המערכה מול חיזבאלה - בעזרת ה' וברחמיו הגדולים
1. כולם מבינים שמה שהיה לא יהיה. אי אפשר להמשיך את שגרת החיים במדינת ישראל כל עוד החיזבאלה יושב על הגבול הצפוני, מהים ועד רמת הגולן המזרחית. החשש הגדול הוא לא רק טילים - אלא חדירה של אלפי מחבלים לצפון הארץ במודל דומה למה שעשו מחבלי החמאס, במקביל לירי טילים הרבה יותר מאסיבי והרבה יותר מדויק ממה שהחמאס שיגר.
2. הפחד הוא גדול יותר, כי החיזבאלה חזק הרבה יותר, מאומן הרבה יותר, ומתוחכם הרבה יותר. (ככל שמתבררים ממדי האסון שהיה בשמחת התורה, ניתן להבין גם את ממדי חסדי ה' והניסים שבתוך האפילה. האירוע היה יכול להסתיים עם מספר הרוגים פי כמה וכמה. יחס ההרוגים על כמות המחבלים היה פחות מ1-1, וזה נס גדול).
3. יש גם נקודות שמאזנות כרגע את המצב. א. החיזבאלה מחויב יותר לקחת בחשבון את המצב בלבנון מאשר החמאס. ב. החיזבאלה פחות משתמש בתשתיות אזרחיות כמו החמאס, אחרי הכל הוא לא הריבון בלבנון. ג. חיזבאלה הוא ארגון פחות מתאבד מהחמאס. (צריך לזכור שכל ה1000 מחבלים ראשונים של חמאס נכנסו על דעת שלא לחזור). ד. גבול הצפון אינו דומה לגבול הדרום בנתונים טפוגרפים שונים, וגם יש מקומות עם ביצור חזק יותר, סדרי הכוחות שם גדולים מהדרום בשיגרה וגם בחירום. ולכן עם כל החשש - יש זמן קצת לנשום.
4. כרגע בשדה הקרב - יש לצה"ל כמה נקודות חולשה שאין להם פיתרון גמור, ויידרש עוד זמן על מנת להשלימם בס"ד. בראשם איום הנ"ט ואיום הרחפנים. לאיום הנ"ט יש מענה שכרגע נבחן בשטח (מעיל רוח וחץ דורבן, ויש מחסור במיגונים אלו), ככל הנראה די בהצלחה (אם כי לא מלאה), וצריך גם לבחון עד כמה המענה יעיל למתקפות משולבות של כמה טילי נ"ט (לחיזבאלה יש מתקן שיגור שיורה שני טילים בבת אחת).
איום הרחפנים הוא גם כרגע ללא פיתרון מלא, אם כי הוא משני בסכנתו, שכן הנזק הרבה פחות, וגם יש דרכים קלות יותר להתמודדות. גם עכשיו יש בעזה רחפנים של חמאס שזורקים רימונים ומטענים על חיילים וכן רחפנים מתאבדים, ואחת מצורות ההתמודדות הוא על ידי ירי ברחפן).
לשני אלו יצטרכו למצוא פיתרון מלא יותר. (מציאת הפתרונות לא אמורה להיות מורכבת יותר מידי, כי לא צריך להתחיל מאפס, אלא לסיים פרוייקטים קיימים).
כמו כן, מערכת היירוט על ידי לייזר צריכה להיות מבצעית בשנה הקרובה (ישנה שמועה שעושים איתה ניסויים בשדה הקרב כעת), ומן הסתם יחכו גם לה לרגעים של מלחמה כוללת, כי היא יכולה לשנות את המשוואה בתחום של ירוט טילים.
להערכתי בשדה הקרב העתידי (כלומר בטווח של שנה מהיום) יצטרף אי"ה עוד שחקן מאד משמעותי מצד ישראל, רחפנים חמושים חכמים (היום יש לכל מפקד פלוגה רחפן לצילום ורחפן מתאבד). הרחפנים האלו יהיו בעלי יכולות של ירי מרחוק וזריקת רימונים, ויהיו לא מעט חיילים שילחמו דרך הרחפנים הללו. הם יהיו חלק מלוחמי החוד בכל מלחמה.
5. כדי לפעול צריך ליגטמציה בינלאומית לפעולה רחבה. צריך זאת גם בשביל הכלכלה וגם בשביל ספקי הנשק (למרות שישראל מייצרת הרבה מאד מהנשק לבד, עדיין חלק גדול מיובא. כבר במבצע צוק איתן היו מספר גדול של מדינות מערביות שדרשו שלא להשתמש עם נשק שלהם במבצע). בנקודת זמן הנוכחית לא תהיה שום לגיטמציה להריסת ביירות אם ישראל תתחיל במלחמה, והמלחמה תצטרך להסתיים הרבה לפני שתשיג את עיקרי מטרותיה. בנוסף לכך, שכרגע כל הצדדים בדריכות שיא - וזה לא נקודת פתיחה לאף אחד.
6. כמו כן צריך להכיר את ההבדלים שבין חמאס לחיזבאלה. החיזבאלה בשונה מחמאס מתפרס על פני שטח הרבה יותר גדול, ריכוזי אוכלוסיה דלילים בעשרות כפרים בדרום לבנון, וכמובן גם בעומק מדינת לבנון, שאחרי הכל היא מדינה ריבונית. יהיה צורך בהרבה מחשבה מה בדיוק רוצים לעשות במציאות הזאת (להערכתי השאיפה לא תהיה לחסל את החיזבאלה משום שזה לא מעשי, והיא תכלול: א. לפרק את מוצבי ומפקדות החיזבאלה בכל ה10 ק"מ הקרובים לגבול ישראל. ב. ליצור רצועת ביטחון נקייה ברוחב שני ק"מ בין ישראל ללבנון, ויכול להיות שישראל גם תתצטרך לתרום שטח עבור זה).
7. כיצד זה יתבצע בפועל? תהליך ארוך שיתחיל עוד זמן רב. בתחילה צה"ל ידרוש את מימוש הסכם שדורש מהחיזבאלה שלא להכניס נשק מעבר לליטני. אחר כך יהיה תיעוד של הפרת ההסכם ותלונות לאו"ם. צה"ל יתחיל בדרישה לאכוף את ההסכם ולאיים במערכה. ואז במקרה הטוב צה"ל יפתח במתקפת פתע - שתפתח את המלחמה עם החיזבאלה. ובמקרה הפחות טוב יהיה זה החיזבאלה שיפתח את המערכה. ובעזרת ה' המערכה תסתיים בהצלחה גדולה לעם ישראל.