שיתוף המשפט האחרון // אחרי זה אתה מת.

[משך]

סיפור מתח קצרצר בהמשכים, בכתיבה ידנית אותנטית בליווי תמונות AI.
דרמה רווית אקשן, ב8 פרקים. כנסו, תקראו, תיהנו.
הסיפור שלי בשילוב הצעות מהקוראים. תגיבו באשכול הייעודי >

ספוילר: Blurb

המשפט האחרון // אחרי זה אתה מת.

כשהסוכן סמית מקבל משימה חדשה -
לנטרל יעד עלום, בכיר בארגון טרור בינלאומי -
הוא לא מדמיין לרגע שהמשימה תוביל אותו הישר אל לבו של הצדק עצמו.

היעד: שופט עליון.
החשד: כפל תפקידים.
המציאות: הרבה יותר מסוכנת ממה שנאמר לו.

בין סמטאות גשומות, מבטים חטופים ואקדח שלוף.
סמית נאלץ לבחור:
למלא את הפקודה או לחשוף אמת שאיש לא העז לגעת בה.

כי יש משפטים שלא נאמרים בקול.
יש פסקי דין שנכתבים בדם.
ויש רק משפט אחרון אחד -
אחרי זה, אתה מת.

בלי הקדמות.
ישר לסיפור.

// פרק 1 //

"הרכב השחור נעלם בחשכת הלילה.
הסוכן סמית שירד ממנו ניער את מעילו ונעמד לרגע.
הוא הצמיד את האקדח לגופו, נמלט בחרישיות לעבר הסימטא.
גשם החל לרדת, הטיפות ניתזו בחזקה, אך הרטיבות לא הפריעה לא כלל.
ההגעה ליעד היתה קלה מן המתוכנן, והוא זינק מבעד לגדר בקלילות.
אור מעומעם בקע מחריץ הדלת הקדמית, הוא המתין..
כרבע שעה אחרי יצאה דמות מגושמת ומזוודה בידה, הוא הסתתר.
לאחר שחלפה מאחוריו ניגש סמית למלאכתו, נשקו שלוף קדימה.
סבב אל עבר אחד מחלונות הבית האחוריים, בודק שאינו נראה.
הטיפוס המורכב דרש מאמץ, עשר דקות תמימות חלפו עד שחדר פנימה.
כעת נדרש ממנו סיכון מחושב, לא תהיה הזדמנות נוספת.
כובד האחריות המוטל על כתפיו הרגיש לו כמשקולת עשויה עופרת.
עכשיו כבר מאוחר מדי מלהתחרט, רגליו נעו מאליהם בתרגולת לעבר הסלון.
צדודית אדם ניבטה אליו מעבר לקיר, על הכורסא המרופדת.
סמית נשען, האקדח הדרוך ניצב בידו שלוף ומוכן לפעולה.
השעון בקיר תיקתק. השעה עשר בלילה בדיוק.
רגע האמת.
זינוק קל לשמאל, התפתלות וכריעה על השטיח הרך.
ו...

---
חודש לפני כן.
מייקל עמיתו לסוכנות עדכן אותו, "הבוס קבע לנו משימה חדשה ומורכבת".
סמית שהיה רגיל לשינויי הרגע האחרון לא הופתע "מה הפעם?"
"הורדת ראש של בכיר בארגון טרור" השיב לו מייקל.
"ומה מיוחד במטלה השגרתית הזו?" הביט בו סמית בתימהון.
מייקל הבליע חיוך והשיב "שאף אחד לא יודע".
"לא יודע מה?" המשיך סמית להקשות.
"על התפקיד שלו" עונה מייקל בחיוך מסתורי.
"אם אף אחד לא יודע עליו, מה חשוב לנטרל אותו?" טען סמית.
מייקל הסביר "יש לו שני תפקידים".
סמית חש מבולבל מהשיחה, מבקש הסבר "כלומר, למה כוונתך?".
ההנאה של מייקל גברה "זו הנקודה, התפקיד הראשון!".
"מהו?" שאל סמית שרק רצה לסיים את השיחה המתישה.
מייקל שהבין את הרגשתו פתר הכול במשפט אחד.
"התפקיד הרשמי שלו הוא שופט בעליון!".


---
במקום ההקדמה...
הסבר קצר ותודה.
הכול התחיל כאן >
תגובה סתמית שהתפתחה לקטע קצר.
לולא באה @ST.R הכול היה נגמר שם.
בזכותה החלטתי להשקיע ב7 פרקים נוספים.
כ300 מילים לפרק.
אשתדל לכתוב פרק לשבוע.
תודה לך על העידוד.

יאלה, זזתי להמשך.
פרק 2 בעריכה.
בעז"ה עד ראשון.

על מנת לשמור על רצף הקריאה
נא להגיב רק בנספח >
​

 

[משך]

// פרק 2 //

ו...
השופט אפילו לא הספיק להבחין בעומד להתרחש.
סביב פיו נכרך במהירות סמרטוט רווי כלורופורם.
אדון הצדק נכנס לתרדמת ארוכה.
סמית ניגש בזריזות אל חדר האמבטיה. המלאכה רק החלה.
הוא שלף מכיסו זוג כפפות ומסכה, עוטה אותם בקפידה כדי להגן על גופו.
מקלחת תמימה זה לא יהיה.
לאחר שהעביר ניקוי יסודי לדפנות,
שלח יד אל עבר פקק האטימה וחסם את חור הניקוז.
כעת המשיך לשלב העיקרי, הנוזל הירוק והקטלני.
חילוץ המבחנה מהנרתיק, סיבוב קל לפקק הכפול, ושפיכת תוכנה לאמבט.
החומצה המבעבעת זלגה באיטיות אל תוך המים השקטים.
עיניו סקרו את מעשיו, הוא היה מרוצה. הכול ניצב כמתוכנן.
לא נשאר הרבה זמן לחיכוך ידיים בהנאה, ובכל מקרה הכפפות די הציקו לו.
הוא חזר לסלון, גופו הרופס של השופט המתין בסבלנות.
לגרור אדם שמתנגד זה פשוט יחסית. איש חסר הכרה, פחות.
במיוחד אם משקלו נמדד בשלוש ספרות.
לבסוף הגיעו שניהם לחדר אפוף האדים. הפעם מסוג שונה.
מסתבר שאינו מתקלח, אולי אפילו לא נכנס לכאן מעולם, הרהר סמית.
שעשע אותו לדמיין את הנפח הזה ממלא בקביעות את קערת החרסינה הקטנטנה.
גלגול קל ודחיפה אחת הספיקו, דמותו השמנמנה של השופט נמוגה בקלחת המוות.
ברוך דיין האמת.

---
ככה זה היה אמור לעבוד, קילל סמית חרישית.
לאן נעלם הזקן? מה השתבש לעזא...?
השאלות רצו במוחו באוטוסטראדה, בלי רמזורים ובאמפרים.
בין ידיו אחוזה בובה תמימה שהונחה בתנוחה מתעתעת.
מישהו הזהיר אותו מראש, זה היה ברור. מי ולמה, על כך לא ידע תשובה.
הווילון התנודד קלות ברוח, חושף את החלון הפתוח לרווחה.
כנראה עודכן ברגע האחרון ונמלט ברגעים אלו, חשב בתקווה.
הסודיות חשובה, החיסול יותר.
כמה עדכונים בקשר, פקודות קצרות, והפעולה יצאה לדרך.
זיהוי לווין בשעה האחרונה הפיק תוצאה טובה.
המטרה ניידת, נעה במרצדת שחורה. המרדף החל.
שני ג'יפים מהיחידה הוקפצו, יוצאים בשעטה בעקבותיה.
מבטים דרוכים, הנשקים שלופים בחלונות, הפעם אסור לפספס.
מעבר לסמטה הימנית נראתה קצה המרצדס.
חריקות צמיגים, זינוק חד, סיבוב קשוח, קרובים מספיק לטווח ירי.
אך הקליעים בקושי שרטו את הזכוכית החסינה שלה, הם יצטרכו לחסום אותה.
הם לא הצליחו.
הקירות הפכו קרובים, המעבר נהיה צר מרגע לרגע.
התחכום של המכונית הבורחת התבררה מאוחר מדי.
אבק קל שקע לאיטו, עדות קטנה לדרמה שהתחוללה.
הסוכנים יצאו מהמכוניות רצים רגלית לעבר המקום ממנו נעלמה המרצדס.
לרכב השחור לא היה זכר.
אך שלולית הדם בהחלט הייתה מוחשית.
המפתח בתוכה נצנץ בחשכת הלילה.


---
היי, תודה אם קראתם עד כאן.
כמו שציינתי בנספח, הכתיבה אינה בהכרח מלוטשת עד הסוף.
תמיד יש מה לשפר, אשמח למשוב.
להתראות בפרק 3.

על מנת לשמור על רצף הקריאה
נא להגיב רק בנספח >
​