הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
[h=1]קיבלתי במייל....
המדריך המקוצר לגרפיקאית המתחילה: 10 טיפים שימנעו ממך שברון לב מיותר[/h]
זהו. עבודת הגמר שלך הוגשה, המורה אישרה, התעודה תלויה מעל המיטה ואחרי תקופה של עמל רב, חידוד הראש, אדפטציות, שיופים, שיפורים, הגהה והדפסה – הכנת קורות חיים מרשימים, מושכים ואפילו אבא אומר שזה "לא רע בכלל".
גרפיקאית, ברוכה הבאה לעולם התוהו. מכאן ואילך, עלייך לפלס דרך בציפורניים ולהביא פרנסה הביתה ..., או כדי להתחיל לחסוך ולפנק את עצמך... זה לא קל כמו שזה נדמה. נכון, הציבור גדל, תמיד צריך גרפיקאים ועדיין, כמו בכל דבר צריך רחמי שמיים.
קבלי את המדריך המקוצר, שאינו מושלם, אבל ינסה לתת קצת מניסיון חיים. ואם זה יעזור לבת ישראל אחת – דיינו.
1. הכל בעיני המתבונן: חז"ל לימדו אותנו שכשם שפרצופיהם אינם שווים כך דעותיהם אינן שוות. עבודה שעשית והשקעת ועמלת, האחד ישבח והשני יעקם את האף וישבור לך את הלב, (ואולי גם את המסך...).
2. עבודה יפה זו עבודה מושלמת: כוונות יש רק בתפילה. העבודה צריכה להיות מוגמרת ומוקפדת. בלי שכחתי ובלי התכוונתי להוסיף.
3. סגירה: ראיתי בעיני מאות עבודות גרפיקה נחמדות, עמוד אחד – לא יותר – שהגיעו סגורות במשקל של 2500 מ"ב ומעלה. אני הטירון ידעתי לפתוח אותן באילוסטרייטור או אינדיזיין ולכווץ אותן במקור, דבר שהגאון שעמדה מולי הביטה בעיני עגל. שזה לא יקרה לך לעולם.
4. פונטים: מינימום גיוון פונטים במודעה, מקסימום אור בעיניים.
5. הגענו לחלק הכואב – איפה לבחור לעבוד: משרדי הפרסום הגדולים נחשבים כחממה מיוחדת לגרפיקאים. הרשו לי לנפץ את המיתוס, הם לא. הם מנופחים מגאווה, נלאים משעמום, גם הקריאייטיב לא משהו.
6. מבחינתם, עלייך לנשק סוליותיהם רק כי הם הרשו לך להיכנס לקודש הקודשים, ושנים הם יטפחו לך על השכם בהרגשת אדנות ויאמרו תמיד לכל אורח: "את ... קיבלנו ממש טריה ובורה, תראו כמה יפה היא התקדמה". והאורח יגיד את השנינות שלו: "טוב, תמיד היה לכם חוש טוב". שניהם יצחקקו בטיפשות.
7. במשרדים הגדולים יש עבודה וזה חביב..., אבל זה קורה יותר מדי תחת לחץ, דווקא אז הבוס או הבוסית משחררים את הקיטור. זה לא בריא למתחילים. זה לא יפה לבכות.
8. משרדי הפרסום הקטנים, לדעתי הענייה, גם אינם אופציה מרגשת . ע–ד שיש עבודה צפופה וגם כשיש אין לך יותר מדי ממי ללמוד.
9. אז מה כן? קבלי את נוסחת הקסם: העיתונים. סטודיו של עיתונים הוא כר נרחב ללמוד, להשתכלל ולהתמקצע לצד גרפיקאיות מנוסות יותר. שם תתחילי בתיקונים, תמשיכי לשיופים עד שתצאי גרפיקאית. בעיתון, הזמנים ידועים, הלקוחות לא מצפים ממך לקקטוס ואת חוזרת הביתה עייפה אך מסופקת.
10. כשאני כותב עיתונים אני מתכוון למקומונים. כן, אלה עם 100 עמודים מלאים מודעות בינוניות ומטה. שם זה המקום הטוב ביותר לטירונות. שם נכנסים מלאי כוונות טובות ויוצאים עם מקצוע ביד. עיצוב, כתיבה, חריזה, הדמיה, וסגירה. את הממשק המושלם תקבלי בחדר הממוזג למחצה עם בר מים ישן ומחשב מעצבן, כל זה לפני הדד ליין. המשכורת לא משהו, גם אי אפשר לספר לדודה היכנע שאת עבדת על המודעה ב'המבשר' אבל אחרי שנה של תיזוז את יכולה לצאת לדרך חדשה, פרטית ומקצועית, כשיש לך מקצוע ביד: גרפיקאית קוראים לזה.
בהצלחה.
המדריך המקוצר לגרפיקאית המתחילה: 10 טיפים שימנעו ממך שברון לב מיותר[/h]
זהו. עבודת הגמר שלך הוגשה, המורה אישרה, התעודה תלויה מעל המיטה ואחרי תקופה של עמל רב, חידוד הראש, אדפטציות, שיופים, שיפורים, הגהה והדפסה – הכנת קורות חיים מרשימים, מושכים ואפילו אבא אומר שזה "לא רע בכלל".
גרפיקאית, ברוכה הבאה לעולם התוהו. מכאן ואילך, עלייך לפלס דרך בציפורניים ולהביא פרנסה הביתה ..., או כדי להתחיל לחסוך ולפנק את עצמך... זה לא קל כמו שזה נדמה. נכון, הציבור גדל, תמיד צריך גרפיקאים ועדיין, כמו בכל דבר צריך רחמי שמיים.
קבלי את המדריך המקוצר, שאינו מושלם, אבל ינסה לתת קצת מניסיון חיים. ואם זה יעזור לבת ישראל אחת – דיינו.
1. הכל בעיני המתבונן: חז"ל לימדו אותנו שכשם שפרצופיהם אינם שווים כך דעותיהם אינן שוות. עבודה שעשית והשקעת ועמלת, האחד ישבח והשני יעקם את האף וישבור לך את הלב, (ואולי גם את המסך...).
2. עבודה יפה זו עבודה מושלמת: כוונות יש רק בתפילה. העבודה צריכה להיות מוגמרת ומוקפדת. בלי שכחתי ובלי התכוונתי להוסיף.
3. סגירה: ראיתי בעיני מאות עבודות גרפיקה נחמדות, עמוד אחד – לא יותר – שהגיעו סגורות במשקל של 2500 מ"ב ומעלה. אני הטירון ידעתי לפתוח אותן באילוסטרייטור או אינדיזיין ולכווץ אותן במקור, דבר שהגאון שעמדה מולי הביטה בעיני עגל. שזה לא יקרה לך לעולם.
4. פונטים: מינימום גיוון פונטים במודעה, מקסימום אור בעיניים.
5. הגענו לחלק הכואב – איפה לבחור לעבוד: משרדי הפרסום הגדולים נחשבים כחממה מיוחדת לגרפיקאים. הרשו לי לנפץ את המיתוס, הם לא. הם מנופחים מגאווה, נלאים משעמום, גם הקריאייטיב לא משהו.
6. מבחינתם, עלייך לנשק סוליותיהם רק כי הם הרשו לך להיכנס לקודש הקודשים, ושנים הם יטפחו לך על השכם בהרגשת אדנות ויאמרו תמיד לכל אורח: "את ... קיבלנו ממש טריה ובורה, תראו כמה יפה היא התקדמה". והאורח יגיד את השנינות שלו: "טוב, תמיד היה לכם חוש טוב". שניהם יצחקקו בטיפשות.
7. במשרדים הגדולים יש עבודה וזה חביב..., אבל זה קורה יותר מדי תחת לחץ, דווקא אז הבוס או הבוסית משחררים את הקיטור. זה לא בריא למתחילים. זה לא יפה לבכות.
8. משרדי הפרסום הקטנים, לדעתי הענייה, גם אינם אופציה מרגשת . ע–ד שיש עבודה צפופה וגם כשיש אין לך יותר מדי ממי ללמוד.
9. אז מה כן? קבלי את נוסחת הקסם: העיתונים. סטודיו של עיתונים הוא כר נרחב ללמוד, להשתכלל ולהתמקצע לצד גרפיקאיות מנוסות יותר. שם תתחילי בתיקונים, תמשיכי לשיופים עד שתצאי גרפיקאית. בעיתון, הזמנים ידועים, הלקוחות לא מצפים ממך לקקטוס ואת חוזרת הביתה עייפה אך מסופקת.
10. כשאני כותב עיתונים אני מתכוון למקומונים. כן, אלה עם 100 עמודים מלאים מודעות בינוניות ומטה. שם זה המקום הטוב ביותר לטירונות. שם נכנסים מלאי כוונות טובות ויוצאים עם מקצוע ביד. עיצוב, כתיבה, חריזה, הדמיה, וסגירה. את הממשק המושלם תקבלי בחדר הממוזג למחצה עם בר מים ישן ומחשב מעצבן, כל זה לפני הדד ליין. המשכורת לא משהו, גם אי אפשר לספר לדודה היכנע שאת עבדת על המודעה ב'המבשר' אבל אחרי שנה של תיזוז את יכולה לצאת לדרך חדשה, פרטית ומקצועית, כשיש לך מקצוע ביד: גרפיקאית קוראים לזה.
בהצלחה.
