המדריך לד' מינים

  • הוסף לסימניות
  • #1
לקט של שלוש מדריכים לארבעת המינים חלקם ע"פ מו"צ וחלקם שלא ע"פ מו"ץ מכל מקום, קבלו זאת בתורת עצה טובה קמ"ל.

מדריך לקניית ארבעת המינים
כיצד תדעו אם הלולב שרכשתם כשר? ואיזה הידורים צריך לחפש באתרוג חוץ מיופי, וגם כיצד להבחין ביו עץ הערבה הכשרה לבין הצפצפה הפסולה? מדריך הלכתי לקניית ארבעת המינים. חג שמח.
הרב גיל דביר
י"ב תשרי תש"ע, 30/09/2009 00:00
לפני שאתם מהמהרים לקנות ארבעת המינים לקראת סוכות כמה טיפים שיעזרו לכם לבצע קניה חכמה של ארבעת המינים. שימו לב שיפה זה לא מספיק במקרה הזה, הכשרות חשובה לא פחות
אתרוג
גודלו
לפחות כביצה

ראוי לאכילה
אחד מתנאי הכשרות של אתרוג הוא שיהיה בו 'היתר אכילה', כלומר- שצריך להיות ראוי לאכילה.
לכן אתרוג של עורלה או כזה שלא הופרשו ממנו תרומות ומעשרות - פסול לנטילה.
על הקונים לברר אצל המוכר שאין בו חשש טבל ועורלה.

אתרוג מורכב
אתרוג מורכב הוא שילוב של אתרוג ופרי אחר (בד"כ לימון).
יש שפסלו מדין שנעשה בו איסור, יש שפסלו מטעם שהוא "חסר", יש שפסלו מטעם ש"אין שמו עליו", ויש שפסלו מדין "בל תוסיף"- כיוון שמוסיף מין חמישי והוא הלימון.
למעשה, הדבר תלוי במסורת הכשרות שיש לגבי הפרדס, כיוון לפעמים השפעת הלימון קטנה ואינה ניכרת באתרוג.
לכן, לפני שמסתכלים על האתרוג יש לברר שאינו מורכב.

צורתו
אתרוג עגול ככדור- פסול!

צבעו
הצבע המהודר באתרוג הוא כמראה שעווה ,או חלמון הביצה או כרכום או זהב.
אתרוג שצבעו ירוק כהה- פסול! (עצה טובה: מי שקנה אתרוג ירוק ישים אותו בכלי עם תפוחים אדומים ע"מ שיצהיב).

שינוי מראה
חזזית: כמו אבעבועות המתהוות מעיפוש הפרי. החזזית פוסלת רק אם היא גבוהה מהאתרוג, וניכרת במישוש היד.
בלעטלאך: כתם הנוצר מעלה שהיה מונח על האתרוג. הבלעטלך לא פוסל את האתרוג, מסיבות שונות. יש הסוברים שאם יש בלעטלאך בולטים, המורגשים במשמוש היד- פסול, וכך צריך לנהוג (אלא אם כן זוהי שעת הדחק). מאידך, אם יש בלעטלאך שאינם בולטים אפילו בחוטמו של האתרוג- כשר.
נקודה שחורה או לבנה:
אם הנקודה בחוטמו של אתרוג- אפילו נקודה אחת פוסלת, בגודל כלשהוא (ולא, לא צריך להסתכל בזכוכית מגדלת). בשאר האתרוג-אם יש שתיים או שלוש נקודות הן פוסלות, אלא אם כן הם באותו הצד. כיצד בודקים זאת? מעבירים ביניהן קו דמיוני- אם קו זה הוא רוב שטח האתרוג- האתרוג פסול.
אם קו זה הוא רוב ההיקף (אך לא רוב השטח)- יש הפוסלים, ויש המכשירים.

מה מוגדר כחוטמו של אתרוג (שבו אפילו נקודה אחת שחורה וקטנה פוסלת) ?
שיטות שונות בעניין. להלכה, פוסקים שזה ממקום שבו מתחיל השיפוע להתחדד לכיוון הפיטם.

ניטל הפיטם
בראש האתרוג יוצא עץ הנקרא פיטם . מעליו נמצאת השושנתא. ניטל כל העץ ונעשתה גומא- פסול.
לא נעשתה גומא- ניתן להקל החל מהיום השני של החג. נשבר רק חלק מהעץ - כשר, אך טוב להדר באחר ביום הראשון.

ניטל העוקץ
העוקץ הוא גבעול העץ, שבו הוא תלוי באילן.
אם הוא ניטל לגמרי ונשארה גומא- יברך רק בשעת הדחק .
אם נשאר עובי כלשהוא המכסה את הגומא-כשר.

מהו האתרוג המהודר והמובחר ?
א. החוטם יהיה נקי לגמרי- גם ממראה שאינו פוסל.
ב. שיהיה לו פיטם עם שושנתא.
ג. שהפיטם יהיה מכוון כנגד החוטם.
ד. שיהיו באתרוג שקיעות ובליטות, ולא יהיה חלק כלימון.
ה. בנוי כמגדל: רחב מלמטה ומתקצר כלפי מעלה.
ו. נקי לגמרי מחזזיות, כתמים ומבלעטלאך.

אתרוג בשמיטה

מותר להשתמש לשם ארבעת המינים באתרוג של שביעית, אלא שבתהליך המכירה שלו יכולות להיות מספר בעיות. לכן בשנת שמיטה נקנה אתרוגים של "אוצר בית דין".
גם לאחר חג הסוכות יש לנהוג בקדושת שביעית באתרוג. דהיינו, אין לזרוק את האתרוג לאשפה, אלא לאוכלו או לשים אותו בשקית סגורה היטיב ואח"כ באשפה.


לולב
גודלו
גודלו המינימלי של הלולב הוא ארבעה טפחים (32-40 ס"מ). גודל זה הוא לשדרה בלבד ולא לעלים, ודווקא בשדרה המכוסה עלים. כמו כן השדרה צריכה להיות גבוהה טפח (8-10 ס"מ) מההדסים ומהערבות.

האם לולב קנרי כשר?
לולב קנרי-לולב הגדל בדקל שאינו מוציא פירות. לדעת הרב פיינשטיין לא ניתן לצאת בו ידי חובה כלל, אך לדעת הרב שלמה זלמן אויערבאך, וכן הרב עובדיה, ניתן לצאת בו ידי חובה.

תיומת
חז"ל שנו (בגמרא) כי אם נחלקה התיומת - הלולב פסול. מהי התיומת?
לדעת הספרדים, 'נחלקה התיומת' היא מקרה שבו נפרדו רוב העלים בלולב זה מזה (מקרה שאינו שכיח כלל). אם נפרד רק העלה האמצעי- כשר.
לדעת האשכנזים, התיומת היא העלה האמצעי. מצווה מן המובחר שיהיה כל הלולב מחובר ולא חלוק כלל, אך מצד הדין, אם העלה האמצעי נחלק מעט (עד חציו)- כשר.
לולבים בעלי שני עליים מרכזיים- כל אחד מהם הוא 'תיומת' בפני עצמו.

נקטם ראש התיומת
נקטמו ראשי העלים- פסול. (הערה: יש אנשים שכשקונים לולב ממשמשים בו ונוגעים בראשו בכדי לראות שמא נחלקה התיומת, בכך הם עלולים לפסול את הלולב ולהיכשל באיסור גזל, כלפי מוכר הלולבים).

יבשה התיומת
לולב יבש כמעט ואינו מצוי כיום, אך לולב שיבשה התיומת שלו- פסול. לדעת החזון איש, אם נשרף ראש העלה העליון מהשמש, אך עדיין עומד בקשיותו ומראהו חום כהה, אין מצב זה מוגדר כיבש.

עביד כהימנק
הימנק, הוא כלי שיש לו שני ראשים כעין צורת V. לולב הנפתח ונראה כהימנק פסול.

קליפה חומה (קורא)
לולבים מסויימים סגורים בקליפה חומה. האשכנזים לא נוהגים לקחת לולב שכזה, אך הספרדים כן.

לולב עקום
לולב שהתעקם קדימה או לאחד מהצדדים- פסול. אך אם נתעקם אחורה- כשר , שזוהי דרך ברייתו. מכל מקום, כשקונים לולב רצוי לחפש לולב זקוף משום "זה א-לי ואנווהו".

עלים כפופים
לולב שעליו כפופים, נחלקו בדינו. ולהלכה, ראוי להחמיר במקרה שרוב העלים כפופים, כיוון שיש לנו לולבים אחרים מצויים.

לולב בשמיטה

נחלקו האם יש קדושת שביעית בלולב. למעשה, כתב הגאון הרב שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, שכיום אין קדושת שביעית בלולב כי לא משתמשים בו לטאטוא הבית.



הדס
גודלו
ג' טפחים. (24-30 ס"מ).שיעור זה הוא בענף, ולא בעלים היוצאים ממנו. כמו כן צריך להקפיד שההדסים יהיו נמוכים בטפח (8-10 ס"מ) מהלולב.

הדס משולש
ההדס צריך להיות משולש, כלומר: יוצאים ממנו לפחות שלושה עלים מכל קן וקן, באופן שאין אחד משלושת העלים גבוה יותר או נמוך מן השניים האחרים.
הדס שוטה (שאין עליו יוצאים מקן אחד בשווה) - פסול.
לכתחילה צריך כל שיעור אורך ההדס להיות משולש. בדיעבד, אין לפסול אם לפחות רוב אורך ההדס משולש.

נשרו עליו
אם נשרו עליו באופן שעדיין רובו משולש-כשר. אבל אם נשר עלה אחד מכל קן, ובכל קן נותרו רק שני עלים -פסול, כי זה לא נקרא 'עבות'.

יבש
יבשו רוב עליו, באופן שכלה הירוק שבו והפך לבן וגם נפרך בציפורן- פסול. יבשו רוב עליו, אבל הקן העליון נשאר עדיין לח- כשר.

נקטם
נקטם (נשבר) ראשו של עץ ההדס (לא העלים), מצד הדין ניתן להכשיר, אך טוב להמחיר בזה, שיש הדס אחר.

הדס בשמיטה

הירושלמי הסתפק האם יש קדושת שביעית בבשמים,ולפי זה היה מקום להחמיר ונהוג קדושת שביעית בהדסים. אלא שהמהרי"ל דיסקין והגרש"ז אויערבך חידשו שבהדסים של מצווה אין קדושת שביעית, כי אינם מיועדים לריח אלא למצווה. לכן נראה להלכה שאין בהם קדושת שביעית.

ערבה
גודלה
ג' טפחים, כמו ההדס.

סימני הערבה
ישנם שלושה סימנים בכדי להבדיל בין הערבה הכשרה לבין הצפצפה הפסולה:
א. הערבה עליה משוכים כנחל, הצפצפה- עליה עגולים.
ב. הערבה- חודי עליה חלקים וללא פגימות, הצפצפה- חודי עליה מלאים פגימות כמו מסור.
ג. הערבה- הקנה שלה אדום, הצפצפה- הקנה שלה אינו אדום. (ערבה- גם כשהקנה ירוק , כל שאינו לבן ממש - כשר, הואיל וסופו להתאדם ע"י השמש.)

נשרו עליה
לכתחילה טוב להדר שלא ינשר ממנה אפילו עלה אחד, אבל אם נשרו - כל עוד לא נשרו רוב העלים כשרה. צריך להקפיד כששמים את הערבה בתוך הקויישלאך להכניסה בנחת , שלא ייתלשו עלים.

יבשה
ערבה שיבשו רוב עליה -פסולה. פסול זה מצוי מאד, לכן מומלץ להחליף את הערבות במשך החג, והמהדרים מחליפים כל יום או יומיים. רמת היובש בכדי לפסול היא משיכלה המראה הירוק לגמרי.
ערבה כמושה (לא לחה ולא יבשה)- כשרה.

נקטם
אם נקטם (נשבר) ראש הערבה,כלומר: העץ שלה (לא העלים)- הערבה פסולה. יש לשים לב, שדין נקטם חמור בערבה יותר מדין נקטם בהדס, לכן יש המהדרים לקנות ערבה עם 'לבלוב' (ערבה שבראש הענף שלה יוצא עלה) כי אז רואים בוודאות שלא נקטם העץ.
אם נקטמו העלים, אפילו העלה העליון שלה- כשרה.

ערבה בשמיטה
בערבה אין קדושת שביעית.


ויקפדיה
אנחנו מוצאים את עצמנו הולכים כל שנה לקנות את ארבעת המינים, לפעמים בלי שאנחנו יודעים בדיוק איך לדעת מהו סט מהודר ולעיתים מהו סט כשר.

הנה למשל מידע מויקיפדיה בנושא:

אתרוג
  • עדיף שצבעו יהיה קרוב יותר לצהוב מאשר לירוק.
  • אסור שקליפת האתרוג תהיה סדוקה, יבשה או מקולפת.
  • נפח האתרוג חייב להיות לפחות כביצה.
  • נפל הפיטם או העוקץ לאחר או בתהליך הקטיפה - האתרוג פסול, אולם אם זה אתרוג שהפיטם נושר בו מאליו בתהליך הגדילה - לא פסול. יש מהדרים לקחת בעיקר אתרוג כזה כיוון שאין בו חשש שהפיטם יפול לאחר מכן והאתרוג יפסל, אך יש המעדיפים דווקא אתרוג עם פיטם.
  • אתרוג שחסר חלק ממנו (גם מעט) - פסול.
  • אם מראה האתרוג מעוות - פסול.
  • אם האתרוג מורכב גם מפרי הדר אחר (דוגמת לימון) - פסול.
  • נקודה שחורה (הנראית בראיה רגילה, ואינה לכלוך; עם זאת, רבים המדקדקים אפילו על נקודה שחורה כלשהי) בחלק המשופע בראשו של האתרוג (או מספר נקודות התופסות את רובו של שטח כל האתרוג או היקפו), פוסלת אותו.
לולב
  • גודל הלולב חייב להיות לפחות ארבעה טפחים (כ־32-39 סנטימטרים).
  • לולב העשוי כעין מניפה (כענפי הדקל הרגילים), פסול לכל הדעות.
  • אם נקטם ראשו של הלולב (או, לדעות אחרות, קצוותיהם של רוב העלים), פסול.
  • הלולב חייב להיות ישר (אך אם הוא נוטה מעט לצד השדרה, הרי זו דרך גדילתו וכשר).
  • ישנן דעות הפוסלות לולב שעלהו האמצעי מחולק, וישנן דעות שרק אם התחלקו רוב עלי הלולב הרי הוא פסול. נהוג להדר אחרי לולב שקצהו אינו מחולק כלל. יש מהדרים (בעיקר אצל הספרדים) שתהיה מעין קליפה חומה דקה בגבו של הלולב (המכונה לעתים "קוֹ‏רָ‏ה" או "קוֹ‏ירֶ‏ה") המבטיחה את שלמותו.
הדס
  • להדס כשר יש דוגמה של שלישיית עלים היוצאים מנקודה אחת שעל הגבעול. שלישיוּ‏ת העלים צריכה לחזור על עצמה לכל הפחות ברוב אורכו הכשר המינימאלי של ההדס.
  • גודל ההדס חייב להיות לפחות שלושה טפחים (כ־24-29 סנטימטרים).
  • אם פירות ההדס, הקרואים "ענבים", מרובים מהעלים וניכרים בצבעם - ההדס פסול עד שימעט את הענבים.
ערבה
  • עדיף שהגבעול יהיה בצבע אדום או חום-אדמדם.
  • גודל הערבה חייב להיות לפחות שלושה טפחים (כ־24-29 סנטימטרים).
  • ערבה שנקטם ראשה, פסולה.
  • העלים צריכים להיות משוכים, ולא עגולים. העלים הם אחד מאמצעי האבחנה ומניעת הבלבול עם הצפצפה.


כיצד נבחר ארבעת המינים?

אתה מכיר היטב את ההלכות, אך רוצה לרענן קצת את הזכרון, או שעדיין לא הספקת לעבור על כל ה"משנה ברורה" הלכות ד' מינים * הרה"ג רבי שמואל ברוך גנוט שליט"א "מרענן" בעבורנו את הזכרון, בקיצור תמציתי ודי- מינימלי של המדריך לקניית ארבעת המינים * לגזור ולשמור *

אתרוג

אתרוג – ראשית עלינו לקנות אתרוג שהופרשו ממנו תרומות ומעשרות, אינו פרי ערלה ולא מורכב מזני פירות שונים.
-קשה לסמוך על צורת גידול האתרוג ומראהו החיצוני. יתכן בהחלט שלמרות שהאתרוג נראה כאתרוג, הוא הורכב (ולו בעץ לימון משובח אחד...).
-את כל ארבעת המינים נקפיד לקנות ממוכרים שעברו את שנת ה- 13 שלהם. לא כדאי לרכוש את "ארבעת המינים" מילדים קטנים.
-גודל האתרוג ושיעורו הוא 100 סמ"ק לשיטת ה"חזון איש" או 57.6 סמ"ק לדעת הגר"ח נאה זצ"ל. ניתן למדוד זאת על ידי הכנסת האתרוג לכלי מלא במים עד גדותיו. כאשר ייצא כמות מים של שיעורי מצוה אלו, יש לנו את השיעור הדרוש.
-נחלקו הפוסקים האם אפשר לברך על אתרוג שהצטמק באמצע החג. אך כשהוא הצטמק לשיעור של פחות מכזית האתרוג פסול, משום שלא ניכרת לקיחתו ועליו להחליפו באתרוג אחר.
-שינוי מראה האתרוג פוסל אף שהשינוי אינו שינוי גדול, והוא באופן ששינוי המראה מצוי בחוטם האתרוג (=השיפוע שבאתרוג שאחר רוב שטחו). הצבעים הפוסלים משום שינוי מראה הם : 1. נקודה שחורה. 2. נקודה לבנה (וי"א שנפסלת דוקא נקודה לבנה ביותר). 3. נקודה כחולה כהה הנוטה לשחור. 4. נקודה חומה כהה (כצבע אבקת קפה). אך יש להקל בנקודה בצבע חום בהיר. וכמסתפק האם נקודה זו המצויה באתרוג נעשתה ע"י ריסוס וכדו' ואינה חלק מהאתרוג ינסה להורידה בקלות (ע"י קיסם) ובעדינות.
-אין צורך להסתכל ולחפש נקודות וחסרונות באתרוג ע"י זכוכית מגדלת וכדומה, ומספיק להסתכל עליו באופן שנראה לכל ממרחק שרגיל להחזיק את האתרוג. (הסתכלות בזכוכית מגדלת או בדקדוק רב מצויה אצל מורי הוראה שעושים זאת במקרה של ספק מסויים, אך אין זאת ההסתכלות הדרושה מצד ההלכה הצרופה).
-שינוי מראה בפיטמת האתרוג (=החלק הנקרא דד היוצא מגוף האתרוג) פוסלו, אך שינוי מראה בשושנתא (=הכתר שעל גבי הדד) כשר.
-כשניטל הדד ובשר האתרוג הקיים בגוף האתרוג ונעשה כגומה, פסול האתרוג. אך אם נשאר מן העץ למעלה מהאתרוג כלשהו, כשר, ומ"מ מן הראוי להדר לקחת אתרוג אחר.
-יש לפסול נקב דק בתוך הפיטמה. וכן כשניטל העוקץ (=חתיכת העץ בה תלוי האתרוג באילן) עד כדי כך שנפגעה גומה במקומו- פסול. אך כשכל רוחב הגומה מכוסה האתרוג כשר.
-חזזית (=בליטה גבוהה משאר חלקי האתרוג הניכרת במשמוש היד), פוסלת את האתרוג. אך נקודות הנקראת בלעט"ל כשרות, אך כמובן שאתרוג יפה ונקי הוא מהודר ביותר.

לולב

לולב- עלינו לקנות לולב שאורכו אינו פחות מ- 40 ס"מ לדעת החזון איש (ולפחות 39 ס"מ) ולדעת הגר"ח נאה ז"ל עליו להיות בגובה של 32.7 ס"מ לפחות.
- כשיום א' של חג הסוכות חל בשבת ואנו נוטלים לולב, אין פסל של "נחלקה התיומת". אך יש המצדדים לומר שפסול בכל ימות החג ולא רק ביומו הראשון (רבי עקיבא איגר, אך דעת המהרש"ם להתיר כמגן אברהם וכפסק המשנה ברורה). ונראה שכאשר העלה האמצעי שבשדרת הלולב פתוח מעט כדאי להדביקו בדבק בלתי נראה (כדבק נייר), ובפרט בשנה שיום א' של סוכות חל בשבת (שאין פסול בפתיחת העלה האמצעי למעלה).
-לולב שנסדקה התיומת שבו (=העלה האמצעי למעלה) עד שנראים כשני עלים, הלולב פסול. לדעת חלק מהפוסקים הלולב פסול גם כשב' העלים נתרחקו זה מזה במקצת ויש פוסקים הפוסלים דוקא שנתרחקו הרבה זה מזה. (ולדעה המחמירה הסוברת שכל סדק קל פוסלתו יש להדביקו זה לזה).
-הספרדים נוהגים לדקדק שעלי הלולב יחוברו יחדיו ולא יתפרדו כלל. והאשכנזים מקפידים בחלקם בזה וחלקם שהעלים יתנוענעו אנה ואנה כדי שיוכלו לנענעם היטב (שד"ח).
-לולב שראשו מחובר ע"י קליפה אדמדמה- חומה (קאר"ע) יש אומרים שהוא כשר בתכלית, אך לאשכנזים צריך להפריד את העלים הצדדיים שיוכלו לנענעם (כדברי הרמ"א).

הדס

הדס: שיעור גובהו הוא 99 ס"מ לדעת החזון איש או 24.5 (ולפחות 24 ס"מ) לדעת הגר"ח נאה. -על ההדס להיות משולש בעליו (ששלושת העלים היוצאים מכל שורת עלים יהיו בגובה הענף ובעיגול ובשורה אחת. ויש המחמירים בזה שיהיו שווים בגובהם בדיוק).
-כאשר רוב ההדס משולש (16 ס"מ להחזו"א ומעט יותר מ- 12 ס"מ להגר"ח נאה) ההדס כשר לכתחילה לברכה, ואין צורך שהשילוש שבו יהיה רצוף ומהני גם שנצרף את כל חלקיו המשולשים שבהדס. (אך כשההדס ארוך ורובו אינו משולש גם כשיש בו שיעור של 16 ס"מ משולשים יש פוסקים הפוסלים אותו וישנם המכשירים).
-הדס מהודר בתכלית ההידור הוא שיש בו שילוש בכל שיעורו וכן עדיף שעלי ההדס ישכבו איש על רעהו ויחפו את עצו לגמרי.

ערבה

ערבה: על הערבה להיות גבוהה כהדס, וכאמור לעיל.
-על צורת העלה להיות מאורכת וצרה. (דבר זה אכן צריך בדיקה והסתכלות מפני שישנם זנים הדומים לערבה אך אינם מין ערבה כשירה).
-ענף הערבה הוא ענף אדמדם (או ראוי להית אדמדם) או חום.
-שפת עלי הערבה צריכה להיות חלקה ללא פגימות.
-ערבה מהודרת הינה ערבה אשר בנוסף להנ"ל גם ראש הענף מסתיים העלה קטם הקרוי "לבלוב" (המוכיח שראש הערבה לא נפגם) ושהעלים לא נשרו בכל שיעור הערבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אגב "בלעטל" ניכר ביותר ומכוער בצבעו יתכן והוא פוסל (בשליש העליון).
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת פריצת לב
פריצת לב
מאת: שמואל לוינגר


ב' אלפים תתל"ד [לבריאת העולם]

"ושמחת בחגיך והיית אך שמח", אני מדקלם את המשפט בפעם העשירית, לא מצליח להבין מה התורה רוצה ממני. מה להיות שמח? למה?

אתמול זכיתי להיכנס לעול מצוות, אני בן שלוש עשרה שנים. מעולם לא התרגשתי מהחג כמו היום. סוף סוף אני אנענע לולב כדין. היום אצא לשוק ואקנה לי את ארבעת המינים. אבא אמר שהוא יקח אותי ונצא יחדיו, אני מאוד מתרגש.

למדתי את הלכות ארבעת המינים מהרב ירוחם, בנו אלקנה נוהג לעלות כמה פעמים בשנה לשילה, להקריב קורבנות ולעלות עולות ושלמים. אשתו חנה אמורה להעלות את בנה בפעם הראשונה יחד איתם.

לפי מה שמספרים הילדים, היא מתכוונת להשאיר אותו שם.

"יהודה, בא תעזור לי עם העיזה", אמא קוראת לי אני רץ אליה. אני שמח לעשות מצוות. "צריך לחלוב אותה, ולהביא את החלב לאבא, הוא במורד הגבעה".

אני לוקח את הדלי וממהר אל העיזה. השמש עוד לא עמדה במרום, וריח הדשא היבש התפשט באוויר. חשבתי לעצמי, איך כל הדברים הפשוטים חלב עיזים טרי, קול אמא, הליכה עם אבא לשוק – כולם פתאום נראים לי חלק מהשמחה שהתורה מצווה עלינו. אומנם לא שמחה ממש אבל הכנה לשמחה.

אולי השמחה היא לא תמיד צהלה וריקודים, אלא דווקא הרגעים הקטנים, שבהם הלב מתמלא הכרת תודה על מה שיש.

הדלי מתמלא מהר, אני מרים אותו, הוא קצת כבד. בצעדים נמרצים אני ממהר אל אבא, מברך אותו לשלום ומניח לצידו את הדלי. אני יודע שאבא עתיד לעשות מהחלב הזה גבינה משובחת, ויחד נאכל את הגבינה הזו בשילה.

מאז החל אלקנה בן ירוחם לעלות לשילה ולסחוף עימו את עם ישראל כולו, אבי מכין כמות גדולה של גבינות, על מנת לזכות את העם, במצווה החשובה של שמחת החג.

ושמחת בחגך. מה הפירוש? למה? מה עניין שמחה דווקא בחג? למה בשבת צריך להתענג ואילו בחג לשמוח? ולא סתם לשמוח אלא והיית אך שמח!!!

"משהו מטריד אותך, יהודה, בני?" אבא מסתכל עלי בעיניו הטובות תוך שהוא מגבן את החלב.

אני מהסס רגע, מנסה למצוא את המילים. "אבא", אני אומר בשקט, "אני חושב הרבה על השמחה הזו. איך יודעים באמת לשמוח? הרי לפעמים הלב דואג, או מתגעגע, וזה לא תמיד פשוט להרגיש שמחה אמיתית".

"יהודה", אבא מחייך חיוך רחב, ומניח יד חמה על כתפי. "שמחה של חג איננה רק צחוק גדול או שירה בקול. לפעמים השמחה היא הודיה שקטה, רגע של קרבה לאנשים שאוהבים, או אפילו הכרה טובה על דבר קטן, כמו גבינה טרייה או עזרה לאמא. התורה מצווה עלינו לשמוח כי השמחה מחברת אותנו אל הקב"ה, אל עם ישראל, ואל עצמנו. כל מעשה טוב שאתה עושה, כל מחשבה של תודה, היא חלק מהשמחה הזו".

דבריו של אבא שוקעים בליבי. פתאום אני מרגיש, שאולי אני כבר נמצא בשמחת החג? בתוך כל הדברים הקטנים, גם אם הם נראים פשוטים?! אני מביט בו, והוא מהנהן בחיוך, ושנינו שותקים רגע, נותנים לשמחה להתפשט בלב.

אני חוזר הבייתה בלב שמח, נקי. אין שאלות יותר, מתכונן לחג. מתארגן לצאת עם אבא לשוק.

אבל למה בשבת זה עונג? בשבת לא צריך קרבה לשם? אהבה בין אדם לחבירו? קופצת בראשי השאלה. מחזירה אותי להרהוריי. אני דוחק את הרצון לחפש תשובה הצידה, מעדיף להתמקד כרגע בהלכות ארבעת המינים, לא רוצה לשכוח, לפספס משהו.

אני חייב להיות מרוכז, לקנות לעצמי את האתרוג הכי מהודר!!!

"ציפורה, מלכה, אחינועם", אבא נכנס לבית קורא לשלושת אחיותיי הגדולות. "אני יוצא עם יהודה לשוק ארבעת המינים, אתן תדאגנה לעזור לאמא עם שמואל". אבא נכנס אלי קורא לי לצאת איתי. אני יוצא.

מאז נפוצה השמועה על ילד שעתיד לגלות את ישראל ויקראו לו שמואל, כולם ברחבי הארץ קוראים לילד שנולד להם שמואל, כולם חושבים שאולי הוא השמואל המדובר. לי יש תחושה כי אני יודע באיזה שמואל מדובר, אבל אני שומר את הדברים אצלי. לא רוצה להרוס למשפחתי את התקווה.

השוק מלא חיים, צבעים וריחות. הדוכנים מתמלאים בלולבים רעננים, הדסים עבותים וערבות נוטפות טל. אנשים עוברים בין הסוחרים, בודקים היטב כל פרי וכל ענף, מחפשים את ההידור המיוחד שיהפוך את החג ליקר ערך.

אבא מחזיק בידו אתרוג ומסביר לי בקול חם: "היופי שבמצווה הוא לא רק במראה, אלא בכוונה שבלב. כשאתה בוחר אתרוג מהודר, אתה מראה עד כמה החג הזה חשוב לך, וכמה אתה רוצה להודות ולהתקרב".

אני מסתכל סביבי, מרגיש את השייכות והשמחה המיוחדת שממלאת את האוויר, ומרגיש שגם אני חלק ממשהו גדול. סוף כל סוף גם אני מצווה בלקיחת פרי עץ הדר, כפות תמרים, ענף עץ עבות, וערבי נחל.

אני בוחר את הלולב המהודר, מריח את ההדס, בודק שאינו פסול, לוקח ערבה מנער ממנה את הטל שדבק בה, ועובר לדבר החשוב מכל. האתרוג!!!

אבא אמר לי שהסוחר אפרים מקפיד שאתרוגיו יהיו הכי כשרים, שלא יהיו מורכבים, שקליפתן תהיה חלקה, בלי בליטות ושקעים, אני ניגש לדוכן שלו, אבל איני יכול להתקרב, המון אנשים גודשים את דוכנו. אני נעצב, חשבתי שמלאכת קניית האתרוג תהיה קלה.

אני מחפש דוכן אתרוגים אחר. אבא רוכן על האנשים בדוכנו של אפרים, לא מוותר. אבל אני לא בעניין של דחיפות ומריבות. אני פונה חזרה לדוכן הלולבים, נזכר שראיתי מאחוריו אתרוגים.

"סליחה נערי, אולי אתה מעוניין באתרוג נאה לחג". בעל דוכן האתרוגים קורא לי, אני משחק את עצמי כאילו לא התכוונתי לבא אליו ממלא. הן מצד המקח וממכר של סיום הקניה, והן מצד זה שלא יחשוב הסוחר שאני טרף קל.

"מה יש לך להציע?" אני מתעניין, מרים גבות בסקרנות.

"תראה זה האתרוג הכי מהודר שיש בשולחני", הוא מושיט אלי את האתרוג. אני לוקח מעמיק בו, מתבונן מכל צדדיו.

"אכן, נראה שמדובר באתרוג מהודר מאוד".

"מאוד, מהודר!!!", קולו נשמע מולהב.

אני מתבונן שוב באתרוג, פיטמו עומד חזק, צבעו צהוב בוהק, לא עגול ולא מעוות, קליפתו חלקה. אתרוג פשוט נפלא! אבל אין מושלם. לא יכול להיות שבדוכן ריק כזה בלי אנשים מסביב יהיה אתרוג מהודר כזה?

"אני מוכן למכור לך את האתרוג הזה, במחיר כמעט אפסי".

לא יתכן, בלי מקח וממכר? משהו פה לא נראה לי.

"רק תגיד לי קודם, האתרוג הזה מורכב?" אני קולט שזה הפרט היחידי שלא בדקתי באתרוג.

"האתרוגים שלי אכן מורכבים".

"מה???" ידעתי! אין מושלם!!! "סליחה אדוני, אבל אני מחפש אתרוג לא מרכב, יש לך אחד כזה?"

עצב עלה על פניו של הסוחר. "חשבתי שאולי השנה, אזכה למכור אתרוג אחד לפחות, אני כל שנה מנסה למכור את אתרוגיי, ותמיד חוזר בידיים מלאות בארגזי אתרוגים, וכיסים ריקים ממעות".

"אני אקנה את האתרוג הזה". הדברים שאמר הסוחר, נגעו לליבי. החלטתי שאומנם אקנה את האתרוג אבל אתן ממנו לאמא שמעתי שהקליפה טובה לילדות, ואמא היא מילדת. "אבל אני לא אקנה את זה במחיר הנוכחי, אשמח אם תוריד מעט בשכר".

"מקובל". הסוחר עטף לי את האתרוג, אני העברתי לו את הסכום שנקב, וחזרתי חזרה לאבי, בלב שמח. שמח שעשיתי מצווה! ששמחתי יהודי אחר!

אולי זאת היא שמחת החג? והיית אך שמח? אני שמח כמו בכל מצווה שאני עושה, בדיוק כמו שעזרתי לאמא עם העיזה, ולאבא עם סחיבת דלי החלב!!! איזו מן שמחה התורה מצווה אותנו בחג הזה? ומה השמחת החג שונה משבת?

השאלות שוב תוקפות אותי. אני לא מבין כלום על החג.

"או יהודה, הנה אתה", קולו של אבא מאחוריי, אני מסתובב אליו. "הספקת למצוא אתרוג?"

"עדיין לא", יאוש בקולי. "מצאתי אחד נראה מאוד מהודר, אבל הוא נעשה בהרכבה, קניתי אותו כדי לעשות חסד עם הסוחר לא יותר מזה".

"אני גאה בך", אבא הסתכל עלי, יכולתי לראות בעיניו לחלוחית של דמעות. "קח זה בשבילך", אבא הושיט לי קופסת עץ קטנה.

"מה זה?" הסתקרנתי, פתחתי מיד את הקופסא. עיני מלאו דמעות.

אתרוג!

אתרוג צהוב, לא עגול ולא עקום.

אתרוג בעל פיטם, ללא פגמים, ללא ריקבון.

פשוט אתרוג כשר!

יכול להיות שכן יש מושלם?

"זכית בן!", אבא הניח עלי יד חמה, אוהב, רכה.

בכי עז פרץ ממני. ידעתי שאם אבא הביא לי את האתרוג הוא כבר בדק אותו מכל צדדיו.

האתרוג כשר!!!

חיבקתי את אבא, ובכי על צווארו. לא יודע כיצד להודות לו.

אולי זו שמחת החג. הרי אינני בוכה מעצב, אלא מאושר. אולי לרמת שמחה כזאת נצטווינו?

אנחנו חוזרים הבייתה לאמא לשלושת אחיותיי ולשמואל התינוק הקטן, שאולי עתיד לגאול את כולנו. אני יודע שמדובר בשמואל הבן של אלקנה וחנה, אבל אני שותק. לא מקלקל את השמחה שאפפה את הבית.

את האתרוג הנחתי יחד עם אבא בתוך תיבת עץ שתשמור עליו מפני הלחות, החום, וכל מיני מזיקים אחרים.

היום הארוך עייף אותי, הנחתי ראש על הכרית, ועצמתי עיניים. יכולתי לנשום את ריח החג, הקרב. אבל עדיין לא הבנתי מה השמחה המדוברת...

*****

אבא עומד מחוץ לסוכה, מכוון. שמח להתחיל את המצווה. רגש התרוממות היה באוויר. כשסיים אבא נכנס החל לקדש את החג בירך לישב בסוכה והתחלנו בסעודה.

שרנו כמעט עד הבוקר, אורחים באו והלכו.

והשמחה באוויר הייתה גדולה.

אבל האם זו השמחה שעליה דיברה התורה? שמחה של שירים? של תחילת חג?

לא יודע!


אני מביט באמא היא בוכה, אני ניגש אליה. "מה קרה? למה נפלו פניך?"

"זה מהתרגשות. חלילה. אל לך לחשוב שעצב בפניי. אני שמחה. כל הטירחה וההכנה ליום הזה השתלמו".

אז אין פה שמחת חג, יש שמחה של סיום... אולי זאת השמחה שצריכה להיות???

אני חוזר לשולחן מביט באבא, בשמחתו. ומבין שלא זו השמחה שאמורה להיות! אבא שמח לא כי סיים מלאכה. סיבות אחרות יש לשמחתו.

אולי באמת זה כפי שאמר: "שמחה של חג איננה רק צחוק גדול או שירה בקול. לפעמים השמחה היא הודיה שקטה, רגע של קרבה לאנשים שאוהבים, או אפילו הכרה טובה על דבר קטן, כמו גבינה טרייה או עזרה לאמא. התורה מצווה עלינו לשמוח כי השמחה מחברת אותנו אל הקב"ה, אל עם ישראל, ואל עצמנו. כל מעשה טוב שאתה עושה, כל מחשבה של תודה, היא חלק מהשמחה הזו". אני נזכר בדברים שאמר לי אתמול.

אבל שאלתי מאז חוזרת אלי שוב.

מה שונה שבת?

*****

קולות תופים, מחול, שירה, געיית כבשים, קולות סוסים, ונהירת חמורים. אפפו סביבי. כולם מגיעים לשילה. מעניקים לחפני ופנחס את הצאן והבקר לקרבן. רוצים לעשות את מצוות השם.

ארון הברית נמצא קרוב לעלי הכהן, אף אחד לא נוגע בארון.

אלקנה עשה משתה גדול לרגל היגמלו של בנו שמואל.

אני מגיע קרוב לארון הברית, מביט ביופי, בפלא הקדוש. הכרובים מסוככים כנפיהם האחד אל חברו. אני מתמלא שמחה.

איש זקן חובט בי במקלו. "מה אתה עושה נערי, זוז פנה את המקום לאיש זקן כמוני". הוא מחייך אלי בחיבה.

אני מתנצל בפניו וזז. "אולי אתה תוכל לענות לי על השאלה שמטרידה אותי".

"שאל בני ונען". הזקן התיישב על אבן גדולה.

"מה עניין שמחה בחג? למה כתוב ושמחת בחגיך והיית אך שמח? מה הפירוש? על איזו שמחה מדובר? ומה היא שונה משבת רגילה?"

הזקן הביט בי, ארוכות. חיוך דק ריחף לו בזווית הפה.

"שבת…" הוא לחש, "שבת היא מתנה. היא יורדת אליך גם אם לא חיפשת אותה. אבל חג. חג הוא סוג של מבחן, ניסיון. בשבת השמחה ניתנת לך. בחג אתה נדרש לברוא אותה".

הוא השתתק רגע, הקול שלו רעד מעט. "יש הבדל נערי, בין שמחה שבאה עליך לשמחה שאתה קם ובונה אותה. בשבת הלב נרגע, אבל בחג הלב נבחן. האם אתה יכול לשמוח גם כשאתה עמל, כשאתה מקריב, כשאתה נותן משלך. זו השמחה שהתורה מצווה עליה. לא צחוק ולא ריקוד אלא היכולת לבחור באור גם כשהוא עדיין רחוק".

הזקן הרים את עיניו לשמיים, "האלוקים אינו רוצה שתשמח כי טוב לך,
הוא רוצה שתשמח כדי שיהיה לך טוב. זו שמחת חג!!! לא תגובה למציאות, אלא יצירה שלה".

הבטתי בו, אני מזהה בו איזה שהוא רגש. אולי זה זעזוע פנימי, רעד קל מהדברים.

"זו שמחה של דרך, לא של יעד. של נתינה, לא של קבלה. בשבת אתה נח, כי השם גמר את מעשיו. ואילו בחג אתה שמח, כי אתה מצטרף אל מעשיו". הוא שתק רגע, ואז הוסיף: האלוקים לא רוצה שתשמח כי יש לך, הוא רוצה שתשמח כי אתה שלו. ושמחה כזו לא תלויה במשהו, היא עצמה המצווה. כשאתה שמח אתה חוזר לבריאה, לרגע הראשון, שבו הכול היה טוב מאוד".

לא הפסקתי להביט בו, וידעתי שאין לי עוד שאלות. לא מפני שקיבלתי תשובות אלא מפני שליבי כבר שר אותה.

הבנתי! השמחה אינה תוצאה של החג.

היא עצם היותו!!!

דבריו גרמו לי לנחת. השאלות נענו אחת אחת. נפרדתי ממנו לשלום, וחזרי אל משפחתי.

בתוכי הבנתי פתאום, אבא שמח בשולחן, כי בתוך תוכו הוא מרגיש שלם, החג נכנס, הוא קנה הכל לכבודו, בנה סוכה, ארבעת המינים, התפלל, הזמין אורחים, ומה נשאר לו רק להנות מהחג. וזה מה שהוא עושה.

אמא בכתה לא כי הייתה עצובה או ששמחה שנגמרו לה המטלות. אלא כי התרגשה שכעת נותר לה להנות, היא הרגישה שמחה אדירה פורצת בה.

ואני? אני שמח.

עכשיו אני יודע מה הכוונה האמיתית של והיית אך שמח!!!.

שמחה פורצת גבולות! שמחת חג אדירה שבוקעת מתוך תוך עומק הלב.

שמחה שבה מבינים שהאלוקים הוא אחד יחיד ומיוחד, היה הוה ויהיה.

*****​
אשמח לביקורת!!!!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה