הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #21
בס"ד
פרק ג'
צעירים, יפים ומלאי אהבה וגעגוע זה לזה חיו השניים בביתם הקט, זו הייתה חוויה קסומה להתעורר בכל בוקר ולגלות מחדש את החיים ביופיים, צביקה וציפורה שתו את החיים כמו יין, לאט לאט, בלגימות קצובות.
הם שייטו להם יחד על ענן ורוד וצמרירי, משקיפים מעל, מתבוננים, האנשים מסביב היו נראים חיוורים, זועפים, ממורמרים, אפילו מתוסכלים, צביקה וציפורה הסיטו מבטם אל ביתם והתמוגגו, כן, גם ציפורה כבר מצאה בקן החמים את כל אושרה, יותר מזה לא יכלה לבקש.
את יודעת, אמר צביקה לציפורה ערב אחד כשסעדו את ארוחת הערב, "חברים שואלים אותי לפעמים מה החלום שלך, לאן אתה רוצה להתקדם", ציפורה הביטה בו בעניין ושאלה "כן, ומה אתה עונה להם".
צביקה תקע מבט חולמני בתקרה ואמר, ספק לעצמו ספק לציפורה "אני בכלל לא בטוח שצריך להתקדם לאנשהו, מה רע בלחיות פשוט ונעים כמו עכשיו?".
ציפורה לא ידעה מה לענות, אבל קול בתוכה לחש לה שגם צביקה עצמו יודע היטב שאלו מילים ריקות, מנחמות, אולי גרוע מכך, מדחיקות. היא חשה לראשונה מאז הכירה אותו שהיא כבר לא מוקסמת לגמרי מצורת החיים הזו.
המשבר לא קרה בבת אחת, הוא החמיץ את החיים באטיות, הפגמים בשיטת השאנטי החלו צצים בזה אחר זה, ציפורה הרגישה שהיא מפספסת משהו אך לא ידעה להצביע עליו.
צביקה המשיך לחגוג, נהנה מכל רגע בחיים, מתעלם מהצפירות המזהירות, המבקשות שיעצור את שעשועי היומיום, לא נותר דבר מהבטחותיו למשגיח, סערת החיים גברה על הכל.
דבר טוב אחד נשאר, הוא ידע להנעים לציפורה את החיים, זה הציל את הבית, את הזוגיות ואת העתיד, אבל גם הוא הרגיש שיש משהו לא פתור ביניהם וזה העיק, העיק מאוד.
מלאכת איסוף רגעי הקסם של החיים הפכה למטלה סיזיפית מיום ליום, צביקה נתלה בכל בדל של עניין כדי לתדלק את מנוע האושר של חייו, הוא ידע הכל ולמד כל דבר, הוא חשב שבסוף גם ציפורה תסכים שעדיף כך על פני חיי השגיות ותחרות מלחיצים.
אף אחד לא התפלא כשצביקה נטל על עצמו את ניהול מטה הבחירות בעיר למען הרשימה החרדית, מי כמוהו מתאים חשבו כולם, עם ראש על הכתפיים ויכולת עמידה בלחץ הוא והתפקיד היו ככפפה ליד.
צביקה נכנס לעניינים מהר, הוא ידע למשוך קהל ולהמריץ אותם, "זה רגע האמת, אתה מבין?" היה אומר בלהט ושכנוע עצמי, "זה רק אתה מול גדול הדור, אתה הופך לחלק מההיסטוריה, ממקדשי שם שמים שבכל דור" אמר בהיסטריה.
יום הבחירות התקרב, צביקה דילג מכנס בחירות למשנהו אחוז תזזית, ציפורה מיהרה לכיוונו כששב סתור שיער ופרוע בגדים והחישה אותו למקלחת, אצה רצה להכין עבורו ארוחה טובה, לפני שיספיק להשתרע על הספה בסלון ולהירדם כך עד הבוקר.
היא התלבטה בינה לבין עצמה אם התפקיד הזה עושה לבעלה טוב או לא, וחיכתה בקוצר רוח ליום שאחרי הבחירות.
ביום הבחירות צביקה היה סהרורי, "כל קול חשוב" שמעה אותו אומר בטלפון שוב ושוב, "אתה תסיע את מוישה, אני רץ לטובי העיר לקחת את ר' נח".
בשעות אחרי הצהריים הגיע זמנו של צביקה להצביע, הוא נעמד בין האנשים עד שהגיע תורו להיכנס, משהו מוזר החל מטפס בגרונו, הוא זרק מבטים לכל עבר והחל צועד לכיוון יושבי הקלפי, החדר הסתחרר סביבו, הוא נטל את המעטפה ביד רועדת וניגש ברגליים כושלות אל מאחרי הפרגוד, שם התפרץ הכל.
צביקה לא ידע להסביר, אבל שבועות של תעמולה על קידוש השם ואחריות, על רגע אמת אחד, עשו את שלהן, הוא התפרק לחתיכות, דמעותיו שטפו את הפתקים של המפלגות השונות והוא גישש בשארית כוחותיו אחר הפתק הנכון, גופו רטט בהתרגשות, הפתק התקמט לגמרי בין אצבעותיו ונרטב כליל, הוא דחף אותו למעטפה ונפנה לצאת לכיוון תיבת הקלפי, לחרדתו גילה שרגליו אינן נשמעות לו, הוא נותר נטוע במקומו חסר אונים, זועק וגונח.
סדרני הקלפי והמאבטחים שעטו לעברו, תומכים בידיו ומובילים אותו עד שמעטפת הבחירה נחה בקרקעית הקלפי, אז שחרר צביקה אנחה חרישית "הייתי שם, ברגע האמת" וקרס ארצה מתעלף.
כשהתעורר בבית החולים וחש את ידה של ציפורה על זרועו, מלמל בקול שקט, "אני מבטיח לך ציפורה, מהיום והלאה לחשוב גם, על הרגע שאחרי".
על פניהם שוב נמסכה השלווה האמתית.
פרק ג'
ברגע, האמת
תעמוד מולך
ותדרוש את שלה
אם לא תתכונן
תמצא עצמך מושלך
ארצה עם האמת
תעמוד מולך
ותדרוש את שלה
אם לא תתכונן
תמצא עצמך מושלך
ארצה עם האמת
צעירים, יפים ומלאי אהבה וגעגוע זה לזה חיו השניים בביתם הקט, זו הייתה חוויה קסומה להתעורר בכל בוקר ולגלות מחדש את החיים ביופיים, צביקה וציפורה שתו את החיים כמו יין, לאט לאט, בלגימות קצובות.
הם שייטו להם יחד על ענן ורוד וצמרירי, משקיפים מעל, מתבוננים, האנשים מסביב היו נראים חיוורים, זועפים, ממורמרים, אפילו מתוסכלים, צביקה וציפורה הסיטו מבטם אל ביתם והתמוגגו, כן, גם ציפורה כבר מצאה בקן החמים את כל אושרה, יותר מזה לא יכלה לבקש.
את יודעת, אמר צביקה לציפורה ערב אחד כשסעדו את ארוחת הערב, "חברים שואלים אותי לפעמים מה החלום שלך, לאן אתה רוצה להתקדם", ציפורה הביטה בו בעניין ושאלה "כן, ומה אתה עונה להם".
צביקה תקע מבט חולמני בתקרה ואמר, ספק לעצמו ספק לציפורה "אני בכלל לא בטוח שצריך להתקדם לאנשהו, מה רע בלחיות פשוט ונעים כמו עכשיו?".
ציפורה לא ידעה מה לענות, אבל קול בתוכה לחש לה שגם צביקה עצמו יודע היטב שאלו מילים ריקות, מנחמות, אולי גרוע מכך, מדחיקות. היא חשה לראשונה מאז הכירה אותו שהיא כבר לא מוקסמת לגמרי מצורת החיים הזו.
המשבר לא קרה בבת אחת, הוא החמיץ את החיים באטיות, הפגמים בשיטת השאנטי החלו צצים בזה אחר זה, ציפורה הרגישה שהיא מפספסת משהו אך לא ידעה להצביע עליו.
צביקה המשיך לחגוג, נהנה מכל רגע בחיים, מתעלם מהצפירות המזהירות, המבקשות שיעצור את שעשועי היומיום, לא נותר דבר מהבטחותיו למשגיח, סערת החיים גברה על הכל.
דבר טוב אחד נשאר, הוא ידע להנעים לציפורה את החיים, זה הציל את הבית, את הזוגיות ואת העתיד, אבל גם הוא הרגיש שיש משהו לא פתור ביניהם וזה העיק, העיק מאוד.
מלאכת איסוף רגעי הקסם של החיים הפכה למטלה סיזיפית מיום ליום, צביקה נתלה בכל בדל של עניין כדי לתדלק את מנוע האושר של חייו, הוא ידע הכל ולמד כל דבר, הוא חשב שבסוף גם ציפורה תסכים שעדיף כך על פני חיי השגיות ותחרות מלחיצים.
אף אחד לא התפלא כשצביקה נטל על עצמו את ניהול מטה הבחירות בעיר למען הרשימה החרדית, מי כמוהו מתאים חשבו כולם, עם ראש על הכתפיים ויכולת עמידה בלחץ הוא והתפקיד היו ככפפה ליד.
צביקה נכנס לעניינים מהר, הוא ידע למשוך קהל ולהמריץ אותם, "זה רגע האמת, אתה מבין?" היה אומר בלהט ושכנוע עצמי, "זה רק אתה מול גדול הדור, אתה הופך לחלק מההיסטוריה, ממקדשי שם שמים שבכל דור" אמר בהיסטריה.
יום הבחירות התקרב, צביקה דילג מכנס בחירות למשנהו אחוז תזזית, ציפורה מיהרה לכיוונו כששב סתור שיער ופרוע בגדים והחישה אותו למקלחת, אצה רצה להכין עבורו ארוחה טובה, לפני שיספיק להשתרע על הספה בסלון ולהירדם כך עד הבוקר.
היא התלבטה בינה לבין עצמה אם התפקיד הזה עושה לבעלה טוב או לא, וחיכתה בקוצר רוח ליום שאחרי הבחירות.
ביום הבחירות צביקה היה סהרורי, "כל קול חשוב" שמעה אותו אומר בטלפון שוב ושוב, "אתה תסיע את מוישה, אני רץ לטובי העיר לקחת את ר' נח".
בשעות אחרי הצהריים הגיע זמנו של צביקה להצביע, הוא נעמד בין האנשים עד שהגיע תורו להיכנס, משהו מוזר החל מטפס בגרונו, הוא זרק מבטים לכל עבר והחל צועד לכיוון יושבי הקלפי, החדר הסתחרר סביבו, הוא נטל את המעטפה ביד רועדת וניגש ברגליים כושלות אל מאחרי הפרגוד, שם התפרץ הכל.
צביקה לא ידע להסביר, אבל שבועות של תעמולה על קידוש השם ואחריות, על רגע אמת אחד, עשו את שלהן, הוא התפרק לחתיכות, דמעותיו שטפו את הפתקים של המפלגות השונות והוא גישש בשארית כוחותיו אחר הפתק הנכון, גופו רטט בהתרגשות, הפתק התקמט לגמרי בין אצבעותיו ונרטב כליל, הוא דחף אותו למעטפה ונפנה לצאת לכיוון תיבת הקלפי, לחרדתו גילה שרגליו אינן נשמעות לו, הוא נותר נטוע במקומו חסר אונים, זועק וגונח.
סדרני הקלפי והמאבטחים שעטו לעברו, תומכים בידיו ומובילים אותו עד שמעטפת הבחירה נחה בקרקעית הקלפי, אז שחרר צביקה אנחה חרישית "הייתי שם, ברגע האמת" וקרס ארצה מתעלף.
כשהתעורר בבית החולים וחש את ידה של ציפורה על זרועו, מלמל בקול שקט, "אני מבטיח לך ציפורה, מהיום והלאה לחשוב גם, על הרגע שאחרי".
על פניהם שוב נמסכה השלווה האמתית.
