איך אני אוהב את הדיון על 'מצב האומה והעם והלחימה', במנותק מכך שאנחנו עם שמיימי - שחי בארץ שמיימית...
הקב"ה מנהל את העולם, ובאופן מיוחד עינו פקוחה באופן סופר ממוקד ומפוקס לחלוטין על עם ישראל ועל ארץ ישראל. "ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה".
בוודאי שמעתם על המגה-פיגוע ברוסיה. אז נכון ששם רוב ככל הגברים לא מסתובבים עם נשק, ואצלנו לא חסר גברים עוברי אורח עם נשק. ועדיין...
הפיגוע שם ממחיש לנו מהו פוטנציאל הנזק *האמיתי* של כל פיגוע או כל מטען שנוטרל וכל תא חבלני שנתפס רגע לפני ב"ה.
זוכרים את פיגוע הדריסה בצרפת? כמה מתו שם כמו ג'וקים?
ואילו אצלנו, כל פיגוע הדריסה המחליאים, כולל עם כלים כבדים שביכולתם להפוך אוטובוס - מסתיימים במספרים נמוכים ממש.
לפני מלחמת ששת הימים, אנשים כרעו נפשית מהפחד, מאיומי קול הרעם מקהיר.
בכיפור זה קרה תוך כדי הלחימה.
לנו זה קרה במוצאי שמחת תורה (לי אישית, לפחות, הפחד שחשתי היה יותר מוצק מהמקלדת שאני מקיש עליה עכשיו...).
ולכן;
סליחה שאני מזכיר עובדות פשוטות, אבל...
- לא משנה מה ביידן מתכנן
- לא משנה מה יחליט ביבי
- לא משנה מה התנאים של סינווואר ימ"ש
- לא משנה מה נאסרללה מתכנן
- לא משנה כמה מאות ק"מ מנהרות יש לחלאה הנ"ל
- לא משנה כמה החות'ים מנסים להטביע ספינות אספקה לעמ"י
- לא משנה כמה נשק איראן שלחה ושולחת לשטחים
- לא משנה מה יגיד אנטוניו גוטרש (נו, הבחור הזה שהדבר היחיד שיש לו בגולגולת זה חוט שמחבר את שני האוזנים)
- לא משנה יצקצק מקרון
- לא משנה מה יבלף לפיד
- לא משנה מה יהמהם גנץ
- לא משנה מה הניתוח המדוייק והעגום של יצחק בריק
- לא משנה כמה טנקים/מטוסים/מצלמות/כטבמ"ים/כצבמי"ם/טמירי"ם/די ניינים/סטילי"ם יש או אין ליהודי ארץ ישראל.
רק דבר אחד משנה:
מה הקב"ה יגיד.
שהכל - נהיה בדברו.
וכשהוא רוצה - מחבל רוצה לירות לאברך בני ברקי בראש - והנשק נתקע
וכשהוא רוצה - כל אמצעי התצפית בעוטף מקולקלים בדיוק רגע לפני
וכשהוא רוצה - צלף פלסטיני מוכשר עד כדי זוועה מסב נזק קטן במאית מהפוטנציאל
וכשהוא רוצה - דייקא ביידן מחליט בהפתעה לשלוח נושאות מטוסים מייד במוצאי שמחת תורה, להרגיע את עמ"י
וכשהוא רוצה - דייקא ביידן מזהיר את החזיבאללה לבל יתערבו, ומפגין עמידה הזויה לצד עמ"י (בראשית הדרך)
וכשהוא רוצה - חייל מקבל כאב ראש קל באמצע הלחימה בעזה, וכאשר נגיש למקום מסתור ומסיר קסדתו מעליו, מגלה להפתעתו שכדור צלפים נכנס תחת הקסדה, והחליק במסלול קשתי סביב ראשו, משאיר חריץ לכל אורך המסלול...
וכשהוא רוצה - חייל נעמד להתפל מנחה בצד, ובדיוק אז מגלה מחבל חמוש בטיל RPG שצץ בין השיחים
וכשהוא רוצה - חייל פולט קליע בטעות תוך כדי שיחה עם חברים, והקליע חודר בדיוק מבעית בראשו של מחבל שצץ הרגע מפיר, אוחז RPG לעבר הקבוצה
וכשהוא רוצה - מלך ירדן השורץ ביאכטה רואה מעליו רביעיית מטוסים נמוכה, מבין שהיא בדרכה לתקוף בעיראק (!), רץ להעביר דיווח לסאדאם, והדיווח המדוייק הזה... איכשהו... לא מגיע... והכור מושמד, ונגד כל ההסתברויות המוקדמות, צוות התקיפה חוזר כולו חי ובריא לארץ ישראל
וכשהוא רוצה
וכשהוא רוצה
וכשהוא רוצה.
זה מה שקובע.
חד וחלק.
הנושאים החמים
