גורמים אחרים שמבינים בכתיבה וספרות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
בוקי סריקי והאדמו"ר מקורצוויל
תיקון טעות:
בוקי מז'ורי.
בוקי סריקי זה מזרקור של שנות השמונים.

ואם כבר אדמורינ"ו מקורצווייל, אי אפשר שלא להזכיר אמרת שפר שהיה נוהג לומר כל ליל שבת בצהריים כשעיניו משוטטות בחורים וסדקים:
נקי או לא, מלוכלך או כן, העיקר שיש מטאטא.
ובוקי שהכיר את ההלוך יילך של הרבי, והיה מבין הרבה מעבר למה שהיה שומע, היה ממהר להביא את הבילקעס וההערינג וכל המסתעף.
ולכשנגמרה הסעודה, וטאטא המטאטא הבינו כולם יחדיו איך עיניו של האדמו"ר צופיות למרחוק.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #13
בוקי סריקי זה ממסכת עבודה זרה.
הפירוש בארמית זה כלים ריקים, ובעברית דברי הבל והבאי.
רבקה שזורי השתמשה בו בעיתון זרקור בהשאלה בשינוי של חיריק בקוף במקום צירה שבמקור.
זכרתי משהו כזה, אבל המקור לטעות היה, כמובן, מזרקור...
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
@nechamizak - שאפו ענק!
הבכור שטן הזה הכריע, אין מה לומר ;)
ויש לי אתגר בשבילך:
היות והמטאטא היום אצלנו הוא אביזר שבתי לגמרי -
פליז, קטע חדש על המצאת האיירובוט?
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
כזה אני, תמיד ליד, אוטוטו, נוגע ולא נוגע...

.

גם אני...
באתגר הזה הייתי זוכה אם... ואם... ואם... באתגר הקודם עד שהגעתי למקום השלישי - אז היה על זה ויכוח בין השופטות. בקיצור, מגיע לשנינו פרס תנחומים. אתה בקטע של שטוטגרט?

ברכות לזוכה המאושרת. לגבי הפרס, אין אפשרות לקבל תמורתו במזומן לצערי, זו הזיה שידידנו הבריק ברגע של השראה. אבל בהחלט, שטוטגרט זה שטוטגרט. פשוט תתייצבו בשדה"ת ותאמרו שגדי ישראלי שלח אתכם. לא צריך יותר.
אגב, אם אתם בונים על היעוץ של האדמו"ר מקורצוויל, תקבעו תור כבר עכשו. אני ממליץ מנסיון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
תיקון טעות:
בוקי מז'ורי.
בוקי סריקי זה מזרקור של שנות השמונים.

ואם כבר אדמורינ"ו מקורצווייל, אי אפשר שלא להזכיר אמרת שפר שהיה נוהג לומר כל ליל שבת בצהריים כשעיניו משוטטות בחורים וסדקים:
נקי או לא, מלוכלך או כן, העיקר שיש מטאטא.
ובוקי שהכיר את ההלוך יילך של הרבי, והיה מבין הרבה מעבר למה שהיה שומע, היה ממהר להביא את הבילקעס וההערינג וכל המסתעף.
ולכשנגמרה הסעודה, וטאטא המטאטא הבינו כולם יחדיו איך עיניו של האדמו"ר צופיות למרחוק.
תכלס - נפלתי מהכסא.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

אז הנה לפניכם סיפור בהמשכים - ככתוב בכותרת עם ניחוח אירופאי ואססיתי
הסיפור מתרחש באיזורים גרמניה, ישראל, מצריים, סין ועוד.
הוא מתחיל בשנת 2002, ומשם עולה ועולה,
אשמח לביקורות, להאררות והערות
לא היה קל לשתף את ה (בה' הידיעה) סיפור שכתבתי
אבל אשמח שתהנו.
פרק 1

מיקום: לייפציג, שכונת פליסנבורג, רחוב ברונר 14, גרמניה. שנת 2002.

לוקה ישב על מדרגות הבית הענק ובהה באוויר, אנשים נכנסו ויצאו מהבית, אמא דמעה מעט, ודניאל ישב ליד השולחן בסבר פנים חתומות ואכל בשקט את ארוחת הבוקר הקבועה שלהם. מדי פעם הוא לגם מכוס המים שנצבה לידו בשקט כדוממת באות הזדהות על פטירתה של סבתא ריטה.

לוקה הביט בשעון, השעה היתה 10:15 בבוקר, ואיש מבני הבית לא זרזו אותו ללכת לבית הספר, לוקה הביט בעיון בתמונה שנפלה לאמא מהיד, תמונה של סבתא ריטה. סבתא ריטה אהבה אותו באמת, היא היתה מקשיבה בחום לכל סיפוריו ומהנהנת בראשה, מעולם לא אמרה לו: לוקה, אתה מדבר יותר מדי, שקול את מילותיך, שלא יעלם לך כוח הדיבור. דניאל כל הזמן היה אומר לו את זה, ואבא היה עונה לו בטון בטוח: לו מצאת מחקר שיוכל להוכיח את דבריך הייתי שמח שהיה נעלם ללוקה כוח הדיבור. לפעמים לוקה, אתה מדבר יותר מהגובה שלך. סבתא ריטה מעולם לא סנטה בו על דיבוריו המרובים ועל אהבתו ללימודי ההיסטוריה. פעמון נשמע לפתע מרחוק. דניאל נעמד בדממה ולקח את צלחתו הריקה אל המטבח, הוא הגיש אותה ליולינה האומנת בשתיקה והתיישב על הספה בדממה. אמא נכנסה בסערה אל הסלון. לוקה? אתה אינך לבוש עדיין? לוקה הביט בתוויה של אמו וניסה להבין את טון דיבורה, האם היא כועסת? או שמא טון של עצבות נשמע בין שברי המילים? הוא התנער ממקומו ואמר, אני לא יודע לשים עניבה, ובכלל, מדוע הבגדים הללו שחורים? אליזה שטראוס ענתה בקול ממהר: לוקה, אנו צריכים ללכת ללוויה של סבתא ריטה, אין זמן לדיבורים קח את בגדיך ולבש אותם במהירות, זוכר את הסיסמה בבית הספר שלך? לוקה ענה בשלווה: הכוח הוא במשמעת. אוני המשיכה בטון קבוע: מצוין, אז לך להתלבש, ובלי דיבורים מיותרים. הילד הרים והוריד את גבותיו בהתרסה ולחש לעצמו תוך כדי הליכה מהירה אל עבר חדרו: ככה הדיקטטורים עולים לשלטון, הכוח במשמעת. אחיו התלווה אליו בחיוך שנמחק לאחר דקה, כשהביט בחדרו של אחיו: לוקה? מה הבלגן הזה? אחיו הקטן שאל בפליאה: בלגן? על איזה בלגן אתה מדבר? דניאל ענה בשתיקה רועמת. לוקה ענה בסלחנות: זה בסדר דניאל, אמא עוד לא העירה לי על הבלגן הזה, יש כאן סך הכל ספרים ומחברות שלא החזרתי אל הילקוט, ילד בן שבע לא אמור לעשות זאת לבדו. דניאל התקרב באיטיות תוך כדי מחאה: הבה ונראה על מה אתה לומד, והאם יש לך שגיאות כתיב. לוקה הסתובב באימה וקפץ תוך כדי שהוא מחפה על ספריו: לא! אני... אני עדיין באמצע שיעורי הבית, אתה לא יכול להסתכל באמצע! דניאל ענה בחומרה: באמצע? היית אמור להיות עכשיו באמצע הלימודים! זוז ותן לי לראות מה אתה מסתיר שם. לוקה הביט בדניאל בעיניים מתחננות: לא.. זה לא מה שאתה חושב.. זה פשוט... דניאל הדף את לוקה בעדינות והביט על הספרים שניצבו- הצטמקו בערימה קטנטנה. " מצרים הקדומה? עליית הנאצים? מרוץ הזהב באמריקה? האם אתה זקן? מדוע אתה קורא על דברים כה משמימים? אתה יודע שאבא לא אוהב שאתה חופר על ההיסטוריה יותר מדי, העתיד שלך די מתוכנן, אז אל תכניס באמצע שטויות". לעג דניאל. לוקה הביט בו בעיניים חכמות: זה מאד מעניי... הדלת נפתחה ושתיהם הסתובבו בבהלה, אבא, פרופסור דוקטור הנרי שטראוס נכנס בשריקה קלה אל החדר. שתיהם עמדו בניסיון הסתרה של ערימת ספרי ההיסטוריה שכלל לא תאמה את גיל הקורא בהם, אביהם שאל בפליאה: אינכם מוכנים? כבר אתם יוצאים! דניאל ענה בצייתנות: אני כבר מוכן אבא, לוקה מתלבש עדיין. הנרי יצא מהחדר וטרק קלות את הדלת. דניאל נזף באחיו: כמעט ועלו עלייך. לוקה ענה בהתרסה: אינני מסתיר דבר. דניאל משך בכתיפיו ויצא מהחדר. אמו ניגשה אליו, סדרה את שיערו ולחשה לו: דניאל, אתה ילד בן 12, כבר גדול מספיק, אנחנו נשלח אותך יחד עם לוקה ללוויה של סבתא ריטה, ואני ואבא נבוא בעוד כשעתיים, יכול להיות שיהיו שם מספר אנשים מוזרים, אך אתם לא תתקרבו אליהם וכמובן שלא תתן ללוקה להחליף איתם מילה, בסדר? תוכל להיות בחברתם של הילדים של דוד נורמן, בסדר? דניאל הנהן בראשו בצייתנות והלך לחדרו של אחיו הקטן.

הוא פתח את הדלת, ולוקה עמד שם בצייתנות לבוש על כל בגדיו, רק שעניבתו היתה מרושלת קמעא. דניאל נגש אליו ושאל ברצינות תהומית תוך כדי קשירתה מחדש של העניבה: עד מתי אצטרך לקשור לך את העניבה, לוקה? מה יקרה כשתהיה עורך דין? מי יקשור לך את העניבה? לוקה ענה בחלמנות: אני לא אהיה עורך דין. דניאל ענה בנזיפה: אז רופא. לוקה ענה בשנינות אשר לא תואמת את גילו הצעיר: רופא כלל לא לובש עניבה, ואני כלל לא עומד להיות רופא. דניאל עצר אותו ואמר: די עם הדיבורים חסרי התועלת הללו, הן מה שאבא ואמא יחליטו אתה תהיה, לא אתה בעצמך. לוקה הסיט את מבטו כנעלב וסנן לעמו בשקט משפטים הנוגדים את דבריו האחרונים של דניאל.

לאחר מספר דקות, רכב שרד יוקרתי חנה מחוץ לגינת ביתם המפוארת, דניאל ולוקה יצאו לבחוץ וחצו את הגינה לאורכה, דניאל לא הסיט את מבטו ימין ושמאל, וצעד בהליכה ישרה כחייל במסדר. לוקה, ובכן, לוקה לעומת זאת, הלך בהליכה מרושלת, נגע בעניבתו, רפרף בשערו, אבק אבק בלתי נראה ממכנסיו, דניאל נעצר בתסכול ושאל: מה יהיה איתך לוקה? האינך יכול רק ללכת בלי לגעת בכל לבושך המסודר? לוקה ענה בתסכול גם הוא: מה עשיתי? סך הכל הזזתי את העניבה, אני אינני במסדר צבאי כרגע ואיש אינו צופה עלינו כרגע. דניאל אנפף בעצבנות. את המשך הדרך לוקה הלך בפנים קפואות כקרח ובצעדים שלא היו מביישים סמל במסדר צבאי. הם נכנסו לרכב ובלו את זמן הנסיעה בפנים חתומות וללא החלפת כל מילה. לאחר כחצי שעה הם הגיעו ל Südfriedhof Leipzig בית קברות כללי, ירוק ויפהפה, מלא בפרחים ובפסלוני זהב. לוקה הביט במקום בעיניים פעורות, מעולם לא היה במקום כזה. הוא פנה לאחיו ושאלו: דניאל מה הם המלבנים הללו? דניאל ענה בקול שרעד מעט: אלו הם מצבות, בפנים ישנם אנשים. לוקה הביט בו בפליאה, ושאל בפליאה גדולה יותר: איך האנשים האלו נושמים מתחת לאדמה? דניאל ענה בקול כעוס: הם לא נושמים בכלל, הם מתים! מתים! אתה מבין? גם סבתא ריטה תכנס לאחת מהמצבות האלו עוד מעט בתוך ארון. לוקה לא הוסיף לשאול עוד את אחיו הבוגר – יודע כל, הוא העריץ את דניאל על ידיעותיו בשלל הנושאים המגוונים. מוחו קדח במחשבות אודות סבתא ריטה, מתה? מה זה אומר בכלל מתה? האם לא יראה אותה יותר? זהו סוג של משחק? הוא צמצם את עיניו וראה לפתע מספר אנשים לובשים חליפות שחורות ומתחתן חולצות לבנות בוהקות, רוב האנשים היו עם זקן אפרפר לבנבן ארוך יחסית, וכולם היו עם בד שחור עגול על ראשם, ולחלקם מגבעות שחורות. הוא התרכז במבטו ולפתע התיישרו גבותיו, הוא פנה לאחד מהם ושאל: אנטשולדיגונג? (סליחה- גרמנית) האיש הסתובב אליו בחיוך מאיר פנים וענה: יו? (אידיש) דניאל שקלט לפתע את השיחה שמתרחשת לפניו פנה לאחיו בגרמנית מהירה וחדה: לוקה, אבא הזהיר אותך לא לדבר עם זרים! אם אבא יגלה שדברת איתם הוא לא יעבור על כך בשתיקה, אני אחראי עליך ואני לא מסכים לך לדבר עם המוזרים האלו. לוקה הביט בו בחמלה וענה לו: דניאל, אני אחראי על עצמי, ואני יכול לדבר עם האדם הזה, הוא לא יעשה לי דבר, וחוץ מזה, למה האדם הזה אמר "יו" ולא "יא"? דניאל ענה בזעם מהול בלעג צרוף: הוא לא יודע איך מדברים כלל, אינך יכול לנהל עמו שיחה. האיש שהבין את עיקרי הדברים שלא נאמרו במהירות ענה באיטיות: אני מדבר אידיש, אייני מגרמניה אנו באנו מפולין, הנפטרת היא דודתנו. לוקה התאמץ להבין את דבריו ושאל בחוסר אמון: האם אתה בן דוד של אימי? האדם הנהן בראשו וחייך חיוך גדול. לוקה אמר באיטיות: לא ידעתי שיש לי קרובי משפחה מוסלמים. גבותיו של האדם התעגלו בתדהמה: מוסלמים? אולי לא הבנתי נכון? לוקה ענה באכפתיות מרובה: אביו של חברי לכיתה, ג'מיל, חובש את פיסת הבד הזו על ראשו, הם מוסלמים אדוקים. האדם ענה בגיחוך קל: אינני מוסלמי אני יהודי אורתודוקסי, ולפיסת הבד שעל ראשי קוראים " כיפה " רוצה גם אחד? שאל בעודו מוציא כיפת בד קטיפתית שחורה מכיסו ומושיט אותה לעבר לוקה. דניאל קפץ כנשוך נחש ותפס את הכיפה מידו של היהודי, הוא צעק: אבא לא מרשה להתקרב לסממנים דתיים כלשהם! לוקה התרחק מהאדם הזה, הוא מסיונר! הוא מנסה להטיף לנו! הוא זרק את הכיפה לאדמה הלחה בבוז והביט בעיניים חודרות לעבר היהודי שכלל לא הבין על מה ההמולה הגדולה. לוקה הביט בעיניים גדולות על אחיו הגדול שהרים את קולו, זוהי כמעט הפעם הראשונה ששמע את אחיו צועק, אך מילותיו לא מצאו חן בעיניו. הוא הרים את הכיפה הקטיפתית מהאדמה ניער אותה ממעט החול שדבק בה, והסתכל בדניאל. דניאל הסמיק למראה הבלגן שחולל, רגיל היה להיות ילד הפלא של משפחתם, ופתאום כזו התפרצות. הוא סינן ל אחיו הקטן: הגש לאיש הזה את הכיפה בלי התחכמויות, לוקה. לוקה החליט דווקא להתחכם ושם את הכיפה על שיערו השחרחר, עיניו הירוקות נצצו בברק של שמחה, והוא אמר לאדם שמולו: דנקע שיין. (תודה רבה – גרמנית) האדם שמולו חייך אליו ואמר: אם הוריך לא מסכימים, אולי עדיף שתוריד את הכיפה. לוקה לא הבין את דבריו ואמר שוב: דנקע שיין. מחכה לבבקשה. האדם שמולו נאנח ונענה לבקשה של נשמעה: ביטע (בבקשה) לוקה הסתובב וצעד באדמה הבוצית לקראת בני דודיו, בניו של דוד נורמן ודודה מיילי. דניאל סנן בזעם עצור: חכה, אבא יראה את זה הוא לא יעבור על זה בשתיקה. לוקה משך בכתפיו.

לאחר כחצי שעה, מכונית שחורה עצרה ליד שער בית הקברות. מתוכה ירדו אליזה והנרי שטראוס – הדורים, מדודים, כל קמט בחליפה ובשמלה מהודק למקומו. נוכחותם מילאה את המקום בהדר צונן.

דניאל הצמיד את ידיו לכיסיו והשפיל מבטו. הוא כבר ידע: אבא יפנה אליו ראשון. ואכן, הנרי סקר אותו במבט חודר וקרא בקול עמוק אך מהודק:



“דניאל. מדוע לא שמרת על אחיך?”

קולו של דניאל רעד, אך הוא ניסה לעמוד זקוף:



“ניסיתי, אבא. הוא… הוא לקח ממני. זה לא בגללי.”



דמעה זלגה על לחיו. הוא מחה אותה בחופזה, אך אביו הבחין.

“אל תנגב בשרוולך,” אמר הנרי בקפידה. “זהו מראה מגונה.”



היד של האב כמעט התרוממה לגעת בכתפו – כמעט – אך נעצרה באוויר ושבה אל צידו.

“לוקה,” קראה האם בקול רגוע-חמור. היא כרעה מולו, מביטה בו היישר בעיניים.



“אמרנו לך לא לדבר עם האנשים הללו. אתה מבין את זה?”

לוקה שתק. שפתיו רעדו.

“לא יהיו פנקייקס מחר,” הוסיפה אליזה באדישות של שופטת, אך קולה נשבר לשבריר רגע. “אני רוצה שתדע – זו לא שעשוע. זו משמעת.”



כשהתרוממה, זעה הדמעה בזווית עינה – אך היא לא נתנה לה ליפול.

הנרי הסיר את הכיפה מראשו של לוקה באצבעות זהירות, כאילו זו חפץ זר שאינו שייך. “שניכם חוזרים מיד. אינכם נשארים כאן.”

העולם עצר. דניאל הרים ראשו, מבטו התחנן.



“לא נהיה… עם סבתא ברגעיה האחרונים?” לחש.

אליזה הישירה אליו מבט. היא שמרה על זקיפותה:

“יש תוצאות למעשים, יקירי. שליטה עצמית – מעל הכול.”

ברקע החל הארון של סבתא ריטה להתקדם, והמתפללים החרדים זעקו בקול: “יתגדל ויתקדש שמה רבה…”

דניאל לא עמד בזה. הוא אחז בידו של לוקה בחוזקה, פניו מוצפות דמעות. לוקה שלף מכיסו ממחטה קטנה, מצוירת בידיים ילדותיות, והושיט אותה.

דניאל לקח אותה באצבעות רועדות, לא בגסות. “בגללך…” לחש, קולו נחנק. “בגללך לא אהיה עם סבתא בפעם האחרונה.”

השניים הסתובבו לאחור, צועדים הרחק. מאחור – הורים זקופים, ארון כהה,ומילים לא מוסברות שהמשיכו לחלחל בחלל האוויר

דניאל המשיך לבכות חרישית, נשימתו נשברה בכל צעד. לוקה, לעומתו, שתק.



עיניו הירוקות ברקו – לא מדמעות, אלא מן השקט הקפוא שעטף אותו.



הוא לא ידע מה לומר לאחיו, לא מצא מילה שתנחם. רק היד הקטנה שלו, שעדיין הייתה בתוך ידו של דניאל, אמרה את מה שהפה לא הצליח: אנחנו לבד בזה. ביחד.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה