ביקורת ספרות המלך הבא בתור / מ. קינן

[הדוויג]

אחת הקלישאות הקלישאתיות ביותר שאפשר לומר על ספר היא 'לא תוכלו להניח מהיד עד העמוד האחרון'.
וכמו כל שעון מקולקל שצודק פעמיים ביום, יש מקרים שבהם הקלישאה מצדיקה את עצמה. הספר החדש של מיה קינן יוכיח.

מה לא נאמר כבר על מיה קינן? באילו כתרים עוד לא הכתירו אותה? באיזה ז'אנר הסופרת המחוננת הזו לא שולטת?
והנה הגיע הספר החדש - המלך הבא בתור. קראתי את העמוד הראשון רק כדי להיות בעניינים ולדעת על מה מדובר. מפה לשם סיימתי את הפרק הראשון והתחלתי את השני, לא עברו כמה שעות ומצאתי את עצמי מסיים את הספר קורא את הכריכה האחורית. (גם אתם נמנעים מלקרוא אותה קודם מחשש לספוילרים?)
אז,

מה יש בספר?

ספוילר: ספויילר לא משמעותי

אפי ומיני, תאום ותאומה חרדים קלאסיים המתגוררים בקרית ספר, נחטפים ממיטתם באישון לילה.
עד מהרה הם מגלים שהם נלקחו לארמונו של שליט במונרכיה אירופאית, והם מועמדים לרשת את כסאו של המלך הזקן.
איך? למה? כמה? תקראו כבר בספר...

משה גרילק אמר פעם שכל סופר כותב כל החיים סיפור אחד בווריאציות שונות.
בספר הזה, זה בולט במיוחד. המוטיב המלכותי שמאפיין את סדרת הדגל ממלכה במבחן, דילמות מוסריות של הגיבורים, מסרים נוקבים שלא טורחים להסתתר, והרבה דם, מטאפורי וגם פיזי - שזורים כחוט השני בין ספריה של מיה קינן, וגם בספר הזה.


מה טוב בספר?
- הכתיבה של מיה קינן. כבר נשתברו על זה קולמוסים רבים, ומסתבר שגם בספר הזה היא לא מאכזבת. התיאורים, הדיאלוגים, הבנייה של העלילה, מושלם.
- מסע הגיבור מדוייק ובנוי היטב. התהפוכות הנפשיות, התמורות המחשבתיות, המהלכים הפנימיים. אין אפס. עובד.
- כדרכה, מיה קינן לא מפחדת לטלטל את הקופסה וליצור תפניות משמעותיות בעלילה בלי הודעה מוקדמת.
- הסופרת לא בורחת מתיאורים של רגעים מורכבים. היא לא בוחרת בדרך הקלה של תיאור לאחר מעשה וכדו', אלא מתעמתת עם הרגעים עצמם, מישירה אליהם מבט, ויכולה להם.
- כיאה לספר שהתפרסם כסיפור בהמשכים (ב'זרקור'), כמעט כל פרק מסתיים במתח. אתה מסיים פרק, ופשוט חייב להמשיך לפרק הבא. למרות שפה ושם היה נראה שהסופרת עצמה עוד לא ידעה מה פשרה של הפצצה בעת שהיא הטילה אותה בסוף הפרק הקודם...

לְמה פחות התחברתי באופן אישי?
- המשפחולוגיה המלכותית הייתה מעט מסועפת עבורי. לא מתקרב לרמות של 'ממלכה במבחן', אבל עדיין מצריך קצת להחזיק ראש.
- אמינות. נראה שבשם הקִטלוג של הספר כ'ספר נוער' מרשה לעצמה הסופרת לחפף בפינות של האמינות והריאליות.
כך למשל כאשר דמות כלשהי בספר, אדם שנמצא במקום מסתור, חייב לעבור ניתוח חירום בהול בבית חולים מבלי שיזהו אותו, הוא עובר קודם לכן בחשאי ניתוח פלסטי מקיף שמשנה את המראה שלו. ונשאלת השאלה - אם היה זמן, אמצעים, וכוח אדם אמין שיכול לבצע את הניתוח הפלסטי, מדוע לא עשו לו כבר את הניתוח שבשלו הוא נדרש ללכת לבית החולים?
גם הקטע של סופר סת"ם חביב מקרית ספר ואשתו הגננת הרחומה שמתגלים כ - בת אצולה אירופאית נון-קונפורמיסטית וסוכן ביון מבריק לשעבר, אעפס... לא יושב עד הסוף.
- חלק מהקצוות תפורים מעט בגסות. הכול תפור, אין תלונות. אבל לפעמים נראה שהסופרת נזכרה לפתע בדמות שלא נעשה בה שימוש הרבה זמן, או בחוט שנשאר פרום, ומיהרה לקשור אותם איכשהו.
- בסיפור יש שני גיבורים ראשיים - אפי ומיני - אבל יש רק פרוטגוניסט אחד. מסע הגיבור שייך רק לאפי. היה מקום לטעמי לתת יותר אופי ומסע גם לאחותו התאומה. אחותו - כמו גם שני ההורים - משמשים כדמויות משנה כמעט מושלמות.
- הישיבע בוחער. הבחור הצדיק גיבור הסיפור כל הזמן רק מחפש ללמוד ושואף לחזור לישיבה ולגמרא האהובה.
נו באמת. קחו בחור ישיבה קלאסי ושימו אותו לבד בצימר עם טלוויזיה. כלומר, אל תעשו את זה. אתם סתם מכניסים אותו לניסיון שייקשה עליו להתמודד עימו. עכשיו קחו אותו ושימו אותו לבד בארמון מפואר עם כל, אבל כל, תאוות העולם הזה. הוא צריך להיות יוסף הצדיק כדי לזכור מאין הוא בא ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון. הפשטות המובנת מאליו שאין לו אפילו ניסיון וכל מה שמטריד את יקירנו הוא סוגיות של אמירה לעכו"ם בהלכות שבת, מעט תלושה מהמציאות.


לסיכום
הספר משובח ומרתק. מיה קינן לא מאכזבת. ועם זאת - טוב והולם שהוא מוגדר כ'ספר נוער'.

 

[הפצחן]

הישיבע בוחער. הבחור הצדיק גיבור הסיפור כל הזמן רק מחפש ללמוד ושואף לחזור לישיבה ולגמרא האהובה.
נו באמת. קחו בחור ישיבה קלאסי ושימו אותו לבד בצימר עם טלוויזיה. כלומר, אל תעשו את זה. אתם סתם מכניסים אותו לניסיון שייקשה עליו להתמודד עימו. עכשיו קחו אותו ושימו אותו לבד בארמון מפואר עם כל, אבל כל, תאוות העולם הזה. הוא צריך להיות יוסף הצדיק כדי לזכור מאין הוא בא ולפני מי הוא עתיד ליתן דין וחשבון. הפשטות המובנת מאליו שאין לו אפילו ניסיון וכל מה שמטריד את יקירנו הוא סוגיות של אמירה לעכו"ם בהלכות שבת, מעט תלושה מהמציאות.

ברוך הבא למועדו--- כוילל. ברוך הבא לכוילל שיש בו הרבה גמרות.
היכי תמצי ספר חרדי סטנדרטי שיש בו שמץ אמינות בתחום הזה?
אולי מעט בצדק.
הרי היא רוצה את הגיבור ישיבע בוחער, ולכתוב איך הוא מסתאב בהוויות עולם הזה - דרך בטוחה בימינו אנו להפוך ל********* הצלוב של אנשי החינוך.
סופרי המיינסטרים לא ילכלכו ידיהם בניסיון ליצור דמות שלא נוטף ממנה יידישקייט סמיך ודביק.

 

[-חיה-]

ספר טוב, אם כי הייתי רוצה שיהיה מושקע יותר.
התייחסת לרוב הנקודות שעלו לי במהלך הקריאה וסידרת אותם בראש שלי, איזה כיף.
ועוד עניין, טוב שהיא לא נכנסה עמוק לנושא הישראלי-ג'אקרטי-פלסטיני, כי די לנו בכל סיפורי איתור חטופים במרתפי עזה. גם על הקטעים של אהוד אני די דילגתי בהתחלה ובאמצע.

 

[אוריאל2]

מה שמרגיז אותי במ. קינן בכמה מהספרים (המלך הבא בתור, הסוף של פדהאל ואמת או חובה) - זה שהיא כותבת טוב מדי.
היא פשוט כותבת יפה.

ולמה זה מרגיז?
כי לטעמי האישי היא לא טובה כסופרת מתח (להבדיל מדרמה ואפילו פעולה. כי באדמה פראית, למשל, היא התעלתה מעל עצמה).

אם הספר היה נהיה רע בגלל זה - מילא.
אבל הספר יפהפה, משובח ומדויק. כמו שהיינו מצפים ממ. קינן.
ולכן אני יושב וקורא מאות עמודים של ספר שמבחינת העלילה אני פחות מתחבר אליו.

וכמו שכבר העירו פה - אי אפשר ליצור מתח רק על קטיעת הסצנה ברגע מכריע, ואז חזרה אליה אחרי כמה עמודים.