ביקורת ספרות המודיע או משפחה

[בוקר מואר]

ככל הנראה הנתונים שהובאו כוללים, לפחות באופן חלקי את העברות הידיים הללו,
שהרי משפחה לא מדפיסים עותקים בכמות של רבע מהציבור החרדי.

צודקת. לא שמתי את ליבי.

 

[אשר שרבר]

סליחה
קראט הוא עיתון בלאי. (ואני מנוי)
לא מעניין תמיד נושא אחרי כולם ולכל הסיפורים (כמעט) יש סוף מוסרני ומוסר השכל, זלזול באינטלגנציה. ואם זה מה שמגיע לכל מי שרוצה להתקרב להשם אז אויל יש עוד דרכים.

אני מניח שימחקו את התגובה הזו אז את רשמי על עיתוני החג והערותי על עבודתה המשובחת של פותחת האשכול אשמור לתגובה אחרת.

 

[עטרה ד]

וואו איזו ביקורת יפה ומקיפה. תודה לכולכם!
כמה נקודות שבסקירה כללית אצלי במשפחה ועוד כמה חברות העלו תוצאות אחרות:
א. מוסף הסיפורים של משפחה איכזב אותי בגדול. היה סיפורים מדהימים כמו של שפרה גליק, דבורי רנד, ומנחם פינס ואולי עוד אחד שאני לא זוכרת. אבל חוץ מזה----פסדר, לא משהו.
וכאן מוסף הסיפורים של בקהילה עקף בסיבוב.
הוא הביא כמיטב המסורת נושא מרכזי וכל סופר/ת היה צריך לקחת למקום שלו. והסיפורים שם היו יפהפים. ממש. (מי שלא קרא את של מוישי ולדר, שירוץ. תלמדו מה זה אפיון דמות )
ב. כל פעם יש לי את האכזבה הגדולה מהמוסף ה'פוליטי-מדיני' כיבכול של 'משפחה'.
הם קראו לו 'המהפך'. שם גדול.
הכתבה הראשונה של ישראל יוסקוביץ ואהרון קליגר בראיון עם נחום ברנע מאוד יפה, אינטלקטואלי, כתוב בשפה ברורה ומוסברת, שווה קריאה.
המשכתי הלאה, הכל כתבות שיווק. לפחות בחמש שש עמודים קדימה. וואי זה נורא!
אז הלכתי לסוף. ושם חיכתה לי הפתעה מתוקה בדמות סיפור ארוך ארוך של שמעון ברייטקופף. סיפור מדהים ומרגש. (למרות שיש לי תחושה שקוראי משפחה כבר יודעים איך אימו היתה נראית, ומה הייתה אומרת בכל מקרה. אבל שוין, ונסלח)
ובסופו של גליון טור של גרובייס. כמו תמיד היא הביא סיפור שמביא שיטה וכו וכו'. לא יודעת אם אני מסכימה עם התוכן, אבל הוא כותב טוב ומרתק.
ג. היי, למשפחה לא היתה כתבה על זמר/אומן/יוצר
ד. עיתון 'בקהילה'... יצא נחמד. אכזבה אותי הכתבה של יצו פלדמן ווינשטוק. האמת, שדילגתי רק לקטעים שכתב פלדמן. וינשטוק היה הסטורי מידי, וכבד, כבד. לא מתאים לסטנדרט שלהם. (ורגע, מה הקטע שמחלקים את זה לשתי כתבות? לא הבנתי בכלל.)
חושבת בכלל למה יש כאלה אחוזים נמוכים בקהילה לעומת משפחה. אז דבר ראשון בתוך עוקף אותו בכמה רמות. דבר שני, אהרון קליגר, ישראל א' גרובייס, ועוד כמה היו שם בבקהילה, ערקו למשפחה. והם כתבים טובים.
למרות שהמוסף הפוליטי שלהם 'חדשות בקהילה' בהרבה יותר מעניין מהמוסף הפוליטי של משפחה. גם בחג הזה.
לגבי המוסף של ריבלין. אמר פה מישהו כבר מילה על זה. אבל תרשו לי- פספוס. הוא מנתח טוב ומפרשן יפה. למה לקחת אותו להסטוריה שבמחילה, לא מעניינת?! שיכתוב ספר על המצב הפוליטי העכשווי אנשים יחטפו.
ופנינה. זה נושא כואב. הוא היה עיתון יפה, פעם. לפני חמש/שש/שבע שנים. מה קרה שם למען ה'?!
ה. המבשר.
טוב. הוא משתפר. פעם לא היה מה לקרוא בחגים. היום יש.
לבית- יפה. דווקא נהניתי בשונה מכל חג. הסיפורים הקצרים היו נחמדים, קלילים.
מוסף הסיפורים- אממ... האמת, יש שם קצת יפים. הרוב דילגתי מחוסר עניין. יש להם את הכתבים הטובים. ויש את השמות הבדויים. וזה מעצבן! (מה זה ס. כהן? וח. מרמור? אפרופו שמות מוזרים, במשפחה תפס אותי איזה שם של כתב 'גוטנטאג' לא יכל לפרגן לנו 'גאטיאר'?)
במוסף הסיפורים היה קונספט של 'כלי נגינה'. היה יפה שהם עשו אחרי כל סיפור כמו קווים לדמות של נגן מההעבר (בעיקר, חוץ מבורשטיין).

אבל תקראו הכל. כולם אהובים. כולם ברורים. כולם קריאים.
חג שמח.

 

[Reizy Esh]

נכון, הוא מעניין את מי שמעוניין בקב"ה.

לא שווה, לא בשבילינו, לא בשביל הבית, לא בשביל הילדים, לא בשביל הנפש. ובעיקר - ברור לי שזה לא מה שהקב"ה רוצה ממנו.

ב - יש היום בספרות החרדית כאלה שלא נופלים במאום מגדולי הסופרים בחוץ, מידיעה.

אשמח לשמוע ממך עוד עובדות מוצקות וברורות על מה שהקב"ה רוצה מאתנו.
הצלחת להרגיז אותי, אבל- הי, ושמחת בחגך, אז אני אתגבר על עצמי. ברור לי שזה מה שהקב"ה רוצה ממני עכשיו.

@anotherית, סליחה על הפלישה.
.
.

 

[.כותבת.]

אשמח לשמוע ממך עוד עובדות מוצקות וברורות על מה שהקב"ה רוצה מאתנו.
הצלחת להרגיז אותי, אבל- הי, ושמחת בחגך, אז אני אתגבר על עצמי. ברור לי שזה מה שהקב"ה רוצה ממני עכשיו.

אבל הקביעה שזה המגזין שמעניין את מי שמעוניין בקב"ה ממש מקפיצה.
מכירה נשים יראות ושלמות שהמגזין הזה מגרד להן. שמתחברות לתכנים אחרים. שהקו שם לא מדברר אותן ולא נוגע להן ובהן. והן מעוניינות בקב"ה מאד. חלקי ה' אמרה גם נפשן, ולא רק נפש המנויות להמודיע.

לא אמרתי שמי שמעוניין בקב"ה חייב לקרוא קראט. לא כל עניין זה כלל הפוך. וגם זה שאמרתי - הוא רק לדעתי, וכתבתי זאת. אבל כן - שמי שחשוב לו מה שהקב"ה רוצה, שלא יקרא ספרות חיצונית, וגם זאת לדעתי, וכתבתי שלדעתי.

 

[.כותבת.]

אצטרף למה ש @ארבע אמרה, הוא עיתון מקסים. מעניין את מי שהקדוש ברוך הוא מעניין אותו? ואו. זה משפט שהוא אחריות. זה הולך גם להפך? מי שלא מעניין אותה קראט, נקיש מזה גם לקב"ה? ובמחילה, מה הקשר? הוא עיתון מעניין, ומושקע, אין אפס. והשמרנות שבו, נחמדה, למי שטוב לו, ומותר, מותר להיות קצת בתדהמה לקרוא בו סיפור בהמשכים בו לאשה מסוימת, אין בעל, אלא "מישהו" שהוזכר פעמיים (!!) בכל הספר. פעמיים, ואחד מהם טכני לגמרי. זה לא אומר שום דבר על רמתו של העיתון והכתיבה. ולמרות זאת, להפוך ולהקיש את כמובן מיד ליהדות, ולקדוש ברוך הוא, וכמובן לכל היהדות והחרדיות הנאמנה, מישהי הלכה רחוק מדי.

את ההיפך לא אמרתי, מחילה אם יצא מתקיף מדי, בלי כוונה.
ההקשה לכל היהדות וכו', וכל מה שאמרתי, התייחס יותר לרוח הדברים כפי שהיה נראה לי. משהו ברוח הכללית של הכתיבה, היא נתנה שדר מסוים, ייתכן שטעיתי.
קשה לי לשמוע את הרוח הזאת בתור אחת שמתעסקת עם נשמות ורואה את ההרס העצום וההשפעה האיומה של דברים שמגיעים ממחוזות רחוקים לנו.
אבל שוב, ייתכן מאד שטעיתי, ושמעתי רוח שלא הונשבה וסליחה אם זה אכן כך

 

[shira bira]

החל בדוד זריצקי

קצת מוזר להביא את הסופר הדגול הזה בסמיכות למניפסט שכתבת על קראט.
כי למרות רמתם הספרותית כפי שציינו פה, בקראט של ימינו לא היו נותנים לו לכתוב שורה.
לסופר שכתב בשפה כה מתוקה ומדהימה על איש ואשתו.

 

[anotherית]

שמי שחשוב לו מה שהקב"ה רוצה, שלא יקרא ספרות חיצונית, וגם זאת לדעתי, וכתבתי שלדעתי.

קשה לי לשמוע את הרוח הזאת בתור אחת שמתעסקת עם נשמות ורואה את ההרס העצום וההשפעה האיומה של דברים שמגיעים ממחוזות רחוקים לנו.

ומה שלא קראט, הוא חיצוני?

 

[.כותבת.]

ומה שלא קראט, הוא חיצוני?

לא הבנתי מניין לקחת את זה.. לא ממני

 

[@Simcha]

עם כאלו אמוציות, כיצד יצליח העורך המוכשר להשביע את רצון כולם? כיצד יהין לנסות ולאתגר את עצמו עם תכנים מרתקים? מדוע שירצה לטרוח ולעמול בשביל להוציא דבר מתוקן שיפסל במהרה על ידי קוראים נרגנים?

ברור שניתן וראוי להעביר ביקורת ולחוות דעה אודות תכנים אהובים יותר ופחות, אך צריך רק לזכור מה מטרתו של העיתון ומה אנו מצפים שהוא ינגיש לנו.

עיתון, לרוב, נועד לשרת את בעליו ותו לא. פעמים בעליו משתמשים בו כשופר להעברת והחדרת דעות והשקפות, פעמים שהבעלים משתמשים בו ככלי להתפרנס ופעמים שגם וגם.
מטבעו של עסק, גם עיתון, מעוניין להשקיע כמה שפחות ולקבל כמה שיותר. ככל והצרכנים ימשיכו לצרוך את העיתון, הביקורות לא יועילו. ככל והביקורת היא על כך שהאינטרס של בעלי העיתון לא עולה בקנה אחד עם טעמו של הצרכן, ניתן להניח, גם כן, כי הביקורת לא תועיל מאחר ואין לבעלי העיתון עניין בקוראים שרוצים משהו אחר שלא יענה להם על האינטרסים.

ומה אנו כקוראים מחפשים בעיתון?
מן הסתם אנו רוצים אמצעי שישמש לנו ככלי לכלות בו את שעות הפנאי שלנו ואנו גם רוצים לחוש שהוא מביא לנו ערך מוסף כלשהו, למען לא נחוש כבטלנים ובליינים חלילה, ובנוסף איננו רוצים שהעיתון יסיט אותנו מערכינו, חלילה, ויחשוף אותנו לעולמות שאיננו רוצים להכיר.

משכך, ניתן להניח שמאחר והציבור מורכב מגוונים רבים למדי, טעמים רבים למדי, רצונות רבים למדי וסייגים רבים למדי, כל עורך ובעל עיתון צריך לעשות שיקלול בין האינטרסים שלו והאפשרות שלו למקסם אותם באופן המיטבי עבורו.
על כן, עיתון שפונה לדוברי אידיש כשפת אם, עלול להתיר לעצמו לזלזל בעריכה לשונית מתוך הנחה שההשקעה עולה על התוצאה.
עיתון הפונה לאנשים שלא נחשפים ביום יום למדיות מתקדמות, עלול להסתפק בעיצוב מיושן יותר ולא ידרוש מעצמו לעמול קשות על חדשנות.
עיתון שנועד להחדיר השקפה ויש לו בייס משועבד של לקוחות, יתיר לעצמו להשקיע פחות במוספי תוכן סתמיים שלא יקדמו את האינטרסים שלו לשום מקום.
עיתון שנפסל על ידי גדולי ישראל ועל כן הוא גם מחויב פחות לקונצנזוס וגם צריך להצדיק את קיומו באמצעות הבאת דעות חדשניות שימשכו אליו את אלו המחפשים את הדבר האחר, יזדקק להדגיש את הנ"ל באופן בוטה יותר.

ובקצרה ממש, אל לנו להתייחס לעיתונות כאל איזה גוף רציני ואחראי שנועד לספק לנו את מאוויינו ולקרב אותנו אל בוראנו וכו', הוא נועד לשרת את האינטרסים של אנשיו. יתכן והאינטרס שלו כולל את מציאת החן אף בעיני ויתכן כי הוא כלל לא מנסה לפנות אלי ואל שכמותי.
צריך לקחת הכל בפרופורציות, אהבתי - קניתי, לא אהבתי - אחפש תחליף. במידה ואני חושב שיש לי דעה שכוללת מספיק לקוחות והשמעתה עלולה להביא לשינוי שיגביר את סיפוקי, מוזמן אני להשמיעה ובמידה ולא, חבל על הזמן. הכי חשוב, לזכור שהאנשים העומדים מאחורי העיתון הינם בסך הכל אנשים עם כישרון כתיבה וגרפיקה, לא כל מה שהם כותבים קדוש, לא כל מה שהם רוצים גם אני רוצה וזהו.

 

[המלמד מבני ברק]

במשפחה תפס אותי איזה שם של כתב 'גוטנטאג'

יש סופרת מצוינת בשם דבורה גוטנטאג, יש לה ספר נפלא על הילדה האיראנית (סרינה אולי?) שהתחבאה באסם בבית נופש בצרפת כמדומני,

 

[yonatanr]

מטבעו של עסק, גם עיתון, מעוניין להשקיע כמה שפחות ולקבל כמה שיותר. ככל והצרכנים ימשיכו לצרוך את העיתון, הביקורות לא יועילו. ככל והביקורת היא על כך שהאינטרס של בעלי העיתון לא עולה בקנה אחד עם טעמו של הצרכן, ניתן להניח, גם כן, כי הביקורת לא תועיל מאחר ואין לבעלי העיתון עניין בקוראים שרוצים משהו אחר שלא יענה להם על האינטרסים.

לא הצלחתי להבין את כוונתך.
לדעתך, אין שום ביקורת בעולם שמועילה?
פס המושג של 'ביקורת בונה' מהעולם?
ודאי שאין הדבר כן.
ככל שיתברר לבעלי העיתון שיש קהלים רבים שהיו שמחים לקרוא את העיתון אם היו מתקנים את נקודות א' ב' וג', בוודאי שהם יעשו ככל שביכולתם בשביל להשיג קהלים חדשים לעיתון.
אתה בעצם סותר את דבריך.
מצד אחד אתה אומר שבעל העיתון מעוניין 'לקבל כמה שיותר', ומצד שני אתה טוען ש'אין לו עניין בקוראים שרוצים משהו אחר שלא יענה להם על האינטרסים'. אם האינטרס היחיד הוא כסף, למה שקוראים נוספים לא יענו לו על האינטרס?

 

[@Simcha]

לא הצלחתי להבין את כוונתך.
לדעתך, אין שום ביקורת בעולם שמועילה?
פס המושג של 'ביקורת בונה' מהעולם?
ודאי שאין הדבר כן.
ככל שיתברר לבעלי העיתון שיש קהלים רבים שהיו שמחים לקרוא את העיתון אם היו מתקנים את נקודות א' ב' וג', בוודאי שהם יעשו ככל שביכולתם בשביל להשיג קהלים חדשים לעיתון.
אתה בעצם סותר את דבריך.
מצד אחד אתה אומר שבעל העיתון מעוניין 'לקבל כמה שיותר', ומצד שני אתה טוען ש'אין לו עניין בקוראים שרוצים משהו אחר שלא יענה להם על האינטרסים'. אם האינטרס היחיד הוא כסף, למה שקוראים נוספים לא יענו לו על האינטרס?

דבריי אלו כוונו לאינטרסים של השקפות ותובנות. כגון אלו שרוצים שהמודיע יספר על זוגיות וכדומה.

ודאי שביקורת שתאיר את עיני האחראיים ותמקד אותם למקסם את האינטרסים שלהם ובמקביל תשפר את חוויית הקריאה של המבקר, היא יעילה ונצרכת.
כמו כן, ביקורת שנועדה להחכים את קהל הקוראים הרחב ולכוון אותם לחומרים רלוונטים עבורם, היא יפה ומועילה גם כן.

התעוררתי לתגובתי רק בעקבות הדיונים שהתפתחו והסתעפו הרבה נעבר לכך וייחסו לעיתונים מעמד מדומה וציפיות המנותקות מן המציאות העגומה.

 

[+shira]

אתרוגים אחרי סוכות, אני יודעת. אני יודעת.

תודה, נהניתי. ביקורת מאוזנת ודי פרית.
ולמען אותה פריות, כדאי לציין שלקטיפה בגרסתו הראשונית היה חלק לא קטן בהשתדרגות של בתוך. תמיד טוב כשהתחרות שלך היא משהו קצת יותר מאיים מ"בית נאמן".

ולמוסף הסיפורי של יתד היה צריך להרים קצת יותר. זה היה פשוט טוב.
ואם כבר מדברים, הסיפור של ולדר -
קופיפייסט? כאילו, עד כדי?
לא קראתי את המכתב, כך שאין לי ממש אינדקציה. אבל בכל זאת...

 

[yonatanr]

לא קראתי את המכתב, כך שאין לי ממש אינדקציה. אבל בכל זאת...

המכתב נמצא בקישור הזה.
יודגש כי אין לי שום מידע האם הכתוב במכתב הוא נכון או לא, וכדאי לקרוא את האמור כאן וכאן.

 

[עטרה ד]

שאלה סקרנית
סיפורו של וולדר תקף את המכתב או היה בעדו?

 

[anotherית]

שאלה סקרנית
סיפורו של וולדר תקף את המכתב או היה בעדו?

בעד.

 

[yonatanr]

שאלה סקרנית
סיפורו של וולדר תקף את המכתב או היה בעדו?

העתיק את המכתב.

 

[עטרה ד]

העתיק את המכתב.

קראתי.
עצוב נורא. ואמיתי עד כאב.

 

[+shira]

טוב.
קראתי, וחוזרני בי חלקית.