הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
קובי פנחסוב היה האיש הכי רחוק מלהיות אסטרונאוט טיפוסי. הוא היה עובד היי-טק מן השורה, מאלה ששותים שלוש כוסות קפה עד 9 בבוקר, וקוראים לעצמם "האקר" אם הצליחו לשחזר סיסמה במייל.
אבל קובי אהב לחלום. לא סתם לחלום - הוא היה משוכנע שהוא נועד לגדולות, אך במקרה, העולם טרם שם לב לכך.
ואז הגיע האימייל.
"נאס"א מגייסת! דרוש מתנדב למשימה פורצת דרך במדים. לא צריך ניסיון קודם!"
בעודו קורא את השורות, קובי כמעט נחנק מקפה של הבוקר. "זו ההזדמנות שלי להראות להם מה אני שווה!"
"האם יש לך ניסיון באסטרונומיה?" שאל הטופס.
קובי, שידע לכוון טלסקופ ולהבחין בין הירח לפנס רחוב, כתב בביטחון: "ברור! אני גאון בקריאת מפות של כוכבים!"
אז בקצרה, אחרי תשאול בזום (שכלל בעיקר את השאלה "איך אתה עם בידוד ממושך?") ושיחת טלפון חשודה במיוחד, קובי מצא את עצמו בבסיס נאס"א.
המדריכים צחקו בזמן ששאל איפה החליפות הנוצצות, אבל מהר מאוד הפסיקו לצחוק כשהבינו שקובי באמת מתכוון להצטרף.
אימוני ההישרדות היו תובעניים – בעיקר פסיכולוגית. הדבר היחיד שהחזיק אותו היה חבילת הקרמבואים שהוא הבריח בכיס.
אחרי אימון של שבועיים שכלל בעיקר אכילת מנות חירום ותרגול על טרמפולינות, הוא מצא את עצמו על חללית עם שני אסטרונאוטים מנוסים: ג'ו ומוריס. הם, משום מה, קראו לו "הניסוי".
"מה זה?" שאל ג'ו, כשראה אותו נוגס בקרמבו אחרי יום אימונים.
"זה קרמבו", ענה קובי בגאווה ממולאת בפה-חצי-מוקצף-והברות-בלתי-מובנות. "השלמות בהתגלמותה."
"הוא לא ישרוד בחלל", מלמל מוריס. "חבל שתבזבז מקום."
אבל קובי רק קרץ ואמר: "בחלל, כמו בכדור הארץ, תמיד יש מקום לקרמבו."
היום הגדול הגיע. אחרי נאומים מרגשים, שלושה טון של חטיפים קפואים, וקובי אחד מתרגש במיוחד – הצוות שוגר לחלל.
הם טסו, וקובי הרגיש כמו גיבור-על, עד שהוא שכח את הטלפון במכונית ההסעות.
"מי צריך טלפון?" הרגיע את עצמו. "אני בדרך למאדים!"
שלושה ימים עברו בשגרה מוזרה. ג'ו ומוריס עבדו במרץ על משימות מורכבות, בעוד שקובי התמודד עם השאלה הקשה: "איפה למען ה' שמתי את הקרמבו?!"
אך ביום הרביעי במסע, לאחר שסיימו לתקן תקלה טכנית חמורה, חשב קובי לנסות לשבור את הקרח.
"תגידו," הוא שאל, "מה הדבר הכי מוזר שאי פעם קרה לכם בחלל?"
ג'ו ענה: "פעם אחת, הספקנו לחלץ את הירח ממסלול לא נכון!"
מוריס הוסיף: "אני פעם תפסתי מטאור קטן בידיים חשופות!"
קובי ניסה להרשים: "פעם... פעם ניצחתי במשחק שש-בש את הבוס שלי!"
רגע של שתיקה נפל בחללית. מוריס וג'ו החליפו מבטים.
ואז מוריס שאלה: "הבוס שלך היה אמיתי, נכון?"
קובי ניסה לגמגם תשובה, כשפתאום אזעקת החירום נדלקה.
"משהו נכנס למסלול שלנו!" קרא מוריס.
כולם מיהרו למסך, ובליבם חשבו על תרחישים אפשריים – כוכב אבוד; ג'וק שעף גבוה מדי בגלל פחדו מצרחות האישה; פסולת חלל ועוד.
אבל לא.
העצם היה... קרמבו ענקי, מסתובב בחוסר כבידה כאילו הוא צלחת מעופפת מתוכנית ילדים.
"מה זה?!..." צעק ג'ו.
"אה..." מלמל קובי באי נוחות. "נראה לי... זה שלי."
השניים הסתובבו לעברו בהלם.
"שלך?!" שאלו במקהלה.
"כן... אתם זוכרים שאמרתם לי לא להביא קרמבו?"
"ברור!"
"אז... הבאתי."
"מה?!"
"כן, שכחתי להוציא אותו מהתיק, והוא כנראה גדל בחוסר כבידה..."
הקרמבו החל להסתחרר סביב החללית, מאיים לפגוע במערכות ההנעה.
ג'ו חמק ממנו בתמרונים מסובכים, בעוד שמוריס ניסה לחשב את המסלול.
"קובי!" הוא צעק, "מה משקלו של הקרמבו הזה?"
"בערך 50 גרם..."
"50 גרם?! הוא בגודל של מכונית עכשיו!"
קובי הרגיש איך האשמה תוקפת אותו. "זה כנראה משהו בכוח הכבידה... או שזה קרמבו-על."
בסופו של דבר, בעזרת זרוע רובוטית ומעט שוקולד, הצליחו ללכוד את הקרמבו ולהעביר אותו לאזור הבידוד.
"זה היה קרוב..." מלמל מוריס בעייפות.
...
שבועיים אחרי שחזרו לכדור הארץ, קרמבו חלל הפך לחטיף הרשמי של נאס"א, והיא החלה להשתמש בטכנולוגיית הקרמבו כדי לפתח "מזון חלל מתרחב". הקרמבו הענקי, שוחזר ונארז, נשלח לתצוגה במוזיאון המדע.
ביום הפתיחה החגיגי, כשהמוני מבקרים התקהלו סביב המציג, המנחה הכריז ברוב הרושם: "גבירותי ורבותיי, הנה – הקרמבו הראשון שראה את מאדים!"
הקהל פרץ במחיאות כפיים סוערות. קובי עמד בצד, מחויך עד האוזניים, כשפתאום ילד קטן שאל בקול רם: "אמא, זה קרמבו וניל או קרמבו שוקו?"
האמא הסתכלה על קובי ושאלה: "כן, מה זה?"
קובי הרים מבט, חשב לרגע, ואמר: "זה קרמבו חלל בטעם כישלון. טעים בטירוף!"
ולבסוף? הוא פתח חנות קרמבואים עם הסלוגן: "קרמבוחלל – תנו ביס לחלום!"
וכששאלו אותו בראיונות איך הוא מרגיש על מה שעשה, הוא תמיד ענה:
"אל תשפטו קרמבו לפי האריזה. במיוחד אם הוא יצא משליטה."
-"מה?!"
"מה לעשות?! לאוראל שוב נגמרו הפאנצ'ים!..."
אבל קובי אהב לחלום. לא סתם לחלום - הוא היה משוכנע שהוא נועד לגדולות, אך במקרה, העולם טרם שם לב לכך.
ואז הגיע האימייל.
"נאס"א מגייסת! דרוש מתנדב למשימה פורצת דרך במדים. לא צריך ניסיון קודם!"
בעודו קורא את השורות, קובי כמעט נחנק מקפה של הבוקר. "זו ההזדמנות שלי להראות להם מה אני שווה!"
"האם יש לך ניסיון באסטרונומיה?" שאל הטופס.
קובי, שידע לכוון טלסקופ ולהבחין בין הירח לפנס רחוב, כתב בביטחון: "ברור! אני גאון בקריאת מפות של כוכבים!"
אז בקצרה, אחרי תשאול בזום (שכלל בעיקר את השאלה "איך אתה עם בידוד ממושך?") ושיחת טלפון חשודה במיוחד, קובי מצא את עצמו בבסיס נאס"א.
המדריכים צחקו בזמן ששאל איפה החליפות הנוצצות, אבל מהר מאוד הפסיקו לצחוק כשהבינו שקובי באמת מתכוון להצטרף.
אימוני ההישרדות היו תובעניים – בעיקר פסיכולוגית. הדבר היחיד שהחזיק אותו היה חבילת הקרמבואים שהוא הבריח בכיס.
אחרי אימון של שבועיים שכלל בעיקר אכילת מנות חירום ותרגול על טרמפולינות, הוא מצא את עצמו על חללית עם שני אסטרונאוטים מנוסים: ג'ו ומוריס. הם, משום מה, קראו לו "הניסוי".
"מה זה?" שאל ג'ו, כשראה אותו נוגס בקרמבו אחרי יום אימונים.
"זה קרמבו", ענה קובי בגאווה ממולאת בפה-חצי-מוקצף-והברות-בלתי-מובנות. "השלמות בהתגלמותה."
"הוא לא ישרוד בחלל", מלמל מוריס. "חבל שתבזבז מקום."
אבל קובי רק קרץ ואמר: "בחלל, כמו בכדור הארץ, תמיד יש מקום לקרמבו."
...
היום הגדול הגיע. אחרי נאומים מרגשים, שלושה טון של חטיפים קפואים, וקובי אחד מתרגש במיוחד – הצוות שוגר לחלל.
הם טסו, וקובי הרגיש כמו גיבור-על, עד שהוא שכח את הטלפון במכונית ההסעות.
"מי צריך טלפון?" הרגיע את עצמו. "אני בדרך למאדים!"
שלושה ימים עברו בשגרה מוזרה. ג'ו ומוריס עבדו במרץ על משימות מורכבות, בעוד שקובי התמודד עם השאלה הקשה: "איפה למען ה' שמתי את הקרמבו?!"
אך ביום הרביעי במסע, לאחר שסיימו לתקן תקלה טכנית חמורה, חשב קובי לנסות לשבור את הקרח.
"תגידו," הוא שאל, "מה הדבר הכי מוזר שאי פעם קרה לכם בחלל?"
ג'ו ענה: "פעם אחת, הספקנו לחלץ את הירח ממסלול לא נכון!"
מוריס הוסיף: "אני פעם תפסתי מטאור קטן בידיים חשופות!"
קובי ניסה להרשים: "פעם... פעם ניצחתי במשחק שש-בש את הבוס שלי!"
רגע של שתיקה נפל בחללית. מוריס וג'ו החליפו מבטים.
ואז מוריס שאלה: "הבוס שלך היה אמיתי, נכון?"
קובי ניסה לגמגם תשובה, כשפתאום אזעקת החירום נדלקה.
"משהו נכנס למסלול שלנו!" קרא מוריס.
כולם מיהרו למסך, ובליבם חשבו על תרחישים אפשריים – כוכב אבוד; ג'וק שעף גבוה מדי בגלל פחדו מצרחות האישה; פסולת חלל ועוד.
אבל לא.
העצם היה... קרמבו ענקי, מסתובב בחוסר כבידה כאילו הוא צלחת מעופפת מתוכנית ילדים.
"מה זה?!..." צעק ג'ו.
"אה..." מלמל קובי באי נוחות. "נראה לי... זה שלי."
השניים הסתובבו לעברו בהלם.
"שלך?!" שאלו במקהלה.
"כן... אתם זוכרים שאמרתם לי לא להביא קרמבו?"
"ברור!"
"אז... הבאתי."
"מה?!"
"כן, שכחתי להוציא אותו מהתיק, והוא כנראה גדל בחוסר כבידה..."
הקרמבו החל להסתחרר סביב החללית, מאיים לפגוע במערכות ההנעה.
ג'ו חמק ממנו בתמרונים מסובכים, בעוד שמוריס ניסה לחשב את המסלול.
"קובי!" הוא צעק, "מה משקלו של הקרמבו הזה?"
"בערך 50 גרם..."
"50 גרם?! הוא בגודל של מכונית עכשיו!"
קובי הרגיש איך האשמה תוקפת אותו. "זה כנראה משהו בכוח הכבידה... או שזה קרמבו-על."
בסופו של דבר, בעזרת זרוע רובוטית ומעט שוקולד, הצליחו ללכוד את הקרמבו ולהעביר אותו לאזור הבידוד.
"זה היה קרוב..." מלמל מוריס בעייפות.
...
שבועיים אחרי שחזרו לכדור הארץ, קרמבו חלל הפך לחטיף הרשמי של נאס"א, והיא החלה להשתמש בטכנולוגיית הקרמבו כדי לפתח "מזון חלל מתרחב". הקרמבו הענקי, שוחזר ונארז, נשלח לתצוגה במוזיאון המדע.
ביום הפתיחה החגיגי, כשהמוני מבקרים התקהלו סביב המציג, המנחה הכריז ברוב הרושם: "גבירותי ורבותיי, הנה – הקרמבו הראשון שראה את מאדים!"
הקהל פרץ במחיאות כפיים סוערות. קובי עמד בצד, מחויך עד האוזניים, כשפתאום ילד קטן שאל בקול רם: "אמא, זה קרמבו וניל או קרמבו שוקו?"
האמא הסתכלה על קובי ושאלה: "כן, מה זה?"
קובי הרים מבט, חשב לרגע, ואמר: "זה קרמבו חלל בטעם כישלון. טעים בטירוף!"
ולבסוף? הוא פתח חנות קרמבואים עם הסלוגן: "קרמבוחלל – תנו ביס לחלום!"
וכששאלו אותו בראיונות איך הוא מרגיש על מה שעשה, הוא תמיד ענה:
"אל תשפטו קרמבו לפי האריזה. במיוחד אם הוא יצא משליטה."
-"מה?!"
"מה לעשות?! לאוראל שוב נגמרו הפאנצ'ים!..."
Reactions: כותב בקצב, זה אני ולא אף אחד, מטעמי השבת ועוד 28 משתמשים31 //