(חבל על כל הנימה האישית! זה גם מסוכן מאוד לאשכול...)
אז בא ננתח אטיוד קלאסי.נדבר על להתעורר בלילה,
ניקח את מאור, צוציק בן ששה חדשים. הוא נוהג להתעורר פעם אחת בכל לילה, ואז להרגע רק עם תחיבת מוצץ, נשיקה, וסידור השמיכה.
בפני אמא שלו, גברת יענטי תחי', עומדת כל לילה ההתלבטות המענה, האם לקום, או להשאיר אותו לבכות עד שיתייאש.
(נא לא להיתפס למשל!!!)
עכשיו, בא נניח שמוסכם, שאמא צריכה לדאוג לצרכי הילד שלה.
לפי איך שהסבתות שלנו אמרו לנו ישנן ארבע אפשרויות:
א. סבתא אחת אמרה, צריך לקום אליו. זה חשוב. כלומר זה טוב לילד לקבל את הצומי הזה פעם בלילה, ועל האמא מוטל למלא אותו, כשם שהיא דואגת לצרכים אחרים של הילד שלה, אוכל ביגוד וכו'.
ב. הסבתא המקבילה אמרה נכון, זה באמת צורך של הילד, אבל את צריכה לשמור כוחות בשביל הילד לבוקר. כלומר, זה אכן צורך של הילד, אבל במסגרת חישוב סדרי עדיפויות, עדיף לילד להפסיד אותך פעם אחת בלילה ולקבל אותך בבוקר ערנית ושמחה.
ג. ועוד סבתא טענה, אוקי, זה צורך של הילד, אבל גם לך יש צרכים. לקום בלילה זה יותר מידי בשביל הגוף שלך, את יכולה לגמור עם מונו או ספירת דם נמוכה חס ושלום. כלומר, אוקי, לא את כל צרכי הילד את מסוגלת למלא, את בן אדם אחד בסך הכל. אז הוא לא יקבל ממך את כל צרכיו בשלמות, מה לעשות.
ד. ואילו הדודה אמרה, אל תקומי, זה רק יעשה אותו מפונק. כלומר, זה משהו שהוא כמו יותר מידי ממתקים. זה לא טוב לילד.
עד כאן האופציות המקובלות. ושוב, מדובר על משל גרידא, משל לכל משהו שהילד דורש והוא בא על חשבון אמא שלו.
אבל מה אומרת גישת שפר? שהאמא במרכז ולכן כל צורך של הילד שמפריע לאמא לא נתייחס אליו, האמא במרכז? או לחילופין, שאם הילד מבקש משהו מהאמא וזה מפריע לה, זה אומר בהכרח שהוא לא צריך את זה/שזה מגיע מתשומת לב שלילית וכו'? מניין לנו ההתאמה הזו בין צרכיה/מפונקותה של האמא לצרכי הילד?
זהו. שימו לב שכתבתי בסימני שאלה. יודעי שפר מוזמנים כמובן לכתוב בסימן קריאה, מה שידוע להם, כיצד מתייחסים לבעיה זו לפי גישת שפר.
הנושאים החמים
