- הוסף לסימניות
- #1
קיבלתי במייל
המדריך לתושבי תל אביב
כך תחיו את חייכם אם שגרת הטילים לא תיפסק.
בוקר טוב לאזרחי תל אביב. אני יעקב מאשדוד. כן כן, העיר הזו של החרדים, האתיופים, הרוסים והגרוזינים, זו ששוכנת לה אי שם בדרום הארץ. אני רוצה לבשר לכם שאתמול בלילה גם אתם הפכתם לתושבי הדרום. הרי לא ייתכן שמגיעים טילים למרכז הארץ, נכון?...
אז אחרי שהדרמתם והצטרפתם למועדון הערים המופגזות, אני רוצה לתת לכם קצת הדרכה. הרי אין חכם כבעל הניסיון. ראשית אני רוצה לומר שאני ממש לא שמח שהצטרפתם למשפחת הדרום. זה מאוד עצוב שמאות אלפי אנשים נאלצו לתפוס מחסה, רבבות ילדים נתקפו בהלה, ואין ספור אימהות לא יכלו לעצום עין מדאגה ומחשש שבכל רגע תישמע אזעקה נוספת. האמינו לי שאני יודע עד כמה זה לא נעים.
מאידך, במו אוזני שמעתי לא מעט מתושבי הדרום שמייחלים ליום בו תישמע אזעקה בתל אביב. אף אחד מהם לא חפץ חלילה שאי מי ייפגע בדרום או במרכז, אבל הם כן רצו שתרגישו קצת מה שאנחנו עוברים. באדישות שהפגנתם הבאתם לכך שחלק מתושבי הדרום וכל מחבלי החמאס השנואים עליהם חילקו ביניהם חלום וורוד משתוף – היום בו תישמע אזעקה בתל אביב. אך אין הם דומים אלו לאלו, שכן תושבי הדרום רצו רק את האזעקה ואילו החמאסניקים ביקשו לראות גם דם נשפך ארצה. היה לא תהיה.
ועכשיו להדרכה:
מאתמול בלילה ובמשך הרבה מאוד זמן, אתם תיבהלו הרבה מאוד פעמים. זו לא תהיה בהלה של ממש, כזו שתכניס אתכם לפאניקה אלא בהלה של שבריר שניה. היא תחדור לליבכם בכל פעם כשתשמעו קול המדמה את תחילתה של אזעקה. הקול הזה יכול להגיע ממשאית אשפה שעוברת ברחוב הסמוך, מאופנוע שרוכבו מאיץ את המהירות, מדלת חורקת ואפילו מיללת חתול. לרגע תיבהלו ומיד לאחריו תכעסו על עצמכם שהפכתם לפרנואידים.
מאתמול בלילה ובמשך הרבה מאוד זמן, בכל פעם כאשר תצעדו ברחובה של עיר, עיניכם יתורו בקדחתנות אחר המחסה הקרוב ביותר: "אם תהיה אזעקה עכשיו" תחשבו לעצמכם, "לאיפה אני בורח"?...
מאתמול בלילה ולמשך הרבה מאוד זמן, רבים מכם, לא כולכם, יידרשו להתמודד עם מצוקה נפשית של ילדים בטראומה. אני מתאר לעצמי שבתל אביב השירות הפסיכולוגי ימהר לשלוח את מיטב אנשיו כדי להרגיע את הילדים המבוהלים, מה שלא קרה באשדוד ובשאר ערי הדרום. אבל בכל זאת, תינוקות קטנים יתקשו בחלקם להירדם, וגם ילדים גדולים יותר ישתחלו במהלך הלילה למיטות הוריהם בגלל החשש להישאר לבד בחושך.
אני מאוד מקווה בשבילכם שמה שהיה אתמול הוא חד פעמי, וששוב תזכו בעשרים שנים נוספות של שקט. אך אם חלילה תקוותי תתבדה, אתם תהפכו להיות חששנים גם ביחס לעתיד. תפחדו לקבוע אירועי שמחה בעירכם כי אולי בדיוק באותו היום ישוגרו טילים לעבר עירכם, תתחילו לדאוג אם המקלט בבית הספר של ילדכם מספיק גדול ומספיק בטוח, ואולי גם תגלו שכשאתם פונים לרשויות אתם מדברים אל הקיר. בדיוק כמו שאני גיליתי.
האמת, אני יכול להדריך אתכם בלי סוף. אבל למה לי לטרוח, הרי גם אתם כבר מכירים את המצב. אני רק מקווה שלא תהפכו ל'וותיקי מלחמה'. אבל אם כן, אני מעביר אליכם את השרביט, ובסבב הלחימה הבא, אתם תהיו אלו שידריכו את תושבי נתניה.
המדריך לתושבי תל אביב
כך תחיו את חייכם אם שגרת הטילים לא תיפסק.
בוקר טוב לאזרחי תל אביב. אני יעקב מאשדוד. כן כן, העיר הזו של החרדים, האתיופים, הרוסים והגרוזינים, זו ששוכנת לה אי שם בדרום הארץ. אני רוצה לבשר לכם שאתמול בלילה גם אתם הפכתם לתושבי הדרום. הרי לא ייתכן שמגיעים טילים למרכז הארץ, נכון?...
אז אחרי שהדרמתם והצטרפתם למועדון הערים המופגזות, אני רוצה לתת לכם קצת הדרכה. הרי אין חכם כבעל הניסיון. ראשית אני רוצה לומר שאני ממש לא שמח שהצטרפתם למשפחת הדרום. זה מאוד עצוב שמאות אלפי אנשים נאלצו לתפוס מחסה, רבבות ילדים נתקפו בהלה, ואין ספור אימהות לא יכלו לעצום עין מדאגה ומחשש שבכל רגע תישמע אזעקה נוספת. האמינו לי שאני יודע עד כמה זה לא נעים.
מאידך, במו אוזני שמעתי לא מעט מתושבי הדרום שמייחלים ליום בו תישמע אזעקה בתל אביב. אף אחד מהם לא חפץ חלילה שאי מי ייפגע בדרום או במרכז, אבל הם כן רצו שתרגישו קצת מה שאנחנו עוברים. באדישות שהפגנתם הבאתם לכך שחלק מתושבי הדרום וכל מחבלי החמאס השנואים עליהם חילקו ביניהם חלום וורוד משתוף – היום בו תישמע אזעקה בתל אביב. אך אין הם דומים אלו לאלו, שכן תושבי הדרום רצו רק את האזעקה ואילו החמאסניקים ביקשו לראות גם דם נשפך ארצה. היה לא תהיה.
ועכשיו להדרכה:
מאתמול בלילה ובמשך הרבה מאוד זמן, אתם תיבהלו הרבה מאוד פעמים. זו לא תהיה בהלה של ממש, כזו שתכניס אתכם לפאניקה אלא בהלה של שבריר שניה. היא תחדור לליבכם בכל פעם כשתשמעו קול המדמה את תחילתה של אזעקה. הקול הזה יכול להגיע ממשאית אשפה שעוברת ברחוב הסמוך, מאופנוע שרוכבו מאיץ את המהירות, מדלת חורקת ואפילו מיללת חתול. לרגע תיבהלו ומיד לאחריו תכעסו על עצמכם שהפכתם לפרנואידים.
מאתמול בלילה ובמשך הרבה מאוד זמן, בכל פעם כאשר תצעדו ברחובה של עיר, עיניכם יתורו בקדחתנות אחר המחסה הקרוב ביותר: "אם תהיה אזעקה עכשיו" תחשבו לעצמכם, "לאיפה אני בורח"?...
מאתמול בלילה ולמשך הרבה מאוד זמן, רבים מכם, לא כולכם, יידרשו להתמודד עם מצוקה נפשית של ילדים בטראומה. אני מתאר לעצמי שבתל אביב השירות הפסיכולוגי ימהר לשלוח את מיטב אנשיו כדי להרגיע את הילדים המבוהלים, מה שלא קרה באשדוד ובשאר ערי הדרום. אבל בכל זאת, תינוקות קטנים יתקשו בחלקם להירדם, וגם ילדים גדולים יותר ישתחלו במהלך הלילה למיטות הוריהם בגלל החשש להישאר לבד בחושך.
אני מאוד מקווה בשבילכם שמה שהיה אתמול הוא חד פעמי, וששוב תזכו בעשרים שנים נוספות של שקט. אך אם חלילה תקוותי תתבדה, אתם תהפכו להיות חששנים גם ביחס לעתיד. תפחדו לקבוע אירועי שמחה בעירכם כי אולי בדיוק באותו היום ישוגרו טילים לעבר עירכם, תתחילו לדאוג אם המקלט בבית הספר של ילדכם מספיק גדול ומספיק בטוח, ואולי גם תגלו שכשאתם פונים לרשויות אתם מדברים אל הקיר. בדיוק כמו שאני גיליתי.
האמת, אני יכול להדריך אתכם בלי סוף. אבל למה לי לטרוח, הרי גם אתם כבר מכירים את המצב. אני רק מקווה שלא תהפכו ל'וותיקי מלחמה'. אבל אם כן, אני מעביר אליכם את השרביט, ובסבב הלחימה הבא, אתם תהיו אלו שידריכו את תושבי נתניה.
הנושאים החמים

Reactions: אופססס ;) ו-אחד שאכפת לו2 //