שיתוף - לביקורת המשגיח

  • הוסף לסימניות
  • #1
בקצה כפר קטן
בית מדרש ישן
העצים בתנור בוערים

משגיח מסר
שיחת מוסר
בידו - מסילת ישרים


ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ פתאום עצם עיניו
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ על לבו שם ידיו
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ למי אני מטיף פה, למי

ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ לדבריי אינכם זקוקים
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ עמך כולם צדיקים
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ לעצמי אדבר, רק לעצמי.


האחד התנדנד
השני ראשו גרד
השלישי מבטו לא הרים

והמשגיח לקירות
בשפתיים דולקות
שואג את ה - מסילת ישרים

יש בר מצוה היום
נזכר מישהו פתאום
מתנצל ויוצא בצעדים מהירים

ואחריו קמים עוד
חתונה של בן דוד
זו מצוה שדוחה - מסילת ישרים


ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ והמשגיח עצם עיניו
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ על לבו שם ידיו
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ למי אני מטיף פה, למי

ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ לדבריי אינכם זקוקים
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ עמך כולם צדיקים
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ לעצמי אדבר, רק לעצמי.


ראש נשמט פה ושם
מישהו בכבדות נשם
רק שלא ייהפך לנחירות

ושנים שלשה אנשים
שם בסוף מתלחשים
מנתחים את תוצאות הבחירות

ִ​
ועיניו של העסקן
אל מתחת לשלחן
לופת אחד מאותם מכשירים

מדפדף בתוכן מגוון
(צרכי פרנסה כמובן)
רחוק שנות אור מ - מסילת ישרים


ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ והמשגיח עוצם עיניו
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ על לבו שם ידיו
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ למי אני מטיף פה, למי

ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ לדבריי אינכם זקוקים
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ עמך כולם צדיקים
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ לעצמי אדבר, רק לעצמי.


על כורסה בסלון
עם קפה ועתון
המשגיח צנח עצבני

איש לא מקשיב
זה כל כך מעליב
אני כמו מדבר לעצמי

*

בבית מדרש ישן
בקצה כפר קטן
בתנור נותרו גחלים

ולאורם הקלוש
על שולחן נטוש
צללית של - מסילת ישרים


ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ פתאום עצם עיניו
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ועל לבו שם ידיו
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ חש כעוס, יהיר ותאוותני

ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ נחוץ פה "שיתברר ויתאמת"
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ שופך את הקפה, עתון מקמט
ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ ִ נו, הגיע זמן שאדבר - גם לעצמי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
מחזק ונוקב עמוק בתוך הלב.
איפה המשגיח ר' צבי (ההוא מהרב גלנץ)כשצריך אותו...? :unsure:

נ.ב: למה בחרת דווקא ב'מסילת ישרים', יש סיבה ספציפית? (פשוט אני מאוד אוהב את הלשון של הרמח"ל, ומאוד הפליא אותי הענין שקלעת דווקא לספר מוסר זה. אולי משום שהוא מדבר על שורשי החסידות אבל גם ליטאים וכדו' קוראים אותו?)

שופך את הקפה עתון מקמט
חסר פסיק. ובכלל, כל הקטע כמעט ללא פיסוק.


אה, ושכחתי לציין, אהבתי מאוד את החרוזים.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
נ.ב: למה בחרת דווקא ב'מסילת ישרים', יש סיבה ספציפית? (פשוט אני מאוד אוהב את הלשון של הרמח"ל, ומאוד הפליא אותי הענין שקלעת דווקא לספר מוסר זה. אולי משום שהוא מדבר על שורשי החסידות אבל גם ליטאים וכדו' קוראים אותו?)

רבי זונדל מסלנט - אגדה של אדם, ורבו של רבי ישראל סלנטר - אמר לרבי ישראל הצעיר כשעדיין לא היה בעסקי המוסר כלל: "ישראל, למד מוסר ותהיה ירא שמיים" המשפט הזה נכנס לרבי ישראל (כפי שהוא כותב בהקדמה לאור ישראל) עמוק מאד ושינה אותו ויחד אתו את כל פני היהדות השכלתנית מי יודע איך היו נראים הליטאים ללא תנועת המוסר.

כשהייתי צעיר אמר לי פעם רב אחד - ישראל! (זהו שמי) הרי עליך יש מקרא מפורש: "ישראל למד מוסר ותהיה ירא שמים". זה עשה עלי רושם.
הגרי"ס מספר ששאל את רבו איזה ספר ללמוד, ואמר לו "כל הספרים טובים, אבל מסילת ישרים יהיה מנהלך".

קראתי את מסילת ישרים המון פעמים, וידעתי את הפרקים הראשונים בעל פה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
חסר פסיק. ובכלל, כל הקטע כמעט ללא פיסוק.[/ISPOILER]
נכון.
תמיד בשירים אני מתקשה להוסיף סימני פיסוק. זה מרגיש לי כמו לכלוכים.
שיר הוא יותר תמונה מאשר טקסט. צריך לקרוא אותו כמו דיסלקט, לגמוע את הכל ביחד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
שיר / סיפור יפה מאד.
קצב מעולה, חוץ מהשורה האחרונה שחוזרת על עצמה- נראה לי שיותר משתלב עם הקצב - להשמיט את המילה "רק":
לעצמי אדבר, רק לעצמי.
לעצמי אדבר, לעצמי.

זה מרגיש לי כמו לכלוכים.
איזו הגדרה מעניינת :)
לטעמי סימני הפיסוק מסייעים לעניין הקצב והקריאה הזורמת, ולא להיפך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
שיר / סיפור יפה מאד.
קצב מעולה, חוץ מהשורה האחרונה שחוזרת על עצמה- נראה לי שיותר משתלב עם הקצב - להשמיט את המילה "רק":

לעצמי אדבר, לעצמי.
את צודקת.
רק שאת השיר כתבתי על בסיס קצבי של שיר אחר מפורסם.
שם זה הולך לעצמי אדבר (פאוזה) רק לעצמי. כלומר יש בו ארבארבע פעמות במקום שלוש.
אבל כשלא שומעים את זה, זה באמת נראה הפרעת קצב
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אני בד"כ לא קוראת שירים. אבל ראיתי שזה אתה אז קראתי.
לא התאכזבתי. קצב יפה, חרוזים טובים, מסילת ישרים קרוב לליבי, אז עוד יותר נהניתי, והסיפור שמסופר בשיר יפה מאוד.
קצת קצת הפריע לי שבסוף השיר כתבת: "המשגיח צנח עצבני", לא קלטתי שזה עצבן אותו במהלך השיר, חשבתי שהוא אדם נעלה ומרומם, ופתאום הוא כ"כ ארצי ועצבני. סתם עצבן אותי.
אבל בכללי השיר מהמם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
שיר מצויין ומבטא
קצת קצת הפריע לי שבסוף השיר כתבת: "המשגיח צנח עצבני", לא קלטתי שזה עצבן אותו במהלך השיר, חשבתי שהוא אדם נעלה ומרומם, ופתאום הוא כ"כ ארצי ועצבני. סתם עצבן אותי
בעיני, בדיוק את זה השיר בא לבטא
את הניגוד בין דמותו הצדקנית של המשגיח בעיני עצמו לאורך השיחה
לעומת התובנה שקיבל בביתו
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
את צודקת.
רק שאת השיר כתבתי על בסיס קצבי של שיר אחר מפורסם.
שם זה הולך לעצמי אדבר (פאוזה) רק לעצמי. כלומר יש בו ארבארבע פעמות במקום שלוש.
אבל כשלא שומעים את זה, זה באמת נראה הפרעת קצב
אני יודע בדיוק על איזה שיר מדובר !
הפאוזה שדיברת עליה מורכבת משריקה ונקישה על רגל עץ, נכון? :)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

אחד בלי שם

קוראים לו בשם. אבל הוא לא ממש מעניין אותו.

הוא מעדיף שתקראו לו פלוני.

תשאלו למה?!

כי ככה הוא מרגיש.
פלוני. אלמוני. עלום. נעלם. חסר יציבות.

הבוקר עבר עליו כרגיל, 'על הפנים'. הוא קם ב11:00, אלא מה? הרי עולם כמנהגו נוהג – והוא אינו חורג ממנחת יומו.

כשהגיע לבית מדרש הסתכלו עליו כולם מלמעלה למטה, חלקם בביקורת חלקם ברחמים. וכמובן, בל נשכח חלילה – יש את האלה ש'ברמה שלו'. הסוג ההוא של החבר'ה שבסוף כל סדר פיהם מלא כנופת צופים בחדשות יום האתמול, ואם לא נגזים, אזיי שמהשעה האחרונה.

כיאה לנגערי המשגיח. הרי אתה אחד משלהם, שכחת?!

הגמרא נפתחת. הוא לא זוכר שידיו הם אלו שפעלו באינסטינקט אוטומטי. זה פשוט קרה. עיניו רצות בין השורות, החברותא מתנועע בחשק, מטפיח את ידו על שכם הסטנדר בהתלהבות, מעורר אותו בו זמנית מריחוף נוסף לחייזרים הגשמיים שאחזוהו לפתע.

איכשהו הוא מוצא את עצמו בחוץ, נושם אוויר.

מה בסך הכל ביקש. קצת חופש. הנפש שלו צמאה למרווח נשימה.

חש את הקירות סוגרים עליו, אותיות הקודש וקולו המתנגן של המגיד שיעור מתערבלים במוחו לכדי עיסה אחת, בוצנית.

אטומה.

אז הוא בורח.

הוא רץ אל בין האנשים, הרחוב הומה. הרעש הזה של ההמולה, התאוצה, עושה לו טוב לנשמה. מה, אסור?!

הוא בן אדם!

גם אלה שנועדו לגדולות בפי יודעי כל וגם חורצי לשון – מגיע להם ספייס. מקום משלהם. לא רק נעיצות עיניים בלתי פוסקות וצפיות בשמיים.

כל שהוא חש מרוחו של המשגיח המרחפת מעליו תדיר זה 'כישרון כישלון'. אסור לו ואסור לו ואסור לו.

גם בבית המצב לא-מי-יודע-מה. אבא מאוכזב, ואמא שותקת. הוא לא צריך מילים. מספיקות לו זוג עיניים כבויות, וניצוץ כאב מחודש. לחשושים מאחרי גבו כביכול הוא חירש. הליכה על קצות האצבעות, וכעסים בלתי מוצדקים על שאר ילדי הבית.

והוא יודע שהם לא אשמים.
אבל גם הוא לא.

הוא רק רוצה הבנה, הכלה. מעט יותר קרבה. אמפתיה שממנה לא טעם מעולם.

התחושה הזו שאין לו לאן לחזור ויקבלו אותו באהבה כמו שהוא, ינסו לעזור לו בכנות, מאיימת לרסק אותו נפשית. את הלב היא כבר כרסמה מכל כיוון שרק ניתנה לה. נותר ממנו שבר עצמות.

והנה הוא הגיע למקומו.


הים גדול, רחב. כאן הוא אוהב להתבודד, לצעוק לאבא שבשמים גם מבלי לדבר. פשוט להסתכל על הגלים ולנפץ בהם מחשבותיו אחת אחת. סתירה ועוד קושייה – תוספות ואונקלוס. כל אלה מתגלמים בעיניו כעת כרחוקים מאד, בלתי נגישים.

וזה עושה לו טוב.

אבל הלב נצבט. המצפון לוחש לו ברכות דוקרנית, כי הדרך בה הוא רוצה לילך בה – אינה הדרך הסלולה.

הנכונה.

אז הוא משעין ראשו על החול, שוקע. נמאס לו. גופו רפוי, ודמעותיו כבר אינן שואלות לרשותו. הן רק מבקשות מאבא בשקט-בשקט שימציא לו את המקום בו ינוח באמת, שלווה ורוגע יהיו נחלתו. היכן שאין מבטי לעג, רחמים. קרבה חנפנית ושקרנית.

האם הוזה הוא, או שכלל לא קיימת כזו פלנטה?!
"הו! אתה פה! חיפשתי אותך," הוא התפרץ לתוך החדרון הקטן.

האיש הנמוך שהסתובב לכיוונו לא היה נראה מרוצה במיוחד "מה אתה עושה פה? למה באת?"

הוא נאנח. מראש ידע שזה לא הולך להיות קל "באתי כי זה כמעט התפוצץ, אתה יודע, אין לי ברירה אחרת"

הנמוך גילגל עיניים "הפניה לחוסר ברירה היא ברירת מחדל שיוצרת ברירה מאוד רחבה. למה אני הברירה שלך?"

המתפרץ מצמץ. הוא לא מבין את הדברים המוזרים שהנמוך אומר לפעמים אבל הוא חייב אותו דחוף "אתה יכול לעזור לי?"

"אני? אני לא מבין בדברים האלה, ולא מבין למה מלכתחילה פנית להתעסק איתם"

"כי לא הייתה לי ברירה!" הוא נואש "ובהתחלה הכל היה יציב, והסתדר מצוין. כבר הייתי בטוח שאני קרוב לסוף, אבל אז פתאום זה התחיל להתנהג מוזר, עלייה, ירידה, הייתה אפילו תנועה חזקה שהרעידה את הכל. עד שפחדתי שזה יתפוצץ, אז ברחתי"

בוז עמוק שוטף את עיניו של הנמוך "ברחת?! ומה בדיוק חשבת לעצמך? מה עם כל האנשים מסביב שיכולים להיפגע? זה מה שקורה כשמתעסקים עם הדבר הזה בחובבניות. זה עסק רק למקצוענים ילד"

"אני, אני כן חשבתי" המתפרץ בולע רוק, מנסה לאסוף את עצמו "אני לא רק ברחתי בלי לטפל בזה, אני שמתי הגנות, ומחסומים, הרבה מאוד הגנות. אבל גם אם ההגנות יחזיקו את זה לזמן מה, זה לא יציב בעליל ויתפוצץ בסוף! אני אומר לך! ובסופו של דבר גם אם אני לא שם אני אהיה הנפגע הראשי."

"לא יציב? איך טיפלת בו? אתה מתעסק בכלל בסוג תיקני? מפוקח?"

"לא חושב. אני... לא בטוח."

"אתה מתכוון בטוח שלא. נראה לי שאין לך ברירה, אתה חייב להיעזר במישהו שמבין בזה."

"אני לא יכול. ולא רוצה. לא סומך על סוג האנשים הזה. ההוא שנעזרתי בו בהתחלה לא השאיר בי רושם מי יודע מה ואם הסוג שהתעסקתי אתו לא מוכר, צריך מישהו מקצוען באמת. ולא אני ולא אתה מכירים אחד כזה. המקצוענים האמיתיים עובדים במקומות הגדולים וגם אם נצליח לגרום לאחד מהם לעזור לי עם זה אף אחד לא מבטיח כלום. הדבר הזה ממש מוזר" קצת ביטחון חודר לקול שלו.

"אולי אתה צודק ואולי לא. אבל לברוח? ולכמה זמן? אתה חסר אחריות. אתה צריך ללכת לטפל בזה מיד!" הנמוך נחרץ. אין לא כבר סבלנות למתפרץ.

"אבל פסיכולוג?!?! מה הוא כבר יכול לעזור? אני אומר לך שניסיתי. אתה סתם חוזר על עצמך כמו מחוגי שעון!"

"אבל אתה מתעקש שלא להפנים! כמה הגנות שתשים על הרגש שלך זה לא יעזור ואם הוא לא יציב הוא יתפוצץ בסוף. אתה בעצמך אמרת!"

"אני יודע מה אמרתי! אבל אמרתי את זה כדי שתגיד לי איך אני יכול לעזור לעצמי! לא שתחזור שוב על הדברים הקבועים שלך שלא עוזרים לי כלום."

"חה!" על אף קומתו הנמוכה הביט עליו הנמוך מלמעלה למטה, זלזול על פניו "ילד, לטפל ברגש שלך זה רק למקצוענים. לא לחובבנים כמוך. אתה רק בורח!"

קומתו של המתפרץ השתופפה וכל האוויר יצא מגופו בנשיפה אחת. עיניו מתעמקות ברצפה המכוערת שבחר הנמוך לחדר שלו.

"נו? אתה רואה? אין לך מה לענות לי" רגלו של הנמוך מטופפת קלות, כמו מועכת שוב ושוב את המתפרץ שמולו.

המתפרץ לקח נשימה עמוקה, בוחר את מילותיו תוך כדי דיבור "נכון שאני בורח. כל הזמן. אבל אני ברחתי אליך. אני ברחתי כדי לבקש עזרה. אני ברחתי כדי לחזור להתמודד" הוא מישיר את מבטו לנמוך שמולו "ואולי תגיד שהרגש שלי לא תיקני. שהוא לא בסדר. אבל אסור לך להגיד שאני לא מקצוען! אני המקצוען מספר אחת לרגש שלי! נכון שאני יכול להיעזר במקצוענים אחרים, אבל לרגש שלי אני מספר אחת! ואתה, לא מועיל לי במיוחד. אני אברח עכשיו. שוב. למקום אחר. כי הסוג הלא תיקני של הרגש שלי מזדעזע ומיטלטל מאנשים כמוך. אני בורח שוב, בשביל שאוכל אחר כך להתמודד עם זה. בתקווה שעד אז הרגש לא יתפוצץ. אני בורח שוב, כדי להפסיק לברוח" ובמילים אלה סבב על עקביו המתפרץ ופרץ בריצה פרועה כמו שרק סוג הרגש הלא תקני שנמצא בו יכול להוליד.

מותיר אחר את הנמוך מצמץ שוב ושוב בעיניו ההמומות, מהרהר על מוזרותם של בני האדם ועל מוזרותו של המתפרץ העולה על כולם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה